משנה יבמות פרק י״ג משנה י״א

גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה כו': והלכה כרבי אליעזר:

רבי אלעזר. ה"ג בלא יו"ד ולעיל משנה ז' גרסינן ביו"ד והכי איתא בפ"ק דנדה דף ח' ע"א ור"א ביו"ד הוא ר"א בן הורקנוס תלמיד ר' יוחנן בן זכאי ור' אלעזר בלא יו"ד הוא רבי אלעזר בן שמוע הכהן שהיה בדורו של *) ר"ג ורבי רצה ללמוד לפניו כדאיתא בגמרא סוף פרק הערל:

מלמדין הקטנה. והר"ב העתיק בכולן מלמדין וכבר נחלקו בזה אבות העולם הראב"ד סובר דלא אמר רבי אלעזר דמלמדין אלא בגדולה וקטנה כדי לקיים יבום דאורייתא אבל בחרשת וקטנה דתרווייהו מדרבנן [* והא קיים לה בביאה ראשונה]. לא אמר. אלא לעולם יתרחק אדם מן המיאונין וכתב דבנוסחתו לא גרס בכולן והרמב"ן כתב שנמצא בנוסחאות בכולן וכן הוא בתוספתא וקאי אף אחרשת וקטנה. דמידי הוא טעמא דמתרחקין מן המיאונים דדילמא גדלה ומחרטה בה. וזו יוצאת על כל פנים למה תתעגן ותמתין עד שתגדיל ותחלוץ ותפסול מן הכהונה שופך מי בורו ואחרים צריכין לו ותאסר חרשת על בעלה שכנסה בהיתר ואפילו אי ל"ג בכולן לא איצטריך לאשמועינן בחרשת וקטנה דפשיטא דכיון שאין תקנה אלא להוציא שתיהן למה לא ילמדוה למאן לתקנתה ולתקנת חברתה אבל איצטריך לאשמועינן בבא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה דאיקיים מצות יבום והוא פסלן על עצמו בפשיעה. ולפיכך היה ראוי שלא לחזור ולהתיר לו כלום וכן ברישא משום דגדולה לא רמיא קמיה. דמעיקרא כאחות אשה דמיא ומוטב שתצא משתתיבם. הלכך צריכי תרווייהו וכדאיתא נמי בתוספתא עכ"ד וכן דעת הפוסקים. ומעתה בין לנוסחא דגרס בכולן. ובין לנוסחא דל"ג בכולן. ניחא דאיצטריך למתני הך משום דר' אלעזר אע"ג דדברי ת"ק נשמעוניה מקמייתא:

הקטנה. אבל חרשת לא לפי שלא תיקנו לחרשת שום מיאון כלל וטעמא בגמרא דריש פרק דלקמן משום דממנעי ולא נסבי לה הואיל ולעולם יכולה למאן מפני חרשותה אבל קטנה גבול יש לה וסבר מפייסנא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה:

מלמדין הקטנה שתמאן בו כדי לקיים מצות יבום דאורייתא: משא"כ בחרשת וקטנה לעיל [מ"ט] ליכא יבום דאורייתא:

גדולה וקטנה וכו'. ירושלמי אפי' לא בא על הגדולה פסל את הקטנה שאילו לא בא על הגדולה ומתה היה מותר בקטנה ועכשיו שבא עליה אפי' מתה פסל את הקטנה ע"כ:

ר' אלעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו. כך נראה שהיא גרסת הרי"ף והרמב"ן והרא"ש ז"ל ומגיד משנה ועיין עוד בהרא"ש ז"ל. והכא במתני' ר' אלעזר גרסי' בלי יוד והוא ר' אלעזר בן שמוע וכן פי' רש"י ז"ל וקאי ר' אלעזר בשיטת ר' אליעזר דלעיל בפירקי' דקאמר נמי מלמדין וכו' עיין בנדה פ"ק דף ח' אע"פ שמשאר מפרשים הנזכרים לא משתמע אלא דגם הכא גרסי' ר' אליעזר ביו"ד. וכתוב בב"י בטואה"ע סוף סי' קע"א וטעמו של ר' אלעזר מבואר דברישא כיון שבא על הגדולה תחלה קיים מצות יבום וכשחזר ובא על הקטנה קנאה דיש ביאה אחר ביאה ואסור לקיים את השניה ולפיכך מלמדין אותה שתמאן ובסיפא אע"פ שבא על הקטנה תחלה כיון שלא קיים מצות יבום מן התורה כשבא אח"כ על הגדולה קנאה קנין גמור מן התורה ונדחית הקטנה מפניה ואסור לקיימה ולפיכך מלמדין את הקטנה ע"כ. ובגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר דאמר לעיל בפירקי' מלמדין את הקטנה שתמאן בו וכן אמר ר' אלעזר בן פדת הלכה כר' אלעזר בן שמוע דמתני' וצריכא ליה לשמואל ולר' אלעזר בן פדת לאשמועי' בתרוייהו דכן הלכה דאי איתמר בקמייתא גבי אחיות משום דאכתי לא קיים מצות יבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתיבם יבמתו אבל בהא דאיקיים מצות יבום בשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כר' אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט ואי אשמועי' בהא משום דגדולה רמיא קמיה ליבומי מש"ה מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתיבם גדולה אבל בההיא דלעיל דאחות גדולה אחות אשתו דלא רמיא קמיה נימא דלא ילמדו הקטנה למאן בשביל יבומיה של גדולה צריכא: