פרקי אבות פרק ה משנה ב

יש להבין למה הפסיק באלו המשניות ולא נסמכה כאן משנת עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות שהיו שתיהן מעין הבריאה. ואפשר כי בהיות שבמשנה הקודמת הודיענו היותו הוא נפרע מן הרשעים ונותן שכר טוב לצדיקים ובעינינו ראינו להפך צדיק ורע לו רשע וטוב לו ע"כ לתרץ זה סמך משנת עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע שהוא יתברך גומל לאיש חסד כצדקתו ונותן לרשע רע כרשעתו וכשתמצא הדבר בהפכו כבר תירצה זו תורתנו הקדושה במה שסדר לנו בתורה פלוני הוליד את פלוני ומנה עד עשרה דורות ומה בא ללמדנו. וז"ש עשרה דורות מנה לנו הכתוב שהיו מאדם ועד נח וכוונתו יתברך להודיע כמה ארך אפים לפניו כי מאריך אפו עם הרשעים ואף אם ראית דרך רשעים צלחה אין הענין כי כל העושה רע טוב בעיני ה' אין זה כי אם אריכות אפים ועשרה דורות שמאדם ועד נח יוכיחו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול ואבדם מן העולם וסופו יוכיח על תחלתו כי מה שלא אבד לראשונים היה אריכת אפים עד שנתמלאה סאתם ובאו עשרה דורות שהיו רשעים ומאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וכשבאו עשרה כנגד עשרה אז הביא עליהם את מי המבול הרי שתירץ קושית רשע וטוב לו ולתרץ קושית צדיק ורע לו הביא ענין אברהם כי מי לנו גדול ממנו ועם כל זה עברו עליו צרות תכופות אם מענין הרעב אם שנלקחה שרה פעם לבית פרעה פעם למלך גרר וכהנה עד עשר צרות מצאנו ראינו שבאו עליו והשם יתברך הודיענו טעמו של דבר במה שמנה לנו עשרה דורות שמנח עד אברהם ומה בא ללמדנו אלא להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כלם כלומר כי אברהם קבל עליו העונש הראוי לבא עליהם וחלים הוא נשא והוא סבלם ועל כן זכו אלו להנצל כי הוא קבל עליו צרה אחת כנגד כל דור ודור והיא שעמדה להם ולפ"ז יהיה פירוש שכר כלם עונש כלם וכמו ששכר עבירה עבירה. ולזה סמך עשרה נסיונות נתנסה א"א ועמד בכלם להודיע כמה היה חבתו של אברהם שהיה לו עם השי"ת שהרי עמד בכלם ובאלו עשרה נסיונות קבל עליו עונש אשר היה ראוי לבא על כל העשרה דורות:

ובאמרו היו מכעיסין לפניו השמיענו גודל רשעתם שהיו מכעיסין ויודעים רבונם ומכוונים למרוד בו והיו יודעים שאם יסתר איש במסתרים הוא ית' יראנו ועם כל זה היו מכעיסין לפניו וזהו מלת לפניו דקאמר באופן כי לא היו ראוים לאריכות אפים ועם כל זה האריך להם. וגם אפשר שהשמיענו שהקב"ה חס על כבוד הבריות יותר מכבוד שמו שכל אותן הדורות הקודמים היו מכעיסין לפניו. ואומרו לפניו הכוונה שהיתה ההכעסה לפניו לבד בדבר שבינם למקום ועם כל זה האריך להם עד שבא דור המבול שבשביל שהיו רעים וחטאים בין אדם לחבירו כי מלאה הארץ חמס אז נחתם גזר דינם על הגזל והביא עליהם את מי המבול. ומ"ש באברהם עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כלם לפי שאין מדרגת אברהם אבינו כמדרגת נח וכמו שאז"ל צדיק תמים היה בדורותיו בדורותיו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום ולכן לא הספיק זכותו להגן על דורותיו. וכן דרשו כי באברהם נאמר התהלך לפני כי לא היה צריך סעד מאתו ית' אמנם נח היה צריך לסעד שכן כתיב את האלהים התהלך נח ואומרו וקבל עליו שכר כלם אפשר שהכוונה כי בהיות שכל אדם יש להם חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן וכשבא א"א הוא נטל שכר כלם וכל חלקם אשר היה להם בג"ע אלו היו צדיקים הכל נטלו אברהם אבינו. אח"כ מצאתי להרב רבי יונה ז"ל שפירש כן:

ואפשר עוד כי בהיות כי הוא ית' אינו חפץ במיתתן של רשעים ע"כ כיון שבא אברהם זכותו הגין עליהם והצילם מן המות על כן נתן לו שכר כלם כלומר שכר שווי דמי כלם כי הוא קנאם ופדאם מן המות והוא יתברך פרע לו דמי כולן בעולם הזה ובעוה"ב:

ורבינו עובדיה ז"ל כתב וקבל עליו שכר כלם עשה מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי שיעשו כלם לפיכך ניצולו כלם בזכותו וכמו שנטל עליו עול מצות בעוה"ז כנגד כלם כך קבל בעוה"ב שכר כנגד כלם:

ורבינו יונה ז"ל כתב עשרה דורות וכו' שלא תחשוב שהוא ארך אפים לעולם וא"כ אנחנו בגלותנו כמה ימים ושנים כי השיב חמתו מעל הרשעים ולעולם יאריך אפו עמהם ונהיה בגלות לז"א כי לסוף ישלם להם כפעלם ויגאלנו ויושיענו כי אף שהוא ארך אפים אח"כ פוקד עונות ראשונים ומהר יקדמונו רחמיו כמו שאתה רואה בדורות שמאדם ועד נח שהיו מכעיסין אותו ית' ולא לעולם האריך אפו כי לבסוף הביא עליהם את מי המבול עכ"ל:

והרב ר' שמואל ן' סוד ז"ל כתב כי סמך עשרה דורות מנח ועד אברהם לומר שלא זו בלבד גורמים להאריך אפו אלא כי גם אם יהיו רשעים גורמים לאבד את העולם וצדיקים גורמים לקיים את העולם שיטה כלפי חסד ויקיים הצדיק את העולם ולא יאבד הרשע את העולם עכ"ל:

ורשב"ם ז"ל כתב וקבל שכר כלם השכר שהיה ראוי לכלם שנטל אברהם שכר כנגד כל הצדיקים שהיו באותו הדור שם וארפכשד ושלח עבר יקטן עכ"ל:

והחסיד ז"ל כתב עשרה דורות מאדם ועד נח לפי שלמעלה אומר אין לפניו לא עולה ולא שכחה אומר עתה שעשרה דורות לא מפני שכחה הניחם אלא להודיע כמה ארך אפים לפניו וסוף דבר גבה חובו שהביא עליהם את מי המבול להודיענו בזו המשנה ובבבא שאחריה עיקר גדול מהנהגת השי"ת שיאריך אפו לרשעים לראות אם יחזרו בתשובה. ועוד דילמא נפיק מנייהו זרעא מעליא הלא תראה שהאריך לעשרה דורות מפני נח הצדיק וגם לעשרה דורות שמנח ועד אברהם בעבור אברהם עבדו ואילו היה מעביר תרח מן העולם על ידי תועבותיו מה יהיה מאורו של עולם לולי אברהם אבינו ע"ה שיצא מחלציו והחזיר כל העולם לעבודתו יתברך. ולזה כוון הנביא באומרו כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל. המשיל משל לאדם שהיה שונא הענבים והיו ראוי שישחית כרמו מפני זה אלא שהיה אוהב היין ולכן יקיים הענבים וכן האל יתברך היה מאבד העולם מפני הרשעים אבל לפי שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ורואה שעתידים צדיקים לצאת מחלציהם של רשעים יאריך אפו להם א"כ היותו ארך אפים מורה על חכמתו אשר אין לה קץ אז"ל וירא כי אין איש אין איש עתיד לצאת ממנו ועל זה אמר ארך אפים רב תבונה והבן זה עכ"ל:

ולי נראה שעל זה כוון שלמה המע"ה במה שאמר חמד רשע מצוד רעים ושורש צדיקים יתן הכוונה שהשמיענו כי יש רשע מחזיק ברשעתו שחמדתו ותאותו הוא להיותו מצודה ורשת להחטיא את הרבים וז"ש חמד רשע מצוד רעים כלומר לצוד רעים וחטאים וכן עשה תרח אבי אברהם שחמד להיות מוכר צלמים לצוד את הרבים ועם כל זה הוליד את אברהם יצחק ויעקב וז"ש ושורש צדיקים יתן כלומר יתן ויוציא שורש גדול של צדיקים. וקבל עליו שכר כלם כתב החסיד ז"ל יש מי שפירש שהיה קבלן לכל בני דורו לא שקבל לעצמו שאלמלא הוא היה מאבדם השי"ת מן העולם עכ"ל:

ואפשר עוד שהשמיענו גודל רשעתם והכעסתם לאל ית' כי אפי' אחר שהתחיל להביא עליהם הצרה היו מכעיסין לו ית' וזה כי אפי' כשנפתחו כל מעינות תהום רבה היו מכעיסין אותו כי היו אומרים כי ברגליהם היו סותמין את התהום באופן כי בתחלה כשבאה להם הרעה מלמטה ונפתחו מעינות תהום שכן כתיב בפסוק תחלה נפתחו כל מעינות תהום ואח"כ אמר וארובות השמים עדיין היו מכעיסין לפניו באמרם כי יסתמו התהום ברגליהם עד שעה שהביא עליהם מלמעלה את מי המבול כי אז כלתה רעתם וזהו מלת עליהם דקאמר:

וגם במ"ש ז"ל כי פעם קורא אותם גשם כמ"ש הכתוב ויהי הגשם על הארץ ופעם קורא אותו מבול אלא אמר הקב"ה אם יחזרו בתשובה אפי' אחר שירדו המים אחזיר אותם לגשמי ברכה כיון שלא חזרו היה למבול וזהו שהשמיענו גודל רשעם שהיו מכעיסין ועומדין במרדן עד שהביא עליהם את מי המבול ונעשה הגשם מבול ולזה לא אמר והביא עליהם את מי המבול רק עד שהביא עליהם את מי המבול להודיע כי עד אותה שעה היו מכעיסין לפניו:

ולב אבות כתב רצה הקב"ה לצרף את הדורות אחר שחטא אדה"ר ולכן יצאו באותם העשרה דורות כל אותם הקליפות שאבד אותם במי המבול לפי שהיה עדיין הפרי מבולבל עם הקליפה והקליפה היתה מרה מאד לכן הצריך לאבד הכל ולהוציא הפרי מנח וזה הפרי לא היה עדיין שלם וכדי לבררו ולצרפו באו עשרה דורות אחרים עד שיצא אברהם ולא היו קליפותיו כל כך גסות ולכן נטל שכר כלם וגם זה הפרי לא היה שלם ולכן נתנסה עשר פעמים כנגד העשרה דורות ויצא יצחק וגם יצחק לא היה פרי ברור בלא קליפה ולכן אז"ל שנתנסה עשרה פעמים ואז יצא יעקב שהיה פרי שלם שהיה מטתו שלמה ופריו מתוק עכ"ל:

ואפשר לומר כשנדייק כי כינוי מלת עליהם בהכרח שבה אל עשרה דורות שהזכיר כי כן אמר עשרה דורות וכו' היו מכעיסין וכו' עד שהביא עליהם ואינו כן שהרי התשע דורות כבר מתו והכי הוה ליה למימר עד שהביא על הדור העשירי את מי המבול. וגם להבין כי נראה דלקתה מדת הדין שהרי כלם היו מכעיסין וא"כ למה האחרונים נאבדו והראשונים נצולו. ואפשר לפי קבלת רז"ל והסכים לקבלתם פיתאגור"ה כי כל הנשמות שבדור הראשון הם הם נשמות כל העשרה דורות כי היו מתגלגלים בדרך גלגול אולי כל אחד ישוב מדרכו הרעה ושב ורפא לו ואעפ"כ היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול. וגם אפשר כי בהיות שבציוני המתים יש תועלת לנפש כנודע ומי המבול השחיתו אף ג' טפחים של עומק המחרשה כמו שדרשו ז"ל בפסוק והנני משחיתם את הארץ באופן שלא נשאר אפי' ציון המת ועל כן אמר עד שהביא עליהם את מי המבול כי גם על המתים הביא:

עשרה דורות מאדם ועד נח. במשנה זו ולא במשנ' שאחריה לא אמר מה תלמוד שאין דרך התנא לומר מה תלמוד אלא בדבר שבאו בו פסוקים כמו משנה ראשונה שנא' ויאמר ויאמר אבל במשניות אלו אינו אלא סיפור מה שהיה ואין לומר בהם מה תלמוד אלא להודיע כי זה ידענו מזה הספור ואחר שנברא העולם בעשרה מאמרות נשתלשלו הדורות מאדם ועד נח והם עשרה אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלך למך נח וכולם היו רשעים שהרי קין הראשון התחיל ברציחה ובדור אנוש התחילו לעבוד ע"א שנא' בימיו אז הוחל לקרוא בשם ה' וגם אחרי כן כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה נתפרצו בעריות ולא היו בהם צדיקים כי אם יחידים כשת וחנוך ומתושלח לפי קבלת רז"ל ולמה האריך להם עד נח ולא הביא עליהם מבול ולא ישאר כי אם הצדיק שבהם כמו שעשה לאחר עשרה דורות לנח:

להודיע כמה ארך אפים לפניו. שלא יתמה האדם כשיראה רשע מאריך ברשעתו בשלותו כי כבר האריך לעשרה דורות שהאריכו ימים אלף ותרנ"ו שנים להמתין להם אם ישובו בתשובה ואחר שלא שבו בתשובה והיו כולם מכעיסין לפניו הביא לבסוף עליהם המבול ועל זה אמרו בילמדנו ובבראשית רבה ובמדרש תהלים ובירושלמי פרק אין צדין אמר רבי חנינא כל האומר רחמנא וותרן הוא יתותרון חיטוהי אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה שנא' וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם וכן אמרו בפרק הפרה שנא' הצור תמים פעלו. אף אתה אל תתמה אם האריך למלכות העכו"ם כל אלו השנים שאנחנו בגלות כי יותר האריך לדורות שמאדם ועד נח ואחר כך נשטפו:

עשרה דורות מנח ועד אברהם. עשרה דורות שהיו מנח ועד אברהם והם. שם וארפכשד שלח עבר פלג שרוג רעו נחור תרח אברהם אינם שוים בשנים עם עשרה דורות שמאדם ועד נח כי מאדם ועד המבול אלף ותר"נו שנים וכשהיה אברהם בן נ"ב שנים נשלמו אלפים שנה לבריאת עולם כמו שהוא מפורש בפסוקים וכן נח ראה אברהם והסימן בסדר עולם הוא בן נח היה אברהם כשמת נח ושניהם היו בימי דור הפלגה שהיתה בשנת מות פלג כקבלת רז"ל אבל הדורות הם עשרה במנין האבות והבנים כי אב ובנו הם שני דורות וענין דור לשון דירה שהאדם דר בזה העולם הזה מרובה בשנים או ממועט. ואמר כי אלו הדורות היו מכעיסין לפניו שהרי באותן הדורות היו דור הפלגה ועובדי ע"א היו כולם כמו שנזכר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים והקב"ה האריך אפו עליהם כדי שיעשו תשובה ולפי שבא אברהם והיה צדקו כדאי למלא כל החסרונות מה שלא היה כן נח שנא' צדיק היה בדורותיו ולא בדורו של אברהם על כן דורו של נח נשטפו ואבדו ודורו של אברהם נתקיים בזכות אברהם שסיגל מעשים טובים כדי כולם וזהו שקבל עליו שרצה להטיל עליו עול כולם כדי שיקבל שכר כולם בעולם הבא ולא יאבדו כמו שאבדו בימי נח שהקב"ה ברא שני חלקים לכל אדם אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן נתחייב נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם כמו שנא' גם את זה לעומת זה עשה האלהים כמו שדרשוהו בפרק אין דורשין. ואברהם אבינו קבל עליו לעשות מה שהיו כולם חייבים לעשות ונתקיימו בזכותו בזה העולם והוא זכה בחלקם לעולם הבא. ודומה זה למה שאמרו שהמקדים לבית הכנסת נוטל שכר כולן ופי' בגמרא דברכות פרק ראשון שכר כנגד כולן שאי אפשר לפרש שכר כולן כפשוטו שהרי מכעיסין היו ולא היה להם שכר. ולמדנו בזה כמה צריך אדם להתחזק במצות כדי שיגין על בני דורו ועל זה נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך כשהפרו תורתך אותו עת ראוי לעשות לה' לעסוק בתורה ובמצות כמו שדרשו באחרון מברכות כדי שיתקיים העולם בזכותו ויטול שכר כולן:

להודיע כמה א"א לפניו. עיין פי' רע"ב ותי"ט. וא"ת תינח בזמנם של מפרשים הללו שהיה חסר עדיין הרבה מחשבון אתרנ"ו. אנו מה תהא עלינו. ומה נאמר אנחנו. אחר שבעונותינו יצאו מה שיצאו. הרי לפי חשבון זה היה ראוי היות שנת גאולה וקץ לגלותנו. בשנת תפ"ד העבר סימן לדבר ושמתי פד"ת (בעת ההיא נתעוררו כת החטאים והפושעים המאמינים בצבי מודח. ושלחו שליח לדבר עבירה להסית את ישראל בסתר להדיחם מאמונתם הקדושה. להאמין בגואל מגואל שב"ץ מגועל ונואל. ונלכד בק"ק פ"פ כמפורסם בעולם תפח רוחם של אותן מחשבי קצים היורים חצים ומות בצי"ר שיש בו תוג"ה. והיו לאדמת יהודה לחגא) וכבר עברו כ"ו שנה עד עתה שהיא שנת שיר של פגעים. איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. אכן תדע שאין זמן הנ"ל גבול וקץ לגלות. אלא לעונש הרשעים בלבד. וזה כבר נתקיים במחריבי שני הבתים שנעקרו מן העולם הרבה קודם משך זמן כזה. ברוך המשלם גמול. ואלה האומות שקמו אחריהם ותפסו המלכות תחתיהם מלכי חסד הם. בצלם נחיה בגוים. בחסדי ה' הגדולים עלינו ויט עלינו חסד בעיני מלכי העמים ויתן אותנו לרחמים. לכן נתפלל ונדרוש בעד שלומם וטובתם כל הימים כי בשלומם יהיה לנו שלום. אך גאולתנו אינה תלויה בזמן ואין לה עת מוגבל ידוע לנו. לבא לפומא לא גלי (אף כי אין הדבר תלוי אלא בתשוב' ומע"ט. ה' היודע יחישנה בעתה. והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא. עיין בס"ה פ' וירא (דקידא) ותמצא שיש מקוה לישראל שבשנת תק"ם לאלף הששי. תקום כ"י ובשנת ת"ר יגיע ת"ר לשוב לבנות רחוב וחרוץ ולא לסתור. דוק ותשכח לפתור והם י"ב יובלות פ"ו שמטות דאלף הששי. יב"ק יובלות לבריאת עולם. שהם שמונה מאות שמטות. יסו"ד פעם סו"ד. נכנס יי"ן בכ"ס (חסר) ס"ך פעמים. אזי יצא סו"ד. כוס ביד ה' מלא מס"ך. ועיין בס"ת מז"ח וישב מניח אורך ימי הגלות תק"ם שנה. וי"ל לפי שהשנים הנותרים מאלף הרביעי אינן באין בחשבון שנות גלות (נתקיים בהם ואתה תשופנו עקב) כי הם שייכים לשני אלפים תורה (עמ"ש בס"ד בהוספות לס' צ"ד) ואלף החמישי נגזר כולו לגלות עכ"פ במש"ה נתנני שוממה כל היום דו"ה (הוד נגד האלף החמישי. ויומו של הקב"ה אלף שנה) ולא קחשיב אלא ימי הגלות של אלף הששי. הראוי לגאולה. ובמדרש הנעלם מז"ח (דכו"א מד"ו) מבואר שמשיח לא יבוא כי אם לפני סוף אלף הששי. וכן נוטה משמעות לשון הזוהר בפ' וירא. ובקן צפור מוכח שתתעכב ביאתו עד תר"ח לאלף הששי וכמ"ש בס"ד בס' תה"ק במעל' י"ג למזבח גדול (סח"ב). ובדברי המעתיק ספ"נ פ' וילך. ראיתי שכתב וחשב שיהיה צמיחת קרן דוד בשנת תע"ד (אז נתעורר הנחש עקלתון התועב חיון. ויקם שטן ויסת למינות. להונות את ישראל באמונה חדשה של המשיח לפי טומאו הנכר' ונשמד ש"ץ שחיק טמיא) אולם אני אדרוש אל אל. יאיר עיני להשיג האמת בדרך הרב הלז. שחשב עידן עידנין ופלגו עידן ע"י צירוף זמני שני הגליות. מצרים. בבל. שהם ת"ע. ולפי מה שאמרתי שהנותר מאלף הרביעי אחר חורבן אינו נכנס בחשבון זמן הגלות המיועד. א"כ נתחיל למנות ג"פ ת"ע וחצי מאלף החמישי. נמצאו כלין בשנת תרמ"ה לאלף הששי. אז תרום קרן. תרמ"ה לה' וגם זה מסכים לדס"ה הנ"ל. ואולי יש לצרף ג"פ וחצי שלשים שנה. כי גם כן מבואר בכתוב מספר ת"ל למצרים. לפ"ז יתארך הגלות עוד מאה וחמשה שנים. ואם תמנה כן מעת החורבן. יכלו בשנת התקע"ח. ואפשר שגם ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר. נחשבים ג"כ לגלות מצרים. כמ"ש בס"ד בהגהות על ת"י בפסוק ושני חיי לוי. על כן נעו מעגלותיה לא תדע. ואפי' בקץ מצרים המבואר בתורה. כמה דעות חלוקות יש בו. ובני אפרים חשבו וטעו. וקץ גלות בבל. דניאל חשב וטעה. עאכ"ו בגלות החל הלז. שבעקבו כרוך חדוש העולם. שא"א להשיגו על בוריו. מ"מ הרבה דרכים בפתרון החשבונות וכולם אמתיים אם יזכו ישראל ויכשירו מעשיהם כאשר ישר בעיני ה' יקרב הגאולה בעתה המוכן לרצון. ועת רצון מילתא היא דכתיב לך ה' עת רצון. ואמרינן נמי עת מזומנת לפורענות עת מזומנת לטובה דכתיב ובעת רצון עניתיך (חלק דק"ב) וכמו שיש כמה פנים לתורה. כן הדבר הזה. יש עתים רבים שוים לטובה. אך לא כל הזמנים שוים להתעוררות הרחמים ועכ"פ צריך כשרון מעשים להחיש ולהתקיים בעת אחד יותר מחבירו מה יום מיומים. אמנם בראותנו כי לא כווננו יפה בחשבונותינו. מחמת זה לא יפוג לבנו בארכו ח"ו. וכתב ר"ח עה"פ ונתתיו לגוי גדול. ראינו שנתאחרה הבטחה זאת להם אלפים של"ג שנה. ולא היה איחורם תלוי בעונם. והיו מצפים לה כל השנים הללו. וסוף סוף באה ונתקיימה ואח"כ נתחזקה המלכות בידם. אנו שנטלה ממנו בעונינו עאכ"ו שנהיה מצפים להבטחתו ולא נתייאש:

היו מכעיסין. עיין בסמוך:

וקבל שכר כולם. ע"פ רע"ב שכל אדם י"ל שני חלקים כו'. גמרא פא"ד (דט"ו א') וצריך להבין מי הוא הצדיק שנוטל חלקו של רשע בג"ע. כי ימצאו הרבה קופצים עליו. וכל אדם ירצה להיות חבר לאיש משחית באופן כזה. לקיים חטוף ואכול מסעודה העתידה חטוף ובריך. ונ"ל דהיינו בבן מזלו. ושומ"א (ששמין בשל עולם הבא) מצויה בבן גילו. כגון ר"א ודימי בר קוקותא דר"א מליך ודימי ריש גנבי. ומאן דבמאדים או טבחא או מהולא כו' דשומ"א זו עשויה להשתנות לאחר מיתה. ששם עולם הפוך עליונים כאן הקופצים לישב בראש. למטה. נתונים בדיוטא התחתונה שבשאול. ליטול חלק חברו. הנולד עמו במזל אחד בגיהנם. והניתנים כאן למטה. נוטלים שם פי שנים חלק בחירה בחור בטוב. כי את זה לעומת זה עשה האלהים. תחת בשתם וכלימה. משנה ירונו חלקם. וכך היא המדה ישרה. על דברת אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה. חלוקה בלתי ראויה כי הרשע כבר נטל חלק כפול בכאן. לפי שהיה קשה עליו להמתין על עולם אחר. ולכן חמס וחטף חלק חברו בעוה"ז על כן בדין הוא שיחזור הצדיק ויגבה מחלק הראוי לו. ושלו הוא נוטל. ונגד זה הרשע קנה בחליפין וקנין סותר הקודם שוא תהיה תמורתו. באופן שלא נשאר לזה על זה כלום. חלק כחלק יאכלו. של זה ינתן מיד לפי שעה אכל וחדי. והלה יורש ברכה עד בלי די. וא"ת הלא א"א לא היה בן מזלם של דורות שקדמוהו. איברא בר מזלייהו הוה. במזל העליון. שכל עליונים ותחתונים תלויים בו (כמ"ש באד"ר שהכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל) ואע"ג דאינהו לא חזו. מזלייהו חזי וראוי להתקן על ידו והדברים עתיקין. וא"ת אמאי קבל שכר כולם. והא הוו שם ועבר. וי"ל בדוחק. משום דלא קיימו כל התורה כולה כא"א. שנא' וישמור משמרתי וגו'. מיהו אכתי לא ניחא דקרא לכולהו מכעיסין. וי"ל שכל הדורות לאו דוקא. אלא משום דקיי"ל בכל דוכתא רובא ככולא ואזלינן בתר רובא. בהדי הוצא לקי כרבא. ותו משום שלא היו תולדותיהם כיוצא בהם. ואמרינן כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא כו' ומחוורתא כדאמרינן מעיקרא. תדע דהא בעשרה דורות שמאדם עד נח. היו עכ"פ ד' דורות רצופים כשרים חנוך. מתושלח. למך. נח. ואפ"ה נסיב האי לישנא. ועוד שאין הכוונה על ראשי הדורות. כי אם על בני דורן שכולן רשעים היו ולא הועילה להם צדקתם וזכותם של אותן יחידים. אפילו למקצת בני דורן (שבודאי היו מוכיחים אותן. אך לא מסרו נפשם על זאת כא"א. מפני כך קרא גם לכולם מכעיסים. וכמו שנתבע עלי על קצור תוכחתו לבניו) להחזירן למוטב על כן נתחייבו כלייה. משא"כ א"א שהחזיר רבים מבני דורו למוטב. כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. ובכל מקום שהלך ויקרא שם אברם בשם ה':