משנה תורה · ספר עבודה · הלכות תמידים ומוספין

רמב״ם הלכות תמידים ומוספין פרק ט

13 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי מַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים הַכּל עוֹלוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת. וְזֶה מוּסַף הַיּוֹם יֶתֶר עַל מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַקָּרֵב בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. לְפִיכָךְ אִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה מוּסָפִין מוּסַף שַׁבָּת וּמוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמוּסַף הַיּוֹם:

   כסף משנה (2)

   באחד בתשרי מקריבים מוסף היום וכו'. מפורש בפרשת פנחס.

   ומ״ש לפיכך אם חל להיות בשבת היו שם ג' מוספין וכו'. בפ' החליל (סוכה דף נ״ד):

2. הלכה ב׳

   וְכֵיצַד סִדּוּר הַקְרָבָתָן. מוּסַף שַׁבָּת תְּחִלָּה וְאַחֲרָיו מוּסַף הַחֹדֶשׁ וְאַחֲרָיו מוּסַף יוֹם טוֹב. שֶׁכָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ וְכֵן כָּל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. הָיָה לְפָנָיו תָּדִיר וּמְקֻדָּשׁ יַקְדִּים אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:

   כסף משנה (3)

   שכל התדיר מחבירו קודם את חבירו. משנה בזבחים ר״פ כל התדיר (זבחים דף פ״ט):

   ומה שכתב וכן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו. שם במשנה.

   ומה שכתב היה לפניו תדיר ומקודש וכו'. שם (דף צ':) בעיא דלא איפשיטא ולפיכך פסק רבינו דאי זה מהם שירצה יקדים ופירש"י תדיר ומקודש כגון דם עולת תמיד ודם חטאת התמיד תדיר והחטאת מקודש ממנו כדתנן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה:

3. הלכה ג׳

   עָבַר אוֹ שָׁכַח וְשָׁחַט אֶת שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר אוֹ הַפָּחוּת בִּקְדֻשָּׁה תְּחִלָּה מַקְרִיבוֹ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֵט אֶת הַתָּדִיר אוֹ אֶת הַמְקֻדָּשׁ:

   כסף משנה

   ומ"ש עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר וכו'. שם (דף צ') בעיא בשחט את שאינו תדיר תחלה ומשמע דאיפשיטא ולמד רבינו ממנו לשחט את הפחות בקדושה תחלה:

4. הלכה ד׳

   וְאִם נִשְׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד יִהְיֶה זֶה מְמָרֵס בַּדָּם עַד שֶׁיִּזְרֹק דַּם הַתָּדִיר אוֹ דַּם הַמְקֻדָּשׁ:

   כסף משנה

   ומ״ש ואם נשחטו שניהם כאחד יהיה זה ממרס בדם וכו'. נלמד ממה ששנינו בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״א) שחט קרבן פסח קודם לתמיד יהיה אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד:

5. הלכה ה׳

   דַּם הַחַטָּאת קוֹדֵם לְדַם הָעוֹלָה מִפְּנֵי שֶׁדַּם הַחַטָּאת מְכַפֵּר. אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָה כֻּלָּהּ לָאִשִּׁים. דַּם חַטָּאת וְאֵיבְרֵי עוֹלָה אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים. וְכֵן דַּם עוֹלָה וְאֵימוּרֵי חַטָּאת אוֹ דַּם עוֹלָה וְדַם אָשָׁם אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים:

   כסף משנה (3)

   דם חטאת קודם לדם עולה וכו' איברי עולה קודמין לאימורי חטאת וכו'. משנה שם זבחים (דף פ"ט):

   דם חטאת ואיברי עולה וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא.

   ומ"ש דם העולה ודם אשם וכו'. בעיא שם (דף צ') ואתינן למיפשטה מדתנן חטאת קודמת לאשם חטאת הוא דקדמה ליה לאשם אבל עולה לא מאי לאו דם לא אאימורים דיקא נמי דקתני מפני שהיא מתנה ש"מ. ולפ"ז משמע דבעיין אפשיטא ורבינו דמשמע מדבריו דלא איפשיטא אפשר שלא היה גורס האי דיקא נמי דקתני:

6. הלכה ו׳

   חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְעוֹלָה אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ח) "אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה" בִּנְיַן אָב לְכָל חַטָּאת שֶׁהִיא קוֹדֶמֶת לְעוֹלָה הַבָּא עִמָּהּ. וְכֵן בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה מַפְרִישׁ הַחַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָה:

   כסף משנה (2)

   חטאת קודמת לעולה וכו'. משנה וברייתא שם. וכתב הר"י קורקוס ז"ל נראה שהכוונה שישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי ואח"כ העולה ולעיל דמפליג בין דם לאיברים שאמרו שהדם של חטאת הוא שקודם ואיברי עולה קודמין היינו כשנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו ואנו באים לידע אי זה דם יקדום שזורק של חטאת ואחר שזורק שני הדמים ואיברי שניהם לפנינו ואנו באים לדון על האיברים אז מקדים של עולה מפני שכולה כליל עכ"ל. והאריך להוכיח שכן צריך לפרש.

   ומ"ש וכן בשעת הפרשה וכו' . תוספתא פרק י' דזבחים:

7. הלכה ז׳

   בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג אֵינוֹ כֵן אֶלָּא קְרֵבִין עַל סֵדֶר הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט ו) (במדבר כט לג) "כְּמִשְׁפָּטָם". כֵּיצַד. בַּתְּחִלָּה פָּרִים. וְאַחֲרֵיהֶם אֵילִים. וְאַחֲרֵיהֶם כְּבָשִׂים. וְאַחֲרֵיהֶם שְׂעִירִים. אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׂעִירִים חַטָּאת וְכָל אֵלּוּ שֶׁקָּדְמוּ אוֹתָן עוֹלוֹת. וְכֵן בְּשִׁגְגַת צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֵן מְבִיאִין פַּר עוֹלָה וְשָׂעִיר חַטָּאת. הַפָּר קוֹדֵם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר טו כד) "כַּמִּשְׁפָּט". וּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר. וּפַר הֶעְלֵם קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה. וּפַר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לְשָׂעִיר שֶׁלָּהּ. אַף עַל פִּי שֶׁהַפָּר עוֹלָה וְהַשָּׂעִיר חַטָּאת. שֶׁכָּךְ הוּא סֵדֶר הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. שְׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִיר נָשִׂיא שֶׁהַנָּשִׂיא יָחִיד. וּשְׂעִיר נָשִׂיא קוֹדֵם לִשְׂעִירַת יָחִיד. וּשְׂעִירַת יָחִיד קוֹדֶמֶת לְכַבְשָׂה. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם חַטָּאת. שֶׁהַשְּׂעִירָה רְאוּיָה לָבוֹא עַל הַכְּרֵתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶם חַטָּאת. וְהַכַּבְשָׂה אֵינָהּ בָּאָה עַל שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה:

   כסף משנה (4)

   בקרבנות החג אינו כן וכו' עד שכך הוא סדר הכתוב בתורה. בפרק כל התדיר (זבחים דף צ') וכרבינא דאמר כמשפט כתיב בהו:

   שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא. בסוף הוריות (דף י"ג) ויהיב טעמא משום דהאי צבור והאי יחיד.

   ומ"ש ושעיר נשיא קודם לשעירת יחיד. שם ויהיב טעמא משום דהאי מלך והאי הדיוט.

   ומ"ש ושעירת יחיד קודמת לכבשה. שם ואע"ג דאמר התם אביי דתנאי היא פסק רבינו כתנא דסתם גמרא כוותיה ויהיב טעמא התם שעירה עדיפא שכן נתרבה אצל ע"ז ביחיד. ונראה שרבינו מפרש דה"ק שכשנכתבה אצל ע"ז ביחיד לא לענין זה לבדו נתייחדה שהרי לחטאות אחרות היא באה ונתרבית לבא גם על ע"ז דיחיד:

8. הלכה ח׳

   אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף שֶׁל יוֹלֶדֶת קוֹדֶמֶת לְכַבְשָׂה. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְסוֹד. וְכָל חַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמִין לְכָל הָאֲשָׁמוֹת. חוּץ מֵאֲשַׁם מְצֹרָע מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל יְדֵי הֶכְשֵר. הָאָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּטְעוּנִין לֶחֶם. וְהַתּוֹדָה קוֹדֶמֶת לְאֵיל נָזִיר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה מִינֵי מִנְחָה. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן כְּאַרְבַּע וּטְעוּנִין סְמִיכָה וּתְנוּפָה וּנְסָכִים. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדְמִין לְעוֹפוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֵשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דָּמוֹ וְאֵימוּרָיו. וְהָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לִמְנָחוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָּמִים. הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו חַטַּאת הָעוֹף וּמַעֲשֵׂר. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח. הָיוּ שָׁם חַטַּאת הָעוֹף וּמַעֲשֵׂר וְעוֹלַת בְּהֵמָה הוֹאִיל וְעוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂר וְחַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה מַקְרִיב חַטַּאת הָעוֹף תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָה וְאַחַר כָּךְ הַמַּעֲשֵׂר:

   כסף משנה (5)

   אפילו חטאת העוף של יולדת קודמת לכבשה. תוספתא פ"י דזבחים פירוש לכבשה לכבש שלה במפיק ה"א וה"ק החטאת בכל ענין קודם לעולה אפילו של יולדת שאינה על חטא ידוע:

   חטאת קודמת לאשם וכו'. עד שהם מיני דמים. משנה בפרק כל התדיר (זבחים דף פ״ט:):

   וכל החטאות שבתורה וכו'. משנה שם (דף צ':) ופירש"י מפני שהוא בא על ידי הכשר מפני שהוא בא להכשיר את המצורע לקדשים ולביאת המקדש הילכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו:

   ומ"ש והתודה קודמת לאיל נזיר וכו'. שם (דף צ') בעיא דאיפשיטא:

   הרי שהיו לפניו חטאת העוף ומעשר וכו' היו שם חטאת העוף ומעשר ועולת בהמה וכו'. שם (דף צ':) איבעיא להו חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהם קודם וכו' הכא תרגימו מין זבח עדיף במערבא אמרי עיילא בה עולת בהמה בחטאת העוף ואגבהתה ממעשר. ופירש"י הכא תרגימו בבבל. מין זבח עדיף ויקדים מעשר ואח"כ חטאת ועולה דאילו עולת בהמה לא מצי קדמה לחטאת העוף מגזירת הכתוב. עיילא בה חשיבות דעולת בהמה שבאה עמה והיא חשובה ממעשר שהיא קדשי הקדשים וכליל ומגזירת הכתוב החטאת קודמת ואע"פ שזו מין זבח. ואגבהתה ממעשר לבטל חשיבות שם מין זבח שבו דהא בעולה נמי איתיה לאותה חשיבות ובטל ליה מגזירת הכתוב הילכך יקדים חטאת העוף לעולה ועולה למעשר. ופסק רבינו כבני מערבא משום דמסתבר טעמייהו:

9. הלכה ט׳

   הֲרֵי שֶׁהָיוּ מִינֵי בְּהֵמָה הַרְבֵּה מִמִּין קָרְבָּן אֶחָד כֵּיצַד הֵן קְרֵבִין. הַפָּרִים קוֹדְמִין לְאֵילִים שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בִּנְסָכִים. וְאֵילִים קוֹדְמִין לִכְבָשִׂים שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בִּנְסָכִים. וּכְבָשִׂים קוֹדְמִין לִשְׂעִירִים שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בְּאֵימוּרִים. שֶׁבִּכְלַל אֵימוּרֵי כְּבָשִׂים הָאַלְיָה וְאֵין בִּשְׂעִירִים אַלְיָה. הָעֹמֶר קוֹדֵם לַכֶּבֶשׂ הַבָּא עִמּוֹ. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם קוֹדְמִין לִשְׁנֵי כְּבָשִׂים. זֶה הַכְּלָל דָּבָר הַבָּא בִּגְלַל הַיּוֹם קוֹדֵם לְדָבָר הַבָּא בִּגְלַל הַלֶּחֶם:

   כסף משנה (2)

   הרי שהיו מיני בהמה הרבה ממין קרבן אחד וכו'. גם זה שם:

   העומר קודם לכבש הבא עמו וכו' עד לדבר הבא בגלל הלחם. ברייתא בסוף הוריות (דף י"ג:):

10. הלכה י׳

    מִנְחַת הָאִישׁ קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת הָאִשָּׁה. מִנְחַת חִטִּים קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת שְׂעוֹרִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא. מִנְחַת נְדָבָה וּמִנְחַת סוֹטָה אֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶם יַקְדִּים:

    כסף משנה (2)

    מנחת האיש קודמת למנחת האשה וכו'. תוספתא פ"י דזבחים.

    ומ״ש מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה וכו' מנחת נדבה ומנחת סוטה אי זו מהם שירצה יקדים. בעיא בפרק כל התדיר (זבחים דף צ') נדבה קודמת שכן טעונה שמן ולבונה א״ד מנחת סוטה קודמת שכן באה לברר עון ולא איפשיטא הלכך אי זו מהם שירצה יקדים דשקולות הם:

11. הלכה י״א

    מְנָחוֹת קוֹדְמִין לַיַּיִן. וְהַיַּיִן קוֹדֵם לַשֶּׁמֶן. וְהַשֶּׁמֶן קוֹדֵם לַלְּבוֹנָה. וּלְבוֹנָה קוֹדֶמֶת לַמֶּלַח. וּמֶלַח קוֹדֵם לָעֵצִים. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ כֻּלָּן כְּאֶחָד. אֲבָל הַבָּא רִאשׁוֹן קָרֵב רִאשׁוֹן וְהַבָּא אַחֲרוֹן קָרֵב אַחֲרוֹן:

    כסף משנה

    ומ"ש מנחות קודמין ליין וכו' עד והבא אחרון קרב אחרון. תוספתא פ"י דזבחים אע"פ שיש בה קצת ט"ס ומשמע התם שמה שאמרו אימתי בזמן שבאו כולם כאחת וכו' קאי גם למנחת האיש קודמת וכו' ומנחת חטים קודמת וכו':

12. הלכה י״ב

    כָּל הַקּוֹדֵם בְּהַקְרָבָה קוֹדֵם בַּאֲכִילָה:

13. הלכה י״ג

    הָיוּ לְפָנָיו שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל יוֹם. שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין שֶׁהֲרֵי קָרַב זְמַנָּן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת אוֹ אָשָׁם שֶׁל יוֹם. חַטָּאת וְאָשָׁם קוֹדְמִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

לחם משנה על הלכות תמידים ומוספין אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי