משנה תורה · ספר עבודה · הלכות מעילה

רמב״ם הלכות מעילה פרק ה

16 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת דָּבָר הָרָאוּי לְחַזֵּק הַבֶּדֶק כְּגוֹן אֶבֶן אוֹ קוֹרָה. אוֹ הַמַּקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת דָּבָר הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ כְּגוֹן כְּבָשִׂים וְתוֹרִים. אוֹ הַמַּקְדִּישׁ לַמִּזְבֵּחַ דָּבָר הָרָאוּי לְבֶדֶק הַבַּיִת כְּגוֹן אֶבֶן וְקוֹרָה. אוֹ הַמַּקְדִּישׁ לָזֶה וְלָזֶה דְּבָרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה כְּגוֹן הַמַּקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלִין וְחֹמֶץ וְצִיר אוֹ קַרְקַע אֲפִלּוּ הִקְדִּישׁ אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל אוֹ עָפָר אוֹ אֵפֶר. מוֹעֲלִין בְּכֻלָּן מִשָּׁעָה שֶׁהֻקְדְּשׁוּ עַד שֶׁיִּפָּדוּ דְּבָרִים הָרְאוּיִים לְהִפָּדוֹת:

   כסף משנה

   אחד המקדיש לבדק הבית וכו'. משנה בפרק ג' דמעילה (דף י"ג). וציר וחומץ שכתב רבינו. בת"כ פרשת ויקרא:

2. הלכה ב׳

   כָּל קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת עִם דְּבָרִים שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהֶן מִקָּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה וְאִם נֶהֱנָה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִכֻּלָּם מָעַל:

   כסף משנה

   כל קדשי בדק הבית וכו'. משנה בפרק ד' דמעילה (דף ט"ו):

3. הלכה ג׳

   אָכַל וְהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ נֶהֱנָה וּמְהַנֶּה חֲבֵרוֹ אֲכִילָתוֹ וַהֲנָיַת חֲבֵרוֹ אוֹ אֲכִילַת חֲבֵרוֹ וַהֲנָיָתוֹ כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לַמְּעִילָה וְאִם נַעֲשָׂה מִן הַכּל הֲנָיָה בִּפְרוּטָה מָעַל:

   כסף משנה

   אכל והאכיל את חבירו וכו' עד ומעל. משנה בספ"ה דמעילה (דף כ'):

4. הלכה ד׳

   הַמְּעִילָה מִצְטָרֶפֶת לִזְמַן מְרֻבֶּה. כֵּיצַד. נֶהֱנָה הַיּוֹם מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לִפְרוּטָה וּמָעַל:

5. הלכה ה׳

   אֵין מְעִילָה אֶלָּא בְּתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע אֲבָל הַנֶּהֱנֶה בַּקַּרְקַע עַצְמָהּ אוֹ בַּמְחֻבָּר לָהּ לֹא מָעַל אֲפִלּוּ פָּגַם. כֵּיצַד. הַחוֹרֵשׁ שְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ בָּהּ פָּטוּר. נָטַל מֵאֲבָקָהּ וְנֶהֱנָה בָּהּ וּפְגָמָהּ מָעַל. הַדָּשׁ בִּשְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ מָעַל שֶׁהֶאָבָק שֶׁלָּהּ מוֹעִיל לַשָּׂדֶה וַהֲרֵי נֶהֱנָה בָּאָבָק וּפָגַם הַשָּׂדֶה. וְכֵן אִם חָרַשׁ שְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אָבָק לְעֵשֶׂב שֶׁנָּתַן בָּהּ וְנָטַל הָעֵשֶׂב מָעַל. הַדָּר בִּמְעָרַת הֶקְדֵּשׁ אוֹ בְּצֵל אִילָן אוֹ שׁוֹבָךְ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנָה לֹא מָעַל. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ בַּיִת בָּנוּי הַדָּר בּוֹ לֹא מָעַל. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ עֵצִים וַאֲבָנִים וּבָנָה בָּהֶן בַּיִת הַדָּר שָׁם מָעַל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

   כסף משנה (5)

   אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע וכו'. ברייתא שם (דף י"ח):

   הדש בשדה הקדש מעל וכו'. פ"ג דמעילה (דף י"ב).

   ומ"ש רבינו שהאבק של השדה מועיל לשדה פי' שהאבק של השדה מועיל לאותו דבר שנידש בשדה. ומ"ש וכן אם חרש וכו': הדר במערת הקדש. ספ"ה דמעילה (דף כ').

   ומ"ש או בצל אילן או שובך. בתוספתא דמעילה פ"ק הדר בצלו של שובך או בצלה של מערה לא נהנין ולא מועלין.

   ומ"ש וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל אבל המקדיש עצים ואבנים וכו'. שם בגמרא פ"ה. ואיכא למידק דהא לא חילק ר"ל בכך אלא כי היכי דלא תסייעיה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו ומאחר שרבינו פסק בפ"ח מע"ז כרב לא ה"ל לחלק בכך כאן. וי"ל דמשמע לרבינו דהא דמפליג ר"ל לא לדחויי דלא תסייעיה לרב בלחוד אמרה אלא לקושטא דמילתא אמרה ולישנא דידיה הכי מוכח דאמר התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דקושטא הכי הוא. ויש סעד לזה מדהוה מצי לשנויי הנאה הנראית לעינים אסרה תורה כדשני לעיל ושני התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דהכי ס"ל ולפיכך פסקה רבינו ואפ"ה לא דחאה לדרב משום דלא אשכחן דפליג עליה בהדיא ואית לן למימר דטעמא משום חומרא דע"ז:

6. הלכה ו׳

   גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהֶן. כֵּיצַד. הִקְדִּישׁ שָׂדֶה וְהוֹצִיאָה עֲשָׂבִים אִילָן וְעָשָׂה פֵּרוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַבּוֹר רֵיקָן וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם. הִקְדִּישׁ אַשְׁפָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּאת זֶבֶל. שׁוֹבָךְ וְנִתְמַלֵּא יוֹנִים. הוֹאִיל וְאֵינָן גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. וְכֵן הַזֶּבֶל וְהַפֶּרֶשׁ שֶׁבַּחֲצַר הֶקְדֵּשׁ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. וּמַה יַּעֲשׂוּ בָּהֶן יִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לַלִּשְׁכָּה. מַעְיָן שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתּוֹךְ שְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ אָסוּר לֵהָנוֹת בְּמַיִם שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהַנֶּהֱנֶה לֹא מָעַל. יָצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לַשָּׂדֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהֶן. עֲרָבָה הַגְּדֵלָה בִּשְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. אִילָן שֶׁל הֶדְיוֹט הַסָּמוּךְ לִשְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ וְשָׁרָשָׁיו יוֹצְאִים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. אִם בֵּינוֹ לְבֵין הַשָּׂדֶה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הֲרֵי אוֹתָן הַשָּׁרָשִׁין שֶׁבְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה אֲסוּרִין וְהַנֶּהֱנֶה מֵהֶן לֹא מָעַל. הָיָה הָאִילָן רָחוֹק יֶתֶר עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הַנֶּהֱנֶה בָּהֶן מָעַל. אִילָן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הַסָּמוּךְ לִשְׂדֵה הֶדְיוֹט וְשָׁרָשָׁיו יוֹצְאִין בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה אִם הָיָה בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מוֹעֲלִין בָּהֶן. הָיָה רָחוֹק יֶתֶר עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אוֹתָן הַשָּׁרָשִׁין שֶׁבְּתוֹךְ הַשְּׂדֵה הֶדְיוֹט לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין:

   השגת הראב״ד

   ערבה הגדילה. א"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה אלא על אותה ערבה של אותה מקום שהיתה למטה מירושלים שייחדוה לשם מצוה:

   כסף משנה (6)

   גדולי הקדש מועלין בהם וכו'. משנה בפ״ג דמעילה (דף י״ג) פלוגתא דת״ק ור' יוסי ופסק כר' יוסי וצריך טעם למה. והר״י קורקוס ז״ל כתב שטעמו משום דבפרק הספינה (בבא בתרא דף ע״ט) הובאה משנה זו ושנו הרישא בשם ר״י ושנו בברייתא אמר רבי נראין דברי ר״י לר' יוסי בבור ושובך משמע דקים ליה דת״ק היינו ר״י וידוע דר״י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי גם שם העלה רבה דפליגי ת״ק ורשב״א דבבור ושובך דוקא פליגי אבל בשדה ואילן ד״ה מועלין במה שבתוכן דגידולי הקדש הם הילכך הכי נקטינן גם פ״ד דפסחים נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גבי שלשה דברים שעשו אנשי יריחו גם בתמורה פ״ז שנינו ומועלים בגידוליהם הילכך כרבי יוסי נקטינן עכ״ל:

   ומ"ש אבל המקדיש בור ריקן וכו'. שם במשנה.

   ומ"ש וכן הזבל והפרש וכו'. שם (דף מ"ו:) ופירש"י הזבל הוא הפרש של קדשים שהוא בחצר ה"ה בכל מקום אלא שדרכו בחצר של הקדש. ומצאתי כתוב ללשכה לא לקיץ המזבח קאמר דא"כ הל"ל לנדבה אלא לשיירי הלשכה:

   מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש וכו' עד ולא מועלין. משנה פ"ג דמעילה שם:

   כתב הראב"ד ערבה הגדילה א"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה וכו'. ואיני יודע למה יאמר שהוא שיבוש למי שיפרש פירוש אחר שלא כפירושו:

   אילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש וכו'. ג״ז משנה שם שרשי אילן של הדיוט באים בשל הקדש ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנים ולא מועלין. ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ״ו:) מקשה דמרישא משמע דבתר אילן אזלינן ובסיפא משמע דבתר קרקע אזלינן ומשני כאן בתוך ט״ז אמה כאן חוץ לט״ז אמה:

7. הלכה ז׳

   קֵן שֶׁבָּרֹאשׁ הָאִילָן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁבָּנָה אוֹתָן הָעוֹף מֵעֵצִים וַעֲשָׂבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כָּל הַקֵּן עִם הַבֵּיצִים שֶׁבּוֹ עִם הָאֶפְרוֹחִים הַצְּרִיכִין לְאִמָּן אֵין נֶהֱנִין בָּהֶן וְהַנֶּהֱנֶה לֹא מָעַל:

   כסף משנה

   קן שבראש האילן של הקדש וכו'. משנה בפ"ג דמעילה (י"ג:) קן שבראש אילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה ומוקי לה בגמ' אליבא דר"י ההיא של אשרה יתיז בקנה בדאייתי עצים מעלמא ומקשה א"ה אמאי של הקדש אין נהנין ואין מועלין אלא בגידולין הבאים לאחר מכאן וקסבר אין מועלין בגידולין ה"נ מסתברא וכו' א"ר אבהו א"ר יוחנן לעולם דאייתי מעלמא ומאי יתיז יתיז אפרוחים ואסיקנא אפרוחים כאן וכאן מותרין ביצים כאן וכאן אסורים אמר רב אשי אם אפרוחים צריכין לאימן כביצים דמו ומשמע דקן דאייתי עצים מעלמא נהנים ממנו ויש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שאין נהנים בו:

8. הלכה ח׳

   הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַיַּעַר מוֹעֲלִין בְּכֻלּוֹ בֵּין בָּאִילָנוֹת בֵּין בְּכָל קֵן שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת אוֹ שֶׁבֵּינֵיהֶן:

9. הלכה ט׳

   גִּזְבָּרִים שֶׁשָּׁפוּ עֲצֵי הֶקְדֵּשׁ וְקָצְצוּ אוֹתָן מוֹעֲלִין בְּאוֹתָן הָעֵצִים הַקְּטַנִּים שֶׁחָתְכוּ מֵעֵת שֶׁקָּצְצוּ. אֲבָל אֵין מוֹעֲלִין לֹא בַּשִּׁפּוּי וְלֹא בַּנְּסֹרֶת וְלֹא בַּנְּבִיָּה שֶׁל עֵצִים וְהוּא הַגּוּף הַקָּשֶׁה הֶעָגל שֶׁבְּתוֹךְ הָעֵץ הַדּוֹמֶה לְיַבֶּלֶת שֶׁלֹּא יִצְלַח לִמְלָאכָה:

   השגת הראב״ד

   והוא הגוף הקשה. א"א אינו כן אלא העלה הנובל שהרי שנינו שהנביה נושרת עליהן והווה להן לזבל:

   כסף משנה (2)

   (ח-ט) המקדיש את היער וכו' עד ולא בנביה. משנה שם:

   כתב הראב"ד והוא הגוף הקשה א"א אינו כן אלא העלה הנובל וכו'. ואין משם ראייה דהכא גריס רבינו נבייה בבי"ת. והר"י קורקוס ז"ל כתב וז"ל רבינו כתב במשנה שיש גורסין נוייה שזו החתירה הקשה דומה לנוייה שהיא בפני עצמה בתוך הפרי עכ"ל:

10. הלכה י׳

    הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ וְלֹא בִּשְׂעָרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהִגָּזֵז מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחֻבָּר לוֹ וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ:

    כסף משנה

    המקדיש את עבדו וכו'. בפירקא קמא דסנהדרין (דף ט״ו) ובפרק השולח (גיטין דף ל״ט) פלוגתא דתנאי ופסק כתנא קמא:

11. הלכה י״א

    הַזּוֹרֵעַ פֵּרוֹת הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אוֹתָן בִּשְׁעַת זִרְעָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּדָה הֲרֵי הַגִּדּוּלִין חֻלִּין וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְחַיָּבִין בְּחַלָּה:

    כסף משנה

    הזורע פירות הקדש וכו'. פ"ט דתרומות גדולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותם בזמן זרעם. ופירש ר"ש כגון שזרע סאה והוסיף כמה סאין א"צ לפדות אלא סאה אחת, ובתוספתא דתרומות פ"ח גידולי הקדש אין חייבין עליהם קרן וחומש [על מקום אחר] אלא לפי חשבון וחייבים בחלה הידים וטבול יום אין פוסלין בהם כדרך שפוסלין בחולין:

12. הלכה י״ב

    שְׁמָרִים שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם. רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי אָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ וְהַנֶּהֱנֶה לֹא מָעַל. רְבִיעִי מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אַף מֵרְבִיעִי וְאֵילָךְ לְעוֹלָם אָסוּר:

    כסף משנה (3)

    שמרים של הקדש וכו'. ברייתא בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ז).

    ומ"ש והנהנה לא מעל. כן פירש"י דחומרא היא מדרבנן ומיהו אם נתן ג' ומצא ד' יין גמור הוא. וכתב הר"י קורקוס ז"ל דהא דאין מועלין בלא מצא ד' וסתמו הכי הוא.

    ומ"ש במה דברים אמורים בקדשי בדק הבית וכו' שם:

13. הלכה י״ג

    הַמַּקְדִּישׁ תַּרְנְגלֶת לַמִּזְבֵּחַ מוֹעֲלִין בָּהּ וּבְבֵיצָתָהּ. הִקְדִּישׁ חֲמוֹר לַמִּזְבֵּחַ מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָהּ. הִקְדִּישׁ תּוֹרִים לְבֶדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהֶן וּבְבֵיצָתָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

    כסף משנה

    המקדיש תרנגולת למזבח וכו'. משנה וגמרא פ"ג דמעילה (דף י"ב):

14. הלכה י״ד

    כָּתְנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁבָּלוּ מוֹעֲלִין בָּהֶן כִּשְׁאָר קָדָשִׁים. וְהַחֲדָשִׁים הוֹאִיל וְנִתְּנוּ לֵהָנוֹת בָּהֶן אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן:

    כסף משנה

    כתנות כהונה שבלו וכו'. בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ד):

15. הלכה ט״ו

    קָדְשֵׁי עַכּוּ"ם אִם לְבֶדֶק הַבַּיִת הִקְדִּישׁוּ מוֹעֲלִין בָּהֶן. וְאִם קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הֵן אֵין בָּהֶן מְעִילָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּקָּרְבָּנוֹת (ויקרא א ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אֲבָל אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

    כסף משנה (2)

    קדשי עכו"ם אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהם. בפ' ב"ש (זבחים מ"ה) ובריש תמורה.

    ומ"ש ואם קדשי מזבח הן וכו'. שם פלוגתא דר"ש ור' יוסי ופסק כר"ש ואיני יודע למה ואפשר שטעמו משום דבסוף פרק קמא דערכין (דף ה':) מייתי ברייתא סתמא כר"ש:

16. הלכה ט״ז

    קוֹל וּמַרְאֶה וְרֵיחַ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֵרִיחַ בַּקְּטֹרֶת אַחַר שֶׁעָלְתָה הַתִּמֹּרֶת. אֲבָל אִם הֵרִיחַ בַּקְּטֹרֶת כְּשֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרָתָהּ מָעַל:

    כסף משנה

    קול ומראה וריח וכו'. פ' כל שעה (פסחים דף כ״ו.) ובפ״ק דכריתות (דף ו'.) ופירשו שם דקודם שתעלה תמרתו מועל:

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי