משנה תורה · ספר קנין · הלכות שלוחין ושותפין

רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ח

7 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַנּוֹתֵן בֵּיצִים לְבַעַל הַתַּרְנְגוֹלִים לְהוֹשִׁיב הַתַּרְנְגוֹלִים עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ הָאֶפְרוֹחִים וִיגַדֵּל אוֹתָן בַּעַל הַתַּרְנְגוֹלִים וְיִהְיֶה הָרֶוַח בֵּינֵיהֶם צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ. וְכֵן הַשָּׁם עֲגָלִים וּסְיָחִים עַל הָרוֹעֶה לִהְיוֹת מִתְעַסֵּק בָּהֶן שֶׁיַּגְדִּילוּ וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע חַיָּב לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם כְּפוֹעֵל בָּטֵל. וּמְגַדֵּל אוֹתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ הָעֲגָלִים בְּנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְהַחֲמוֹר עַד שֶׁתְּהֵא טוֹעֶנֶת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה. וְכֵן הַשָּׁם בְּהֵמָה עַל הַמְפַטֵּם לִהְיוֹת מְפַטֵּם אוֹתָהּ וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע צָרִיךְ לִתֵּן עֲמָלוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. וְאִם אָמַר לוֹ הֲרֵי הָרֹאשׁ וְהָאַלְיָה שֶׁלְּךָ בַּעֲמָלְךָ יֶתֶר עַל מַחֲצִית הַשָּׂכָר מֻתָּר. הָיוּ לַמְפַטֵּם בְּהֵמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְּפַטֵּם אוֹתָם עִם זוֹ הַשּׁוּמָא אֶצְלוֹ. וְכֵן אִם הָיוּ לוֹ עֲגָלִים וּסְיָחִין אֲחֵרִים אוֹ בֵּיצִים אֲחֵרוֹת שֶׁלּוֹ. הוֹאִיל וְהוּא מִתְעַסֵּק בְּשֶׁלּוֹ וּבְשֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱלָה לוֹ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט בְּכָל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת הַזֹּאת דַּיּוֹ וְחוֹלֵק בְּשָׂכָר בְּשָׁוֶה. וְאִם הָיָה אֲרִיסוֹ הוֹאִיל וְהוּא מְטַפֵּל בְּשֶׁלּוֹ וּבְשֶׁל בַּעַל הַשָּׂדוֹת אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ כְּלוּם:

   כסף משנה (8)

   הנותן ביצים לבעל התרנגולים להושיב התרנגולים וכו'. ברייתא במציעא פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס״ח ע״ב):

   וכן השם עגלים וכו'. משנה שם אין שמין עגלים וסייחים למחצה אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו ומפרש רבינו בשכר עמלו היינו כפועל בטל:

   ומגדל אותם וכו'. ג"ז שם במשנה:

   ואינו יכול למכור שלא מדעת חבירו וכו'. ברייתא שם:

   ומ"ש ואם א"ל הרי הראש והאליה וכו'. ג"ז שם (דף ס"ט) ר"א מהגרוניא זבין בהמה ויהיב לאריסיה מפטים לה ויהיב ליה רישא באגריה ויהיב פלגא רווחא:

   כתב הראב"ד ז"ל וכן השם בהמה על המפטם וכו' עד יתר על מחצית השכר מותר א"א דבר זה אינו מחוור וכו':

   היו למפטם וכו'. ג"ז שם אמר רב מותר שליש בשכרך מותר כלומר אע"פ שהוא ספק משום דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי:

   ואם היה אריסו. שם מסיים בעובדא דר"א מהגרוניא דאשתתף בהדיה כלומר שנתן לו חצי המעות וחלק עמו בשוה משום דאריסא למארי ארעא משתעבד ואין ספק שרבינו בשותפות מיירי שכך כתב אפילו לא תעלה לו אלא דבר מועט בכל ימי השותפות הזאת דיו:

2. הלכה ב׳

   הַשָּׁם עֲגָלִים אוֹ סְיָחִין אוֹ הוֹשִׁיב תַּרְנְגוֹלִים אוֹ שָׁם בְּהֵמָה עַל הַפַּטָּם לְמַחֲצִית שָׂכָר וְלֹא הֶעֱלָה לוֹ שָׂכָר הֲרֵי דִּינוֹ כְּדִין הָעֵסֶק שֶׁל מָעוֹת. רוֹאִין בְּכַמָּה שָׁמִין הַבְּהֵמוֹת אוֹ הַבֵּיצִים וְכַמָּה הִרְוִיחוּ וְנוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַשָּׂכָר. וְאִם הִפְסִידוּ מְשַׁלֵּם שְׁלִישׁ הַהֶפְסֵד:

   כסף משנה

   השם עגלים וסייחים וכו'. זה פשוט:

3. הלכה ג׳

   שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכל וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מִתְעַסֵּק הֲרֵי יֵשׁ לוֹ רֶוַח אַחֵר לְעַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֲרֵי שׂוֹכֵר אוֹתָהּ אוֹ עוֹבֵד בָּהּ וְנֶהֱנֶה בִּשְׂכָרָהּ וּבַעֲבוֹדָתָהּ. וְאֵין שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וְלֹא סְיָח עִם אִמּוֹ שֶׁהָעֵגֶל וְהַסְּיָח אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם וְיֵשׁ בּוֹ עֵסֶק:

   כסף משנה (2)

   שמין פרה וחמור וכו'. משנה באיזהו נשך (דף ס"ט ע"ב):

   ואין שמין עגל עם אמו וכו'. שם במשנה ובברייתא רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו כלומר וא"צ להעלות מזונות לעגל ולסייח ופסק הרי"ף דלא כרשב"ג ואע"ג דבכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו נ"ל דטעמא דהרי"ף מדאמרינן בגמרא ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו איכא גללים ואידך גללים אפקורי מפקר להו ובפרק אלו מציאות גבי השבת אבידה פריך ואימא לאתויי גללים ומשני סתם גללים אפקורי מפקר להו וממילא לא קי"ל כרשב"ג ואע"ג דאפשר לשנויי אליביה שינויא דחיקא הוא:

4. הלכה ד׳

   הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ עַד מָתַי חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ. בַּאֲתוֹנוֹת שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבְגוֹדְרוֹת וְהֵן הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ. וְאִם בָּא לַחֲלֹק בְּתוֹךְ זְמַן זֶה חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ סְתָם לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה טְפִילָה שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא מְרֻבָּה וְהָרֶוַח מוּעָט שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּנֶת בַּתְּחִלָּה אֶלָּא בְּקֹשִׁי לִטְפִילָה שֶׁל שָׁנָה הָאַחֶרֶת שֶׁהִיא מוּעֶטֶת וְהָרֶוַח מְרֻבֶּה שֶׁהֲרֵי הִיא מִשְׁתַּמֶּנֶת הַרְבֵּה וּמוֹסֶפֶת בְּכָל יוֹם. לְפִיכָךְ מְעַכֵּב עָלָיו עַד סוֹף שָׁנָה שְׁנִיָּה. יָלְדָה הַבְּהֵמָה הַשּׁוּמָה אֶצְלוֹ הֲרֵי הַוָּלָד מִכְּלַל הָרֶוַח לָאֶמְצַע. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל וַלְדוֹתָם יְגַדְּלוּ וְאַחַר כָּךְ יִמָּכְרוּ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְגַדֵּל חַיָּב הַמִּתְעַסֵּק לְהִטַּפֵּל בַּוְּלָדוֹת בְּדַקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם וְחוֹלְקִין. רָצָה לְהִטַּפֵּל בָּהֶן יֶתֶר עַל זְמַן זֶה שָׁם אוֹתָן בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וּבְיוֹם הַחֲמִשִּׁים וְכָל שֶׁיַּרְוִיחוּ אַחַר כָּךְ יִטּל הַמִּתְעַסֵּק שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וַחֲבֵרוֹ רְבִיעַ הָרֶוַח שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַוָּלָד. וּמִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּחֵצִי שֶׁל חֲבֵרוֹ נוֹטֵל חֲצִי אוֹתוֹ הַחֵצִי. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה רְבָעִים. וְאִם לֹא הִתְנָה כֵּן בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה הֲרֵי מָחַל וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה כְּמוֹת שֶׁהֵן. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַעֲלוֹת שְׂכַר כַּתָּף לִמְעוֹת הָעֵסֶק מַעֲלִין וְיִהְיֶה כָּל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק בַּשָּׂכָר שֶׁנּוֹשֵׂא עַל כְּתֵפוֹ בִּכְלַל שְׂכַר הַמָּעוֹת. וְכֵן אִם דַּרְכָּן לְהַעֲלוֹת שְׂכַר בְּהֵמָה מַעֲלִין לוֹ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַעֲלוֹת שְׂכַר וְלָדוֹת בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ מַעֲלִין. וְכָל הַמִּתְעַסֵּק אוֹ הַמִּשְׁתַּתֵּף סְתָם לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה:

   כסף משנה (6)

   השם בהמה לחבירו וכו'. ברייתא שם:

   ילדה הבהמה וכו' מקום שנהגו וכו'. משנה שם:

   חייב המתעסק וכו'. ברייתא שם (דף ע') ואע"ג דרבי יוסי פליג אהא הלכה כת"ק:

   רצה להטפל בהם וכו'. שם (דף ס"ט) בברייתא מכאן ואילך נוטל מחצה בשלו ומחצה בשל חבירו ופירש"י דשכר עמל ומזון ליכא וכו' דכיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה כי טרח משום דידיה קא טרח לא מיחזי כרבית:

   ואם לא התנה כן וכו'. כך כתבו קצת מפרשים ואמרו דדמיא להא דתנן בבתרא האחין שהשביחו את הנכסים השביחו לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השביחו לעצמם:

   מקום שנהגו להעלות שכר וכו'. זהו פירוש מה ששנינו בברייתא פרק איזהו נשך מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין ואין משנין ממנהג המדינה והראב"ד ז"ל כתב האי פירושא לא נהיר וכו':

5. הלכה ה׳

   רְאוּבֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה וְהוֹרִיד שִׁמְעוֹן לְתוֹכָהּ לְזָרְעָהּ אוֹ לְנָטְעָהּ וּלְהוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת וְלִמְכֹּר הַפֵּרוֹת וְכָל הַיָּתֵר עַל הַהוֹצָאָה יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם בֵּין שֶׁהִתְנוּ שֶׁיַּחְלְקוּ בְּשָׁוֶה בֵּין שֶׁהִתְנוּ שֶׁיִּטּל רְאוּבֵן יֶתֶר בֵּין שֶׁהָיְתָה הַהוֹצָאָה כֻּלָּהּ מִשֶּׁל רְאוּבֵן בֵּין שֶׁהָיְתָה מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן. בְּכָל זֶה מֻתָּר וְאֵין כָּאן אֲבַק רִבִּית. וְשִׁמְעוֹן הַמִּטַּפֵּל בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ וּבַהוֹצָאָה וּבִמְכִירַת הַפֵּרוֹת הוּא הַנִּקְרָא אָרִיס. אָרִיס אוֹמֵר לְמֶחֱצָה יָרַדְתִּי וּבַעַל הַשָּׂדֶה אוֹמֵר לִשְׁלִישׁ הוֹרַדְתִּיו הוֹלְכִין אַחֵר מִנְהַג הַמְּדִינָה וְזֶה שֶׁטָּעַן שֶׁלֹּא כַּמִּנְהַג עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה:

   כסף משנה (2)

   ראובן שהיתה לו שדה וכו'. דלא שייך צד רבית בקרקע כדשייך במטלטלין שכן מצינו חכמי הגמרא שהיו להם אריסים:

   אריס אומר למחצה וכו'. פלוגתא דרב יהודה ורב נחמן במציעא פרק המקבל (בבא מציעא דף ק״י) ופסק כרב נחמן בדיני:

6. הלכה ו׳

   בַּעַל שֶׁהוֹרִיד אֲרִיסִין בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְגֵרְשָׁהּ אִם הָיָה הַבַּעַל אָרִיס הוֹאִיל וְנִסְתַּלֵּק בַּעַל נִסְתַּלְּקוּ הֵם וְאֵין לָהֶם מִן הַהוֹצָאָה אֶלָּא שִׁעוּר הַשֶּׁבַח וּבִשְׁבוּעָה. וְאִם אֵין הַבַּעַל אָרִיס עַל דַּעַת [מִנְהַג] הָאָרֶץ יֵרְדוּ וְשָׁמִין לָהֶם כְּאָרִיס:

   כסף משנה (2)

   בעל שהוריד אריסים בנכסי אשתו וכו' עד ושמין להן כאריס. בעיא דאיפשיטא בכתובות פרק האשה שנפלו (כתובות דף פ' ע״א) והטעם שאם היה הבעל אריס יודע בטיב אריסות שאם לא ירדו אלו היה יורד הוא הרי האשה אומרת להם לא הועלתוני דבר ואינה נותנת להם אלא הוצאה שיעור שבח ואם אין הבעל אריס הרי הועילוה דארעא לאריסי קיימא.

   ומ"ש ואין להם מן ההוצאה אלא שיעור השבח ובשבועה. כך מפורש שם לגבי בעל ופשיטא דלא עדיפי מיניה:

7. הלכה ז׳

   הָאַחִין אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין שֶׁלֹּא חָלְקוּ יְרֻשַּׁת מוֹרִישָׁן אֶלָּא כֻּלָּן מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ בְּיַחַד הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין לְכָל דָּבָר. אֶחָד מִן הָאַחִין אוֹ מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּפַל לְאֻמְּנוּת הַמֶּלֶךְ הָרֶוַח לָאֶמְצַע. חָלָה אֶחָד מֵהֶן וְנִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא מִן הָאֶמְצַע. וְאִם חָלָה בִּפְשִׁיעָה כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ בַּשֶּׁלֶג אוֹ בַּחַמָּה בִּימֵי הַחֹם עַד שֶׁחָלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי זֶה מִתְרַפֵּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ:

   כסף משנה (3)

   האחין או שאר היורשין וכו'. שבכ"מ שנינו האחין השותפין ואם האחין הם שותפין למה ליה למיתניא אחים אטו משום דאחים נינהו ה"א דגריעי אלא ודאי הכי קאמר האחין שלא חלקו או השותפים שנשתתפו וסובר רבינו דלאו דוקא אחים אלא הוא הדין שאר יורשים.

   ועל מ"ש רבינו ירושת מורישן כתב הראב"ד א"א לא האירו דבריו וכו'. ואיני יודע מניין לו לחלק בכך:

   אחד מן האחין וכו'. משנה בבתרא פרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ״ד ע״ב) האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו ובגמרא תנא לאומנות המלך שלח רבין משמיה דרבי אילעא לא שאנו אלא שחלה בפשיעה אבל חלה באונס נתרפא מן האמצע. והוי יודע דתניא בגמרא אבבא דרישא שאם נפל לאומנות המלך מחמת האחין לאחין פירוש לאמצע ואם מחמת עצמו לעצמו וכתבה הרי״ף ואיני יודע למה השמיטה רבינו ונראה שלזה כיון הראב״ד שכתב אחד מן האחין או השותפין שנפל לאומנות המלך וכו' א״א גם בזה קיצר מאד עכ״ל:

השגות הראב״ד, לחם משנה על הלכות שלוחין ושותפין אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר קנין · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי