משנה תורה · ספר משפטים · הלכות שכירות

רמב״ם הלכות שכירות פרק יב

14 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַפּוֹעֲלִים שֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ וַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ בֵּין בְּתָלוּשׁ בֵּין בִּמְחֻבָּר וְיִהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶן גְּמִירַת הַמְּלָאכָה הֲרֵי עַל בַּעַל הַבַּיִת מִצְוָה שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתָן לֶאֱכל מִמַּה שֶּׁהֵן עוֹשִׂין בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כה) "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ" וְגוֹ' וְכָתוּב (דברים כג כו) "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשָׂכִיר וְכִי אִלּוּ לֹא שְׂכָרוֹ מִי הִתִּיר לוֹ שֶׁיָּבוֹא בְּכֶרֶם רֵעֵהוּ בַּקָּמָה שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֶלָּא כָּךְ הוּא אוֹמֵר כִּי תָבֹא לִרְשׁוּת בְּעָלִים לַעֲבוֹדָה תֹּאכַל:

   מגיד משנה (2)

   הפועלין שהן עושין בדבר שגידולו מן הארץ ועדיין לא וכו'. משנה פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פ"ז ע"ב):

   מפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא וכו'. ברייתא שם:

2. הלכה ב׳

   מַה בֵּין הָעוֹשֶׂה בְּתָלוּשׁ לְעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר. שֶׁהָעוֹשֶׂה בְּתָלוּשׁ אוֹכֵל בַּדָּבָר עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר מְלַאכְתּוֹ וּמִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ אָסוּר לוֹ לֶאֱכל. וְהָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר כְּגוֹן בּוֹצֵר וְקוֹצֵר אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא כְּשֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ כְּגוֹן שֶׁיִּבְצֹר וְיִתֵּן בַּסַּל עַד שֶׁיְּמַלְּאֶנּוּ וִינַפֵּץ הַסַּל לְמָקוֹם אַחֵר וְיַחְזֹר וְיִבְצֹר וִימַלְּאֶנּוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא עַד אַחַר שֶׁיְּמַלֵּא הַסַּל. אֲבָל מִפְּנֵי הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ הַפּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֹמֶן לְאֹמֶן וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ מִמְּלַאכְתָּן וְיֵשְׁבוּ לֶאֱכל אֶלָּא אוֹכְלִין בְּתוֹךְ הַמְּלָאכָה כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין וְאֵינָן מְבַטְּלִין:

   השגת הראב״ד

   מה בין העושה וכו' עד אחר שימלא הסל. א"א לא ידעתי מאין זה ואולי זה הוא מ"ש מפני השב אבידה לבעלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת דהיינו כשימלא הסל וינפצנו ויחזור מן הגת ומה שאמר מפני השב וכו' פי' הוא למה שאמר עכ"ל:

   מגיד משנה (2)

   מה בין העושה וכו'. במשנה (דף פ"ז) אלו אוכלין מן התורה העושה במחובר בשעת גמר מלאכה ובתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו ואלו שאין אוכלין העושה במחובר שלא בשעת גמר מלאכה ובתלוש לאחר שנגמרה מלאכתו. ופירוש נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה:

   ואינו אוכל אלא עד אחר שימלא הסל אבל מפני השב אבידה לבעלים וכו' מאומן לאומן. פירוש משורה לשורה. לשון המשנה וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה ובגירסת ההלכות אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת. ונראה שרבינו מפרש גמר מלאכה בכאן משנתמלא הסל אבל מפני השב אבידה שלא יאכלו בשעת עשיית המלאכה אמרו שיאכלו בעודן ממלאין הסל בהליכתן משורה לשורה או בהחזירתן הסל שנפצו לגת. ובהשגות א"א לא ידעתי מאין וכו':

3. הלכה ג׳

   הַמְבַטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ וְאָכַל אוֹ שֶׁאָכַל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כו) "וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף" וְגוֹ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּקְצִירָה לֹא יָנִיף חֶרְמֵשׁ לַאֲכִילָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן פּוֹעֵל שֶׁהוֹלִיךְ בְּיָדוֹ מִמַּה שֶּׁעָשָׂה אוֹ שֶׁלָּקַח יֶתֶר עַל אֲכִילָתוֹ וְנוֹתֵן לַאֲחֵרִים עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כה) "וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן". וְאֵין לוֹקִין עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵלּוּ שֶׁאִם אָכַל אוֹ הוֹלִיךְ חַיָּב לְשַׁלֵּם:

   השגת הראב״ד

   המבטל ממלאכתו וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה. א"א דברים הללו אין להם שורש ובספרי דרשו וקטפת מלילות בידך שלא יהא קוצר במגל ואוכל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעה"ב ולא מפני ביטול מלאכה אלא שלא יעשה אכילתו קבע כעין מלאכתו עכ"ל:

   מגיד משנה (2)

   המבטל מלאכתו וכו' מפי השמועה למדו כל זמן וכו'. בהשגות א"א דברים הללו אין להם שורש וכו' והרמב"ן פירש הברייתא שאין הכוונה אלא להוציא עודר ומקשקש או מנכש בעשבים שאינן עושין בגמר מלאכה שאינן אוכלין כמו שנתבאר בגמרא וכתב על דברי רבינו וכמדומה לי שטעה בפירוש ברייתא זו שבספרי ורש"י ז"ל פירש המשנה שהבאתי למעלה כך וכולן לא אמרו שיאכל אלא בשעה שהוא עסוק במלאכה ולא שישב ויאכל לומר הרי מנעתי את עצמי עד כאן ולא בטלתי עכשיו אשב לי ע"כ לשונו וקרובין דבריו לדברי רבינו:

   וכן פועל וכו'. זה פשוט בכתוב ופיטור המלקות במה שהוא חייב בתשלומין הוא בפרק אלו הן הלוקין:

4. הלכה ד׳

   הַחוֹלֵב וְהַמְחַבֵּץ וְהַמְגַבֵּן אֵינוֹ אוֹכֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקַע. הַמְנַכֵּשׁ בִּבְצָלִים וּבְשׁוּמִין אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלְשִׁין קְטַנִּים מִבֵּין הַגְּדוֹלִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֵינוֹ אוֹכֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַעֲשֵׂיהֶם גְּמַר מְלָאכָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שׁוֹמְרֵי גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְכָל דָּבָר הַמְחֻבָּר כַּמִּקְשָׁאוֹת וְהַמִּדְלָעוֹת שֶׁאֵין אוֹכְלִין כְּלָל:

   מגיד משנה (3)

   החולב והמחבץ וכו'. ברייתא ומשנה שם (דף פ"ט):

   המנכש בבצלים וכו'. ברייתא שם:

   ואין צריך לומר שומרי וכו'. גם זה שם ופסק כשמואל וכרב אשי דסייעיה לומר שאינן אוכלין אפילו מהלכות מדינה:

5. הלכה ה׳

   הַבּוֹדֵל בִּתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת אֵינוֹ אוֹכֵל מִפְּנֵי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְמַעֲשֵׂר. הָעוֹשֶׂה בְּחִטִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַחַר שֶׁעָשׂוּ כְּגוֹן שֶׁשְּׂכָרָן לָבוּר צְרוֹרוֹת אוֹ לְנַפֵּחַ אוֹתָן אוֹ לִטְחֹן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְחַלָּה. אֲבָל הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה אֵינוֹ אוֹכֵל מִפְּנֵי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְחַלָּה וְאֵין הַפּוֹעֵל אוֹכֵל אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְחַלָּה וּלְמַעֲשֵׂר:

   השגת הראב״ד

   העושה בחטים וכו' עד למעשר ולחלה. א"א טעה הוא וכל האומר כן שלא הוזכרה חלה אלא בכרוך ותני אבל משעת מעשר פקעה אכילתם עכ"ל:

