משנה תורה · ספר קרבנות · הלכות מחוסרי כפרה

רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה פרק ה

11 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֵי זֶהוּ תְּנוּךְ אֹזֶן זֶה גָּדֵר הָאֶמְצָעִי. נָתַן עַל צִדֵּי הַבְּהוֹנוֹת כָּשֵׁר. נָתַן עַל צִדֵּי צִדֵּיהֶן פָּסוּל. בֵּין שֶׁנָּתַן הַשֶּׁמֶן עַל דַּם הָאָשָׁם עַצְמוֹ מִלְמַעְלָה בֵּין שֶׁנָּתַן בְּצַד הַדָּם אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּחַ הַדָּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַשֶּׁמֶן עַל בְּהוֹנוֹת יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד כח) "עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם". אֵין לוֹ בֹּהֶן יַד יְמָנִית אוֹ בֹּהֶן רֶגֶל יְמָנִית אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֹזֶן יְמָנִית אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית:

   כסף משנה (4)

   אי זהו תנוך אזן וכו'. בת"כ.

   ומ"ש נתן על צידי הבהונות כשר נתן על צידי צידיהן פסול. בפ"ק דמנחות (דף י"א):

   בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה וכו' אפילו נתקנח הדם וכו'. שם:

   אין לו בהן יד ימנית וכו' אין לו טהרה עולמית. בסוף נגעים שם וכת"ק:

2. הלכה ב׳

   אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לַמִּזְבֵּחַ וְטָעוּן נְסָכִים כְּנִסְכֵּי אֲשַׁם מְצֹרָע וְצָרִיךְ הַמְצֹרָע אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ:

   כסף משנה

   אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו' עד וצריך אשם אחר להכשירו. ברייתא פ״ק דמנחות (דף ה') ובס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א:):

3. הלכה ג׳

   הִקְדִּים חַטָּאתוֹ לַאֲשָׁמוֹ לֹא יִהְיֶה אַחֵר מְמָרֵס בְּדָמָהּ אֶלָּא תְּעֵבַּר צוּרָתָהּ וְתֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

   כסף משנה

   הקדים חטאתו לאשמו וכו'. פ"ק דמנחות:

4. הלכה ד׳

   יֵשׁ לְאָדָם לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוֹגוֹ אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם רָצָה לְשַׁנּוֹת הַלּוֹג לַאֲשַׁם מְצֹרָע אַחֵר מְשַׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַשׁ בִּכְלִי. חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק יְמַלְּאֶנּוּ. חָסַר מֵאַחַר שֶׁיָּצַק יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה:

   כסף משנה (2)

   יש לאדם להביא אשמו היום וכו' ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה וכו'. פ"ב דמנחות (דף ט"ו):

   חסר הלוג וכו'. בסוף נגעים וכר"ע:

5. הלכה ה׳

   יָצַק מִן הַשֶּׁמֶן לְכַפּוֹ וְהִתְחִיל לְהַזּוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בְּמַתַּן שֶׁבַע. גָּמַר מַתַּן שֶׁבַע וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. הִתְחִיל בַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל לְכַתְּחִלָּה בַּבְּהוֹנוֹת. גָּמַר הַבְּהוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַלּוֹג קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן שְׁאָר הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּכַפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא לוֹג אַחֵר שֶׁמַּתְּנַת הָרֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד יח) "וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן" (ויקרא יד יז) "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן":

   כסף משנה

   יצק מן השמן בכפו וכו' עד ומיתר השמן. ברייתא בס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א) וכת״ק. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שרבינו פסק בספ״ד שאם לא נתן מתנות הראש לא כיפר והיאך כתב כאן שאינן מעכבות ואפשר לומר דכשהם בעין ולא נתן לא כיפר אבל כשנשפכו אינן מעכבות:

6. הלכה ו׳

   הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן לְמַתַּן דָּם יְמַלֵּא הַלּוֹג שֶׁמֶן וְיַחְזֹר וְיִתֵּן הַשֶּׁמֶן אַחַר הַדָּם. הִקְדִּים מַתַּן שֶׁמֶן עַל הַבְּהוֹנוֹת לְמַתַּן שֶׁבַע יְמַלֵּא הַלּוֹג וְיַחְזֹר וְיִתֵּן עַל הַבְּהוֹנוֹת אַחַר מַתַּן שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד ב) "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע" שֶׁתִּהְיֶה כָּל תּוֹרָתוֹ עַל הַסֵּדֶר:

   כסף משנה

   הקדים מתן שמן על הבהונות וכו'. פירקא קמא דמנחות (דף ה'):

7. הלכה ז׳

   נָתַן שֶׁבַע הַמַּתָּנוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לֹא הֻרְצָה וְהֻכְשַׁר הַמְצֹרָע:

   כסף משנה

   נתן שבע המתנות שלא לשמן וכו':

8. הלכה ח׳

   מְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגֵּעַ אַחַר שֶׁהֵבִיא אֲשָׁמוֹ צָרִיךְ קָרְבָּן אַחֵר לְצָרַעַת שְׁנִיָּה. וְכֵן אִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְנִתְנַגֵּעַ צָרִיךְ קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם נִתְנַגֵּעַ וְנִרְפָּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו וְחָזַר וְנִתְנַגֵּעַ וְנִתְרַפֵּא וְהֵבִיא צִפֳּרָיו קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן:

   כסף משנה

   מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו וכו'. בפ"ב דכריתות (דף ט':) תנן דמצורע שנתנגע נגעים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד והדר תני הביא צפריו ונתנגע לא עלה לו עד שיביא חטאתו דברי ר"ש ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו ובגמרא הביא צפריו ונתנגע וכו' והא אמרת אינו מביא אלא קרבן אחד חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד ולאקבועי בעניות ועשירות לא מיקבע עד שיביא חטאתו ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו. ופירש"י אינו מביא אלא קרבן אחד על נגעים הרבה אלמא חדא צרעת אריכתא היא ואמאי מחייבת ליה לאיתויי צפרים אכל נגע. ולאקבועי בעניות וה"ק ולא עלו הצפרים ליקבע בעניות ובעשירות שאם היה עני בשעת הבאת צפרים והעשיר צריך להביא קרבן עשיר ואם היה עשיר והעני מביא עני בדלות עד שיביא חטאתו דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות עכ"ל. ואיכא למידק [מנ"ל לרבינו הא] מאחר דאוקימנא דמתני' לאו לענין מצורע שנתנגע איתניא אלא לענין לאיקבועי בעניות ועשירות. וי"ל דמ"מ כיון דלמאי דמתרץ למתניתן אמר הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא כשנתנגע אחר הצפרים הוא דאינו מביא אלא קרבן אחד הא אם נתנגע אחר הבאת האשם שהוא הקרבן הראשון צריך להביא קרבן על כל אחד ואחד:

9. הלכה ט׳

   מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָשָׁם. אִם הָיָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָאָשָׁם עָשִׁיר יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָשִׁיר וְאִם הָיָה עָנִי יְשַׁלֵּם קָרְבַּן עָנִי:

   כסף משנה

   מצורע שהביא קרבן עני והעשיר וכו'. משנה וגמ' שכתבתי בסמוך ופסק כר"י לגבי ר"ש ואע"ג דראב"י פליג עלייהו בברייתא ואמר הכל הולך אחר צפרים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה:

10. הלכה י׳

    שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְנִזְרַק דַּם אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַטָּאוֹת שֶׁלָּהֶן וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַמְצֹרָעִים כֵּיצַד עוֹשֶׂה זֶה הַמְצֹרָע הַחַי. לְהָבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁמָּא זוֹ שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַטָּאתוֹ הִיא וְאֵין מְבִיאִין חַטַּאת בְּהֵמָה עַל הַסָּפֵק. וּלְהָבִיא חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתֹּב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר וְנִמְצָא עָנִי וְיָבִיא חַטַּאת הָעוֹף מִסָּפֵק וְלֹא תֵּאָכֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצָא אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים:

    כסף משנה

    שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו'. בסוף נגעים ובפ' תינוקת (נדה דף ע') הקשו על זה והאיכא אשם פירוש ששוה בעשיר ובעני ואיך יביא אשם מספק דילמא מייתי חולין לעזרה ותירץ שמואל בשקרב אשמו קודם האחר ואז יש לו תקנה בחטאת העוף ואי לא לא והקשו על זה דאי כר״י הא קבעה ליה אשם פירוש שכיון שהביא אשם בעשירות אינו יכול להביא עוד בדלות ואי לר״ש הא יכול להביא אשם על תנאי וא״כ למה הוצרך להעמיד בקרב אשמו ומסיק סבר לה כר״ש בחדא דלא קבע אשם וכר״י בחדא דאינו יכול להביא אשם ע״ת, והשתא מאחר שרבינו פסק כר״י דאשם קבע בעשירות היאך כתב כאן תקנה זו שיכתוב נכסיו כיון שבעת הקרבת האשם היה עשיר אי אפשר בתקנה זו וצ״ע:

11. הלכה י״א

    עָשִׁיר שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלָיו וְהַמְצֹרָע הָיָה עָנִי הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי יַד הַנּוֹדֵר מַשֶּׂגֶת. וְעָנִי שֶׁאָמַר קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי וְהָיָה הַמְצֹרָע עָשִׁיר הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל יָדוֹ קָרְבְּנוֹת עָשִׁיר שֶׁהֲרֵי זֶה הַנּוֹדֵר חַיָּב בְּקָרְבְּנוֹת עָשִׁיר:

    כסף משנה

    עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו'. משנה וגמרא בפ"ד דערכין (דף י"ז) וצ"ע שם:

לחם משנה על הלכות מחוסרי כפרה אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קרבנות · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי