שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קמה, קטע 12

א) אתמול בלילה הגיעני מכתבו בצירוף מכתב מהרב דפראשניץ, והנה בראשית צריך לברר אם שם שקרא לו אביו בשעת מילה הי' שאול, שאם גם הוא קרא לו שואל והכל קורין אותו שואל וגם לתורה עולה בשם שואל, אף אם נשאת תצא, ובני' ממזרים, כיון שנכתב בגט שאול דמתקרי שואל, והא אין שמו שאול כלל, אך אם שם העריסה הי' שאול ומשום נשתקע אתינן עלה, הנה אם שם העריסה נשתקע וקורין אותו בשם אחר לגמרי, דעת הב"י שאם כתב גם שם הנשתקע אינה מגורשת ובס' גט פשוט היקל בזה שאם נשאת לא תצא, אך אם עדיין לא נשאת אף שהיא מקום עיגון ואי אפשר ל יג גט אחר פסק ג"כ שלא תנשא, אך בנידון זה י"ל שהכל יודעין שואל שם הקודש שלו שאול לא חשוב שם שאול נשתקע: ב) אך בתשו' לחם רב סי' ל' בגט שהי' שם אבי הבעל שנתן לו אבי אביו בשעת מילה שמואל, ושוב נשתקע שם שמואל וקראו לו כל העולם מילי, וכן נחתם ונקרא לס"ת מילי ונכתב בגט שמואל שהגט פסול, ואף שמילי הוא קיצור השם משמואל ולא הי' צריכין לכאורה לכתוב רק שמואל לבד, זהו אם הי' נקרא גם בשם שמואל [ולא הי' כותבין מילי] אבל עכשיו שנשתקע שם שמואל וכותבין מילי לבד אם כתב שמואל פסול והביא דברי הב"י בחיים שנקרא ביבאנט ונשתקע שם חיים לגמרי שאם כתבו גם שם חיים אינה מגורשת, והרי שם כתב הב"י שחיים וקורין אותו ביבאנט אין כותבין שם ביבאנט מפני שפירושו "לעבין" והיינו חיים ממש, אך שזה אם נקרא לתורה ונחתם חיים א"צ לכתוב ביבאנט שקוראים אותו העולם, אבל אם קוראים אותו ביבאנט לבד אם כתבו שם חיים ג"כ פסול, ה"נ במילי ונכתב שמואל אף שאם הי' קורין אותו גם שמואל לא הי' צריך לכתוב שם מילי כלל, עכשיו שאין קורין אותו כלל בשם שמואל אם כתבו שמואל פסול, עכ"ד תשו' לחם רב:

ג) והרי מילי אינו שם בפני עצמו רק הוא קיצור השם משמואל, שאם הי' שם בפ"ע אף בלא נשתקע שם שמואל הי' צריכין לכתוב גם מילי כמו באלחנן חנן, וע"כ שאינו שם בפני עצמו, ואעפי"כ חשוב לי' נשתקע, והיינו דמשמע לי' שגם ביבאנש אינו שם בפ"ע מדאין כותבין אותו בלא נשתקע שם חיים, ואעפי"כ באין קוראין אותו כלל חיים חשוב נשתקע, וא"כ נלמד ממש לנידון דידן דהגט פסול כמו בחיים והכל קוראין אותו ונקרא לס"ת ביבאנט וכתבו גם שם חיים שפסול, וכ"ש בנידון דידן בשם שאול שואל שאם הכל קוראין אותו שואל ועולה לס"ת שואל דחשוב נשתקע, דאין הכרח שודאי נתן לו אביו בשעת מילה שם שאול, דיש לומר כמו שהעולם מכנין לשאול שואל, והלא דבר הוא, וכתב בספר טיב גיטין וכן בחת"ס משום דשאול נהרג אינו סימן טוב לקרותו כך ומכנין שואל, י"ל שאביו חשש לטעם זה גם בשעת מילה שלא לקרותו שאול וקראו תיכף שואל: ד) סוף דבר לדינא צריכין להתוודע בעדים שהי' שם העריסה שקרא לו אביו בשעת מילה שאול, ואז יהי' הדין אם נשאת לא תצא, ואולי אוכל למצוא לה היתר ותרופה להתירה להנשא לכתחילה אם יהי' מקום עיגון גמור, אך כל זמן שלא נתברר זה בעדים כשרים חלילה להרהר בה שום צד היתר, ואין לסמוך כלל שודאי קראו אביו בשעת מילה שאול כיון ששואל שם הקודש שלו שאול, שכבר כתבו האחרונים שאין לסמוך לכתוב על שם הקודש באין ידוע רק עפ"י אומדנא, כ"ש בשם שאול שיש חשש שבמתכוין לא רצה לקרותו שאול כנ"ל, ואם אפשר להשיג גט אחר אפי' בקושי מחוייבין להשתדל, כי הדין אצלי שאפי' יתוודע שהי' שמו בשעת המילה שאול לא תנשא לכתחילה:

ה) ובתשו' ראנ"ח בשם באלי שקוראים שמו באלו ובשעת מילתם קוראים שם אחר כותבין שם באלי, נ"ל דהיינו טעמא משום שכך דרכם, ומתחילה קראו לו שם אחר על דעת כן שיקראו לו באלי, משא"כ בשם שאול שתחילה קוראים לן שם שאול על מנת שכן יקראו לו כשעולה לתורה, ועכשיו שעולה לתורה בשם שואל ולהיפוך כל הנקראים שואל לעולם לתורה שאול הוי נשתקע כנידון התשו' לחם רב: ו) אחר שכתבתי כל זה נמלכתי שלא לשלוח התשובה עד יהי' לי גביית עדות, אח"כ הי' לי מכתב מהמו"ץ המסדר מפראשניץ כי עלה בלבו ספק איך לכתוב בגט ואמר הסופר לפניו בזה הלשון מעיד אני עליו איך ששנינו התפללנו בביהמ"ד בחיי הרב הקדוש זצללה"ה והוא הי' מזהיר כמה פעמים להשמש שלו שידקדק לקרוא את העולה לתורה כהלכה, ושמעתי כמה פעמים שקרא את המגרש הזה בשם שאול יעקב, אלה תוכן דבריו של המו"ץ הנ"ל, אתמול בלילה הגיעני מכתב כבודו עם הגב"ע, והנה הכחשה ביניכם דבר מאמר הסופר הנ"ל, גם דבר הגביית עדות, ימחול כבודו, לא נהג מנהג סופרי דווקני שמעתיקין לשון העדים, והנה העד ראשון כתב כבודו שהוא שמש, והוא קראו לתורה זה מ' שנים בשם שואל יעקב [גם בזה הי' צריכין לחקור אם כשהתפלל במנין אחר נקרא שאול יעקב], אך בעד השני לא נזכר שהי' שמש, וגם לא נזכר שהי' קורא אותו לתורה, רק סתם שקראו, ומשמעות זה בקריאת בני אדם ולא לתורה, ובתחילה הי' בדעתי שלא להשיב על הגב"ע הזה, אך ראיתי שלא יהי' קץ וסוף לדבר, אמרתי אשיב:

ז) ואומר אני אם כן הדבר שנשתקע שם שאול הן בקריאת בני אדם, הן בעלי' לתורה, הגם שכתבתי ראשון עפ"י דברי הב"י דאין להקל אפי' במקום עיגון גמור, אולם ראיתי להב"ש בשם פעריל שאם הי' שם העריסה מרגליות ונקראת פעריל כותבין מרגליות המכונה פעריל, וזה היפוך דברי ב"י בחיים ונקרא ביבאנטי, גם כמה אחרונים מסכימים למהרי"ק בדין באלי ונקרא באלו, ועוד הב"י סותר עצמו במה שפסק בסעיף ו' גר שכתב שם גיותו כשר אפי' נשתקע ממנו, והוא כשיטת מהרי"ק משום שידוע שהי' לו שם אחר, ממילא בחיים ביבאנטי, אם ביבאנטי אינו שם בפני עצמו רק כינוי לשם חיים כשר, וה"ה בשואל שידוע שהוא כינוי לשאול, לזאת יש לפסוק במקום עיגון כדברי גט פשוט להכשיר: ח) אך כל זה אם ידוע שהי' שם העריסה שאול יעקב, אבל אם גם שם העריסה שואל יעקב, דומה לדין המבואר בשמות נשים אות ב' אם שם העריסה רעכיל או שעריל יש לפסול אם כתב שרה או רחל זולת שארקא הואיל וניקוד אחד יע"ש, א"כ בנידון דידן שנשתנה בניקוד אם הי' שם עריסה שואל יעקב פסול, וצריך לברר זה בעדים להיתר האשה במקום עיגון, וגם אם נקרא תחילה לתורה שאול יעקב כדברי הסופר מפראשניץ סגי להתיר במקום עיגון: ט) אך בנידון דידן שאינו מקום עיגון ששבה מאמעריקא. ע"כ אם כנים הדברים שנשתקע צריך ליתן גט אחר, והנה אם הי' שם העריסה שאול יעקב פשוט שמותר לו לישא אחרת אם רוצה לפטור אותה בגט שני והיא אינה רוצית לקבל, אך אם גם שם העריסה שואל צריך לברר הדין:

י) והנה בס' קי"ט סעיף ה' גירשה ונמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בע"כ ולכאורה יש לומר דה"ה אם אינה רוצה לקבל ממנו גט שנית להתיר לו לישא אחרת, אך במקור הדין בתקנת מהר"ם מינץ סי' ק"ב כתב גירשה מדעתה ונמצא פסול והיא לא ידעה, היינו לפי שחשבה שגט גמור וקיבלה ונתרצית אינה כולה לחזור וכאילו מרוצית גם עכשיו, וכל זה לענין לגרש דבדעתא תליא מילתא, אבל לענין איסור שתי נשים דאפי' מתרצית לא מהני מה יועיל ריצוי שלה מתחילה, הא אפילו ריצוי עכשיו לא מהני:

יא) אך בעיקר דין זה אם לא מהני רשותה, הר"ן בתשו' מ"ח מסתפק בדבר אם החרם לטובת האשה נעשה יכולה לומר אי אפשי, או גם לטובת האנשים שלא יכניס מריבה בתוך ביתו, ובכנה"ג בהגהת ב"י ס"ק י"ז הביא תשובת הר"ן הנזכר, והביא תשו' רש"ך דרשותה מהני, אך הב"ש סי' א' סק"כ דלא מהני ריצוי שלה וכתב כן בשם ד"מ, והגם שאין דבריהם צריכין חיזוק, ועליהם סמכינן במדינות אלו, נ"ל להביא ראי' מתשו' רשב"א ח"ד סי' ר' שנשאל אם מקבלין עדות שלא בפני האשה שגירשה בעלה כדי להתיר הבעל לישא אחרת, והשיב דמקבלין שאין זה בינו ובין האשה, אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה, ועל היתר הוא בא לדין וליתן עדים כנותן עדים שחתיכה זו מותרת לו, ועוד שאף להתיר אשה להנשא מקבלין עידי גירושין שלא בפני הבעל יע"ש, ואם תאמר דמותר לישא אחרת בריצוי דידה הרי איסור זה זכות האשה ושיעבודה עליו שלא ישא בלי רשותה, והרי דין זה בינו ובין האשה, ואף הדמיון למה שמקבלין עידי גירושין שלא בפני הבעל קשה דמה שאסורה לישא אחר אין זה שיעבוד שלו, ואפי' זינתה ואין לו שום תועלת ממנה אסורה לישא אחר ואפילו ברשותו, א"כ אין איסור שעלי' זכות הבעל, ע"כ אין העידי גירושין להתירה לינשא כדין נגד הבעל, משא"כ האיסור לישא אחרת שברצונה תלוי זכות שלה הוא ואי אפשר לקבל שלא בפניו, אלא ודאי לא מהני נתינת רשות שלה:

יב) אך מ"מ יש לעיין בספק מגורשת אם שייך בה חדר"ג שלא לישא אחרת, בפרט שקיבלה הגט מדעתה וחשבה שנתגרשה מאתו לגמרי, דהשתא נראה דדומה לנתנה לו רשות כנ"ל, רק משום דהתקנה נעשה גם משום לתא דידי' שלא יכניס מריבה בתוך ביתו כמ"ש בתשו' הר"ן הנזכר, ובמגורשת ואינה מגורשת דאיתא בגמ' שמציאתה לעצמה, דטעמא מאי אמרו רבנן מציאתה לבעלה דלא תיהוי לה איבה הני תיהוי לה איבה ואיבה, וא"כ כשנושא אחרת לא שייך שמכניס מריבה בתוך ביתו כיון שעם הראשונה בלאו הכי אית לה עמה איבה ואיבה, והשני' לבד תהי' עמו, אך דמ"מ י"ל בספק מגורשת שהספק עומד להתברר יש לחוש שמא יתברר שאין הגט כלום ותהי' אשתו גמורה ויש בה משום מכניס מריבה בתוך ביתו: יג) מ"מ נראה לי בספק מגורשת וע"א אמר שיודע שמגורשת גמורה היא, מותר לישא אחרת, דלענין איסור ע"א נאמן דהוא איסור לבד כמ"ש בתשו' רשב"א הנ"ל, ובחתיכה ספק חלב ספק שומן ע"א נאמן, רק שנאמר כיון שלגבי דידה אינו נאמן ואשתו גמורה ממילא יש בה חדר"ג, אך כיון שבלא העד היא ספק מגורשת, וכבר ביארנו כי בספק מגורשת לא שייך חדר"ג כיון שנתקן משום לתא דידי', [ובתשו' רשב"א הנ"ל משמע דלא נתקן משום לתא דידה כלל] שלא יכניס מריבה בתוך ביתו, וזה לא שייך בספק מגורשת רק שתחיש שמא יתברר שאשת איש גמורה, ע"ז נאמן שלא יתברר שאשת איש גמורה שהוא יודע שמגורשת ודאי, ושוב כמו שהוא עכשיו לית בה משום חדר"ג:

יד) על כן בנ"ד אם יתברר ששמו מעריסה, הי' שאול יעקב או שהי' נקרא מכבר לתורה שאול יעקב רק עתה נשתקע מותר הוא לישא אחרת, ואף אם יתברר זה רק עפ"י ע"א שלא בהכחשה, ואם לא יתברר זה כלל, ועתה בבירור קוראין אותו גם לתורה בשם שואל יעקב, אם יראה שאי אפשר להתברר ג"כ נ"ל עפ"י דין שמותר לישא אחרת, רק למעשה אינני רוצה לסמוך עלי בזה, וכל זה אם נתברר בעדות באמת שעכשיו קוראין אותו שואל יעקב כי על גביית עדות הנ"ל אין לסמוך כלל, ועמכם בדבר המשפט ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובלבד שיהי' מעשיו לשם שמים והי' בזה שלום: מאת הדו"ש הק' אברהם. סימן קסט ב"ה ד' יתרו תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה אברהם נ"י מו"ץ דק"ק בערזין. דבר הגט הנשלח מנויארק שנפסק הנון פשוטה של תיבת דנן: תשובה א) הנה מקור הדברים בגיטין (פ"ה:) מיומא דנן לאפוקי מר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, פירש"י ואף דקי"ל כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשי' מפלוגתא, לפי זה אינו אלא לכתחילה, אבל בדיעבד נסמוך על מה דקי"ל כר' יוסי, אך זה אינו דבגיטין הבאים ממדינת הים שאין נתנין בזמן הנכתב בגט לא שייך כלל זמנו של שטר מוכיח עליו, שכוונתו מעכשיו, שהרי לא תתגרש בזמן ההוא, אך הא פירש"י דמה דצריך לכתוב מעכשיו הוא בגט שכיב מרע ותיקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילים בו, וא"כ בשאר גיטין אינו אלא לכתחילה, ועוד דהא גיטי שכ"מ נתנין ביום כתיבתן כמובן, וא"כ למה דקי"ל כר' יוסי לא שייך לגזור אטו גיטי שכ"מ, וא"כ הוא רק מטופס הגט: ב) והנה בטופסי גיטין פסק הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין דמותר לסופר להכין טרם בא הבעל לגרש כר"א, הנה שטופס הגט כשר שלא מדעת הבעל, ואף להחולקים על הרמב"ם ופסקו כת"ק דגזר טופס אטו תורף.

כבר הקשו בזה מהא דמותר חשו"ק לכתוב טופס. ותירצו הרא"ש והר"ן דסופר הכותב טופסי גיטין שכיח טובא ואם נכשיר בזה כולם יעשו כן, ואתי למיטעי להכשיר גם בתורף, אבל חשו"ק לא שכיח, והוא הדין שיתקלקל אות לאחר כתיבה לא שכיח ונוכל לתקן בלא דעת הבעל: ג) אבל כל זה אם הבעל הי' נותן הגט בעצמו אבל בנשלח ממדינת הים והבעל לא עשה שליח על התיבה שכתב הסופר אח"כ וכאילו התיבה שיתקן הסופר לא נתן לה הבעל כלל: ד) מיהו אם התינוק הי' קורא אותו נון קודם התיקון הנה לדעת כמה פוסקים כשר בגט בלא תיקון כלל, ואף להפוסלים, מ"מ יש לדמותו להא דמבואר בפוסקים דמהני בכזה תיקון בתפילין ולא חשוב שלא כסדרן, דהוא אות הראשון והוא רק להכשיר האות, וכיון שהוא אות הראשון והבעל עשאו שליח נתינה על זה אך נפלאתי למה לא כתב זה מעלתו אם תינוק יכול לקרותו או לא: ה) ולדינא נכשיר בכל ענין ונסמוך על הב"י סי' קכ"ז בשם רשב"ץ דאפי' חסר תיבה אחת בטופס הגט כשר, ואם תינוק יכול לקרותו נראה לי ליתן הגט בלא תיקון, כי לתקן מלבד שיש חשש הב"ש בשם ט"ז [סי' קכ"ה ס"ק כ"ה] דחשוב מחוסר תיקון, עוד אינו נראה לי לתקן בגט כלל לאחר שעשה שליח על הנתינה, אך אם תינוק הי' יכול לקרות קודם התיקון יתקן אחר שנתן הגט ויתננו שנית, לרווחא דמילתא, אך אם תינוק לא הי' יכול לקרות, האי תיקון לאו מידי הוא ואין נ"מ כלל אם יתן שנית, וטוב יותר שלא יתן רק פעם אחת בלא תיקון: הק' אברהם.