   מגיד משנה (5)

   הבודל בתמרים ובגרוגרות. ברייתא שם ופירש"י ז"ל שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה עכ"ל:

   והעושה בחטים וכו' שעדיין לא נגמר מלאכתן לחלה. ובהשגות א"א טעה הוא וכל האומרים כן וכו'. ובגמרא הביאו ברייתא שאמרה מה דייש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר וכו' יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות שנגמרה מלאכתו למעשר תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו לחלה וכו' יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה והקשו [ותיפוק ליה משום מעשר] והיתה המסקנא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל בו אף כל שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל בו [יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה שנגמר מלאכתן למעשר ולחלה ואין פועל אוכל בו] עכ"ל הגמרא ופירש רש"י ז"ל כרוך ותני שאילו תננהי חדא חדא משמע טפי דדוקא קאמר משהגיעו לעונת המעשר אינו אוכל אף על פי שלא נתחייבו עדיין בחלה אלא כיון דמערבי להו משמע דהראוי למעשרות ולא לחלה כגון פירות האילן משהגיעו לעונת המעשרות אינו אוכל אבל הראוי לחלה כגון תבואה אוכל עד שהגיע לחיוב חלה יצא המקטף שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו. זהו תורף פירושו והוא כדברי רבינו והר"א ז"ל סובר דחלה שלא בדוקא הוזכרה כאן אלא בשיטפא דלישנא דמשנגמרה מלאכתו למעשר בכל דבר אין פועל אוכל בו ודברי רבינו ורש"י עיקר שאם כדברי הר"א לא היה לו להזכיר חלה כלל ועוד דנקט בתבואה מלאכה שנגמרה לחלה ולא נקט בורר בחטים דומיא דבודל בתמרים:

   ואין הפועל וכו'. כבר נתבאר זה והכוונה דבר שאין בו חלה משנגמרה למעשר ושיש בו חלה עד שנגמרה לחלה:

   נתפרסו עגוליו וכו'. משנה שם (דף צ"ג) ופירוש ואם לא הודיען לא ששכרן סתם לעשות לו מלאכה דבכי ה"ג אמאי מעשר ומאכילן אלא כגון שאמר לו תחלה השתכר לדרוס בעיגולין סבורין שזו היא תחילתן דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן ואם לא יאכלו יהיה מקח טעות לפיכך מעשר ומאכילן וכן פירש רש"י ז"ל ומוכרח הוא בסוגיית הגמרא:

   אין הפועלין אוכלין בשל הקדש. מפורש שם בברייתא (דף פ"ט):

6. הלכה ו׳

   נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו וְנִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו [וְנֶחְתְּכוּ דְּלוּעָיו] וּשְׂכָרָן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ שֶׁהֲרֵי נִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְנִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר וַהֲרֵי הֵן טֶבֶל. וְאִם לֹא הוֹדִיעָן מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן. אֵין הַפּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כה) "בְּכֶרֶם רֵעֶךָ":

7. הלכה ז׳

   שָׂכַר פּוֹעֲלִין לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. וְאִם לֹא הוֹדִיעָם פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן:

   מגיד משנה

   שכר פועלים וכו'. משנה (דף צ"ג) ופירוש לא הודיען ששכרן לבצור כרם ולא הודיען שהוא נטע רבעי ולפיכך (מעשר) [פודה] ומאכילן שאם הודיען שמא לא היו נשכרין עמו והרי זה כמקח טעות כנ"ל:

8. הלכה ח׳

   הַקּוֹצֵר וְהַדָּשׁ וְהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמּוֹסֵק וְהַבּוֹצֵר וְהַדּוֹרֵךְ וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּמְלָאכוֹת אֵלּוּ הֲרֵי הֵם אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה:

   מגיד משנה

   הקוצר והדש והזורה והבורר וכו'. זה פשוט והבורר הוא כפי שיטתו הנזכרת לפי שלא נגמרה מלאכתו לחלה וקצת מלאכות אלו נזכרו בגמרא שם בביאור:

9. הלכה ט׳

   שׁוֹמְרֵי גִּתּוֹת וַעֲרֵמוֹת וְכָל דָּבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְמַעֲשֵׂר אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה שֶׁהַשּׁוֹמֵר אֵינוֹ כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם עָשָׂה בְּאֵיבָרָיו בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּרַגְלָיו אֲפִלּוּ בִּכְתֵפָיו הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה:

   מגיד משנה (2)

   שומרי גתות וערמות וכו' מהלכות מדינה. משנה (דף צ"א ע"ב) וגמרא כשמואל ורב אשי:

   אבל אם וכו'. סתם משנה דלא כר"י בר' יהודה:

10. הלכה י׳

    הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים בַּעֲנָבִים לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כה) "בְּכֶרֶם" "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים". וְהָעוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֶרֶת. וְלֹא יֹאכַל עֲנָבִים וְדָבָר אַחֵר. וְלֹא יֹאכַל בְּפַת וְלֹא בְּמֶלַח וְאִם קָצַץ עַל בַּעַל הַבַּיִת עַל שִׁעוּר מַה שֶּׁיֹּאכַל אוֹכֵל אוֹתוֹ בֵּין בְּמֶלַח בֵּין בְּפַת בֵּין בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה. אָסוּר לְפוֹעֵל לָמֹץ בַּעֲנָבִים שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים. וְלֹא יִהְיוּ בָּנָיו אוֹ אִשְׁתּוֹ מְהַבְהֲבִין לוֹ הַשִּׁבֳּלִין בָּאוּר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כה) "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ" עֲנָבִים כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

    השגת הראב״ד

    ולא יאכל ענבים וכו' עד שירצה. א"א דוקא אחת אחת בספיתת מלח עראי אבל לא מליחה גמורה ולא עם הפת משום איסור טבל עכ"ל:

    ולא יהיו בניו ואשתו וכו'. א"א בעיא היא ולא איפשיטא עכ"ל:

    מגיד משנה (7)

    היה עושה וכו'. משנה שם:

    והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת. בעיא דלא איפשיטא שם והלכתא אינו אוכל וכן כתוב בהלכות:

    ולא יאכל ענבים ודבר אחר. ברייתא שם:

    ולא יאכל בפת ולא במלח. ברייתא שם (דף פ"ט ע"ב):

    ואם קצץ וכו' עד בין בכל דבר שירצה. בהשגות א"א דוקא אחת אחת סופת במלח עראי וכו'. והנראה אלי שרבינו לא הכניס עצמו בכאן בדין המעשר אלא בדינו עם בעל הבית ובודאי דבשתים חייב לעשר וכבר כתב רבינו זה בארוכה פרק חמישי מהלכות מעשרות ומכל מקום בדינו עם בעל הבית אוכל כמה שירצה ומעשר וכ"כ הרמב"ן קצץ א' א' אוכל ב' ב' לא יאכל פירוש דלא יאכל משום מעשר ולא יאכל עד שיעשר קאמר אבל מעשר הוא משלו אם ירצה ע"כ וביאור לשון רבינו שכתב ואם קצץ עם בעל הבית על שיעור מה שיאכל תמצאנו פ"ה מהלכות מעשרות:

    אסור לפועל למוץ ענבים וכו'. ברייתא שם (דף פ"ז ע"ב):

    ולא יהיו בניו וכו'. פירוש לא מיבעיא הוא דאיכא בטול מלאכה אלא אפילו אשתו ובניו לא יעשו. ובהשגות א"א בעיא דלא איפשיטא ע"כ וכן הוא מבואר בהלכות ומפני שלא נפשטה כתב הרב בפשיטות לא יהבהבו דעל פועל להביא ראייה וכ"כ כל המפרשים ז"ל:

11. הלכה י״א

    אָסוּר לַפּוֹעֵל לֶאֱכל מִמַּה שֶּׁהוּא אוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה שֶׁנֶּאֱמַר כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ. וּמֻתָּר לוֹ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ עַד מְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכל קִישׁוּת אֲפִלּוּ בְּדִינָר וְכוֹתֶבֶת אֲפִלּוּ בְּדִינָר אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂכָרוֹ בְּמָעָה כֶּסֶף שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כה) "כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ". אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה רְעַבְתָּן וְיִהְיֶה סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו. הָיָה מְשַׁמֵּר אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ עֲרֵמוֹת לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵאַחַת מֵהֶן אֶלָּא אוֹכֵל מִכָּל אַחַת וְאַחַת לְפִי חֶשְׁבּוֹן:

    מגיד משנה (4)

    אסור לפועל לאכול ממה וכו'. ברייתא שם:

    ומותר לו וכו'. ברייתא שם (דף צ"א ע"ב):

    ויש לו לאכול וכו'. משנה שם כחכמים:

    היה משמר ד' וה' וכו'. פירוש כבר נתבאר שמשמר בתלוש אוכל מהלכות מדינה ופירש"י ז"ל ד' וה' ערמות של ה' אנשים והדין ברייתא שם (דף צ"ג):

12. הלכה י״ב

    הַפּוֹעֲלִים שֶׁלֹּא הָלְכוּ שְׁתִי וָעֵרֶב בַּגַּת אוֹכְלִין עֲנָבִים וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן שֶׁעֲדַיִן אֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא בַּעֲנָבִים בִּלְבַד. וּמִשֶּׁיִּדְרְכוּ בַּגַּת וִיהַלְּכוּ בָּהּ שְׁתִי וָעֵרֶב יֵשׁ לָהֶן לֶאֱכל מִן הָעֲנָבִים וְלִשְׁתּוֹת מִן הַתִּירוֹשׁ שֶׁהֲרֵי הֵן עוֹשִׂין בָּעֲנָבִים וּבַיַּיִן:

    מגיד משנה

    הפועלים שלא הלכו וכו'. מימרא שם (דף צ"ח):

13. הלכה י״ג

    פּוֹעֵל שֶׁאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי מַה שֶּׁאֲנִי אוֹכֵל אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נוֹתֵן מְעַט מִזֶּה שֶׁנָּטַלְתִּי לֶאֱכל לְאִשְׁתִּי וּבָנַי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁלֹּא זִכְּתָה תּוֹרָה אֶלָּא לַפּוֹעֵל עַצְמוֹ. אֲפִלּוּ נָזִיר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בָּעֲנָבִים וְאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ:

    מגיד משנה (2)

    פועל שאמר וכו'. פלוגתא בגמ' ופסק כתנא דידן דאמר משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא לאחריני לא כדאיתא בהלכות:

    ואפילו נזיר וכו'. שם:

14. הלכה י״ד

    פּוֹעֵל שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וַעֲבָדָיו וְהִתְנָה עִם הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ מִמַּה שֶּׁהֵן עוֹשִׂין לֹא הוּא וְלֹא הֵם הֲרֵי אֵלּוּ אֵינָן אוֹכְלִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלִים מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דַּעַת וַהֲרֵי מָחֲלוּ אֲבָל קְטַנִּים אֵינוֹ יָכוֹל לִפְסֹק עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין מִשֶּׁל אֲבִיהֶן אוֹ מִשֶּׁל אֲדוֹנֵיהֶם אֶלָּא מִשֶּׁל שָׁמַיִם:

    מגיד משנה

    פועל שהיה וכו'. משנה שם (דף צ"ג) ופירוש עבדיו עבדים כנענים ופסק כסתם משנה כדאיתא בהלכות:

כסף משנה, לחם משנה על הלכות שכירות אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר משפטים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי