שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 130

אבל להר"ן ניחא דכ"ש בס"ת דאם כתב המאוחר מוקדם ודאי פסול רק בתפילין ומזוזות הוה אמינא דכשר כנ"ל. וחידשה המכילתא דשוה לס"ת בזה: ו) הן אמת דקשה לפי זה אם כתבן שלא כסדרן אמאי יגנזו לא מבעיא בשל ראש יוכל להחליף הפרשיות ואפי' בשל יד יחתוך כל פרשה בפ"ע. דהא אם כתבן על ד' קלפים כשר. אמנם מצינו בשבת פרק כל כתבי אם כתב פרשה סתומה פתוחה או להיפוך יגנזו. וכתב הרשב"א בתשו' דיגנזו עד שיתקן. וה"נ י"ל במכילתא. באופן שאין דין זה ברור. דאם כתב המוקדם במקומו אחר שכתב המאוחר שפסול. וע"כ סומכין בזה על סברא זו דכיון שהי' יכול תינוק לקרותו מקודם כשר. אבל לענין חק תוכות שפסולו ברור בתלמוד לא סמכינן על זה שחיקון שאח"כ לא יחשב כתיבה וצריך לגרור כל החרטום. וא"כ הו"ל שלא כסדרן: ז' ובאהע"ז שהוכיח הב"י שיהא מותר לגרור הדבוקות בלא ציווי הבעל מדלא פסול בתפילין משום שלא כסדרן היינו משום דפסול אותיות הנוגעות רוב הפוסקים מכשירין ואינו רק מנהג שנהגו להחמיר וע"כ כ"ש שיש לסמוך בזה על סברא זו דתיקון לא חשיב כתיבה כמו לענין שלא כסדרן דמשום שאין פסולו ברור שסומכין על זה. ולפי זה בקטן שפסול כתיבתו ברור אפי' דיעבד לא מהני תיקון לתקן האותיות שאינם נוגעין במקום הראוי ליגע ודו"ק: ח) ולפמ"ש אף בקטן שגרר הנדבקות יש לעיין לפי דברי הב"י דצריך לגרור עפ"י ציווי הבעל א"כ הכא לא מהני גרירת הקטן. ואף ששם היקל בדיעבד היינו משום שפסול אותיות הנדבקות בגט אינו אלא מנהג וכמו שהוכחנו לעיל. אבל בתפילין ומזוזות דגמ' ערוכה כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותי' פסול י"ל אפי' בדיעבד לא מהני: ט) אמנם לפענ"ד יש ליישב קושיית הב"י דאמאי בעי ציווי הבעל ובענין שלא כסדרן מקילין.

ולפענ"ד י"ל דע"כ הא דמהני גרירה היינו משום דפסול אותיות הנדבקות בגט הוא רק חומרא. סומכין על הפוסקים דלא מהני גרירה בתפילין דגרירה מקרי כתיבה. אבל אם לא מקרי כתיבה רק דהוה כנכתב קודם הגרירה. וע"כ הוי בתפילין כסדרן. א"כ הו"ל מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ופסול דומיא דמחובר וא"כ אם יגרור בלתי ציווי הבעל פסול ממנ"פ דאם מקרי כתיבה הא כתב שלא לשמה ואם לא מקרי כתיבה א"כ פסול משום מחוסר מעשה. וא"כ כיון שבגרירה נפסקה הלכה דאינו פסול משום שלא כסדרן. וכן כיון דלא פסול משום חק תוכות ע"כ דלא מקרי כתיבה א"כ גם בקטן כשר: הק' אברהם. סימן שעג ב"ה אור ליום א' מש"ק בהעלותך תרנ"ה לפ"ק. פה סאכטשאב שלום להרב החריף מוהר"ר יעקב נ"י אבדק"ק ברעזניצא. א' בדבר הס"ת שנתישן והעביר עליו קולמוס קטן פחות מי"ג שנים. ומעלתו אזיל ומייתי דברי פרמ"ג סימן ל"ב בנפל דיו על אות או העביר עליו קולמוס שלא לשמו דליש אומרים (אה"ע סימן קל"א) בהעביר עליו קולמוס לשמה חוששין לגירושין ה"נ להיפוך בהעביר עליו קולמוס שלא לשמה חוששין לפסול. וא"כ ה"נ בנ"ד לי"א הנ"ל יפסול. אך מעלתו הקשה על הפרמ"ג מתוס' שכתבו דוקא היכא שכתב האחרון מתקן שהא' שלא לשמה והב' לשמה הוא דהוי כתב לר' יהודא. ולר' אחא אליבא דרבנן גיטין (כ'.) ומה שרצה לתרץ זה דיפסול משום ואנוהו. ורצה לומר דכשם שלמטה בפסול ולמעלה בכשרות לא חשיב ואנוהו ה"נ להיפוך. דברי טעם הם. אך ואנוהו בכל המצות אינו רק לכתחילה. ובשם לבד הוא דפסול דיעבד. וקושייתו על פרמ"ג נכונה. וכבר השיגוהו אחרונים בתשו' מים חיים ובתשו' חסד לאברהם. גם מה שרצה לפסול משום שאין כתב תחתון נראה. ליתא. דא"כ דיו ע"ג דיו דלאו כלום הוא אם נאמר שכתב ראשון נתבטל משום שאינו נראה ע"כ השני כתב. אלא ודאי הא לאו מלתא הוא.

ונוב"י סימן א' כתב משום דכתב העליון בא ליפות כתב תחתון ולנאותו אינו חוצץ: ב' מ"מ בנדון הפרמ"ג בהעביר עליו קולמוס שלא לשמו נ"ל שדבריו נכונים. והן אמת שפשט דברי תוס' דכתב עליון שיש בו תוספות על כתב ראשון הוא הכתב. ויותר מבואר בתה"ד סימן מ"א דכשכתב שני מתקן הוא מבטל את כתב ראשון וחשיב שלא כסדרן עיי"ש ובהג"ה שם. אך במרדכי ובסה"ת בחק תוכות אינו מועיל להעביר קולמוס אפי' לר"י ולר' אחא בגט. דשאני התם שהאות נעשה כתקנו ואינו מחוסר אלא לשמו. אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משוי לי' גט. נ"ל שצ"ל אות וכן כתב במרדכי וז"ל דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשוי' כלשמה. מ"מ לשוי' אות לא יועיל עכ"ל. ולכאורה לפי סברת תוס' דכשכתב שני מתקן חשיב כתב. יותר יש לו להועיל כשלא הי' תחילה כתב כלל: ג' אך באמת כשנדקדק בלשון הסה"ת וביותר בדברי המרדכי נראה בעליל שלשונם מורה דהם ס"ל דהא דמועיל העברת קולמוס היינו משום דע"י העברת קולמוס כתב ראשון מתכשר. וע"כ דוקא שהי' אות רק שהי' פסול משום שלא לשמה בזה מועיל העברת קולמוס. אבל כשלא הי' אות אינו מועיל העברה לשוי' אות. והיינו משום דהעברת קולמוס שעושה מעשה באות לשם גירושין חשיב כאלו נכתב תחילה לשם גירושין. כיון שעתה הוא לשם גירושין. ומה דבעי לשמה היינו דצריך שיעשה בו מעשה לשם גירושין ולא מהני במחשבה לבד. אבל בהעביר קולמוס לשמה שעשה מעשה באות לשם גירושין נעשה האות לשמה. אבל בחק תוכות איך יעשה אות בשלמא בענין לשמה כיון דעתה עומד לגירושין ועשה מעשה לכך מהני. אבל בחק תוכות אין לומר כן ד) מעתה ה"ה להיפוך בהעביר עליו קולמוס שלא לשמו שעושה בו מעשה לעוקרו מלשמו דבטל הלשמו. וקרוב לומר דלכ"ע פסול. ועי' בתוס' ריש השולח בהא דביטל הגט אינו חוזר ומגרש בו.

שהקשו הא לכ"ע לא אתי דיבור ומבטל מעשה שהרי אם כתב ס"ת לשמה אינו יכול לבטל עיי"ש. הרי דאף לפי מה דהוי ס"ל דגט כס"ת. מ"מ לא הקשו רק משום דדיבור אינו מבטל מעשה. אבל מעשה הי' יכול לבטל. וא"כ בס"ת נמי כשעשה מעשה שלא לשמו הרי עברו מלשמו ובטל הלשמו: ה) והנה לפי דברי הסה"ח ומרדכי הנ"ל אף כשכתב שני מתקן לא נתבטל כתב ראשון כיון שאין העליון נעשה כתב בפ"ע דא"כ גם גבי חק תוכות לתכשר אלא ודאי שהעליון לא נעשה כתב בפ"ע רק שהתחתון מתכשר. ודלא כתה"ד הנ"ל. וכן דעת התשב"ץ ח"א סימן קכ"ז בהא דמקשה הש"ס גיטין פ' הנזקין (נ"ד:) ולעבר עליו קולמוס לשמו ולקדשו והוצרך לתרץ משום מנומר. והקשה תשב"ץ תיפוק לי' דכתב עליון מבטל לכתב תחתון והוי לי' מוחק השם. ורצה ללמוד מזה דשם שנכתב שלא לשם קדושה מותר למוחקו. ודחה דדיו ע"ג דיו לאו כלום הוא. ותמוה דהא הש"ס מקשה דהעברת קולמוס יכשיר ויהי' העברת קולמוס מתקן ויבטל כתב התחתון לפי דברי התה"ד הנ"ל. אלא ודאי ס"ל ג"כ כמרדכי וסה"ת דאין הכשרות משום דכתב עליון כתב רק משום דכתב תחתון נעשה לשמה וזה ברור: ו) וקצת יש להביא עוד ראי' לזה דאם תאמר דכתב תחתון נשאר בפסולו וההכשר משום כתב עליון. יהי' כתב תחתון חציצה בין דיו לקלף. ואם תאמר מין במינו אינו חוצץ. אכתי יקשה לשמואל ור' יוחנן דס"ל בזבחים (ק"י.) מב"מ חוצץ: ז' ועלה בדעתי ליישב עפ"י מ"ש המבי"ט בס' קרית ספר פ"ז מה' לולב דהא דמב"מ אינו חוצץ ילפינן מדכתיב אשר ישרתו בם בקודש שני כלים ושירות אחת עכת"ד. ועי' ביומא (נ"ח.). וע"כ י"ל דטעמא דשמואל ור' יוחנן דס"ל מב"מ חוצץ משום דכי היכי דפליגי ר"י ורבנן אם מב"מ בטל או לא בטל. מקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר אף שדם הפר מרובה מדם השעיר אין דם הפר מבטל לדם השעיר. ויליף מזה ר"י מב"מ לא בטל.

ורבנן ילפי מזה דעולין אין מבטלין זא"ז. ופי' הר"ן בנדרים דר"י אזיל בתר עצם הדבר. ורבנן אזלי בתר מב"מ בעולין או באיסור והיתר עכת"ד. ה"נ במה דיליף משני כלים ושירות אחת. לרבנן אזיל בתר קודש וקודש דכ"ש אחד אינו חוצץ בפני כ"ש אחר. אבל באחד אימורים לגבוה ואחד אברים לאכילה שפיר חוצץ. (וגז"ש דהקטרה הנאמר באימורים והקטרה הנאמר בממנו לאשים דבש"ס מנחות (כ"ג:) לא שייך בזה. דבשלמא לענין ביטול דשייך שפיר בשניהם לגבוה לענין שהמיעוט לא יתבטל ויעלה הקומץ לשם בעליו ויתיר המנחה הוא דיליף הקטרה האמורה בשיריים מהקטרה האמורה בקומץ. אבל לענין חציצה דכשהכל אימורים לא שייך חציצה כלל דהכל הקטרה אחת של מצוה. אין ללמוד הקטרה דשיריים מהקטרה דאימורים לענין חציצה]. אבל לר' יהודה גם שמואל ור' יוחנן מודים דמב"מ אינו חוצץ. וא"כ ר' יהודה לשיטתו שפיר קאמר מעביר עליו קולמוס ומקדשו דמב"מ אינו חוצץ. ואף דשמואל ס"ל מב"מ לא בטיל ואעפ"כ ס"ל מב"מ חוצץ. הא כתב ריטב"א ע"ז (ע"ג:) דרב ושמואל דס"ל מב"מ לא בטיל הוא רק מדרבנן. כן יש ליישב: ח) אלא דא"כ יקשה לר"ת גיטין (כ') דאמר גט שהעביר עליו קולמוס לשמה תלוי בפלוגתא דר"י וחכמים דלחכמים דפסלי בס"ת פסלי נמי בגיטין. הא בגט לא שייך חציצה כלל. בשלמא בס"ת י"ל מדכתיב ואני כותב על הספר ועי' בתשו' גבעת פנחס סי' נ"ו]. אבל בגט מנלן לפסול חציצה. הא ספר דכתיב בגט לספירת דברים אתא ומסברא בלא קרא לית לן למיפסל חציצה. כמ"ש ריטב"א ור"ן פרק לולב הגזול. וא"כ י"ל חכמים לשיטתייהו דאזלי בתר קודש וחול. וא"כ בס"ת הוי חציצה ופסול אבל בגט דלא פסול חציצה יוכשר אלא ודאי טעם הכשר העברת קולמוס משום דמשוי לי' לכתב תחתון לשמה מ"מ אין זה ראי' ברורה שאין זה מוכרח שחציצה יפסול בס"ת ועי' תשו' גבעת פינחס שם:

ט) עכ"פ דעת סה"ת והמרדכי ותשב"ץ כמ"ש. ולשיטה זו אתי שפיר הא דאמר ר' אחא דפסול בספר תורה משום זא"י. דזה נוי לשם שיהי' קדוש בתחילת הויתו. שיהי' תחילת כתיבתו לשמה. והכי תנן פרק כל התדיר הבכור קדוש ממעשר שקדושתו מרחם, אבל אם ההכשר משום כתב עליון למה יפסול בשם הקודש משום ואנוהו. אלא ודאי משמע דטעם ההכשר משום דמשוי' לכתב תחתון לשמה. ואם כן נלמד להיפוך דכשהעביר עליו קולמוס שלא לשמה משוי לכתב תחתון שלא לשמה. ועי' בגור ארי' סוף פרק הבונה. ודו"ק היטב: י) אך בנפל עליו דיו מאליו בלא כונה לא שייך טעם זה כלל. בשלמא התם עשה בו מעשה לשמו. אבל בנ"ד לא נעשה בו מעשה שלא לשמו כלל. אך יש לפסול בזה מטעם אחר. משום דמה שלמעלה אינו אות כלל. והרי האות מכוסה. ובדיו ע"ג דיו דכשר אפי' לחדש כתב הנתיישן במקצת אותיות בתפילין. ולא יופסל משום שלא כסדרן. משום דמה דלמעלה נמי אות הוא והכל אות אחת. חשיב התחתון ג"כ נראה אבל בנפל דיו מאליו דלמעלה אינו אות כלל וגוף האות מכוסה ע"כ יש לפסול גם בזה. אבל בהעביר קטן קולמוס אין שום טעם לפוסלו. ודומה ממש להא דמותר לתקן אותיות בתפילין. והס"ת כשר בלי פקפוק ובלי תיקון כלל ואין נ"ל להחמיר להעביר גדול קולמוס עליו. שהרי להעביר קולמוס אינו הידור לס"ת ובכולו פסול משום מנומר כדאיתא בהניזקין. ע"כ אין להעביר קולמוס שנית גם במקצת כיון שאין צורך כלל כנ"ל: ושוב ראיתי בתשו' בית שלמה העיר קצת מדברי ר"ן במב"מ לא בטיל ומב"מ אינו חוצץ ידידו הדו"ש באהבה הק' אברהם. סימן שעד ב"ה ב' ויקרא תרנ"ג לפ"ק סאכאטשאב שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג מוהר"ר חיים חייקא נ"י אבדק"ק דראבנין א) דבר הסופר שמכר תפילין בלא פרשיות. ובמשך הזמן כתב שני ס"ת. ובענין לשמה אין חשש.

מאחר שהוא רק מומר לתיאבון, לא חשוד שלא יקדש השמות. אך רע"ק בתשובתו חושש שמא נזדמן לו שצריך לתקן התיבות שהי' בו מ"ם פתוח ונסתם וכדומה דחשיב חק תוכות. וזה הי' טרחא לגרור כל האות ובזה כתב מעלתו שנוכל להכיר האותיות אם אין בו מחק ויפה אמר ונוכל לבדוק כל הס"ת ואשר ימצא כן בשם קודש נתחכם אז מה לעשות:. ב) אך עדיין יש חשש אם אתרמי כן ולא תיקן כדת שוב למה הי' לו לקדש השמות שבין כך ובין כך הס"ת פסול. אך עדיין י"ל כי אף אם איזו אותיות הם בחק תוכות הס"ת כשר לדעת הר"ן פ"ב דמגילה והמרדכי שמדמים למגילה [וכל מה שיכול המומר להקל האיסור הוא עושה כדמוכח בהא דחמצו של עוברי עבירה כי מהני מה שהן מחליפין ואף דחילוף ג"כ אסור. רק שנקל האיסור]: ג) גם יש לסמוך בדיעבד על מה שאומרים הסופרים בתחילת הכתיבה וכל השמות לשם קדושת השם כמ"ש הט"ז סימן רע"ד בשם סמ"ג ומשמע שם מדברי הט"ז דאפי' לא חישב כלל בשעת כתיבת השם מהני. ועיין פרמ"ג או"ח אשל אברהם ס"ק ל"ב דחישב מהני באזכרות. ומה שכתב הסמ"ג לומר תחילה לשם קדושת השם. י"ל נ"מ אם לא יחשוב כלל בשעת כתיבת האזכרות. גם י"ל גרירת האותיות בחק תוכות אינו דומה לתיקון הסכין של שחיטה דזה קל לעשות ואינו טורח יותר מטורח חילוף חמץ לאחר הפסח. ע"כ נ"ל להכשיר אם יבדוק הס"ת. וכל אשר יראה בו מחק במקום שיש חשש חק תוכות ימחוק האות ויכתוב אחרת זולת בשמות כנ"ל. אך מ"ש כבודו להכשיר ע"י העברת קולמוס. אין נראה לי כלל. ופי' דברי ספר התרומה יעיין בגור ארי' ממהר"ל ס"פ הבונה: דברי ידידו דו"ש הק' אברהם. סימן שעה ב"ה ה' עקב תרנ"ו שלום לכבוד הרב החריף כו' מוהר"ר מאיר נ"י האבד"ק גאווערטשוב.

א דבר סופר סת"מ אשר גנב ס"ת מאנשי כפר ומכר ממנה שני חומשים לאנשי עיר קטנה והוכר הגנב ואנשי העיר טוענים כי לא יחזירו להם עד אשר יחזירו להם הדמים וכ"ת מסופק אם יש בס"ת משום תקנת השוק יען מצא בבאה"ט חולקין בזה הנה בספק תקנת השוק יש לדמותו לספק אילן קודם ספק עיר קודם דקוצץ ואין נותן דמים. משום דאילן לקציצה קיימא ועל המעות בני העיר מוחזקים. ה"נ בזה שהחפץ לחזרה קאי ועל המעות הנגנב מוחזק: ב) האמנם כי לכאורה יש לחלק דבאילן אפי' ודאי אילן קדים תחילה קוצץ ואח"כ נותן דמים ואין שום ספק על הקציצה. אבל בתקנת השוק שאין הלוקח מחויב ליתן החפץ עד שיתנו לו הדמים כמ"ש הטור סימן שנ"ו והשטמ"ק בשם הרמ"ה וכן לשון הש"ס ב"ק (קט"ו) ליזיל מרי' דספרא ויהיב לי' לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספרי' (האומנם שמפרש"י בגמ' בד"ה עשו תקנה ובד"ה ור"י מבואר להיפוך. הנה הרמ"ה והטור רבים ובתראי נגד רש"י] א"כ כ"ז שאינו מחזיר לו המעות הספק על החפץ אם מחויב להחזירו ובחפץ הלוקח מוחזק: ג) אך בתשו' לרמב"ן סי' פ"ד במשכון שספק כמה חייב לו עליו. הדין עם הלוה. ומדמה להא דס' אילן קדים כו' וה"נ משכון לחזרה קאי אף שאינו מחויב להחזיר לו המשכון עד שיפרע לו מעותיו. וה"נ אף שאינו מחויב הלוקח להחזיר לו החפץ עד שיתן לו מעותיו מ"מ חשיב הספק על המעות. אך בשטמ"ק בשם הרמ"ה וז"ל כיון דדינא לקוץ מיד היינו קודם נתינת הדמים] א"כ הוא המוציא עיי"ש. משמע דבכעין נ"ד לא הוי דינא הכי: אך גוף היסוד לומר מכירת ס"ת לא שכיח ולא עבדו בי' רבנן תקנת השוק כתב הש"ך שאין דבריו מופרחים ובקצה"ח הביא ראי' מהא דב"ב בשמעתתא דפרה וטלית דיש בו תקנת השוק. וי"ל ג"כ דאף האומרים מכירת ס"ת לא שכיח היינו משום דהקונה ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק.

ועפ"י רוב הרוצה לזכות במצות ס"ת שוכר לו סופר סת"מ שיכתוב לו. וזה בקונה מבעה"ב אבל הקונה ס"ת מסופר שלא כתבה למצוה עבור עצמו רק למכור מקיים מצוה בזה ולא חשיב חוטף מצוה מן השוק. דרק בשהי' מצוה אצל המוכר חשיב זה חוטף המצוה לעצמו שבתחילה הי' ג"כ מצוה. אבל הקונה מסופר שאצל הסופר לא הי' מצוה הרי חידש הלוקח מצוה ומקיים המצוה בזה. וכ"כ בס' מצות חכמים הובא בפ"ת יו"ד סימן ע"ר סק"ז. ונראה שזה כוונת הרמב"ם בס' המצות מצוה י"ח באומרו ואם א"א לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו עיי"ש. ולכאורה קשה הדמיון קונה ושוכר דקונה כחוטף מצוה ועכ"פ איפכא מבעי לי' למימר ישכור מי שיכתבהו או יקנה. אך להנ"ל נכון שיקנהו מסופר שלא כתבה רק לסחורה. וכיון שמקיים בזה המצוה כמו בשוכר סופר לכתוב לו. א"כ שפיר שכיח לקנות מהסופר ויש בו תקנת השוק: ה) ועוד דסתם גניבה יאוש בעלים בגנב ישראל עכ"פ אלא שנוהגין להחזירו בדמים מטעם דינא דמלכותא שנוהגין להחזיר בדמים וגם ישראל נוהגין כן. ועי' ש"ע סימן שנ"ו סק"י. מ"מ בלא דמים לא נהגו להחזיר וחזר לדין יאוש ושינוי רשות דלא קי"ל כרמב"ם שלוקח מחוייב להחזיר הדמים לבעלים] ואף במידי דלא שכיח אינו מחויב להשיב בלא דמים: ו ועוד י"ל דהגונב וחתך ממנה שני חומשים חשיב שינוי דנשתנה שמו. מעיקרא ס"ת והשתא חומשים. ושינוי החוזר לברייתו לא הוי שאם יחבר עוד חומשים ויעשה ס"ת פנים חדשות באו לכאן. וכמו לבני ועשאם עפרא דלא חשיב שינוי החוזר משום פנים חדשות באו לכאן. ופשט זה אינו ברור בעיני דאפשר בזה"ז דאין נוהגין לעשות חומשין בגלילה. אין נקראין חומשים רק חלק מס"ת. ואין לי כעת פנאי לברר זה. מ"מ נראה ברור מטעמים הנ"ל שמחויבים להחזיר להם הדמים ז) ועל דבר ס"ת שכתב הסופר הזה לאנשי חברה לאחר הגניבה.

ואנשי החברה ממאנים מלשלם לו באומרם שיקח הס"ת בחזרה דלא ניחא להם לקרות בס"ת שכתבו גנב. ודאי טענה גדולה היא. וידוע שמהדרים אחר סופר יר"ש ולא ניחא להו בכזה. ויש לדמותו למום במקח. בכל זאת מאחר שעפ"י דין כשר. יבצעו תמימים שיפחתו לו מדמי המקח. אך זאת ראוי לחקור על תפילין שמכר אם נמצא בהם פרשיות. דאף דקי"ל חשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה. מ"מ ראוי לברר במקום שאפשר לברר. גם לבדוק תפילין שהוא עצמו מתפלל בהם כי אם לא ימצא בהם פרשיות יהי' מומר לתפילין ויהי' חשש פסול על הס"ת: ידידו הק' אברהם סימן שעו ב"ה ר"ח ניסן תרח"ם. בדבר הספרים הנדפסים שנהגו המוכרי ספרים היתר לחבוש ספרים לקונה בתוך דפין נדפסים. היינו או בדפין שנתקלקלו בדפוס שלא יצליחו בשום אופן לחברם שיהי' ספר שלם. או עם דפין שהמה קונטרסים מיותרים. שפיר דמי למיעבד הכי או לא: א תשובה. ריש פ' כל כתבי איתמר היו כתובים תרגום בכל לשון כו' ר' הונא אמר אין מצילין אותם מפני הדליקה ר' חסדא אמר מצילין אותם אליבא דמ"ד ניתנו לקרות בהם דכ"ע לא פליגי דמצילין. כי פליגי אליבא דמ"ד לא ניתנו לקרות בהם. רה"א אין מצילין דהא לא ניתנו לקרות בהם. רח"א מצילין משום בזיון כתבי הקודש. וכתב הרא"ש ז"ל האידנא שרי בין לקרות בין להציל. דכיון דלא אפשר עת לעשות לד' הפרו תורתך. וכדאמרי' בגיטין (כ"ו:) הלכך האידנא שאין כותבין תורה שבע"פ משום עת לעשות. כולם הם פרושי המצוה ועיקר תורה ומצילין אותם מפני הדליקה עכ"ד: ב) והנה בקדושת ס"ת שבע"פ. יש להם בהם מצד שני בחינות. הא' משום דהאידנא ניתן לכתוב ולקרות. והרי הוא כספרי תנ"ך. והב' דהא אפי' היו כתובים תרגום ובכל לשון דקי"ל כר"ה דאין מצילין אותם מפני הדליקה. מ"מ הא תנן במתני' ואעפ"י שכתובין בכל לשון טעונין גניזה.