משנה זבחים פרק ה׳ משנה ג׳

חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור כו': כבר זכרנו בתחלת דברינו במסכת זו כל החטאות של יחיד וצבור ונתבאר ג"כ בפ' הזה שהחטאות שחיטתן בצפון וכן קבול דמן ודבר תורה בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה וכבר בארנו בפ' שלפני זה שהוא על ארבע קרנות וסוף הפסוק ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ואמר בסיפרי זה יסוד דרומי שהוא הקרוב אליו ברדתו מן המזבח לפי שהכבש שעולין בו למזבח הוא בדרומו של מזבח כמו שנבאר כשנצייר אותו במדות כמו שדם החטאת הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו ג"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שירי הדם על היסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח ולפי שקרן דרומית מזרחית הוא על ימינו בעלותו מן הכבש למזבח ראוי להתחיל בו. והעיקר בידינו כל פנות שאתה פונה יהיו דרך ימין למזבח. ואני מצייר עתה צורת ריבוע המזבח כדי שיתבארו לך אלו הפנות והקרנות בלבד עד שנצייר צורת המזבח כלו במקומו ממדות וזו היא צורת ריבועו ומקום הנחתו תוך הד' פנות ונאמר בתורה על החטאת במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד והוא ענין לפנים מן הקלעים והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן ונאמר עוד כל זכר בכהנים יאכל אותה ולמה תאכל ליום ולילה לפי שמצאו התודה שהיא קדשים קלים נאמר בה שלא תאכל אלא ליום ולילה כמו שנזכר בפרק הזה לפיכך אינו ראוי לפסול זאת שהיא קדשי קדשים ג"כ [גי' יעב"ץ יותר] מיום ולילה. ולמה היא עד חצות הלילה כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו שנתבאר בתחילת ברכות:

על ארבע קרנות. עי' בפי' הר"ב דרפ"ד:

עלה בכבש ופנה לסובב. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב כדאמרינן בגמרא פ' דלקמן דף ס"ב ובס' צורת הבית סימן מ"ד סמכתיה על מקרא דיחזקאל (מ"ג) ומעלתהו פנות קדים מדלא כתיב ומעלתו. ועיין מ"ש פ' דלקמן מ"ג. ומה שכתב הר"ב בריש פ"ב דתמיד:

ובא לו לקרן דרומית מזרחית. לשון הר"ב כדקי"ל כל פינות וכו' דילפינן לה מים של שלמה לקמן בגמרא פרק דלקמן דף ס"ב. וכבר כתבתיו במ"ה פ"ד דיומא:

[*דרומית מזרחית כו'. כלם בתי"ו וכן הוא בהל' הרמב"ם וגם במשנה בכ"מ כלם בתי"ו. ואף שקרן הוא לשון זכר ומשום כך ביסוד דלקמן *) כ"'ה בד"ק ובד"ח הגיהו "ג"כ" וא"ל מובן והיותר נכון שצ"ל וכן בברייתא בגמ'. וכן גרס דרומי וכן במשנה דלעיל יסוד מערבי. לפי שיסוד הוא לשון זכר. אעפ"כ כאן הוא כמו חסר רוח וכאילו שנינו קרן רוח דרומית מזרחית. ולכך בא התי"ו להורות על רוח החסירה ורוח נמצא בלשון נקבה כמו בלשון זכר כמ"ש רש"י בפי' פרשת וישלח. כך נ"ל לקיים גי' הס' ולשון הרמב"ם אף שראיתי סדור התפלה הנדפס באמשטרדם ונחסרו שם כל אלו התוי"ן]:

שירי הדם היה שופך כו'. דכתיב (ויקרא ד׳:ל׳) ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:

בכל מאכל. עי' מ"ז פ"י ומ"ש שם בס"ד:

ליום ולילה. לשון הר"ב דכתיב ובשר זבח וגו'. למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד. ובקדשים לילה הולך אחר היום. דכתיב (ויקרא ז׳:ט״ו) לא יניח ממנו עד בקר. רש"י:

אלו הן חטאות הצבור החיצוניות, שאנו צריכים להזכירם, שהרי חטאות הפנימיות כבר נשנו:

ושל מועדות ר"ל מוספי ר"ח ומוספי המועדות שהיה ביניהן גם שעירי חטאת:

שחיטתן בצפון בין חטאות צבור או של יחיד:

עלה בכבש ופנה לסובב המזבח היה כעין ג' מרובעין זה ע"ג זה, המרובע התחתון רחב ל"ב אמה על ל"ב אמה בגובה ה' טפחים [וכל אמות שבמזבח של ו' ו' טפחים חוץ מהקרנות שהאמה שלהן של חמשה חמשה טפחים] וזה נקרא יסוד [חוץ מצד מזרח ודרום לא היה ארכן רק ל"א אמה כל אחד, כלקמן סי' כ"ט], ועליו רבוע השני רחב ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים בגובה ה' אמות, וזה נקרא סובב, ועליו רבוע הג' רחב כ"ח אמה וד' טפחים על כ"ח אמה וד' טפחים בגובה ג' אמות, וזה הנקרא מזבח, ועליו בכל קרן אבן מרובע חלול פתוח למעלה רחב אמה על אמה בגובה ה' טפחים, ואלו נקראים קרנות המזבח. נמצא גובה כל המזבח נ"ח טפחים, שהן ט' אמות וד' טפחים [רמב"ם פ"ב מבית הבחירה]. וחוט סיקרא ברוחב טפח מקיף סביב למזבח באמצע גבהו, דהיינו בהסובב בגובה כ"ד טפחים מהיסוד. והנה דם עולת בהמה, אשם, ושלמים, וחטאת העוף, דמן ניתן למטה מחוט הסיקרא, לכן עומד הכהן למטה על הרצפה אצל זוית המזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי, כדי שיגיע הדם מכאן ומכאן לזוית למטה מחוט, וכן עושה לזוית השני שכנגדו באלכסון. אבל בחטאת שצריך ליתן מהדם באצבע שסמוך לגודל, סמוך לקרנות המזבח, שהן למעלה מחוט הסיקרא, להכי היה צריך הכהן לעמוד על הסובב בשעה שנותן הדם. לכן עלה הכהן עם הדם בכבש שהיה בצד דרום של המזבח, ומשם יצאו ב' כבשים קטנים. א' ליסוד וא' לסובב, ובא לו לאותו כבש שפונה לסובב, ועומד על הסובב והדם בידו:

מערבית דרומית דכל פינות שאדם פונה, ראויין שיהו דרך ימין, להכי מדהיה הכבש בדרום המזבח, כשעלה בו ופניו למזבח, א"כ יהיה ימין הכהן למזרח, ונמצא פוגע תחילה בקרן של דרומית מזרחית. וכשהגיע לשם טובל אצבע ימינו הסמוך לגודל בדם שבמזרק, וסומך אל האצבע ההוא האגודל מכאן והאצבע הארוך מכאן, ומותח האצבע הטבול בדם על חוד זוית המזבח למעלה מהסובב, ואם נתן הדם תוך אמה מחוד מכאן או מכאן, כפר, מדהוא נגד הקרן [וא"צ שיתן הדם בקרן שבראש המזבח ממש [כרמב"ם פ"ה ממעשה הקרבנות ועי' בהקדמה פ"ה סי' ?ד'], ואח"כ מקנח האצבע מהדם, בשפת המזרק. והולך ומקיף משם דרך ימין לקרן מזרחית צפונית ומשם לקרן צפונית מערבית, ומשם לקרן מערבית דרומית, וכשיגיע לכל קרן וקרן טובל אצבעו בדם ומזה ומקנח כלעיל:

ונאכלין לפנים מן הקלעים תוך קלעי חצר אהל מועד שבמדבר, והוא בבית המקדש כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים ואפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש [כש"ס דנ"ו], ואפילו בהיכל גופיה מותר לאכול ק"ק כשאי אפשר לאכול בעזרה [ספרי], ומה"ט נקט לפנים מן הקלעים, ולא תוך העזרה. משום דר"ל בכל מקום שהוא תוך היקף הקלעים, אף שאינו עזרה ממש, רק לשכות או היכל, מותר לאכלן שם, משא"כ שחיטתן בכל מקום בעזרה [כלקמן מ"ו], היינו בעזרה דוקא ולא בהיכל [ורק בדיעבד כשר גם שם רמב"ם פ"ה ממעק"ר] ולא בלשכות שבחול אף שפתוחות לקודש, [עוד נ"ל דמוכח מכאן דכל פרק זה מדאין בו מחלוקת, הוא בלשון ממש כמו שנמסר לנו ממשרע"ה מסיני, ולהכי נקט קלעים. ומה"ט אומרים פרק זה בכל יום, ועי' בפירושינו מכות פ"ג סי' כ"ג, שהארכנו שם]. מיהו עזרת נשים אפילו לאכילת הק"ק אינו כשר [ודלא כרמ"ז]:

בכל מאכל וא"צ צלי כפסח:

ליום ולילה ביום הזביחה ובלילה שלאחריו:

עד חצות משום סיג מדרבנן, דמדאורייתא נאכל כל הלילה:

חטאות הצבור והיחיד וכו'. פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' ז' י'. ובפ' עשירי סי' ג' ז'. ודין בכל מאכל דבכוליה פירקין שם פ' עשירי סי' י':

עלה בכבש. השין גרסינן בשבלת וכן צריך להיות ג"כ בספר דברי הימים ב' בסימן ט'. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמדות סימן ב':

בא לו לקרן דרומית מזרחית. שבה הוא פוגע ראשון וכו' לשון ר"ע ז"ל עד בכל זויות וזויות שבה קרוי קרן. אמר המלקט ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי או לספר אחר ר' יוחנן ור' אלעזר דחד אמר דהכי עביד נותן אמה אילך ואמה אילך וחד אמר מחטא ויורד כנגד חודו של קרן ואליבא דרבי דמכשר מחוט הסיקרא ולמעלה ואע"ג דלאו בקרן ממש הוא דפליגי הני אמוראי אבל לר"ש בן אלעזר דפליג ארבי בברייתא כדכתבינן בריש מסכת קנים דכ"ע לא בעו חודא משום דקרן כתיב וכל אותה אמה קרויה קרן. ואיתה להאי בבא בזוהר פרשת במדבר דף ק"ך [קי"ח ע"ב] ולפי הסוד אשר מפרש שם דקדקו המקובלים דגרסינן בא לו לקרן הלמד בפתח ואע"פ שהוא סמוך. למלת דרומית:

על יסוד דרומית. גמ' תניא ר' ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי ר"ש בן יוחי אומר זה וזה יסוד דרומי ובתוספתא תנא [בל"ס חסר כאן איזה תיבות ופ' בגמרא ובתוס'.]67 משכו דבי פירש תלמידי ר' ישמעאל המרובים משכו את ר"ש לומר כדברי רבן כן פירש רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל וכן בערוך פירשו משכו גברי דהיינו ר"ש בן יוחי שנזכר שמו ושם אביו משכו לגברא יחידאה שהוא ר' ישמעאל שלא נזכר שם אביו ע"כ. והאריכו יותר בפ' הוציאו לו (יומא דף נ"ט) ע"ש:

לזכרי כהונה. ראיתי קצת מדקדקים לשנות לזכרי בנקודת שבא בזין ובקמץ בכף. ולא נהירא לע"ד דהא מן אמרים תאמר בסמיכות אמרי ומן דברים תאמר בסמיכות דברי ומן נדרים תאמר בסמיכות נדרי ומן פתחים תאמר בסמיכות פתחי ומן כתבים תאמר בסמיכות כתבי ומן ישר תאמר ישרי הכא נמי מן זכרים תאמר בסמיכות זכרי ולא דמי לגמלים דבסמיכות גמלי כדכתיב מגמלי אדוניו וכן שפני מן שפנים וכן קטני מן קטנים דהנהו דגושי הלמד או הנונים. וגם נראה דליכא למיגרס זכרי הזין בפתח והכף בחטף כמו דרכי מן דרכים וכמו מלכי מן מלכים דהנהו משקל אחר הם דרך מלך אבל זכר הוא על משקל דבר שהוא קמוץ ושפיר גרסינן זכרי כמו דברי וליכא למיחש דזכרי משתמע לשון זכרון כמו כר עשה לנפלאותיו או לשון אזכרה כמו זכרו כיין לבנון ואפילו את"ל דמשתמע הא אשכחן כמה מלות במקרא ובמשנה שהענין לבד הוא שמבדיל ביניהם. ומ"מ גם אני נהגתי לשנות כדבריהם. בפי' ר"ע ז"ל למדנו לתודה שנאכלת ליום אחד ובקדשי' לילה הולך אפר היום דכתיב לא יניח ממנו עד בקר רש"י ז"ל: