משנה תורה · ספר נשים · הלכות נערה בתולה

רמב״ם הלכות נערה בתולה פרק ג

12 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בַּת יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא הַדָּבָר שֶׁקֶר לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יח) "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ". וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִ (ויקרא יט טז) "לֹּא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". וְנוֹתֵן לְאָבִיהָ מִשְׁקַל מֵאָה סְלָעִים כֶּסֶף מְזֻקָּק. וְאִם הָיְתָה יְתוֹמָה הֲרֵי הֵם שֶׁל עַצְמָהּ:

   כסף משנה (4)

   המוציא שם רע על בת ישראל וכו' לוקה שנאמר ויסרו אותו. ברייתא פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ה:).

   ומ"ש ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך. שם ואיכא מ"ד התם דאזהרתיה מונשמרת מכל דבר רע כלומר דהשמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ורבינו עדיף ליה לאתויי מלא תלך רכיל דהוי לאו מפורש.

   ומ"ש שהמאה סלעים הם כסף מזוקק. משנה פרק יש בכור (בכורות דף מ"ט:) מאה של מוציא שם רע בשקל הקודש במנה צורי.

   ומ"ש ואם היתה יתומה הרי הן של עצמה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דבתרא הוא:

2. הלכה ב׳

   וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַקְּטַנָּה אוֹ עַל הַבּוֹגֶרֶת פָּטוּר מִן הַקְּנָס וּמִן הַמַּלְקוֹת. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא עַל הַנַּעֲרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב טו) "וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה" נַעֲרָה מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב:

   כסף משנה (2)

   והמוציא שם רע על הקטנה וכו'. בפרק אלו נערות (כתובות דף מ':) אמר ר"ל המוציא ש"ר על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה והא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה וכו' וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ופירש"י (דף מ"ד:) נערה מלא דבר הכתוב כל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה. ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי ר"ל כהוייתן דפיטורא דקטנה משום דנערה מלא דבר הכתוב ולא היה לו לתת טעם אלא משום דכתיב וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא. וי"ל שלהיות ראיה זו יותר פשוטה וקצרה נקטה. אך קשה שכתב והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וזה שלא בדקדוק שנערה בפסוק זה חסר והמלא הוא ונתנו לאבי הנערה.

   ומה שכתב שהמוציא שם רע על הבוגרת פטור פשוט הוא שכל מקום שנאמר נערה ממעט הבוגרת וכדאמרינן גבי אונס ומפתה והכי תניא בפרק נערה שנתפתתה גבי מוציא ש"ר:

3. הלכה ג׳

   אֵין דָּנִין דִּין זֶה אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּדִין מוֹצִיא שֵׁם רַע דִּינֵי נְפָשׁוֹת. שֶׁאִם נִמְצָא הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הֲרֵי זוֹ נֶהֱרֶגֶת. אֲבָל הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה דָּנִין בָּהֶן בְּכָל זְמַן בִּשְׁלֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין:

   כסף משנה

   אין דנין דין זה אלא בפני הבית וב"ד של כ"ג וכו'. משנה פירקא קמא דסנהדרין האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות וידוע דהלכה כחכמים:

4. הלכה ד׳

   וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁתֵּשֵׁב אֵשֶׁת מוֹצִיא שֵׁם רַע תַּחְתָּיו לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יט) "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" אֲפִלּוּ עִוֶּרֶת אוֹ מֻכַּת שְׁחִין. וְאִם גֵּרְשָׁהּ עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יט) "לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו". וְכוֹפִין אוֹתוֹ וּמַחֲזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאוֹנֵס. וְאִם קִדֵּם אֶחָד וְקִדְּשָׁהּ אוֹ שֶׁמֵּתָה אוֹ שֶׁהָיָה כֹּהֵן שֶׁאָסוּר בִּגְרוּשָׁה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה עַל גֵּרוּשֶׁיהָ:

5. הלכה ה׳

   נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה. אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת אֲסוּרָה עָלָיו מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה וַאֲפִלּוּ שְׁנִיָּה הֲרֵי זֶה יְגָרְשֶׁנָּה בְּגֵט שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יט) "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. וְלָמָּה לֹא יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה בֵּין בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע בֵּין בְּאוֹנֵס וְיִשָּׂא זוֹ הָאֲסוּרָה לוֹ. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּרְצֶה הִיא לֵישֵׁב וְנִמְצָא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה קַיָּמִין:

   כסף משנה (2)

   (ד-ה) ומצות עשה של תורה וכו' עד אשה הראויה לו. נלמד מדין אונס שנתבאר בפ"א:

   ומ״ש ולמה לא יבא עשה וידחה את ל״ת וכו'. בפרק אלו נערות (כתובות דף מ'):

6. הלכה ו׳

   כֵּיצַד הוֹצָאַת שֵׁם רַע. הוּא שֶׁיָּבוֹא לְבֵית דִּין וְיֹאמַר נַעֲרָה זוֹ בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל הַדָּבָר נוֹדַע לִי שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתַּי אַחַר שֶׁאֵרַסְתִּיהָ וְאֵלּוּ הֵם עֵדַי שֶׁזִּנְּתָה בִּפְנֵיהֶם. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים וְחוֹקְרִין עֵדוּתָן. אִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת נִסְקֶלֶת. וְאִם הֵבִיא הָאָב עֵדִים וְהוּזְמוּ הָעֵדִים שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל וְנִמְצָא שֶׁהֵעִידוּ שֶׁקֶר יִסָּקְלוּ וְיִלְקֶה הוּא וְנוֹתֵן מֵאָה סְלָעִים. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כב יז) "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי", אֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁיָּזִימוּ עֵדֵי הַבַּעַל. חָזַר הַבַּעַל וְהֵבִיא עֵדִים אֲחֵרִים וְהֵזִימוּ עֵדֵי הָאָב הֲרֵי הַנַּעֲרָה וְעֵדֵי אָבִיהָ נִסְקָלִין. עַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כב כ) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ יֵשׁ בָּהּ עֵדִים וְזוֹמְמִין וְזוֹמְמֵי זוֹמְמִין:

   כסף משנה (2)

   כיצד הוצאת שם רע וכו'. בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ו) כיצד הוצאת ש״ר בא לב״ד ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו וכו' בסקילה זינתה מעיקרא וכו' נמצא שש״ר אינו ש״ר הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל ראב״י אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשבעל ופסק כראב״י שמשנתו קב ונקי ועוד דפשוטי הכתובים אתו כוותיה ועוד דבגמרא מסיק אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה.

   ומ"ש מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין, שם:

7. הלכה ז׳

   הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע וְהִיא בּוֹגֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתָּיו כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוֹת וּמִן הַקְּנָס. וְאִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת הֲרֵי זוֹ תִּסָּקֵל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת הוֹאִיל וּבְעֵת שֶׁזִּנְּתָה נַעֲרָה הָיְתָה:

   כסף משנה

   הוציא עליה שם רע והיא בוגרת וכו'. שם (כתובות דף מ"ה) נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ותניא תו התם סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה ובגמרא ואמאי נערה המאורסה אמר רחמנא והא בוגרת היא אמר רבי אלעא אמר קרא הנערה הנערה שהיתה כבר:

8. הלכה ח׳

   כָּל נַעֲרָה שֶׁאֵין לָהּ קְנָס אִם נֶאֶנְסָה אוֹ נִתְפַּתְּתָה כָּךְ הַמּוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע פָּטוּר מִן הַמַּלְקוֹת וּמִן הַתַּשְׁלוּמִין. וְכֵן הַכּוּתִית שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֲפִלּוּ הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה הַמּוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע פָּטוּר מִן הַקְּנָס וּמִן הַמַּלְקוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יט) "כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" עַד שֶׁתִּהְיֶה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה:

   כסף משנה

   כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה וכו'. . וכן הכותית שנתגיירה וכו' אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה וכו'. משנה פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ד) היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ה״ז בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע ופירש רש״י ולא מאה סלע אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין ובגמרא מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה א״ה מילקא נמי נילקי ומאה סלע נמי לשלם אמר קרא ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס:

9. הלכה ט׳

   קִדֵּשׁ נַעֲרָה וְגֵרְשָׁהּ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתָּיו בַּקִּדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן אִם הָיְתָה יְבִמְתּוֹ שֶׁכָּנְסָהּ וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת קִדּוּשֵׁי אָחִיו וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוֹת וּמִן הַתַּשְׁלוּמִין. וְכָל הַפָּטוּר אִם רָצָה לְגָרֵשׁ יְגָרֵשׁ:

   כסף משנה (2)

   קידש נערה וגירשה וכו'. וכן אם היתה יבמתו שכנסה וכו'. שם (דף מ"ו) בעי רב אשי הוציא ש"ר על נישואין [הראשונים] מהו על נשואי אחיו מהו פשוט מיהא חדא דתני רבי יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם ובעיא קמייתא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא:

   ומ"ש וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש:

10. הלכה י׳

    אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּבְעל אוֹתָהּ כְּדַרְכָּהּ וְיוֹצִיא שֵׁם רַע (עַל הַבְּעִילָה) כְּדַרְכָּהּ. בְּעָלָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְאָמַר לֹא מְצָאתִיהָ בְּתוּלָה פָּטוּר וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

    כסף משנה

    אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה. מסקנא דגמרא שם בשם רבי יוחנן:

11. הלכה י״א

    וְכֵן אִם אָמַר לֹא מְצָאתִיהָ בְּתוּלָה וְלֹא אָמַר שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתַּי אוֹ שֶׁאָמַר זִנְּתָה תַּחְתַּי וְלֹא הֵבִיא עֵדִים אֶלָּא בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶם הֲרֵי זֶה פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁהָעֵדִים נֶהֱרָגִים אִם הוּזַמּוּ:

    כסף משנה

    וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה וכו'. ומה שכתב ולא הביא עדים אלא באו מאליהן הרי זה פטור וכו'. פרק נערה שנתפתתה לא אמר לעדים באו והעידוני והם מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה:

12. הלכה י״ב

    זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים כב יז) "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" לְשׁוֹן כָּבוֹד שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּסִתְרֵי הַדָּבָר. וְכֵן זֶה שֶׁיֹּאמַר הָאָב (דברים כב יז) "אֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" הֵן זוֹמְמֵי עֵדֵי הַבַּעַל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב כ) "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר" תֵּהָרֵג כְּשֶׁזִּנְּתָה אַחַר הָאֵרוּסִין בְּעֵדִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב כא) "לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ". אֲבָל קדֶם הָאֵרוּסִין כְּבָר אָמְרָה תּוֹרָה בָּהּ שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִכְּלוּם וּבוֹעֲלָהּ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי מָמוֹן בִּלְבַד בֵּין פִּתָּה בֵּין אָנַס:

    כסף משנה (3)

    זה שנאמר בתורה ופרשו השמלה וכו'. שם אבל יש לתמוה שלא אמרו כן בגמרא אלא לרבנן דהוצאת ש"ר הוי בין בעל בין לא בעל אבל לראב"י דאמר אינו חייב אלא כשבעל אמרינן התם דדברים ככתבן. ומאחר שרבינו פסק כראב"י לא ה"ל לפרש כרבנן. ואפשר לומר דסבר רבינו דאע"ג דלראב"י דברים ככתבן יש במשמע לפרשם נמי כדפירשו אליבא דרבנן:

    תשלום דיני מוציא ש"ר כתב רבינו בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה (דין ח':):

    סליקו הלכות נערה בתולה

השגות הראב״ד על הלכות נערה בתולה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר נשים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי