משנה תורה · ספר זרעים · הלכות מעשר שני ונטע רבעי

רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י

21 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל שֶׁהוּא חַיָּב בְּעָרְלָה יֵשׁ לוֹ רְבָעִי. וְכָל שֶׁפָּטוּר מִן הָעָרְלָה אֵינוֹ חַיָּב בִּרְבָעִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כג) "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים" וְגוֹ' וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת:

   כסף משנה

   כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכו'. ירושלמי בפ"ק דערלה כל שאין לו ערלה אין לו רבעי והיינו דוקא בארץ דאילו בח"ל הרי נטע שהוא חייב בערלה מן ההלכה ואינו חייב ברבעי כמבואר בפ' זה ובפ"י ממאכלות אסורות:

2. הלכה ב׳

   הַנּוֹטֵעַ אִילַן מַאֲכָל וְדַעְתּוֹ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה סְיָג לַגִּנָּה. אוֹ שֶׁנְּטָעוֹ לְקוֹרוֹת לֹא לְפֵרוֹת. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. נְטָעוֹ לִסְיָג וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל אוֹ שֶׁנְּטָעוֹ לְמַאֲכָל וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לִסְיָג. כֵּיוָן שֶׁעֵרֵב בּוֹ מַחְשֶׁבֶת חִיּוּב חַיָּב. נְטָעוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִסְיָג וּמִכָּאן וְאֵילָךְ לְמַאֲכָל אֵין לוֹ רְבָעִי. שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ עָרְלָה אֵין לוֹ רְבָעִי:

   כסף משנה (3)

   הנוטע אילן מאכל וכו'. משנה בפ"ק דערלה (משנה א'):

   נטעו לסייג וכו'. ירושלמי שם:

   נטעו שלש שנים לסייג וכו'. ג"ז שם בירושלמי:

3. הלכה ג׳

   נָטַע אִילָן וְחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַתַּחְתּוֹן לְמַאֲכָל וְהָעֶלְיוֹן לִסְיָג. זֶה שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל חַיָּב בָּעָרְלָה. וְזֶה שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִסְיָג אוֹ לְעֵצִים פָּטוּר. שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל נוֹטֵעַ. וְהַצָּלָף חַיָּב בְּעָרְלָה הָאֶבְיוֹנוֹת בִּלְבַד אֲבָל הַקַּפְרִיסִין מֻתָּרוֹת:

   כסף משנה (2)

   נטע אילן וחשב וכו'. משנה שם לר' יוסי ונראה שסובר רבינו דלא אתא לאיפלוגי את"ק אלא לפרושי ויש הוכחה לזה מהירושלמי דמוקי לרבי יוסי בין לרשב"ג בין לרבי וכן פסק הרא"ש כר"י:

   והצלף חייב בערלה האביונות בלבד וכו'. בריש פרק כיצד מברכין (ברכות דף ל״ו) מסיק הלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין:

4. הלכה ד׳

   הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ חַיָּב בְּעָרְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כג) "וּנְטַעְתֶּם" אֲפִלּוּ לָרַבִּים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר:

   כסף משנה (4)

   הנוטע לרבים וכו'. משנה שם בפרק קמא (מ"ב) וכת"ק.

   ומ"ש בתוך שדהו שם בירושלמי:

   ומ״ש שנאמר ונטעתם אפילו לרבים. בר״פ כל שעה (פסחים דף כ״ג) ואע״פ ששם אמרו לרבנן ונטעתם ליחיד משמע כתב רחמנא לכם להביא הנטוע לרבים לא חשש רבינו.

