משנה יבמות פרק י״ג משנה א׳

ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות כו': שיעורו או תמאן ותנשא ר"ל כשממאנת לא תתארס עד שתגדיל או תמאן ותנשא מיד ובאה הוי"ו במקום או אבל שתמאן ותתארס והיא קטנה אין מתירין אותה ב"ש לפי שא"א לה המיאון פעם שניה לפי שסברתם אין ממאנים אלא ארוסות כמו שנקדם מדבריהם:

בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות כו'. מפרש רבא בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי וב"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות כלומר ולא מיבעיא היא דיותר משהאיש וכו' וטב למיתב טן דו כו' אלא אפילו הוא נמי והלכך לא ממנעי:

ובה"א בב"ד ושלא בב"ד. עיין בפי' מ"ג פ"ק דסנהדרין ומ"ש לעיל ספ"ב:

אמרו להן ב"ה כו'. משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:

אפילו ד' וה' פעמים. עמ"ש ברפי"ח דשבת:

בית שמאי אומרים יתומה קטנה תקנו חכמים שאמה או אחיה יוכל לקדשה #א) ולהשיאה [ולרמב"ם אפילו היא לבד יכולה זאת], וכשתגדיל תוכל למאן ולומר א"א בפלוני בעלי, ויוצאת בלי גט:

אין ממאנין אלא ארוסות דאי גם נשואה, בשביל כך ממנעי ולא נסבי מהפסד סעודת נשואין:

ובית הלל אומרים ארוסות ונשואות דס"ל לא ממנעי בשביל כך:

בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם כשלא מיאנה בבעלה אינה ממאנת ביבם, רק כשתגדיל תחליץ:

בית שמאי אומרים בפניו דאפשר שלא תעיז למאן בפניו:

ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין מומחין. וקיי"ל דסגי בב' עדים:

ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים כשחזרה ונשאת:

אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא ה"ק או ממאנת וממתנת מלהתארס, עד שתגדל, או ממאנת ותנשא מיד שאז אינה יכולה למאן עוד לב"ש:

בש"א וכו'. פי"א דהלכות גירושין סי' ג' י' ומייתי לה בגמ' פ"ק דמכילתין דף י"ד ללשון ראשון דרש"י ז"ל ובפ' המדיר (כתובות דף ע"ג) ותוס' ס"פ הזורק: ובגמ' ת"ר איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי יתר על כן א"ר יהודה אפי' יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי זהו מיאון יתר על כן א"ר יהודה אפי' היו אורחין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם אי אפשי בפלוני בעלי ה"ז מיאון אע"ג דליכא ב"ד יתר על כן א"ר יוסי ב"ר יהודה אפי' שגרה אצל חנוני להביא לה חפץ משלו ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה אע"פ שאפשר להיות דמשום דאטרחא הוא להביא לה חפף משלה: וקטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו קדושיה הן הן מיאונה וכתב נמקי יוסף בשם הרמב"ן ז"ל אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי כלומר הם פתוני לקבל הקדושין:

אין ממאנין אלא ארוסות. תלתא טעמי יהיב בגמ' לב"ש ורבא יהיב טעמא רביעאה לפי שאין אדם טורח וכו':

בש"א בבעל ובה"א וכו'. גרסי' ול"ג במשנה בש"א בבעל ולא ביבם. וגם ה"ר יהוסף מחק מלות ולא ביבם. ובפי' ר"ע ז"ל צ"ל בבעל אבל אם מת וכו':

ובה"א בבעל וביבם. בגמ' פליגי ר' אושעיא ועולא דר' אישעיא אמר דהא דאמרי ב"ה ממאנת ביבם דוקא למאמרו שלא תהא צריכה גט מן היבם אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא ועולא סבר ממאנת אף לזיקתו דנשואי קמא קא עקרא:

ובה"א בפניו ושלא בפניו. גמ' תניא אמרו להן ב"ה לב"ש והלא פישון הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו א"ל ב"ש לב"ה פישון הגמל במדה כפושה מדד שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה לפיכך מדדו לו במדה כפושה לרעתו:

ובה"א בב"ד ושלא בב"ד. ע"כ לא קאמרי ב"ה אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה מיהא בעינן ואתיא מתני' דפ"ק דסנהדרין דקתני חליצה ומיאונין בשלשה אפי' לב"ה וכן מוכח בברייתא ור' יוסי ב"ר יהודה ור"א ב"ר שמעון מכשירין מיאון בשנים ופסק רב נחמן דהלכתא כותייהו:

אמרו להם ב"ה לב"ש. ק"ק אמאי הכא הקדים דברי ב"ה לדברי ב"ש ועוד אמאי קתני בלשון אמרו להם וספר תוספת י"ט לא כתב אלא דמשום דב"ש יהבי טעמא למילתייהו נקיט להו בלשון אמרו להן ואפשר להיות דה"ק להו ב"ה לב"ש אודו לן מיהא דקטנה ארוסה ממאנת אפי' ד' וה' פעמים א"ל ב"ש גם בזה לא מודינן לכון דאין בנות ישראל הפקר וכו':

ותמאן ותנשא הויו של ותמאן במקום או וכדפי' ר"ע ז"ל וכן תקון לשון ר"ע ז"ל אלא תרתי מילי נינהו וה"ק ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רוצה וכו': בטור א"ה סי' קנ"ה: