משנה זבחים פרק א׳ משנה ד׳

מסכת זבחים, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא

הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן, פְּסוּלִים. כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן, לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם הַפֶּסַח. שֶׁהַזֶּבַח נִפְסָל בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים, בַּשְּׁחִיטָה וּבַקִּבּוּל וּבַהִלּוּךְ וּבַזְּרִיקָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּהִלּוּךְ, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בִשְׁחִיטָה וְשֶׁלֹּא בְקַבָּלָה וְשֶׁלֹּא בִזְרִיקָה, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְהִלּוּךְ, שׁוֹחֵט בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַלֵּךְ, הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת. וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַלֵּךְ, אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסָלֶת:

ר׳ עובדיה מברטנורא

קבל והלך וזרק. או או קתני. ששחטו שלא לשמן, או קבל הדם במזרק, או הוליך הדם למזבח, או זרק. כל אחת מארבע עבודות הללו שעשה שלא לשמן, בפסח ובחטאת, פסל. ובשאר זבחים, לא עלו לבעלים לשם חובה. ואפילו עשה אחת מארבע עבודות הללו לשמן ושלא לשמן יחד, בין שהקדים מחשבת לשמן למחשבת שלא לשמן בין שהקדים מחשבת שלא לשמן למחשבת לשמן, בכל ענין פסול:

אבל אפשר שלא בהלוך. הלכך לא חשיבא למפסל. וחכמים אומרים, אף על גב דאפשר שלא בהלוך, מחשבה פוסלת בה. דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה, והולכת הדם עבודה היא, שהרי פסולה בזר, דכתיב ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים, מקבלה ואילך מצות כהונה:

המהלך במקום שהוא צריך להלך. הולכה זו, מחשבה פוסלת בה. כיצד, קבלו בחוץ להלן מן המזבח והכניסו בפנים, שקירבו לצד המזבח, זהו הלוך שצריך להלך, ומחשבה פוסלת בו. קבלו בפנים סמוך למזבח והוציאו לחוץ, זהו הלוך שאינו צריך, ואין מחשבה פוסלת בו. חזר והכניסו, זהו הלוך הצריך. ואין הלכה כר׳ אלעזר ולא כר׳ שמעון:

עוד מפרשים על משנה זבחים פרק א׳ משנה ד׳

פירוש המשניות לרמב״ם

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן כו': זה מבואר לפי שאנו הולכים אחר המחשבה באלו הארבע עבודות וכשחשב באחת מהן שלא לשמו פסול הזבח אם היה חטאת ופסח ואם היה שאר זבחים לא עלו לבעלים כמו שזכרנו וכבר באר ר"ש טעם מה שאמר וחכ"א עבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה. וראוי שתדע מה שאמרו הולכה בזר פסולה ונאמר בסיפרא מקבלה ואילך מצות כהונה. ומה שאמר ר"א מקום שהוא צריך להלוך הוא שיוליך הדם ממקום הזבח למבית לעזרה ר"ל אצל המזבח ומקום שאינו צריך הוא שיוליך אותו חוץ לעזרה. ואין הלכה כר' אלעזר ולא כר"ש:

תוספות יום טוב

או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן וכו'. פירש הר"ב ואפילו עשה אחת מארבע עבודות הללו לשמן ושלא לשמן יחד כו'. עיין במ"ב פ"ה דפסחים. כי שם הארכתי. עוד עיין מ"ש במ"ח פ"ח דב"מ. ובמ"ג פ"ד דפרה:

שהזבח נפסל כו' ובהלוך. פירש הר"ב והולכת הדם עבודה היא שהרי פסולה בזר כו' ש"מ דכל הכשר בזר לאו עבודה היא. וקשיא שחיטה דכשרה בזר כדתנן בספ"ג ותו בגמרא בפרקין דף י"ד ע"ב בהדיא אמרינן שחיטה לאו עבודה היא וכמו שאוכיח ג"כ בספ"ג דתמיד בס"ד וא"כ אמאי תפסל הזבח בשחיטה וי"ל דשאני שחיטה דבהנהו קראי דמעטיה רחמנא שלא לשמה בפסח. וחטאת. זביחה ושחיטה כתיב בהו בהדיא:

תפארת ישראל – יכין

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן שאמרנו לעיל (במ"א) דפסולים שלא לשמו:

קבל ר"ל או קבל הדם במזרק:

והלך ר"ל או הוליך הדם למזבח:

וזרק ר"ל או זרק הדס במזבח, כל שהיה א' מאלו שלא לשמן. ומשום דנקט הכא דין הפסולים, להכי נקט כולהו גוונא [ולא כבמשנה א'], וזה כדי שלא נטעה הכא לומר דדוקא שחיטה שהיא עבודה ראשונה פוסלת של"ש, קמ"ל, ומדנקט תרי נקט כולהו:

שלא לשמן דבא' מד' עבודות הללו, כשהיה של"ש, פסח וחטאת נפסלין לגמרי, ושאר קרבנות בכה"ג עכ"פ לא עלו לשם חובה:

או שלא לשמן ולשמן שעשה א' מד' העבודות הללו בב' מחשבות אפילו הקדים מחשבת לשמן למחשבת של"ש, או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע"מ לזרוק דמה של"ש:

כיצד לשמן ושלא לשמן [הא דנקט כיצד, והרי פשוט הוא מהו שלא לשמן. נ"ל דקמ"ל דאפילו בשחט הפשח לשם שלמים, דבת בוקתיה הוא דהרי פסח בכל ימות השנה שלמים הוא, אפ"ה מחשב של"ש]:

שוחט בצד המזבח וזורק וחכמים ס"ל כיון דעכ"פ פסול בזר, מחשבה פוסלת בה, ושחיטה אף דכשירה בזר, עכ"פ עבודה שאי אפשר לבטלה היא, ורק באפשר לבטלה קאמרינן דכשר:

המהלך במקום שהוא צריך להלך שקבל הדם רחוק מהמזבח. ובהולכתו קרבו למזבח. ונ"ל דאפילו עמד כל כך קרוב למזבח שהיה יכול לזרוק משם, ואעפ"כ הלך וחשב, מקרי צריך לילך, דהרי אפילו היה נשאר עומד במקום הראשון וחשב מחשבתו פוסלתו:

ובמקום שאין צריך להלך ששחטו קרוב למזבח, ובהולכתו הרתיקו מהמזבח:

מלאכת שלמה

שהוכח וכו'. תוס' פ' השוחט (חולין דף ל"ט:)

בשחיטה ובקיבול בהילוך ובזריקה ר"ש מכשיר בהילוך שהיה אומר אי אפשר וכו'. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי בכל הספרים:

ר"ש מכשיר בהילוך. ת"ק דידיה הוא ר"מ כדמוכח בת"כ פ' צו פרשה ח':

אבל אפשר שלא בהילוך. כצ"ל:

שוחט בצד המזבח וזורק. בהולכה רבתי פליגי פירש בשוחט רחוק מן המזבח אבל בהולכה זוטרתי פי' בצד המזבח כ"ע ל"פ דפסלא וטעמא משום דעבודה שאי אפשר לבטלה היא:

רבי אלעזר אומר וכו'. נראה דר' אלעזר גרסינן בלי יו"ד דהא אתא לאפלוגי אר"ש והוא ר' אלעזר בן שמוע. אכן תמהתי שמצאתי ברש"י ז"ל כתיבת יד מוגה בסוף פירקין וכמו שהוא מוגה בספר בנין שלמה לחכמת בצלאל שחברתי וז"ל אין מחלוקת בין ר' אלעזר לת"ק בחזר והכניסו אלא ר' אלעזר אדר"ש אבוה קאי ופליג דר"ש קאמר דאין מחשבה פוסלת בהילוך כלל ע"כ. וע"ש בספר קרבן אהרן פ' צו בפרשה ח':

המחשבה פוסלת. מחשבה דקדשים היא דבור כמחשבה דשליחות יד [הגה"ה עיין בב"י דיורה דעה ריש סימן רע"א דף שכ"ג ע"ב על זה]. והביא ראיה לזה סמ"ג במל"ת סימן של"ז וכן ג"כ פירש רש"י ז"ל בפסחים פ' תמיד נשחט (פסחים דף ס"ג) וז"ל כל מחשבה דקדשים מוציא בפיו הוא. [הגה"ה נלע"ד אני הדיוט דלהכי קרא שמו פיגול שע"י מחשבה ודבור בפה נעשה פגול והיינו פיגול נוטריקון פי גיאול לשון לחם מגואל. ובזה ג"כ יובן מה שדרשו רז"ל על פסוק שאמר יחזקאל ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם כלומר לא אכלתי מבהמה שהיו המון העם מליזין בפיהם עליה שהיא ספק גיאול ואיסור עד שהוצרך החכם להורות בפיו שהיא מותרת ואינה גיאול כלל]. וכן כתב ג"כ במכילתין בפ' ב"ש (זבחים דף מ"א) ורפ"ק דמנחות וכן הוכיחו תוס' ז"ל שם מההיא סוגיא דהתם בפסחים וכן כתבו בכמה דוכתי ובריש פירקין ובס"פ המפקיד ובפ' כל המנחות באות מצה דף נ"ה והרא"ש ז"ל ג"כ בהלכות קטנות. ותמהתי קצת על מה שראיתי ברב המזרחי בפרשת שופטים גבי פסוק לא תזבח לה' אלהיך כל דבר רע שפירש רש"י ז"ל שהוא אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע כדאיתא בספרי כתב הוא ז"ל דהא דקאמר ע"י דבור רע לאו דוקא אלא אפילו ע"י מחשבה רעה כדנפקא לן מלא יחשב ע"כ. וביד שם בהלכות פסולי המוקדשין פי"ג סי' ג' ד' ט':

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה זבחים פרק א׳ משנה ד׳?

משנה זבחים פרק א׳ משנה ד׳ פותחת במילים ״הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה זבחים פרק א׳ משנה ד׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־3 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת זבחים פרק א׳?

בפרק א׳ של מסכת זבחים יש 4 משניות, וזו המשנה ה־4 בו.

עוד: מסכת זבחים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Zevachim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Zevachim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Zevachim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Zevachim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Zevachim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)