משנה ידים פרק ד׳ משנה ג׳

מסכת ידים, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב, מַה הֵן בַּשְּׁבִיעִית. גָּזַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַעְשַׂר עָנִי. וְגָזַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, עָלֶיךָ רְאָיָה לְלַמֵּד, שֶׁאַתָּה מַחְמִיר, שֶׁכָּל הַמַּחְמִיר, עָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, יִשְׁמָעֵאל אָחִי, אֲנִי לֹא שִׁנִּיתִי מִסֵּדֶר הַשָּׁנִים, טַרְפוֹן אָחִי שִׁנָּה, וְעָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד. הֵשִׁיב רַבִּי טַרְפוֹן, מִצְרַיִם חוּץ לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּץ לָאָרֶץ, מַה מִּצְרַיִם מַעְשַׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעְשַׂר עָנִי בַשְּׁבִיעִית. הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, בָּבֶל חוּץ לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּץ לָאָרֶץ, מַה בָּבֶל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַשְּׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מִצְרַיִם שֶׁהִיא קְרוֹבָה, עֲשָׂאוּהָ מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִים עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב, שֶׁהֵם קְרוֹבִים, נַעֲשִׂים מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִים עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אַתָּה כִמְהַנָּן מָמוֹן, וְאֵין אַתָּה אֶלָּא כְמַפְסִיד נְפָשׁוֹת. קוֹבֵעַ אַתָּה אֶת הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג), הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הֲרֵינִי כְמֵשִׁיב עַל טַרְפוֹן אָחִי, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן דְּבָרָיו. מִצְרַיִם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ, וּבָבֶל מַעֲשֶׂה יָשָׁן, וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֶׂה חָדָשׁ. יִדּוֹן מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶׂה חָדָשׁ, וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶׂה יָשָׁן. מִצְרַיִם מַעֲשֵׂה זְקֵנִים, וּבָבֶל מַעֲשֵׂה נְבִיאִים, וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֵׂה זְקֵנִים. יִדּוֹן מַעֲשֵׂה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵׂה זְקֵנִים, וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֵׂה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵׂה נְבִיאִים. נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. וּכְשֶׁבָּא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד, אָמַר לוֹ, מַה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ, נִמְנוּ וְגָמְרוּ, עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִים מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. בָּכָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר, סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה). צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, אַל תָּחֹשּׁוּ לְמִנְיַנְכֶם. מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ, וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ עַד הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית:

ר׳ עובדיה מברטנורא

עמון ומואב מה הן בשביעית. אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל, על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי. תדע, מדמייתי עלה מבבל וממצרים:

לא שיניתי מסדר השנים. של עולם. אחר השנה של מעשר עני מביאין מעשר שני, והרי בששית מעשר עני, לפיכך ראוי בשביעית מעשר שני:

המעשר והתרומה. ועל כרחך המעשר האמור כאן, מעשר שני הוא, דומיא דתרומה שהיא קודש, ולא מעשר עני שהוא חול גמור, ואין לדחות מעשר שני מפני עניים:

כמשיב על דברי טרפון. לסייע לו:

אבל לא לענין דבריו. כלומר ולא מטעמיה:

מצרים מעשה חדש. שהזקנים שהיו אחר עזרא תיקנו להפריש מעשר במצרים:

ובבל מעשה ישן. תקנת נביאים שהיו קודם חרבן הבית, ונשכח הדבר, דשמא לא היה צורך עניים באותה שעה:

מעשה נביאים. ועל פי נבואה עשו הוראת שעה, ואין למדים ממנה:

הלכה למשה מסיני. לאו דוקא. דאין זה מן התורה, אלא כאילו היא הלכה למשה מסיני. מיהו בתוספתא משמע דהלכה למשה מסיני ממש קאמר:

עוד מפרשים על משנה ידים פרק ד׳ משנה ג׳

פירוש המשניות לרמב״ם

כבר ידעת כי בשנה הראשונה מן השמיטה והב' והד' והה' מוציאין מעשר ראשון ואח"כ מעשר שני וזה סדר השנים ובשנה הג' והו' חלק הכתוב בה וצוה שיוציאו מעשר עני במקום מעשר שני אכן השנה הז' הרי היא שמיטה ואין בו חיוב מעשרות וידוע כי השמיטה אינה נוהגת אלא בארץ ובסוריא גם כן כמו שאמרו בתוספתא בראשון של כלים וכמו שנתבאר במס' שביעית (פ"ו) אבל בחוצה לארץ לא וראוי להוציא התרומות והמעשרות בחוצה לארץ מדרבנן כמו שנתבאר במקומות בתוספתא ובשנים אשר מוציאין בני א"י מעשר שני יוציאו גם כן בני חוצה לארץ מעשר שני ופודין אותו ומעלים דמיו לירושלים כמו שנתבאר במקומו ובשנים אשר מוציאין בהם בני ארץ ישראל מעשר עני יוציאו הם ג"כ מעשר עני ובשנת השמיטה אשר אין מוציאין בה בני ארץ ישראל מעשר לפי שהיא הפקר שכבר היה שתקנו הנביאים שיוציאו מבבל וסביבותיה מארץ בבל מעשר שני והזקנים והם האחרונים אחר עזרא כבר תקנו במצרים ושאר ארצות מצרים מעשר עני בשביעית ונפל המחלוקת בארץ עמון ומואב והם ערי סיחון ועוג איזה מעשר יוציאו בשנת השמיטה והיות רבי אלעזר מחמיר לפי שמעשר שני קדש ומעשר עני חול והביא ראיה ר' אלעזר מן המעשר והתרומה ר"ל כי המעשר אשר הזהיר עליו וירא מהשבתתו הוא קדש כמו התרומה ואמר השיב רבי טרפון ולא אמר דבר כו' ר"ל שהשיב תשובותיו הקודמות וכבר יצא רבי אליעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים כמו שזכרנו בה' של כלים:

תוספות יום טוב

עמון ומואב מה הן בשביעית. לשון הרמב"ם וראוי להוציא התרומה והמעשר בח"ל. (מארצות הסמוכים לא"י. והם מצרים. ועמון ומואב ובבל. וכל זה) מדרבנן. כמו שנתבאר במקומות. תוספתא ע"כ:

גזר ר"ט מעשר עני. כדמסיק טעמא שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה. ובדין הוא דאפילו תרומה גדולה לא נתקן. אלא יהא הכל מ"ע. אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים. תוספות פ"ק דחגיגה דף ג' (ד"ה עמון):

שאתה מחמיר. לפי שמעשר שני קדש. ומעשר עני חול. הרמב"ם:

שנאמר היקבע אדם אלהים וגו'. וסוף הפסוק הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' אם לא אפתח לכם ארובות השמים. והריקותי לכם ברכה עד בלי די:

וכשבא ר"י בן דורמסקית אצל ר"א בלוד. שר"א לא היה אצל המנין מפני המחלוקת. שע"י כן ברכוהו. כמ"ש הר"ב במשנה י' פ"ה דכלים. כ"כ הרמב"ם:

אל תחושו למנינכם. אל יהו לכם שום חשש וגמגום. במה שמניתם ותקנתם. שהרי הסכמתם להלכה. רש"י פ"ק דחגיגה דף ג':

הלכה למשה מסיני. כתב הר"ב לאו דוקא וכו' מיהו בתוספתא משמע דהל"מ ממש קאמר. וכ"כ הר"ש. והא דקתני והנדון שלפנינו מעשה זקנים. היינו מקמי דידעי עדותו של ר"א. והכ"מ בפ"ו מהלכות מתנות עניים [הלכה ה'] תמה על הרמב"ם שכתב הל"מ מהא דקתני מעשה זקנים. ולי נראה דלא מכרעא כלל:

תפארת ישראל – יכין

גזר ר"ט מעשר עני ר"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר עני:

וגזר ר"א בן עזריה מעשר שני ר"ל תרומה גדולה ומעשר ראשון ומעשר שני:

אלעזר בן עזריה אע"ג שכבר נתמנה נשיא. אפ"ה מדבאותו יום נתמנה נשיא עדיין היתה קדירות נשיאותו פושרין. וגם היה רק בן י"ח שנים [ברכות כ"ח א'] ור' ישמעאל ב"ר יוסי זקן [כב"מ דף ל' ע"ב]. לכן קראו בשמו בפניו:

שאתה מחמיר דמעשר שני קדוש. משא"כ מעשר עני:

שכל המחמיר עליו ראיה ללמד שכל דבר שלא נדע טעם לאסרו. מותר הוא בלי טעם. דלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן. רק דברים האסורין:

אני לא שניתי מסדר השנים דלעולם. אחר שנת מעשר עני. נותנין מעשר שני. והרי בששית נתנו מעשר עני. א"כ ראוי שיתנו בשביעית מעשר שני. וזהו כבר קצת ראיה לדברי:

מה מצרים מעשר עני בשביעית כך תקנו חכמים הראשונים אחר עזרא. מדגם היא סמוכה לארץ ישראל. [והא דלא תקנו אז גם על עמון ומואב שסמוכה לארץ ישראל טפי ממצרים. דהרי אין הפסק בין עמון ומואב לארץ ישראל רק הירדן וים המלח. דאיכא למימר דתקנו באמת גם לעמון ומואב. ונשכח האיך תקנו. וכן משמע מהר"ב. במחילת כבודו זה דוחק דהאיך שכחו כל חכמי ישראל דבר שנוהג כל שנה ושנה. ותו מ"ש ממצרים שלא שכחו תקנתן. והרי מצרים רחוקה מארץ ישראל טפי מעמון ומואב. אלא נ"ל דה"ט משום דעמון ומואב מעולם היו אויבים נוראים לישראל. ומחכים רק למפלת העם הקדוש. וכדאשכחן שרצו לפתות לנבוכדנצר בכל מיני פתוי שיבוא להלחם בישראל. וכדקאמרינן [בסנהדריו צ"ו ב'] עמון ומואב שביבי בישי דירושלים היו. שלחו ליה לנבוכדנצר תא אתא עלייהו וכו' ע"ש. וגם בשעת המלחמה והחורבן סייעו לנבוכדנצר עליהן. וכדקאמרינן [יבמות דף ט"ז ב'] ידו פרש צר על כל מחמדיה מלמד שבשעה שנכנסו הכשדים להיכל. כולם נפנו לכסף וזהב. והם פנו את עצמן לס"ת לשרפה באש. מדכתיב בה לא יבוא עמוני וגו'. ומזה גלו למה עברתם שמורה נצח לישראל. לכן מסתבר שגם בזמן התקנה שתקנו החכמים הראשונים שאחר עזרא. עדייו מכת השנאה שבינם לישראל לא נרפא. והיה שעת חירום בין ארצם לארץ ישראל. ולא הוה שכיחי שיירות מהכא להתם. משא"כ מצרים מעולם היתה התחברות בינם לישראל. שהרי שלמה המלך ע"ה התחתן עם בת פרעה. ופרעה נכה שלח לו ליאשיהו המלך (יהודה) לא עליך היום [דה"י ב' ל"ה]. ותמיד כשבאו אויבים על ישראל. עמדו הם לעזור לישראל. כדאשכחן בסנחריב ובנבוכדנצר [מלכים ב' י"ח וירמיה ל"ו] וגם לאחר החורבן נסעו לשם [ירמיה מ"ג]. וגם באחרית הימים בא חוניו ובנה שם בית המקדש [מנחות דף ק"ט]. והיו שם רבבות אלפי ישראל גם אחר חורבן בית שני [סוכה דף נ"א ב']. להכי תמיד היו תושבי ארץ ישראל מצויין שם אצל אחיהם. והוצרכו לתקן כך שיתנו גם שם תרומות ומעשרות דיותר הקפידה תורה במקום שיש חסרון כיס. ויחשבו כל אפין שוין וילמדו מהם]:

מה בבל מעשר שני בשביעית תקנת נביאים היתה. וכמש"ל:

אף עמון ומואב שהם קרובים משא"כ בבל רחוקה מאד היה מארץ ישראל [כמלכים ב' כ"א פי"ד]:

נעשים נ"ל דנעשם גרסינן. ור"ל נתקן אנחנו להם:

ואין אתה אלא כמפסיד נפשות נ"ל דר"ל על ידי תקנתך יזלזלו בקדושת מעשר שני בארץ ישראל. ותביא נפשותם לידי עבירה [ודו"ק. ולרב"א הכי קאמר דילמא קבעו בה חכמים מעשר עני. ונמצאת מפסיד נפשות שקובע אתה את השמים וגו'. ותמהני הרי עדיין לא היתה התקנה קבועה. דלולי כן נחזי האיך נהגו עד השתא וכמש"ל אלא דבר חדש חידשו אז הסופרים. ולמה יעצרו השמים. ותו הרי גם אם יתנו מעשר שני יש לחוש דלמא תקנו מעיקרא מעשר עני. וגוזלין. העניים. וכ"ש שיעצרו השמים [כפ"ה דאבות מ"ח וט']:

קובע אתה ר"ל גוזל אתה:

היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה וסיפא דקרא אם לא אפתח עליכם ארובות השמים וגו'. והרי רק במעשר שני משתעי קרא. מדסמכו קרא לתרומה שהיא קודש. ועל ידי שלא יתנוהו יעצרו השמים. משא"כ מעשר עני חול הוא:

א"ר יהושע הריני ר"ל הנני משיב לראב"ע על דברי טרפון אחי:

אבל לא לענין דבריו ר"ל אבל לא כדבריו. שעל זה יפה השיב ראב"ע. אלא טעמא אחרינא איכא. מדשוה תקנת עמון לתקנת מצרים בב' דברים:

מצרים מעשה חדש שנתקן מחכמים הקודמין סמוך לזמנינו טפי ממעשה בבל:

ובבל מעשה ישן שכבר מקודם החורבן נתקן מנביאים שיעשרו שם מעשר שני בשביעית. והרי נשכח הטעם למה לא תקנו בבבל מעשר עני. דזה מסתבר טפי שלא להפסיד לעניים. אולי לא תקנו כך מדלא היה נצרך כל כך לעניים. משא"כ בתקנתינו השתא. שנראה עניים נצרכים. מסתבר לתקן תקנה לטובתם:

ידון מעשה זקנים ואולי ע"פ הנבואה עשו כך. והרי אין למדין מדברי קבלה [כב"ק דף ב' ב']:

ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים והא דאמרינן בפרקין דלעיל [מ"ב] דאין למדין דברי סופרים מדברי סופרים. י"ל התם כשנתקנו כבר ב' התקנות. אמרינן דאין להשוות אופן תקנת חכמים זה לזה. דהרי טומאת כתבי קודש וטומאת סתם ידים. כבר שתיהן מתוקנות ועומדות היו. שפיר אמרו חכמים דאין למדין התפשטות טומאת ידים מהתפשטות טומאת כתבי קודש. אבל הכא שרצו לתקן תקנה חדשה שיעשרו בעמון ומואב. ודאי ראוי שיתקנו כאופן שתיקנו מקודם לכן במצרים:

וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר שלא היה בבית המדרש אז. מפני שברכוהו [כב"מ נ"ט ב']:

בכה נ"ל דבכה על שלא זכה להיות בסוד קדושים ועדה כששרה עליהן רוח הקודש. והסכימה דעתם לדעת המקום:

עד הלכה למשה מסיני י"א הלכה למשה מסיני ממש. וכן משמע בתוספתא. וי"א דר"ל תקנה חזקה קדומה כהלכה למשה מסיני וכן החליט רבינו כ"מ [מתנות פ"ו ה"ה]. ומצינו דוגמתו לענין זוגות [פסחים ק"י א']. דליכא למימר התם דבאמת זוגות הלכה למשה מסיני. דהרי אמרינן התם דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. מיהו י"ל אולי כך היתה הלכה למשה מסיני. דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה [כקידושין ל"ט א']:

מלאכת שלמה

גזר ר' טרפון מעשר עני פי' מלבד מעשר ראשון:

אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה אחי עליך ראיה ללמד וכו' כך ראיתי קצת בעלי משנה גורסין בילדותי אבל אני לא מצאתי מורגל. לומר לשון זה של אחי רק ר' אלעזר בן עזריה וכדאיתא נמי בפ"ק דברכות דף י"א א"ל ר' אלעזר בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי אמשיל לך משל לה"ד לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתין אף וכו' כך:

שאתה מחמיר שמעשר שני קדש וצריכין הבעלים להעלותו ולאכלו בירושלם ומעשר עני חול והמחמיר בדברי סופרים עליו ראי' ללמד:

השיב ר' אלעזר בן עזריה מה בבל מעשר שני בשביעית אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית כך צ"ל:

מצרים מפני שהיא קרובה כך הגרסא בקצת דפוסים.

אלא כמפסידן נפשות וקובע אתה וכו' כך מצאת. מוגה. הריני כמשיב על טרפון אחי רוצה לומר שהוא משיב לר' אלעזר בן עזריה כמו שהשיב לו ר' טרפון:

אצל ר' אליעזר ללוד ביו"ד צ"ל:

צא ואמור להם משמי אתם אל תחושו וכו' כך מצאתי מוגה:

עד הלכה למשה מסיני ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלת עד:

שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכך העיד ג"כ ר' דוסא בן הרכינס בשם חגי הנביא בפ"ק דיבמות דף י"ו. תניא בתוספתא א"ר יוסי בן דורמסקות אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ובאתי ומצאתי לר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומים בלוד אמר לי מה חדוש היה לכם בבית המדרש אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי אי אפשר לבית המדרש בלא חדוש אמרתי לו את ההלכות ואת התשובות ואת המנין וכשהגעתי לזה זלגו עיניו דמעות אמר סוד ה' ליראיו ואומר גלה סודו אל עבדיו צא ואמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני מריב"ז שקבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים מן משה הל"מ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ע"כ. ופי' הר"ש ז"ל תלמידיך אנו בפ"ק דחגיגה משמע שלא אמר כן וכעס עליו ר' אליעזר ואמר לו פשוט ידיך וקבל עיניך לפי שלא אמר כן ושמא תנאי הוא. ונביאים ממשה משמע הלכה למשה מסיני ממש עכ"ל ז"ל:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה ידים פרק ד׳ משנה ג׳?

משנה ידים פרק ד׳ משנה ג׳ פותחת במילים ״בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה ידים פרק ד׳ משנה ג׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־9 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת ידים פרק ד׳?

בפרק ד׳ של מסכת ידים יש 8 משניות, וזו המשנה ה־3 בו.

עוד: מסכת ידים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Yadayim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Yadayim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Yadayim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Yadayim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Yadayim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Yadayim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)