משנה זבחים פרק ג׳ משנה ו׳

מסכת זבחים, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא

שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ, רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה, לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה, לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים, בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, בִּפְנִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכֹל הֵימֶנּוּ נָא, לְעָרֵב דָּמוֹ בְדַם פְּסוּלִין, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:

ר׳ עובדיה מברטנורא

להניח את דמו או את אמוריו למחר. לא שיקטירם למחר, דהאי מחשבת חוץ לזמנו היא ופגול גמור הוי. אלא על מנת שיניח הכל למחר ולא יקטירם:

ר׳ יהודה פוסל. הואיל ומיפסל בהוצאה ובהנוח, מיפסל נמי במחשבת הוצאה והנוח. וכשם שאם הניחן למחר פסול, דדם נפסל בשקיעת החמה, כך אם חשב עליהן להניחם למחר, פסל:

וחכמים מכשירין. הואיל ולא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ לזמנו, וכן לא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ למקומו, אע״פ שחשב להניח למחר או להוציא חוץ למקומו, לא פסל. והלכה כחכמים. והא דלא פסל ר׳ יהודה במחשב בדמים הנתנין למטה לתת אותם למעלה הואיל ואם עשה כן פסל, משום דסבירא ליה לר׳ יהודה שהחושב לזרוק הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזרקו במקומו, ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה:

עוד מפרשים על משנה זבחים פרק ג׳ משנה ו׳

פירוש המשניות לרמב״ם

שחטו ע"מ להניח את דמו או אמוריו למחר או להוציאן כו': אם חשב שיזרוק הדם למחר או שיקטיר האימורים למחר בלי ספק שזהו חוץ לזמנו ושהזבח פגול אבל אם היתה המחשבה שיניח הדם או האימורים ואין דעתו לא לזריקה ולא להקטרה רק שישאר הכל עד מחרת וכן אם חשב שיוציא חוץ לעזרה בלבד ואין דעתו לא לזריקה בחוץ ולא להקטרה בחוץ אומרים חכמים הואיל ולא חשב לא לאכול ולא להקטיר ולא לזרוק לא פסל ורבי יהודה אומר הואיל ואם הוציא כמו שחשב או אם הניח פסל בלי ספק ג"כ אם חשב על אותו דבר פסול ואין רבי יהודה חולק על המחשבה בשנוי מקומות נתינת הדם אבל מודה שלא פסל אע"פ שאם נתן (במחשבתו) [כמחשבתו] פסל לפי שדעת ר' יהודה בדם שחוץ למקומו כמקומו הוא ר"ל שאם חשב על הזריקה במזבח עצמו לא חוץ לעזרה כאילו חשב לזורקו במקומו ואינו חולק ג"כ אם חשב שיאכלוהו טמאים וכו' שלא פסל לפי שהן דברים חוץ מן הזבח וכבר הודעתיך שענין בחוץ ובפנים מזבח הפנימי ומזבח החיצון ושהדמים הנזרקים על הפרכת ובקדש הקדשים הן ג"כ נקראים הנתנים בפנים והלכה כחכמים:

תוספות יום טוב

שחטו ע"מ ליתנו ע"ג הכבש וכו'. ועיין ברפ"ב. ומ"ש הר"ב הא דלא פסל רבי יהודה וכו' משום דסבירא ליה לר"י כו'. כאילו חשב לזרקו במקומו ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה. דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. [ורש"י]. ומהאי טעמא נמי לא פסול כשמחשב לפנים כדאיתא בגמרא ספ"ח דף פ"ב. וצ"ע בנתנין בפנים ונתנם בחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמ' דבשובר עצמות כו' לא פליג דזיבחא גופיה מי מפסל וע"מ שיאכלוהו טמאים כו' לא פליג נמי מה"ט. ל"א כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאים וכו' הלכך אין מחשבתו מחשבה. לערב דמו וכו'. רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם:

תפארת ישראל – יכין

שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר שלא יקריבם כלל:

וחכמים מכשירין מדלא חישב להקריבן למחר או בחוץ:

שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש ר"ל ע"מ לזרוק הדם ע"ג הכבש, או ע"מ לזרקו במזבח שלא וכו':

שלא כנגד היסוד עי' פ"ב סי' כ':

ואת הנתנין למעלה למטה עי' פ"ב סי' כ"א:

מלאכת שלמה

שחטו ע"מ להניח את דמו או את אמוריו למחר או להוציאם לחוץ ר' יהודה פוסל וחכמים מכשירין. בפ' קבלה דף כ"ז. וביד בפי"ג דהלכות פסולי המוקדשין סי' ח'. ובר"פ הקומץ רבה איתא דר' יהודה סבר דלהניח מדמו למתר דברי הכל פסול בין לרבנן בין לר' אליעזר ור' אלעזר בן שמוע פליג עליה התם דאף בזו ר"א פוסל וחכמים מכשירין כי היכי דפליגי בלאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר ות"ק דידהו ס"ל דבלהניח דברי הכל כשר וצ"ע שם דיבור המתחיל אלא לעולם דברי הכל פסול:

שלא כנגד היסוד. או על המזבח שלא כנגד היסוד. ובגמרא פריך וניפלוג נמי ר' יהודה בכולהו הואיל וטעמיה מהאי סברא שהעתיק ר"ע ז"ל ומשני בהי מינייהו ניפלוג בשובר עצמות הפסח ולאכול ממנו נא זיבחא גופיה מי קא מפסיל אם היה שובר את העצמות או אוכלו נא. שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים זבחא גופיה וכו' פירש דהאי יקריבוהו באימורים קאמר דומיא דיאכלוהו בבשר וכן אם יאכלו טמאים או ערלים זבח שנזרק דמו כהלכתו מי מפסיל הקרבן למפרע מלרצות ל"א כל כמיניה פירש דלא ישמעו לו הטמאים או הערלים. וכן בלערב דמו בדם פסולין לא פליג דר' יהודה לטעמיה דאמר לקמן פ"ח וגם בפ' כסוי הדם אין דם מבטל דם וכיון דעירוב לא פסול מחשבת עירוב נמי לא פסלה והדר פריך וליפלוג בניתנין בחוץ שחשב ליתנם בפנים דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת החיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' ומשני דתנא דמתני' ס"ל אליבא דר' יהודה דחשיב ליתן את החטאת בפנים לא פסלא דגזרת הכתוב היא דמחשבת חוץ למקומו לא פסלא אלא במקום המשולש בדם ובבשר ובאימורים דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה דכתיב גבי מחשבת חוץ למקומו שלישי יתירה בפרשת קדושים לאשמועינן הא ולאפוקי היכל שאין בו הקטרת אימורין ולא אכילת בשר אלא זריקת דם בלבד והא דלא פליג בחשב ליתנו ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד נלע"ד דמתורץ במה שתרצו בגמ' על ליתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה משום דס"ל לר' יהודה שהחושב לזרוק את הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזורקו במקומו וכו' כדפירש ר"ע ז"ל וודאי דלא גרע כבש ושלא כנגד היסוד מניתנין למטה למעלה ולמעלה למטה כך נלע"ד. ומיהו הניתנין בפנים שחשב ליתנם בחוץ שהוא מקום משולש קשה דאמאי כשר ובתוי"ט הניחו ג"כ בצ"ע. ובגמ' אמר רבא ומודה ר' יהודה בחישב ע"מ להוציאו לחוץ או להניח למחר שאם חזר וחישב בעבודה שנייה ע"מ לאכול חוץ לזמנו שחוזר וקובעו לפגול ולא אמרינן כבר נפסל במחשבת הינוח ולא קרב המתיר כמצותו:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה זבחים פרק ג׳ משנה ו׳?

משנה זבחים פרק ג׳ משנה ו׳ פותחת במילים ״שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה זבחים פרק ג׳ משנה ו׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־3 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת זבחים פרק ג׳?

בפרק ג׳ של מסכת זבחים יש 6 משניות, וזו המשנה ה־6 בו.

עוד: מסכת זבחים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Zevachim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Zevachim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Zevachim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Zevachim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Zevachim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)