משנה יבמות פרק ט״ו משנה א׳

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו': כשתהיה מלחמה בעולם ניחוש שמא הוכה וכשראתה שנפל גוזרת עליו המיתה ואפשר שיתרפא מן המכה וכמו כן כשיש בינו לבינה קטטה ומריבה מפני שנאתה בו גוזרת עליו המיתה ואע"פ שיש בו תקנה שהוא חי ולכך אינה נאמנת ואין הלכה כרבי יהודה:

שלום בינו לבינה כו'. גמרא תנא שלום בינו לבינה משום דקא בעי למתני קטטה בינו לבינה. תנא שלום בעולם משום דקא בעי למתני מלחמה בעולם. ופירשו התוספות דסתמא דמלתא הכי הוא דשלום בינו לבינה ושלום בעולם ולא הוה צריך למתני וז"ל המגיד פי"ב מה' גירושין פי' שאין אנו צריכין לידע בבירור שיש שלום בינו ובינה ושיש שלום בעולם. אלא סתמא דמילתא הכי הוא ומבואר כן בדברי הרמב"ם פי"ג:

תנשא כמ"ש ריש פ"י בטעם שתנשא על פי עד אחד:

קטטה בינו לבינה. מפרשים בגמרא באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם:

אמרו לו. אין להקשות היינו ת"ק דהא מעיקרא לא פי' אי מיירי אפילו בלא בוכה והכא מפרש ליה. תוספות:

אחת זו. לשון הר"ב א"ל פקחת תנשא. שוטה לא תנשא. בברייתא [קט"ו]. ונ"ל דה"פ פקחת יודעת שיש לבא לב"ד באמיתת דברים ולכך תתחכמה לאמת את דבריה ותבא בבכי וקריעת בגדים. אבל השוטה אף על פי שתבכה על מיתת בעלה כי תרגיש ההעדר כי רע לה מכל מקום בבואה לבית דין אינה נותנת לב לאמת דבריה על ידי בכיה וראיה לזה הפירוש דבגמרא ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה אמרי לה ספדי [בעלך] קרע מאניך סתר מזייך:

שלום בינו לבינה דאם קטטה ביניהן, י"ל דמתכוונת לאסור א"ע עליו:

ושלום בעולם ר"ל מסתמא אמרינן שיש שלום בינו לבינה, וגם שיש שלום בעולם, הא בידוע שיש מלחמה בעולם, שמא באומדנא אמרה שנהרג, מדנהרגו רבים, או מדשהה לבוא, או מדראתה פצעו וסברה שוודאי ימות בה:

תנשא דמדמיתראת שתתקלקל אח"כ [כפ"י מ"א], דייקא ומנסבה. מיהו, באמרה התירוני אף שתבעה ג"כ כתובה, נאמנת על שתיהן, אבל בהקדימה תביעת כתובה להתירוני, נאמנת להנשא ולא לכתובה, ובתבעה כתובה ול"א התירוני אינה נאמנת כלל. רק דבנשאת מעצמה מקבלת כתובה. וי"א דכל שהזכירה כתובה, אין מתירין אותה [י"ז סמ"ג ומ"ד]:

תתיבם ונכנס היבם לנחלה על פיה:

שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם מלחמה לאו דוקא, רק כל מקום שיש שם בהילות, שא"א שתדייק היטב שמת, אז אפילו אמרה קברתיו לא מהני, שמא משקרת בזה להחזיק מה שאמרה בדדמי [וי"א דקברתיו מהני]. ובע"א שאמר מת במלחמה בנשאת לא תצא [וי"ח], ובאמר קברתיו מהני אפילו לכתחילה, וקברתיו לאו דוקא, רק שראהו אחר שמת והכירו היטב ביישוב הדעת, ובב' עדים כשרים לא אמרינן דאמרו בדדמי, ואפילו באמר ע"א בשם שני עדים, מהני אפילו בלא קברנוהו. ודוקא באמרה מת במלחמה ממש, אבל באמרה מת סמוך לשדה המלחמה, נאמנת. וכל זה בידוע מלחמה, אבל באינו ידוע, והיא אומרת שמת במלחמה, מדאית לה מגו מהני בדיעבד ולא לכתחלה, וי"א דגם בדיעבד לא מהני [שם מ"ח מ"ה ג']:

קטטה בינו לבינה קטטה, היינו שאמרה בפניו גרשתני בפני ב' עדים, והעדים הכחישוה, אז אפילו קברתיו לא מהני, ואפילו איכא נמי ע"א שמת, מדאיכא קטטה חיישינן ששכרתו. מיהו בדיעבד מהני ע"א [שם מ"ח], וי"א דלהכי נקט "בינו לבינה", ולא ביניהם, דקמ"ל כרמב"ם דאפילו הרגיל הוא הקטטה, דינה כהרגילה היא:

אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא וקיי"ל כת"ק:

האשה וכו'. ביד פ' י"ב דהלכות גירושין ס' ט"ו ורפי"ג וסי' ב'. ובטור א"ה כוליה פירקין בסי' י"ז וסי' קנ"ח:

מת בעלי תנשא. פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ג) ובפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ב:)

קטטה בינו לבינה. בגמ' מפרש דהיינו שאומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא להו ואמרו להד"מ דלא היתה מעיזה פניה לומר שקר גדול כזה אם לא היתה השנאה גדולה. וכתוב בקולון שרש ע"ב דף ס"ו וז"ל ודוחק לומר דלשון קטטה בינו לבינה יהיה מוכרח שתעמוד בפניו שהרי בכמה מקומות בתלמוד מצינו בינו לבינה שאין רוצה לומר שיהיו הדברים פנים אל פנים כגון דברים שבינו לבינה נאמנת וכגון דברים שבינו לבינה הבעל מיפר וכן בפ' בתרא דיומא דברים שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר ע"כ:

ר' יהודה אומר וכו'. גמ' תניא א"ל לר' יהודה לדבריך פקיחת תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא וכן נראה שצריך להגיה מלת לדבריך בפי' ר"ע ז"ל. ירוש' כמה דאת אמר במתני' דבפ' שני דכתובות אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת ואימור אף הכא כן שניא היא בעדי מיתה מאחר שאם יבא הוא מכחיש. והיא נאמנת לומר מת יבמי לית יכול דתנינן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה א"ר בא בעלה שנשאת לו לרצונה נאמנת יבמה שנפלה לו בעל כרחה אינה נאמנת עד כאן: