שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן כג, קטע 2

אמנם עיקר התי' שכתבנו דמש"ה הוי ס"ד לרבא דמהני שט"ח משום דבאמה אין גופה קנוי' דחיקא לי דהרי בדף י"ח תני יש בעברי' משא"כ בעברי כו' ומפדין אותה בע"כ ומשמע דהחילוק הוי דבאמה הוי בע"כ ובעברי לא מהני רק ברצון ולפי הס"ד דרבא דהיינו דכותבין להאדון שט"ח הרי בע"ע דודאי גופו קנוי לכ"ע הא גם מרצונו של האדון לא מהני שט"ח וא"כ אמאי תלה הברייתא החילוק שבין עבד לאמה רק בבע"כ. וגם קשה אמאי לא תני שיש בעברי' דמהני שיאמר לה באפי תרי זיל ולא בעי שיחרור משא"כ בעברי א"ו דס"ל דגם אמה גופה קנוי' כמו בע"ע וע"כ הנראה לי דס"ל להרשב"א דהא דקאמר ומפדין אותה בע"כ ומפרש רבא דכותבין שטר אדמי' אין הכוונה דבמה דכתבינן ליה שט"ח אדמי' יוצאה בו רק ה"פ דאם כתב' לו שט"ח כופין את האדון לשחררה וכופין אותו שיכתוב לה שטר שיחרור כן נרא' לדחוק בזה אבל לדעת רש"י אתי' הסוגי' בפשיטות:

מסקנת הדברים דדעת רש"י והש"ג דשטר חוב מהני בכל מקום דכסף מהני בו דשיעבוד הוי ג"כ ככסף וכבר תירצנו כל מה שהקשו עליהם ואדרבה הראנו פנים דלדידהו אתי' הסוגי' בפשיטות ועיין עוד בכתובות דף צ"ב דקאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו במלוה וכתב שם בחידושי ריטב"א דאשמעינן דאע"ג דקרקע אינה ניקנית במלוה היינו במלוה שהיה המוכר חייב ללוקח דמלוה להוצאה ניתנה אבל מלוה שמתחייב לוקח למוכר כסף גמור הוא וקונה מדין כסף ולבסוף מסיק הריטב"א דמילתא דפשיטא הוא ולא איצטריך לאשמעינן הרי דגם הוא ס"ל כן וגם הא כבר כתבנו בראשית דברינו דלדעת המפרשים דס"ל דמש"ה לא מהני משכון משום דלא נתחייב בהמנה אין ראיה כלל לדידהו דשט"ח לא מהני ככסף ולא מצינו להדיא מי שיאמר להיפוך רק הרמב"ן והרשב"א ובודאי דלענין קידושין אם קידשה בשט"ח דיש לחוש לדעת רש"י וריטב"א וש"ג וגם בענין מכירת חמץ נוכל לצרף דעתם להקל אם יש עוד טעמים:

ואגב אכתוב מה דנראה לי מה דאיתא בקידושין דף י"ט המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר' יהודה לאו אמר ר"י בר"י מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו האי הלואה היא והיא גופה משכון היא וכי מייעד הוי קידושין ה"נ לא שנא ועיין ברא"ש סי' כ"ה שכתב ואפילו לית הלכתא כר"י בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו מכל מקום מייתי ר"נ שפיר ראיה מדבריו דלא אשכחן מאן דפליג עליה בהא דהא דס"ל לרבנן מעות הראשונות לקידושין ניתנו אינו מה"ט יעו"ש ולכאורה נראה דגם מרבנן מוכח כן דאע"ג דס"ל מעות הראשונות לקידושין ניתנו מ"מ הרי זה ניחא אם קנאה בכסף אבל אם קנאה בשטר היאך מיעדה דליכא למימר דכשם דס"ל לרבנן מעות הראשונות לקידושין ניתנו כמו כן ס"ל דשטר הראשון לקידושין ניתן דהניחא לר"ה דס"ל בדף ט"ז דשטר אמה העבריה אדון כותבו בתך קנוי' לי י"ל דמהני גם לקידושין דהא הרי את קנוי' לי מהני בקידושין כדאיתא בדף ו' אבל לר"ח דס"ל אב כותבו בתי קנוי' לך והרי שטר כזה לא מהני בקידושין דבעינן כי יקח ולא כי תלקח ובכה"ג גם לרבנן היעוד הוי במה שמוחל לה מלאכתה וכמו לר"י בר"י וא"כ גם לרבנן מוכרח כן והא דקאמר ר"נ ש"מ מדר"י בר"י הוא משום דבדברי רבנן לא נזכר זה להדי' וגם דלרבנן הא תלוי זה בפלוגתא דאמוראי דשטר אמה העברי' מי כותבו אבל לפי מה דפסק הרמב"ם בפ"ד מהל' עבדים דאב כותבו גם לרבנן מוכרח כן וצ"ע על היש חולקין שהביא הרמ"א באה"ע סי' ל"ז סעיף ז' וס"ל דאין קטנה יכולה לקבל קידושין וטעמם דבגמ' דף י"ט דייק לה רק מדר"י בר"י ולפמש"כ מוכח כן גם מרבנן ואפשר דלא ס"ל הא דפסק הרמב"ם דאב כותבו ואחד הקשה לי מהא דבקידושין דף י"ח איבעי לן יעוד אי נשואין עושה או אירוסין ורצה למפשט מהא דתניא ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג האי אלמנה ה"ד אי דקדשה נפשה אלמנה קרי לה ואלא דקדשה אבי' מי מצי מזבין לה והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ואמר רב עמרם א"ר יצחק הכא בקידושי יעוד ואליבא דר"י בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו פי' הלכך הדר מצי מזבין ליה ולרב נחמן בר יצחק דאמר אפי' לר' יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו במאי מוקים לה כו' ולדברינו דבקנאה בשטר כ"ע מודים דצריך שיהי' שהות ביום לעשות ש"פ דלא שייך לומר לקידושין ניתנו נוקים בקנאה בשטר ואתיא ככולי עלמא ובאמת דאין זה קושי' כלל דהרי הא דפריך ה"ד אילימא דקדשה נפשה אלמנה קרי לה כו' ואמר רב עמרם כו' והרי עיקר קושי' זו איתא לקמן דף מ"ד על הא דאמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה ופריך עלי' י' דאמאי קרי לה אלמנה כו' אמר רב עמרם א"ר יצחק הכא בקידושי יעוד כו' וא"כ הך קושי' דדף י"ח הוי רק אליבא דעולא דלרב ושמואל דס"ל בדף מ"ה דצריכה מיאון הא מצי איירי בקידשה נפשה והסוגי' אזלא כאן רק לעולא ועולא הא ס"ל בקידושין דף ט"ז דשטר אמה העבריה אדון כותבו דנפקא ליה הא דניקנית בשטר מהיקשא דלאחרת יעו"ש ולדידי' הא גם על שטר י"ל דלקידושין ניתן: