משנה זבחים פרק ח׳ משנה ו׳

דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר כו': רואין אותו כאילו הוא מים פירושו כמו שאבאר. והוא שאם נפל מן היין או מדם החולין על דם הקדשים והוא דבר מועט עד שאילו היה מים עומד הדם בעינו אדום אז הוא כשר ואם היה הרבה עד שאילו היה מים בטל מראית הדם בטל במיעוטו ואסור לעשות ממנו הזיה: ור' יהודה אומר אין דם מבטל דם אלא אפי' נפל כמו י' ליטרין דם חולין על משקל דרכמון א' מדם קדשים מותר להזות ממנו ולא נאמר בטל במיעוטו שפשוט אצלו בכל דבר מין במינו לא בטיל וכבר נתבאר מדבריו שזה העירוב הוא שיפלו המים או הדומה להן על דם הקרבן ולא שיפול דם הקרבן במים או ביין או בדם אחר וכן נאמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם למים ראשון ראשון בטל וזה כבר מבואר וראוי ואין הלכה כר' יהודה:

דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר. אפילו רבנן מודו דלא אסרו לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה כגון אברי חטאת ואברי עולה. וכן נתנין למעלה כו' כדלקמן אבל חולין גמורין שרי לכ"ע. לשם עצים ולשם מים. וכן נתערב בדם פסולים בדם התמצית. מדלא מפרשים התם דפליגי ברואה אני. תוספות. ומ"ש הר"ב וה"מ כשנפלו כו'. אבל אם נפל דם קדשים לתוך מים. אמרינן קמא קמא בטיל. [ועיין פ"ו דחולין משנה ה'] ובמשנה ט' פ' בתרא דע"ז מפרש התם לענין יין נסך. דהיינו כשנפל מתוך כלי קטן שאינו מוציא אלא טפה טפה. וכן פירשו התוספות אדהכא בכאן ובמנחות:

אם יש בו מראית דם כשר. לאו באדמימות מעט מתכשר. אלא מראית דם גמור קאמר. למעוטי היכא דדיהא מראיתו. דהא אי לאו טעמא דעולין או מין במינו. היה דם הפר מבטל דם השעיר כדלקמן אעפ"י שאם היה דמו של פר מים היה בו מראית דם קצת. תוספות: נתערב בדם בהמה כו' רואין כו'. רי"א אין דם מבטל דם. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא ט״ז:י״ח) הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר. רבנן סברי מכאן לעולים שאין מבטלין זה את זה [והני דמים דמתניתין לא עולין נינהו ולהכי מבטלין אהדדי]. ור' יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו בטל. ורבנן דלמא משום דמין במינו הוא. אי אשמועינן מין במינו ולא אשמועינן עולין כדקאמרת. השתא אשמועינן דעולין משום עולין הוא. ודלמא עד דאיכא מין במינו ועולין. קשיא. ורבי יהודה דלמא משום עולין הוא. אי אשמועינן כו' ודלמא כו' קשיא. גמרא פ"ג דמנחות דף כ"ב:

רי"א אין דם מבטל דם. לשון הר"ב דמין במינו לר"י לא בטיל. ואפילו טיפה לתוך כלי. גדול וכן לשון רש"י. ומדבריהם למדנו דר"י בקמא קמא בטיל נמי פליג. והדין עמהם ממתניתין ה' פ"ג דאהלות כדפירש הר"ב שם. ומסוגיא דפרק בתרא דנדה דף ע"א פירשו כך. ותימה על הרמב"ם שנראה מלשונו שבפירושו דאף ר"י מודה בקמא קמא בטיל:

אם יש בו מראה דם מראית דם גמור, ולא מהני אדמימות לבד:

כשר ודוקא שנפל מים לתוך דם, או אפילו איפכא רק שנפל מכלי גדול שמערה בשפע רב, אבל בעירה דם לתוך מים מכלי שפיו צר ומוציא טפה טפה, אז אפילו יש מראית דם פסול, דקמא קמא דמטי הדם להמים נתבטל, ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה:

נתערב ביין תנא בא"י קאי [כשבת דע"ג ב], שסתם יין שם הוא אדום. כמ"ש ובדם ענבים סותה:

רואין אותו כאילו הוא מים ואם היה לו אז מראה דם כשר:

נתערב בדם בהמה ר"ל בדם חולין:

אין דם מבטל דם דס"ל מין במינו לח בלח לא בטל אפילו א' באלף. ואפילו אם היה מים לא היה הדם ניכר, אפ"ה כשר לר"י, דס"ל לר"י דמדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר, שמעינן דאע"ג דמעורבין הן, ודם הפר מרובה על דם השעיר, אפ"ה עדיין שם דם שעיר עליו ולא בטיל, ועל כרחך משום דהו"ל לח בלח מין במינו. ולרבנן התם ה"ט משום דעולין אין מבטלין זה את זה [מנחות כ"ב]:

דם שנתערב במים. פ' הקומץ רבא דף כ"ב ובפ' כסוי הדם (חולין דף פ"ז) ותוס' פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק'.) וביד כולה מתניתין עד סוף סימן ח' פ' שר דהלכות פסולי המוקדשין סימן כ"ב כ"ג:

אם יש בו מראה דם כשר. וה"מ כשנפלו המים לתוך דם של קדשים אבל אם נפל דם של קדשים לתוך מים אמרינן קמא קמא בטיל עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט ולענין כיסוי הדם אינו כן דאין דיחוי אצל מצות אלא בדבר קדושה כדכתבינן בפ' כסוי הדם בס"ד:

נתערב בדם בהמה או בדם החיה. חיה ממש וי"מ חיה בהמה בחייה שיצא ממנה דם הקזה תוספות חיצוניות. וז"ל תוס' אחרות נתערב בדם וא"ת כ"ש בדם החיה וי"ל דלהידיעך כחו דר' יהודה תנייה ע"כ גליון:

נתערב בדם בהמה או בדם החיה רואין אותו כאילו הוא מים. והא דאמר רבא בגמרא אמור רבנן מין במינו ברובא כתבו תוס' ז"ל דהיינו דלא כתנא דמתניתין דאית ליה רואין אפילו דם בדם. עוד הקשו תוס' ז"ל וא"ת דם בהמה וחיה היכי זריק ליה למזבח נהי דאמרינן רואין אותו כאילו הוא מים ולא מבטל דם אחר מ"מ מים גמורין לא הוו ולא בטל ממנו שם חולין והעלו דלמאן דאמר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא גם העלאתן לאו דאורייתא ושרי להעלותן והוכיחו זה מפרק ואני:

ר' יהורה אומר אין דם וכו'. פ' כל הפסולין (זבחים דף ל"ה) ודף ל"ו ובפ' תנוקות דף ע"א. ובגמ' בברייתא אמרה ר' יהודה משום ר"ג דאין דם מבטל דם לעניין זריקה וכסוי הדם ואין רוק טהור מבטל רוק הזב. ואין מי רגלים טהורים מבטלין מי רגלים של זב. וכתבו תוס' ז"ל דש דפעמים רואין מן המבטל כגון במתניתין שנתערב בדם בהמה. נתערב ביין ופעמים מן הבטל גבי ההיא ברייתא דקתני דלי טמא שהוא מלא יין לבן וחלב והטבילו רואין אותו כאילו הוא יין אדום ופעמים דאמרינן רואין להחמיר כי ההיא דדלי ופעמים להקל כגון במתניתין דמכשרינן ליה לזריקה וי"ל דהכל תלוי בבטל דבשביל המיעוט שלא יתבטל רואין המיעוט או הרוב בין להקל בין להחמיר ע"כ: