שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן כא

סימן כא

יחקור בחליפין אי מהני בעו"ג או לא מהני ויתבאר ג"כ בקנין שטר וחזקה אי מהני או לא:

הנה בענין מכירת חמץ נהגו להחמיר בו ולצאת ידי כל הסברות המחמירין ואמרתי לחקור קצת בזה איזה קנין מהני בעו"ג ואיזה קנין לא מהני בו:

התוס' כתבו במס' קידושין דף ג' בד"ה ואשה בשם ר"ת דיש קנין חליפין בעו"ג ועי' בש"ך חו"מ סי' קכ"ג ס"ק למ"ד שחלק על זה וכתב בשם תשובת רשד"ם דר"ת יחיד הוא בזה גם הש"ך הקשה על ר"ת דלא אשתמיט שום דוכתא בש"ס לאשמעינן דעו"ג קונה בחליפין והנה לפום רהיטא נראה סוגיא מפורשת כר"ת דמהני דבקידושין דף כ"ב תנן עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ומפרשינן שם הטעם דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקישו הכתוב לאחוזה ואיתא שם תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלים קתני מילתא דאיתא במטלטלים לא קתני והרי כשקונה עו"ג שיהיה לו עבד הוי ליה קנין ישראל מעו"ג ואפ"ה מהני בו חליפין וכל קניינו של עבד הא ילפינן ליה מהקישא דלאחוזה ומוכרח להדיא דגם. שדה קונה ישראל מעו"ג בחליפין דאין לומר דלעולם לא מהני בו חליפין והא דתני אף בחליפין לא איירי כלל על התחלת מכירתו של העו"ג שיהיה עבד רק קאי כשקונה ישראל עבד כנעני מישראל חבירו דהוי קנין ישראל מישראל דזה אינו דא"כ מאי הקשה ותנא דידן מ"ט לא חשיב חליפין ודחק לתרץ משום דאיתא גם במטלטלים לא תני ליה עדיפא ה"ל לשנויי דהמשנה לא חשבה רק מה דמהני גם בהתחלת הקנאתו דבזה איירי המשנה ומש"ה לא חשיב ליה ומוכרח דגם בהתחלה מהני חליפין ובודאי אין לומר דהא דפריך ותנא דידן לא פריך כלל דליתני ברישא בהדי הני דברים דעבד נקנה בהם רק הכי פריך כיון דתני בברייתא דישראל קונה עבד בחליפין ולעולם איירי הברייתא בשקונה אותו מישראל חבירו ועכ"פ הא חזינן דעבד נקנה בחליפין כשהוא קנין ישראל מישראל א"כ כשהעבד יוצא לחירות הא הוי ג"כ קנין ישראל מישראל ובודאי דיוצא בו לחירות כמו דחזינן דנקנה בהם ועי' בגיטין דף נ"ט בתוס' ד"ה משום שכ' דעבד כנעני יוצא לחירות בחליפין דהא נקנה בחליפין דזה תלוי בזה ומש"ה פריך ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין בסיפא דמשנה דקתני וקונה את עצמו בכסף כו' אמאי לא חשיב שם חליפין בודאי דהוי דוחק גדול לפרש כן הסוגיא ועוד דמלשון הברייתא גופה מוכח כן דקתני אף בחליפין וקאי על המשנה וכיון דהמשנה הא איירי גם בהתחלת מכירתו בודאי גם הברייתא איירי גם בהתחלתו והיאך נאמר דהברייתא לא איירי רק כשקונה אותו שכבר הוא עבד של ישראל ולא דמי כלל להמשנה ומאי אף דקתני דהא ודאי אין לומר דגם הברייתא קאי על סיפא דהמשנה דוקונה את עצמו דהא הגמרא מביא לה על הרישא ולא על הסיפא ומוכרח דיש קנין חליפין בעו"ג:

[ב] אמנם ראיה זו אינה לדעת ר"ת בעצמו דבב"ב דף נ"ה בד"ה עו"ג כ' התוס' בשם ר"ת דאין קנין שטר בעו"ג יעו"ש וכ"כ בקידושין דף י"ד ולדידיה הא ע"כ הך משנה דעבד עו"ג נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ע"כ לא קאי על התחלת הקנאתו רק כשקונה אותו מרבו ישראל וכן הוא מבואר להדיא בבכורות דף י"ג דמביא שם הגמרא להך דעבד עו"ג איתקש לאחוזה מה אחוזה נקנה בכסף ושטר וחזקה אף עבד כו' וכתבו שם התוס' בד"ה מה אחוזה וז"ל פי' כשקונים מישראל אף עבד כן כשקונים מישראל אבל בעו"ג לא מסתבר דיועיל שטר וא"כ לר"ת בעצמו ליכא ראיה מכאן דחליפין מהני בעו"ג דכל המשנה איירי בשקונה מישראל אבל להפוסקים דחולקים על ר"ת וס"ל דיש קנין שטר גבי עו"ג ולדידהו הוי הך משנה גם בהתחלת הקנאתו וכן הוא מבואר בטור ושו"ע יו"ד רס"ז וז"ל עבד עו"ג בין קנאו בעודו עו"ג בין קנאו אחר שהטבילו רבו נקנה בכסף ושטר וחזקה בין קנאו מעו"ג בין קנאו מישראל ולהני פוסקים מוכרח כר"ת ולא הוי יחיד בדבר כמש"כ הרשד"ם: [ג] וכיון דזה תלוי בהך דקנין שטר אמרתי לכתוב מה דיש לדבר בזה דלכאורה קשה על ר"ת דס"ל דשטר לא מהני בו מהא דבקידושין דף ט"ו תניא רבי אומר ואם לא יגאל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש שיכול והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה פי' עבד עברי הנמכר לישראל דאינו נגאל בקרובים מ"מ נגאל בשש זה שנגאל באלה פי' נמכר לעו"ג דנגאל בקרובים אינו דין שנגאל בשש ת"ל כו' והקשה המהרש"א לפמש"כ התוס' בדף י"ד דעו"ג אינו קונה עברי בשטר א"כ הא י"ל מה לנמכר לישראל שכן יוצא בשטר תאמר בנמכר לעו"ג שאינו יוצא בשטר ותי' המהרש"א דאע"ג דעו"ג אינו קונה לישראל בשטר מ"מ יוצא ממנו בשטר והנה תי' של המהרש"א הא לא שייך רק אם נאמר דבכל הדברים יש קנין שטר בעו"ג ורק בעבד עברי אימעוט שטר דכתיב מכסף מקנתו וכמש"כ התוס' בדף י"ד שפיר י"ל דמהך קרא לא ממעטינן רק דאינו קונה בשטר אבל שפיר יוצא ממנו בשטר אבל לדעת ר"ת דס"ל דגם בקרקע לא מהני שטר בעו"ג וגם בעבד כנעני לא מהני שטר בהתחלה דס"ל דקנין שטר לא נאמר כלל בעו"ג ואע"ג דבקרקע ועבד ליכא שום מיעוט למעט גבי' שטר הא ודאי פשיטא דלדידיה אין עבד עברי יוצא ממנו בשטר והדרא קושית מהרש"א לדוכתא. וגם דעיקר סברתו של המהרש"א לחלק בין קנין ליציאה לא ס"ל לר"ת כלל דבקידושין דף י"ד דילפינן דאמה העברי' נקנה בכסף מדכתיב והפדה מלמד שמגרעה פדיונה ויוצאה ופרש"י אלמא ניקנית בכסף דאי לא ממאי מגרעה והקשה על זה בחידושי הרשב"א וריטב"א דלמא מגרעה מדמי מקחה ולעולם הקנין שלה הוי בשטר ופירשו בשם ר"ת דהגמרא מוכיח מדחזינן דיוצאה בכסף מכלל דגם היא ניקנית בכסף הרי ס"ל לר"ת דמדחזינן דיוצאה בו מרשות האדון מוכרח דניקנית בו ג"כ להאדון ולא ס"ל חילוקו של המהרש"א ועכ"פ לר"ת קשה דלמה צריך רבי קרא למעט נמכר לעו"ג שאינו יוצא בשש דהא אי אפשר ללמדו כלל בק"ו מנמכר לישראל דנימא מה לנמכר לישראל שכן יוצא בשטר ומוכרח דיש קנין שטר לעו"ג בכל דבר ואפי' לקנות בו עבד עברי ואפי' לפמש"כ לקמן דבע"ע גם ר"ת מודה דמהני בו שטר מג"ש דשכיר שכיר מ"מ הא הגמרא רוצה לומר דרבי הוא דלא ס"ל הך ג"ש:

[ד] אמנם קושיא זו יש לדחותה ותלויה במחלוקת הראשונים דהנה בקידושין דף ט"ז איתא גבי עבד עברי דיוצא בשטר דלמה לי שטרא לימא ליה באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול ובגיטין דף ל"ח אמרינן אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה לגופו יכול לא יקנה זה את זה למעשה ידיו אמרת עו"ג ישראל קונה עו"ג עו"ג לא כל שכן ופרש"י שם דהעו"ג אינו קונה את העבד לגופו שיהיה צריך ממנו גט ולכאורה הוי קשה לי מהא דבב"ק דף קי"ג קאמר רבא דעבד עברי הנמכר לעו"ג אם ברח ממנו לא מקרי הפקעת הלואתו רק הוי גזילו ואמרינן שם רבא לטעמי' דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי הרי דגם בנמכר לעו"ג הוי גופו קנוי כמו בנמכר לישראל ומצאתי בשיטה מקובצת שהקשה שם על הא דבגיטין איתא דאינו קונה גופו ותי' דלעולם יש לעו"ג קנין בעבד עברי כמו קנין שיש לישראל בע"ע והא דאמרי' בגיטין דאינו קונה לגופו היינו דאין לו בו קנין הגוף כקנין הגוף שיש לישראל בעו"ג דשם גופו קנוי לו לגמרי ומציאתו וולדותיו לרבו וכשיוצא ממנו צריך שטר שיחרור דבכמה דברים שוה שיחרורי עבדים לגיטי נשים וכל זה לא הוי בנמכר לעו"ג אמנם הנימוקי יוסף כתב בפרק החולץ בשם הריטב"א דנמכר לעו"ג הוי גופו רק כמשכון ומהני ליה מחילה הרי דהוי פלוגתא גדולה בעברי הנמכר לעו"ג אי הוי קנין הגוף כנמכר לישראל וא"כ כשיוצא ממנו צריך קנין ולא מהני ליה מחילה כמו בנמכר לישראל או לא ונאמר דר"ת ס"ל כהריטב"א דהוי רק כמשכון ומהני ליה מחילה גרידא ולא צריך קנין כלל והא דבב"ק אמרינן דהוי גזילו ולא הפקעת הלואתו ומפרשינן הטעם משום דגופו קנוי ה"פ דלא הוי חוב גרידא רק גופו קנוי להעו"ג בתורת משכון ויש לו קנין בהעבד עברי כקנין שיש למלוה במשכון ואע"ג דבכל חוב קיי"ל דעו"ג מישראל לא קנה משכון מ"מ בעבדים יש לו קנין כקנין שיש לישראל במשכון והרי אם יחטוף הלוה משכון מהמלוה הוי גזל ממש ולא הפקעת הלואתו דבע"ח קונה משכון ומ"מ הא סגי ליה במחילה גרידא וכמבואר בחו"מ סי' רמ"א סעיף ב' דגם בחוב שיש עליו משכון מהני מחילה דקנין של המשכון תלוי בעיקר החוב וכיון דנפקע החוב ממילא נפקע גם קנין של המשכון. ואפי' להפוסקים דס"ל דבחוב שיש עליו משכון לא מהני ליה מחילה היינו משום דשם המלוה תפוס בהמשכון ואינו מחזירו להלוה ומש"ה ס"ל דלא מהני אבל בעבד דהוא תפוס בעצמו אם נאמר דגופו הוי רק כמשכון הא ודאי דלכ"ע מהני מחילה ודברי הריטב"א בחידושיו לגיטין דף ל"ח בד"ה והאמר שמואל יעו"ש לא זכיתי להבינם וצ"ע] ומש"ה אע"ג דס"ל לר"ת דאין קנין שטר כלל גבי עו"ג מ"מ זה אינו רק כשקונים ממנו שדה וכדומה דצריכין דוקא לקנין וקנין זה לא מהני בו אבל עבד עברי הקנוי לעו"ג כשיצא ממנו דלא צריך דרכי הקני' רק מחילה גרידא מהני בו א"כ הא ודאי דמהני כשנתן לו העו"ג שטר שיחרור דהא לא גרע השטר מאילו אמר לו בע"פ באפי תרי זיל ומיושב קושית מהרש"א דשפיר עביד רבי ק"ו אבל להשיטה מקובצת דס"ל דעו"ג קונה גופו כקנין שיש לישראל בע"ע והרי בנקנה לישראל לא מהני מחילה וצריך שטר דוקא וכיון דצריך קנין הא ודאי דלר"ת אינו יוצא ממנו בשטר וקשה קושית מהרש"א ונאמר דר"ת ס"ל כהריטב"א זה נראה עוד דהר"ת אזל בזה לשיטתו דלכאורה היה נראה לי להוכיח כהשיטה מקובצת ודלא כהריטב"א מהא דבקידושין דף כ' איתא גבי ישראל הנמכר לעו"ג נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים אין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מחשבין לו כפי שניו א"ל ההוא מרבנן לרבא מכדי האי קרא איכא למדרשינהו לקולא ולחומרא מאי חזית דדרשית לקולא נדרשינהו לחומרא וא"כ בשלמא אם נאמר דגופו קנוי והוי רבו מוחזק בו והעבד הוי המוציא ממנו שפיר פריך כיון שיש לפרש הפסוק דבא להקל על העבד וכן יש לפרשו דבא להחמיר על העבד מנ"ל למדרש להקל על העבד ולהוציא מן המוחזק אבל אם נאמר דגופו הוי רק כמשכון הא ודאי דהעבד נקרא מוחזק לגבי האדון והרי גם בכל מלוה שיש עליו משכון מבואר בחו"מ סי' ע"ב סעיף כ"ב דאם נתחדש איזה ספק בהחוב מקרי הלוה מוחזק ולא המלוה אע"ג דהמשכון ביד המלוה וכ"ש הכא דהעבד הוי מוחזק בעצמו וא"כ אם יש לנו ספק בהדרשה הא ודאי דיש לנו לדורשו להקל על העבד דמספיקא אין להחמיר עליו מבלי הוכחה ברורה ומאי פריך לרבא ומוכרח כהשיטה מקובצת דהאדון הוי המוחזק רק ר"ת אזל לשיטתו דבב"ק דף ג' כתבו התוס' בשם ר"ת דמודה הוא בתורה לדרוש לחומרא ואפי' בממון להוציא מן המוחזק יעו"ש:

[ה] אמנם עיקר דברי הריטב"א לא זכיתי להבינם דהרי בב"ק דף קי"ג קאמרי' דרבא לטעמי' דאמר רבא ע"ע גופו קנוי והרי עיקר מימרא דרבא דקאמר דגופו קנוי הוא בקידושין דף ט"ז גבי נמכר לישראל דמש"ה צריך שטר דוקא ולא סגי במחילה משום דגופו קנוי ומוכרח ע"כ דשוים הם לגמרי נמכר לעו"ג כנמכר לישראל דאי נאמר דבעו"ג הוי רק כמשכון ומהני ליה מחילה מאי לטעמי' דקאמר והיאך תלוי זה בזה כלל וצ"ע ואין להוכיח כהריטב"א מהא דביבמות דף מ"ה איתא הלוקח עבד מן העו"ג וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו ב"ח מ"ט עו"ג גופיה לא קני ליה מה דקני מקנה לישראל וכיון דטבל לשם ב"ח אפקעי' לשיעבודא כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיע מידי שיעבוד הרי מוכח דאפי' עו"ג בעו"ג אין לו שום קנין בגופו רק שיעבוד על מעשה ידיו דאם היה לו קנין ואפי' רק קנין שיש לישראל בע"ע דכשיוצא ממנו צריך דרכי הקני' היאך יהי' נפקע ממנו דהרי רבא לא קאמר רק דהקדש מפקיע מידי שיעבוד ולא מידי קנין וכמו שכתב הר"ן בנדרים דף מ"ז דמידי קנין לא שייך לומר דהקדש יהי' מפקיע ועדיפא מזה כתבו התוס' בגיטין דף מ' דרבא לא קאמר דהקדש מפקיע מידי שיעבוד רק משום דרבא אזל לשיטתו דס"ל בפסחים דף ל"א דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אבל לאביי דס"ל בפסחים למפרע הוא גובה אין הקדש מפקיע אותו יעו"ש ומוכח דעו"ג בעו"ג אין בו שום קנין רק שיעבוד גרידא וא"כ הא ודאי דק"ו הוא דעו"ג בישראל אין לו שום קנין דהא עיקר הדבר דעו"ג קונה חבירו למעשה ידיו ילפינן לי' בגיטין דף ל"ח מהא ישראל קונה עו"ג עו"ג לא כ"ש הרי דקנין עו"ג בעו"ג ילפינן בק"ו מעו"ג בישראל דקונה ומוכח דגם בע"ע אין לו רק שיעבוד גרידא והגוף הוי רק כמשכון ומהני לי' מחילה וכהריטב"א אמנם זה אינו ראי' דהרי הכי איתא שם ביבמות לא שנו דקנה עצמו בן חורין אלא בלוקח עבד מן העו"ג אבל בלקח עו"ג עצמו גופו קנוי דכתיב וגם מבני התושבים כו' אתם קונים מהם ולא הם קונים זה את זה אילימא למעשה ידיו אטו עו"ג לא קנה ישראל למעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת גר אלא לגופו וקאמר רחמנא אתם קונים מהם לגופו פריך רב אחאי דלמא בכספא וטבילה קשי' הרי דרב אחאי הקשה דלמא גם אם ישראל קנה עו"ג בכסף כל זמן שלא טבל לשם עבדות לא יהי' לו בו קנין הגוף ויהי' מהני לו כשיטבול לשם בן חורין להיות ב"ח משום הך סברא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד והרי ישראל הקונה עו"ג הא בודאי יש לו קנין הגוף לכל הפחות כקנין שיש לישראל בע"ע דכמו דאמרינן בגיטין עו"ג ישראל קונה עו"ג עו"ג לא כ"ש כן נאמר הך ק"ו גופה ישראל ישראל קונה ישראל עו"ג לא כ"ש הרי מוכח דאפי' קנין כזה שיש לישראל בע"ע אע"ג דלא מהני לי' מחילה וצריך קנין מ"מ נפקע שפיר ע"י ההקדש דכיון שיש לו יד יש לו כח לטבול לשם ב"ח וממילא נפקע השיעבוד וא"כ ליכא ראיה מכאן להריטב"א ושפיר יש לומר דגם עו"ג יש לו קנין כזה וכבר כתבנו דמסוגיא דב"ק מוכח כן מדקאמר רבא לטעמי' וכיון דכשיוצא ממנו צריך קנין א"כ לר"ת לא תהני לו שטר והדר קושי' מהרש"א לדוכתא ומוכרח דיש קנין שטר לעו"ג בכל דבר גם קשה לי על ר"ת דאי אין קנין שטר לעו"ג א"כ הא דתנן עבד כנעני נקנה בכסף ושטר וחזקה קאי רק כשקונה אותו מיד רבו ישראל ולא בהתחלת מכירתו א"כ לא ידעתי איך יתפרש לנו הסוגי' דבכורות דף י"ג דקאמר שם ישראל שנתן מעות לעו"ג בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ופריך מאי בדיניהם אי נימא בדיני דגופו אם גופו קני לי' ישראל בכסף ממונו לא כ"ש א"ה שטר וחזקה נמי ואם נאמר דעו"ג בהתחלה כשמוכר עצמו להיות עבד לא מהני לי') שטר משום דהוי קנין ישראל מעו"ג, א"כ מאי פריך א"ה שטר וחזקה נמי והרי שם איירי כשקונה בהמה מעו"ג ופשיטא דכה"ג לא שייך ללמוד ק"ו מגופו רק מה דמהני בגופו ג"כ כשהוא קנין ישראל מעו"ג ומש"ה כסף דודאי מהני בו גם בהתחלה דהרי הקישו הכתוב לאחוזה ובשדה הא מהני כסף בעו"ג וכדילפינן לה מנתתי כסף השדה קח ממני דעפרון ושפיר ילפינן מיניה גם לממונו בק"ו אבל שטר דלא מהני בו רק כשקונה אותו מיד ישראל ולא מידי עצמו היאך נילף מיני' בק"ו על ממונו כשקונה מיד העו"ג אלא ודאי מוכרח מקושי' הגמר' דס"ל דגם בהתחלת הקנאתו דהוי קנין ישראל מעו"ג מהני בו שטר וחזקה מדאורייתא וכבר נתבאר דא"כ קאי המשנה דקידושין גם על התחלת הקנאתו ולפ"ז מוכח ג"כ דיש קנין חליפין בעו"ג. אמנם לכאורה נראה אדרבה להוכיח מכאן כר"ת דשטר אינו קונה בעו"ג כלל דהנה האלפס כ' בב"מ פ' הזהב דהא דא"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות הוא דילפינן לה בק"ו מגופו אם גופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש ולכאורה תיקשה עליו קושי' הגמר' דבכורות א"ה שטר וחזקה נמי נימא הך ק"ו וראיתי בשיטה מוקבצת שם שתי' דשטר לא שייך כלל במטלטלים דלא מסיימי וא"כ לדידי' הא צריך לפרש הא דפריך א"ה שטר וחזקה נמי קאי על קרקע דפריך כיון דילפת ק"ו מגופו א"כ נילף ק"ו דשדה של עו"ג להוי נקנה בשטר ומוכח דהאלפס ס"ל כר"ת דשטר אינו קונה בשדה של עו"ג:

[ו] והנה התוס' בקדושין כתבו דר"ת הביא ראי' דיש קנין חליפין בעו"ג מהא דאמרינן שם בדף ח' גבי ע"ע הנמכר לעו"ג מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ומוכח דבשארי דברים יש לו קנין חליפין והנה הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג הקשה על זה דמנ"ל לדקדק דבשארי דברים מהני דלמא הפסוק בא לגופי' ולא לדיוקי וקמ"ל דע"ע אינו נקנה בחליפין לעו"ג משום דאין לו קנין חליפין כלל וזהו גופה קמ"ל והנה זה יש לישב דהא התוס' בקידושין דף כ"ז הוכיחו דשכירות אינו נקנה בחליפין וכן כתבו התוס' בב"מ דף י"א דבכל דבר שאין בו קנין הגוף לא מהני בו חליפין והרי בגיטין דף ל"ח אמרינן דעו"ג אינו קונה לגופו רק למעשה ידיו וכתבנו לעיל דר"ת ס"ל כריטב"א דהגוף לא הוי רק בגדר משכון וא"כ זה הקנין שיש להעו"ג בע"ע הא גם בישראל כה"ג לא מהני בו חליפין כלל וכגון בשכירות בית ושדה וא"כ הא ליכא למימר דהך מכסף מקנתו דממעט חליפין הוי הטעם משום דאין חליפין לעו"ג דהא קיי"ל דגם מי שיש לו קנין חליפין מ"מ בקנין כזה לא מהני ושפיר נוכל לדייק מדכתבה התורה כאן המיעוט מכלל דבשארי דברים שקונה אותו קנין הגוף וכגון שדה מהני בו חליפין ורק בעבד דלא הוי קנין הגוף לא מהני בו חליפין ואדרבה לר"ת ניחא הא דקיי"ל דבדבר שאין בו קנין הגוף לא מהני ביה חליפין י"ל דמהכא נפקא לן מדאין עו"ג קונה ע"ע בחליפין ובכל דבר מהני וילפינן מני' דגם בישראל כה"ג לא מהני חליפין אמנם לדעת השיטה מקובצת שהבאנו לעיל דגם בע"ע גופו קנוי והא דאמרינן דאינו קונה גופו היינו דלא הוי כעבד עו"ג דאין לו יד כלל אבל מ"מ גופו קנוי הא י"ל כהש"כ דכאן גילתה התורה דחליפין לא מהני בעו"ג. וא"כ הרי הך דינא של ר"ת דחליפין מהני בו מוכרח לכל השיטות דלהריטב"א הא קמה לה ראייתו של ר"ת ואם נאמר כהשיטה מקובצת א"כ הא מוכרח ע"כ דיש קנין שטר לעו"ג וכמו שנתבאר לעיל הא ג"כ מוכרח דמהני בו חליפין וכמו שכתבנו למעלה וגם דהא הרמב"ם פוסק בפ"ב מה' עבדים דע"ע הנמכר לישראל ג"כ אינו נקנה בחליפין וע"ש במל"מ ומדבריו ג"כ מוכח דלא ס"ל כהש"ך דטעם הפסוק הוי משום דאין קנין חליפין בעו"ג. דהא גבי עבד עברי הא גם בישראל לא מהני חליפין וניחא הוכחת ר"ת: