משנה ידים פרק א׳ משנה ב׳

לא יתן לחבירו בחפניו. שלא ימלא ידיו וישפוך ע"י חבירו אשר רוצה לטהר ידיו וכבר קדם פירוש ההלכה הזאת ונתבארו עניניה בה' של פרה דרשהו משם:

בכל הכלים נותנים לידים אפילו בכלי גללים וכו'. וכל הני תנן נמי במסכת פרה פ"ה. ותני להו התם אגב קדוש. והכא תנא להו אגב ידים. וקצת קשה דלא תני התם ידים. הר"ש:

[אלא כלים. והר"ב הוסיף ואדם. ואע"פ שלא נשנה כן וגם בת"כ שהבאתי בשם הרמב"ם במ"ד פ"ח דכלים ליתיה. וכן אינו בת"כ שלפנינו. אבל פשיטא שאם אין כלים מיטמאין כ"ש אדם]:

אפילו בכלי גללים גללי בקר:

בכלי אדמה אף דכולן אינן כלים לק"ט:

ולא בשולי המחץ מחץ הוא כלי ששואבין בו היין מבור למלאות החבית. ושולי המחץ. היינו שנשברו. ולא נשאר ממנו רק השולים עם קצת מהדפנות. [כך נראה מפי' הר"ש והר"ב כאן. אולם לעיל [פרה פ"ה מ"ה] פי' שהיא כעין חבית קטן שבשולי המחץ. כדי לאחוז שם המחץ. ואם כי שניהן פסולין. אפ"ה ל"מ נ"ל טפי כפירושו הכא. דאי כפירושו התם. למה לא קרי ליה תנא חבית שבשולי המחץ כדקרי ליה בכלים [פ"ב מ"ג]. ותו מה קמ"ל תו מגופת החבית. שהרי שניהן אינן עשויין לקבלה]. ודו"ק]:

ולא במגופת החבית שיש בו כעין בית קבול למעלה לתחוב בתוכו אצבע כשרוצה להוציאו מהחבית. ואפ"ה אין נוטלין בו משום דבית קבול שבו אינו עשוי לקבלה להשתמש בתוכו. מיהו בעשה בה מעשה ותיקנו לתשמישו. ומקבל השתא רביעית. כשר לנטילה [ועיין רבינו מג"א קנ"ט סק"ג דיחוד לא מהני]:

ולא יתן לחבירו מים לנט"י:

מפני שאין ממלאין מלוי מים לאפר פרה אדומה:

ואין מקדשין ליתן אפר הפרה ע"ג מים:

ואין מזין מי חטאת מים המקודשים על הטמא. ומלת מי חטאת. נ"ל דאכולהו ג' דלעיל קאי:

ואין נותנים לידים ר"ל אין רוחצין לנט"י:

ואין מצילין בצמיד פתיל באהל המת:

שאין ר"ל ואין. כמו שאפר כירה מוכן הוא:

מצילין מיד כלי חרש אלא כלים דאע"ג דאוכלין ומשקין נטמאין באויר כלי חרס. עכ"פ אדם וכלים אינן נטמאין באויר כלי חרם. ולהכי אם היה בתוך כלי הפנימי אוכלין ומשקין. טהורין. דתוך תוכו טהור. ולכן קאמר הכא דאם היה הפנימי שיבור הכלי. אינו מציל על אוכלין ומשקין שבתוכו. [והא דפלגינהו לתלתא בבי. הכי מקשי נמי הש"ס בעניינא אחרינא [קדושין דף ו' ע"א]. ומתרץ שם. תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו. א"נ נ"ל משום דחלוקין בדינייהו. דבבא ראשונה דאין ממלאין וכו'. עד אין נותנין לידים. אפילו אין נקובים כל עיקר. ככל הנזכרים לעיל במשנה. כיון דלא מקבלי בלי סמיכה. או מדאין עשויין לקבלה. אין שמן כלי. ובבבא ב' לענין צמיד פתיל אפילו ניקב נקב המטהרו. כל שאין הנקב כמוציא רימון. ובגדול כל שלא ניקב רובו וסתם הנקב. מציל בצמיד פתיל [רמב"ם פכ"ב מטו"מ ה"ג]. ובבבא ג' להציל מידי כלי חרס. מיד כשניקב המטהרו. תו לא מחשב כלי ואינו מציל]:

בכל הכלים וכו'. ופי' הר"ש ז"ל בכל הכלים בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים וכו' אע"ג דלא חשיבי כלים לענין טומאה ולא במגופת החבית בתוספתא קתני שאם התקינה לכלי כגון שתקן לה בית מושב כשרה לנטילה ע"כ עם פי' הר"ש ז"ל וכן פירשו תוס' והרא"ש ז"ל שם פ' כל הבשר דמהאי טעמא אין נוטלין במגופת החבית אע"פ שמקבלת רביעית מפני שהיא חדה מלמעלה ואין לה בית מושב אלא שכופין אותה לכסות פי החבית כעין כסוי כוסות של כסף והכי משמע טעמא נמי ממתני' דחשיב מגופת החבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין ודלא כרש"י ז"ל שפירש שהטעם הוא משום דלאו לאשתמושי עבידא דאין חללה עשוי לתוכה אבל אם הוסיף בחקק עד רביעית נוטלין ממנה לידים ע"כ וכן פי' ג"כ הר"ש ז"ל. ובשבלי הלקט סימן ל"ו כתוב ויש מפרשים תקנה דקתני בתוספתא ר"ל הזמינה לנטילת ידים ע"כ:

ולא יתן לחברו בחפניו ביד שם. ובטור א"ח סי' קט"ן:

ואין מצילין מ"מ אין מצילין וכו' בלי ויו: