משנה זבחים פרק ט׳ משנה ז׳

כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש כו': כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדש כו': כשם שאמר הכתוב במזבח כל הנוגע במזבח יקדש כך אמר בכל הכלים וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנוגע בהם יקדש וע"מ שיהא אותו דבר ראוי לאותו כלי או לאותו מקום וכלי הלח הכלים שמקבלים בהם הדם והיין או המים והשמן ומדות היבש מן המדות שמודדין בהן הסלת למנחות וראוי לך לדעת שכלי השרת אם נקבו או נשברו אין מרפאין שבריהן אלא עושין אותן פעם שניה וכן הסכין אם נשמט או נפגם אין מתקנין אותו ואין משחיזין אותו עד שיסיר הפגם וכן בגדי כהנים אם נתלכלכו אין מכבסים אותן אלא עושין בגדים חדשים ומניחים אלו לצורך פתילות כמו שנתבאר בסוכה וטעם כל זה אין עניות במקום עשירות:

כך הכלים מקדשים. וע"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הרמב"ם:

[*כלי הלח. פירש הר"ב קערות כו' וכן הוא ל' רש"י. ותמיהני שהרי ז' מדות הלח היו במקדש. כדתנן בפ"ט דמנחות משנה ב'. אבל לשון הרמב"ם. כלי הלח הכלים שמקבלים בהם הדם והיין. או המים והשמן. ע"כ]:

ומדות היבש. פירש הר"ב ב' מדות של יבש היו שם עשרון וחצי עשרון. וכן פירש"י. גם הרמב"ם כתב המדות שמודדין בהן הסולת למנחות. ועיין בפ"ט דמנחות משנה ה'. וע"ש פרק י"א משנה ג'. והוקשה להתוספות דאמאי לא יקדשו מחתה דקטרת והכף. וכן בזיכין דשולחן. ופירש ר"ת דמדה לאו דוקא אלא להכי קרי ליה ליבש מדה ולא כלי. לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה. אבל דבר לח. לא שייך מדה גביה. שהרי מדת לח אינה שוה. דדבר לח אינו יכול להיות גדוש. ופעמים שמדת לח זה. יתירה מזה. כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין [וכן לשון הר"ב דשמן עב בפירש משנה ב' פרק ג' דמכשירין אבל במשנה ב' פ"ג דכלים מפרש בהפך] להכי לא קרי ליה מדה ע"כ. ול"נ דלהכי קרי ללח כלי משום דא"א ללח שיהיה אלא בכלי משא"כ היבש שאפשר שיהיה מונח בקרקע עולם בלא כלי. [*ומ"מ במנחות פ"ט משנה ב' קרי לכלי הלח בשם מדות]:

כלי הקדש שנקבו כו'. כתב הר"ב וכל זמן שהמזבח פגום כו' דכתיב וזבחת עליו כו' עיין מ"ש ברפ"ו. ומ"ש הר"ב וכל קדשים הנמצאים בעזרה כו' דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש"י פ"ו דף נ"ט. והרמב"ם בפ"ג מהלכות פה"מ כתב שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו. ומ"ש הר"ב אע"פ שנשחטו בכשרות. לכאורה וכ"ש אם לא נשחטו כלל. וכרבי יוחנן דהתם בגמרא פ"ו אלא כיון דא"כ בעלי חיים נדחין ובריש פ"ו דיומא משמע דקי"ל אין בעלי חיים נדחין. וכמ"ש עוד בפ"ט דפסחים [משנה ו'] צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני ליה אבל אם לא נשחטה כלל אין בעלי חיים נדחים. וכרב דפליג אדר' יוחנן. ומ"ש הר"ב אפילו שירי מנחה כו' אפילו קדשים קלים אייתו מדרשא לעיל פ"ו בגמ' דף ס':

אלא בקדש. בעזרה. רש":

כלי הלח מקדשין את הלח בקבל בהן דם יין ושמן ומים:

ומדות היבש שמודדין בהן סולת וקטורת. [ונ"ל דלהכי בלח נקט כלי, וביבש נקט מדה. משום דבלח איכא דם שאינו מתקבל במדה רק כפי שהוא, משא"כ יבש אינו מתקבל רק במדה, דאפילו קטורת היה לו מדה בכל יום משקל ק' דינרין [ככריתות ד"ו ויומא מ"ג ב']:

מקדשות את היבש לסולת וקטורת:

כלי הקדש שנקבו אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים ר"ל שעושין עדיין השתא מלאכתן שעשו כשהיו שלימין:

אין מקדשים מיהו כל כלי שנתנקב או סכין שנפגם או בגדי כהונה שנתלכלכו, אין מתקנין אותן עוד, אלא הכלי מתיכו מחדש, והבגדים עושין מהן פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה, דאין עניות במקום עשירות [והא דשלחו לתקן המכתשת שבמקדש מימות משה [כערכין ד"י ע"ב]. י"ל דהתם בלא נתקדשה מיירי [כך כ' תוס' שבועות ?"א א', ד"ה מכל], א"נ התם מיירי שכשהיתה שבורה עדיין ראויי' למלאכתה הראשונה א"נ דהתם מדהיתה מפוטמת ביותר, היינו נמי עשירותה כשיתקנוה, וכמו שלא נשתנו דלתות נקנור להעשות של זהב [כיומא ל"ח א'], דחשיבות זכרון הנס שהיה בהן עדיף טפי מחשיבות הזהב]. ומזבח שנפגם אבן מאבניו כחגירת צפורן, או סיד שעל גבן כשיעור טפח [חולין י"ח א'], אז כל הקדשים השחוטים שהיו שם בשעה שנפגם, שלא נזרק דמן עדיין, נפסלו, ואפילו אותן שכבר נזרק דמן, או שירי מנחה, כולן אינן נאכלין בשעה שהמזבח פגום עד שיתקנוהו [רמב"ם פ"ג מפסהמ"ק, והר"ב קיצר יותר מהראוי]. מיהו קרבנות חיים שבעזרה אינן נפסלין, דבעלי חיים אינן נדחין:

וכולן אין מקדשים אלא בקדש ר"ל תוך העזרה:

כשם שהמזבח והכבש מקדשין. בגמרא בעי אויר מזבח כמזבח דמי ואם תלה אברים פסולין באויר לא ירדו או לאו כמזבח דמי וירדו ולא אפשיטא:

כלי הלח. פ"ק דמנחות דף ח' ובפ' הקומץ רבא דף י"ט:

אין כלי הלח מקדשין את היבש. בגמרא מתרגם לה אמדות הלח דהכי אמר שמואל בגמרא לא שנו דאין כלי הלח מקדשין את היבש אלא ז' מדות הלח שהיו שם הין וחצי ההין ושלישית ההין וכו' כדתנן להו בפרק ט' דמסכת מנחות דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה אבל מזרקות אע"ג דכלי הלח נינהו מקדשין יבש דכי היכי דחזו ללח חזו לסלת למידי דמדידה דהיינו לסלת שהוא יבש שנאמר גבי מזרקות שניהם מלאים סלת ומנחה אע"ג דבלולה בשמן היא לגבי דם כיבש דמיא:

כלי הלח וכו' פירש ר"ת ז"ל דלהכי קרי ליה תנא ליבש מדה ולא כלי לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גבוהה שהרי מדת לח אינה שוה דדבר לח אינו יכול להיות גדוש ופעמים שמדת לח זה יתירה מזו כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שהיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה ע"כ. (הגה"ה עיין במ"ש פ"ג דכלים מ"ב ובפ"ג דמכשירין מ"ב). ועל רש"י ז"ל שפירש דלהכי נקט גבי יבש מדות משום דאין כלים מיוחדים ליבש אלא אלו דכלי שנותנין בו מנחה כלי לח הוא שמזרקות וקערות ראויין לכך הקשו עליו התוס' ז"ל דהא איכא ביסא בפ' הקומץ רבא. והאיכא מחתה לקטרת. והאיכא כף. והאיכא מכתשת בזיכא ושלחן. ובגמרא אמר רב ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין כלי הלח את היבש ליפסל שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום נפסל דאהני ליה כלי להכשירו ליפסל כדתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. וגם זו שנויה היא שם בת"כ ריש פ' צו. ופירוש וכלן אין מקדשין אלא בקדש בעזרה: