דלג לתוכן הראשי
כוונות

משנה יבמות פרק ח׳ משנה ד׳

מסכת יבמות, סדר נשים · כל הפרק עם ברטנורא

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא

ר׳ עובדיה מברטנורא

שהסריס. יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:

והסריס לא חולץ וכו׳ דכתיב (דברים כ״ה:ו׳) ולא ימחה שמו, פרט לזה ששמו מחוי:

אין לי לפרש. איני יודע לפרש איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:

סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד:

סריס חמה. ממעי אמו שלא ראה חמה אלא כשהוא סריס. וסימניו מפורשין, כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כיפה שאין קילוח השתן הולך למרחוק עד שיעשה עגול כמין כיפה ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. והלכה כרבי עקיבא שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. אבל הוא אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל:

עוד מפרשים על משנה יבמות פרק ח׳ משנה ד׳

פירוש המשניות לרמב״ם

אמר ר' יהושע שמעתי שהסריס חולץ כו': הלכה כר"ע שאמר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו וכמו כן לדעתו מייבמין לאשתו ואמנם א"ר עקיבא חולץ תשובה לרבי יהושע שלא דיבר אלא בחליצה. ומבואר הוא שסריס אדם אינו מייבם לפי שהוא אסור לבוא בקהל ורוצים לומר באמרם סריס חמה שלא ראה חמה מעולם אלא הוא סריס ר"ל משעת יציאתו לעולם יצא סריס ר"ל מבוטל מתשמיש:

תוספות יום טוב

והסריס לא חולץ. דכתיב (שם כ"ה) להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא כ"פ הר"ב בספ"ה דנדה וכיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמ"ש ברפ"ק. ומ"ש הר"ב בכאן דכתיב לא ימחה כו' קאי על ולא חולצין לאשתו:

אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו. מסקינן בגמרא דתנאי נינהו אליבא דרבי עקיבא והאי תנא סבר אליביה דמחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר דאי לתנא דאליביה בספ"ד הא ס"ל דאפילו מלאו גרידא הוי ממזר כמו מחייבי כריתות. וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו:

וחולצין לאשתו. פירש הר"ב ומיבמין לאשתו וכן כתב הרמב"ם ואמנם אמר רבי עקיבא חולץ תשובה לרבי יהושע שלא דבר [אלא] בחליצה ומבואר הוא שסריס אדם אינו מיבם לפי שהוא אסור לבא בקהל ע"כ. ותמה אני מה קושיא דקאמר ואמנם אר"ע חולץ דהא א"א לו שיאמר אלא חולץ כיון שאינו מיבם והא דאמר בגמרא הכי היינו לאוקימתא דמוקמינן למתניתין כגון שנשא אחיו גיורת דאפילו איהו מצי מיבם דקהל גרים לא אקרי קהל אבל למסקנא וכן פירש הוא ז"ל דמתניתין דנשא ישראלית ואיהו לא מצי מיבם שפיר קתני חולץ והכי הל"ל דלא קתני מיבמין איידי דנקט בדידיה חולץ. וכך פירש ב"י סימן קע"ב משום האי איידי:

מפני שהיתה לו שעת הכושר. ופרכינן בגמרא ומה בכך והא השתא איקרי כאן להקים לאחיו שם ולאו בר הכי הוא. ומשני א"כ אין לך אשה כשירה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו דיסורי מיתה מתישים כוחו אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה בת חליצה [היא] ה"נ ל"ש:

סריס חמה. כתב הר"ב וסימניו מפורשים כו' ופירשן רש"י לקוי. רך. מחליק. חלק כבשר אשה דרך בשר איש להיות שעיר אשפר"א *) בלע"ז. רתיחות. אשקו"מה *). כיפה. קילוח ארוך למרחוק. דיהה. שאינו קשור אלא צלול כמים. מחמיצין. מסריחין כששוהין בכלי. הבל. חמימות כעין עשן:

מפני שלא היתה לו שעת הכושר. ולא חיישינן שמא הבריא בינתים כדחיישינן לענין מום במשנה ג' פ"ו דבכורות דבודקין אותו ג' פעמים בתוך פ' יום דשאני התם דלחד אבר הלכך חיישינן אבל הכא דמחמת חולי כל הגוף הוא לא חיישינן. גמרא:

רבי אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ. עיין ספ"ה דנדה:

מפני שאין לו רפואה. ושאני סריסות דבשעת מיתה דהא ודאי שאין לה רפואה ואפילו הכי מתיבמת דלאו משום שעת הכושר דמעיקרא הוא אלא דהתשת כחו דשעת מיתה לאו סירוס הוא אלא כחישות כח דאתחלה ביה מחמת מיתה. גמרא:

לקיים דברי ר"ע. עדות זו של רבי יהושע בן בתירה לקיים דברי ר"ע העיד. רש"י:

תפארת ישראל – יכין

ואין לי לפרש איזהו בר חליצה:

אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם שנסתרס ונחתך כלי ההולדה ע"י אדם או ע"י עצמו שנחבל בקוץ:

חולץ אבל מיבם לא, מדאסור לבוא בקהל, ורק קהל גרים לא אקרי קהל:

וחולצין לאשתו וכ"ש שמיבמין דמצוה טפי:

סריס חמה לרש"י ר"ל מיום שראה חמה היה סריס, ולערוך ר"ל שנסתרס ע"י חולי חמה [ועי' לעיל סי' י], ול"מ נ"ל דר"ל שנסתרס רק חמימותו, שכל כלי תשמישו שלמין, ואעפ"כ כח אין ללידה. וכן מוכח דאל"כ אמאי אמרינן הכא דסריס חמה פסול והרי זה פצוע דכא מלידה דאמרינן לעיל סי' י' דכשר. אלא ע"כ דסריס שלם באבריו, רק שנסתרס חמימותו והוא מותר לבוא בקהל, רק שכשלא יתרפא אינו בר הקמת זרע לאחיו, ואסור ליבם, כזקן שתש כחו [אה"ע קע"ב ס"י], וכן מוכח מש"ס [דע"ט ב'] דקאמר דכל אדם נסתרס קודם מותו, והיינו ע"כ שהוחלש כחו מלבעול, והיינו דקאמר בש"ס סמניו, שאין לו ב' שערות בזקנו, ושערו לקוי ורך, ובשרו רך וחלק בלי שערות כאשה, וכשרוחץ בצונן אין בשרו מעלה הבל, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואין מימי רגליו מעלין קצף [שוים בל"א], גם אינן מחמיצין כשיעמדו זמן מה, ושכבת זרעו דיהה [ר"ל נדחה, והיינו שאינו קשור], וקולו לקוי כשל אשה, ואי בשנשחת אברו כל סי' הללו למה, נבדק אברו. מיהו ביש לו ב' שערות, צריך כל הסימנין הללו, ובאין לו ב' בערות, אז בחד מהנך סגי, ובנתמלא זקנו וודאי אינו סריס, אמנם בזה"ז אין דנין דין סרוס וודאי, דחיישינן שהיה לו ב' שערות ונשרו [ק"ע ב']:

לא חולץ ולא חולצין לאשתו ר"ל חליצתו אינו כלום ומותר בקרובותיה ולא פסלה מכהונה, אבל ליבמה אסור, דמדכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי א"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:

סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה וקיי"ל כר"ע מחבירו [שם]:

מלאכת שלמה

סריס חמה לא חולץ ולא חולצין וכו'. פ' ו' דהל' יבום סי' ח' ובטור א"ה סי' עק"ב וסימני סריס שכתב כבר ר"ע ז"ל בין לדעת הרמב"ם ז"ל בין לדעת הטור אע"פ שלא נראה בו אלא אחד מהם הרי הוא סריס מה שאין כן באילונית דפליגי בה כמו שכתבתי לעיל רפ"ק:

ר' אליעזר אומר לא כי וכו'. מאי דקשה אמילתיה דר' אליעזר דהכא ממילתיה דבסוף פ' יוצא דופן נכתב שם. בסוף פי' ר"ע ז"ל והלכה כר"ע שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין את אשתו. אמר המלקט דייקא נמי דקתני ויבמו את אשתו וכו' והאי דנקט ר' עקיבא חולץ וחולצין איידי דא"ר יהושע חולץ אמר איהו נמי חולץ ור' יהושע איצטרך ליה למינקט חולץ משום דבעי למימר לא חולץ ולא חולצין דלא מצי למנקט לא מיבם דהוה משמע יבומי הוא דלא אבל מיחלץ שרי מיהו ר' עקיבא הוי מצי למיתני לא מיבם וכו' דכיון דפירש הטעם משום שלא היה לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב כו' עוד בסוף לשון ר"ע ז"ל אבל אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל אמר המלקט כתוב בנמוקי יוסף ומיהו אי הך יבמה היתה גיורת יבומי נמי מיבם דקהל גרים לא איקרי קהל ומדהתיר לחלוץ ש"מ האי תנא סבר דלר"ע חייבי לאוין דשאר דוקא הוא דהוי ממזר אבל חייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר ולא יבא פצוע דכא חייבי לאוין גרידא נינהו ולפיכך חליץ אבל לאידך תנא דר"ע דבס"פ החולץ דסבר דבכל חייבי לאוין הוי ממזר א"כ הוי כחייבי כריתות ולאו בני חליצה ויבום נינהו ע"כ. ובספר תי"ט נפל ט"ס:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה יבמות פרק ח׳ משנה ד׳?

משנה יבמות פרק ח׳ משנה ד׳ פותחת במילים ״אמר רבי יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה יבמות פרק ח׳ משנה ד׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־5 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת יבמות פרק ח׳?

בפרק ח׳ של מסכת יבמות יש 6 משניות, וזו המשנה ה־4 בו.

עוד: מסכת יבמות · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

  • נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Yevamot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Yevamot – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Yevamot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Yevamot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Yevamot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Yevamot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)