   ומ"ש בד"א בא"י וכו' [ירושלמי שם]:

5. הלכה ה׳

   הַנּוֹטֵעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בִּסְפִינָה. וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְעַכּוּ"ם שֶׁנָּטַע בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְעַצְמוֹ. וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע. חַיָּבִין בָּעָרְלָה וּבִרְבָעִי:

   כסף משנה (2)

   הנוטע ברשות הרבים או בספינה והעולה מאליו. משנה שם פ"ק דערלה והוסיף רבינו וכתב ברה"י משום דתני בתוספתא דערלה העולה מאליו פטור. ובהכי ניחא מאי דתניא בסיפרא ונטעתם פרט לעולה מאליו דלא תיקשי דמתניתין ברה"י ודסיפרא בר"ה:

   ומ"ש ונכרי שנטע בין לישראל בין לעצמו. בפיהמ"ש כתב רבינו דדוקא בנטע לישראל וכאן חזר בו משום דבכמה דוכתי משמע בנטע העכו"ם לעצמו אסור משום ערלה כמו שכתב ה"ג:

6. הלכה ו׳

   הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּמְקוֹם טְרָשִׁים פָּטוּר. אֲפִלּוּ הַנּוֹטֵעַ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יִשּׁוּב פָּטוּר. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּל שֶׁמְּטַפֵּל בְּפֵרוֹתָיו עַד שֶׁמְּבִיאָן לַיִּשּׁוּב. אֲבָל אִם הָיָה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּלוֹ חַיָּב בְּעָרְלָה:

   כסף משנה

   העולה מאליו במקום חורשים וכו' עד חייב בערלה. ירושלמי פ"ק דערלה:

7. הלכה ז׳

   הַנּוֹטֵעַ לְמִצְוָה כְּגוֹן שֶׁנָּטַע אֶתְרוֹג לְלוּלָב אוֹ זַיִת לַמְּנוֹרָה חַיָּב בָּעָרְלָה. הִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ נָטַע פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. נָטַע וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ חַיָּב בְּעָרְלָה:

   כסף משנה (2)

   הנוטע למצוה וכו'. גם זה שם בירושלמי:

   הקדישו ואחר כך נטע וכו'. גם זה שם בירושלמי:

8. הלכה ח׳

   הַנּוֹטֵעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב חַיָּב בְּעָרְלָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְּאֶרֶץ לִזְרָעִים הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ לְאִילָנוֹת:

   כסף משנה

   הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה וכו'. גם זה שם בירושלמי:

9. הלכה ט׳

   אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת חַיָּב בְּעָרְלָה. זֶה שֶׁנְּטָעוֹ עַכּוּ"ם עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ פָּטוּר. אֲבָל מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ אַף מַה שֶּׁנָּטְעוּ עַכּוּ"ם חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כג) "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם". מִשְּׁעַת בִּיאָה:

   כסף משנה (2)

   אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה. ג"ז שם בירושל':

   זה שנטעו עכו"ם עד שלא באו לארץ פטור וכו' עד משעת ביאה. ג"ז שם בירושלמי:

10. הלכה י׳

    עַכּוּ"ם שֶׁהִרְכִּיב אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילַן סְרָק חַיָּב בְּעָרְלָה. וְיֵשׁ לָעַכּוּ"ם נֶטַע רְבָעִי. שֶׁאִם בָּא לִנְהֹג בְּמִצְוָה זוֹ הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ כְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

    כסף משנה (2)

    עכו"ם שהרכיב אילן מאכל וכו'. ג"ז שם בירושל':

    ויש לנכרי נטע רבעי וכו'. משנה פ"ג דתרומה (מ"ט) וכת"ק:

11. הלכה י״א

    אֶחָד הַנּוֹטֵעַ גַּרְעִינָה אוֹ יִחוּר מִן הָאִילָן אוֹ שֶׁעָקַר אֶת כָּל הָאִילָן מִמְּקוֹמוֹ וּנְטָעוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּעָרְלָה. וּמוֹנֶה מִשְּׁעַת נְטִיעָתוֹ. זִעְזְעוֹ וְלֹא עֲקָרוֹ וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא סְבִיבוֹתָיו בֶּעָפָר. אִם יָכוֹל לִחְיוֹת אִלּוּ לֹא מִלֵּא סְבִיבוֹתָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁעָקַר וְנָטַע וְחַיָּב:

    כסף משנה (2)

    אחד הנוטע גרעינה כו'. בסיפרא פ' קדושים נטע ייחור מניין תלמוד לומר כל עץ. ויש בספרי רבינו חסרון וכן מצאתי בספר מוגה או שעקר את כל האילן ממקומו ונטעו במקום אחר:

    זעזעו ולא עקרו וכו' עד ואם לאו חייב. משנה פירקא קמא דערלה (מ"ג):

12. הלכה י״ב

    וְכֵן אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ שֹׁרֶשׁ אֶחָד. אֲפִלּוּ כְּמַחַט שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הָרוֹקְמִין אֶת הַשָּׁנִי וְהֶחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ וְנָטַע פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִחְיוֹת. נֶעֱקַר כֻּלּוֹ וְנֶעֶקְרָה הַסֶּלַע שֶׁשָּׁרָשָׁיו בָּהּ עִמּוֹ וְחָזַר וּנְטָעוֹ כְּמַה שֶּׁהוּא בְּכָל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת שָׁרָשָׁיו. אִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת מֵאוֹתָהּ אֲדָמָה אִלּוּ לֹא נָטַע הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נֶעֱקַר. וְאִם לָאו חַיָּב:

13. הלכה י״ג

    אִילָן שֶׁקִּצְּצוֹ מֵעִם הָאָרֶץ וְהֶחְלִיף חַיָּב בְּעָרְלָה וּמוֹנִין לוֹ מִשְּׁעַת קְצִיצָה:

    כסף משנה

    אילן שקצצו מעם הארץ וכו'. ירושלמי ספ"ק דשביעית וכחכמים:

14. הלכה י״ד

    אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב חַיָּב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁחָתַךְ בַּד אֶחָד מִן הָאִילָן וְהִבְרִיכוֹ בָּאָרֶץ אוֹ הִרְכִּיבוֹ בְּאִילָן אַחֵר. אֲבָל אִם מָתַח בַּד אֶחָד מִן הָאִילָן הַזָּקֵן וְהִבְרִיךְ בָּאָרֶץ אוֹ הִרְכִּיבוֹ בְּאִילָן אַחֵר וְעִקַּר הַבַּד מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן הֲרֵי זֶה פָּטוּר:

    כסף משנה

    אחד הנוטע ואחד המבריך וכו'. בפ"ק דר"ה (דף ט':) משמע בברייתא דמבריך ומרכיב חייב בערלה ובסיפרא תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב ותירצו רבינו ורבינו שמשון בפירוש המשנה פ"ק דערלה (מ"ה) דההיא דסיפרא מיירי בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו וההיא ברייתא דפירקא קמא דר"ה בשנפסקה וכ"כ הר"ן דפירקא קמא דר"ה בהלכות ערלה:

15. הלכה ט״ו

    גָּדַל זֶה הַיֶּלֶד שֶׁהִבְרִיךְ וְעָשָׂה פֵּרוֹת. וְאַחַר כָּךְ פָּסַק עִקָּרוֹ שֶׁהוּא מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן. מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק. וְאוֹתָן הַפֵּרוֹת מֻתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלוּ בְּהֶתֵּר. וְאִם הִנִּיחָן אַחַר שֶׁנִּפְסַק הָעִקָּר עַד שֶׁהוֹסִיפוּ בְּמָאתַיִם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין:

    כסף משנה

    ומ"ש גדל זה הילד שהבריך ועשה פירות וכו'. משנה פ"ק דערלה הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסור:

16. הלכה ט״ז

    יַלְדָּה שֶׁסִּבְּכָה בִּזְקֵנָה וְהָיוּ פֵּרוֹת בַּיַּלְדָּה אֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ מָאתַיִם הֲרֵי אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁל יַלְדָּה אֲסוּרִין. שֶׁאֵין גִּדּוּלֵי הֶתֵּר מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר הָאָסוּר:

    כסף משנה

    ילדה שסיבכה בזקנה והיו פירות בילדה וכו'. מימרא בפרק הנודר מן הירק עלה נ"ז:

17. הלכה י״ז

    אִילָן שֶׁהִבְרִיךְ מִמֶּנּוּ בַּד בָּאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ נֶעֱקַר הָאִילָן כֻּלּוֹ וַהֲרֵי הוּא חַי מִן הַבַּד שֶׁהִבְרִיךְ בָּאָרֶץ נַעֲשָׂה אוֹתוֹ אִילָן כְּאִלּוּ עַתָּה נִטַּע וְחַיָּב בְּעָרְלָה. וּמוֹנֶה לָאִילָן וּלְמַה שֶּׁצָּמַח מִן הַהַבְרָכָה מִשָּׁעָה שֶׁנֶּעֱקַר:

    כסף משנה

    אילן שהבריך ממנו בד אחד בארץ וכו'. משנה פ"ק דערלה (משנה ה') אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה. ויש בספרי רבינו תיבת מפני מיותרת וצריך למוחקה:

18. הלכה י״ח

    הֲרֵי שֶׁהִבְרִיךְ בַּד בָּאָרֶץ וְצָמַח. וְהִבְרִיךְ בַּד אֶחָד מִמַּה שֶּׁצָּמַח בָּאָרֶץ וְצָמַח. וְחָזַר וְהִבְרִיךְ מִן הַשְּׁלִישִׁי אֲפִלּוּ הֵן [מֵאָה] מְעֹרִין זֶה בָּזֶה הוֹאִיל וְלֹא נִפְסְקוּ מִן הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַכּל מֻתָּר. וְאִם נִפְסַק עִקָּר הָרִאשׁוֹן מוֹנֶה לַכּל מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק:

    כסף משנה

    הרי שהבריך בד אחד בארץ וצמח וכו'. שם במשנה כתבתיה בסמוך הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה:

19. הלכה י״ט

    אִילָן הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּזַע פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. מִן הַשָּׁרָשִׁים חַיָּב. יַלְדָּה פְּחוּתָה מִטֶּפַח חַיֶּבֶת בְּעָרְלָה כָּל שְׁנוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כִּנְטִיעָה בַּת שְׁנָתָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּנְטִיעָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. אֲבָל אִם הָיָה הַכֶּרֶם כֻּלּוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ קוֹל וּמוֹנִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לִשְׁאָר הָאִילָנוֹת:

    כסף משנה (2)

    אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה מן השרשים חייב. תוספתא אלא ששם שנויה בסגנון זה אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים חייב רבי יהודה אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור ורבינו גירסא אחרת היתה לו ששנוי בה בדברי ת"ק מן הגזע פטור מן השרשים חייב. ובפרק המוכר פירות פירשו רואה פני חמה זהו גזע שאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים:

    ילדה פחותה מטפח וכו' עד לשאר האילנות. בס"פ משוח מלחמה עלה מ"ג:

20. הלכה כ׳

    נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. וּפֵרוֹת עָרְלָה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. וְאִם עָבַר וְנָטַע אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה הֲרֵי הַצּוֹמֵחַ מֻתָּר כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת:

    כסף משנה (2)

    נוטעין יחור של ערלה וכו'. משנה פ"ק דערלה (משנה ט')

    ומה שכתב ואם עבר ונטע וכו'. בס״פ כל הצלמים (עבודה זרה מ״ח:) וטעמא משום דזה וזה גורם מותר:

21. הלכה כ״א

    וְכֵן אֵין מַרְכִּיבִין כַּפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה בִּדְקָלִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּפְרִי. עָבַר וְהִרְכִּיב מֻתָּר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גּוֹרְמִין אֶחָד אָסוּר וְאֶחָד מֻתָּר הֲרֵי זֶה הַנִּגְרָם מִשְּׁנֵיהֶם מֻתָּר. לְפִיכָךְ הַצּוֹמֵחַ מִפֵּרוֹת עָרְלָה מֻתָּר שֶׁהֲרֵי גּוֹרֵם לִצְמֹחַ הַפְּרִי הָאָסוּר וְהָאָרֶץ הַמֻּתֶּרֶת:

    כסף משנה (2)

    ומ"ש וכן אין מרכיבין כפניות של ערלה וכו'. משנה שם בפ"ק דערלה:

    ומ"ש עבר והרכיב מותר וכו'. כבר נתבאר בסמוך:

עוד: ספר זרעים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי