משנה תרומות פרק ד׳ משנה י״א

מגורה הוא המקום שאוצרין בו וקפאה הוא הדבר הנקפא מגזרת קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳) ומנהג הדברים שמקפין אותן האויר כי העליון הוא קופא תחלה ולפיכך קראו הדבר העולה והצף קופא ונשתמשו בזו המלה ואמרו במי שרוצה להסיר מה שיעלה למעלה על דבר מעובה או מקובץ יקפאנה אמר ר"א כי כשנפלה סאה תרומה על פי המגורה ונתקבצה שם ונתעבה כגון שנפלה סאה חטים של תרומה על פני אוצר גדול מחטים שנשער פי המגורה כולה אם יש באותו עליון כדי שאם יקבץ בשטח העליון בלבד מאה סאה אז תעלה ואם לאו יהיה הכל מדומע וזה הפך מה שאמר במה שקדם שאמר התחתונות מעלות את העליונות וכן אמרו בגמרא מוחלפת שיטתיה דר' אליעזר:

ואמר ר' יהושע לא תעלה. ר"ל כי אין הדין בה שתעלה במאה ואחד מן הקופה אבל דין סאה של תרומה שנפלה על פי מגורה שיקפיאנה רוצה באמרו ר' יהושע יקפיאנה שיעלה אותה בעצמו ויגרור מעל פי המגורה מה שתחתיה בלבד ר"ל מה שתחת הסאה של תרומה שנפלה וכן בארו בתוספתא כי ענין מאמר ר' יהושע יקפיאנה רואים אותה כאלו היא חטים ע"ג שעורים והקשה ואמר אם הדבר כן ונראה אותה כאלו היא חטים ע"ג שעורים ונוציא מה שנפל בלבד באיזה דבר נאמר תעלה באחד ומאה השיב ואמר כי זה הוא כשלא ידע אם נתערבה או לא נתערבה או לא ידע ג"כ באיזה מקום קפאה והלכה כר' יהושע ויהיה שיעור דבריו כן ר' יהושע אומר לא תעלה אלא סאה תרומה שנפלה על פי מגורה יקפיאנה:

וקפאה. פי' הר"ב הסיר מה שלמעלה תרגום ויצף וקפא. וכ"כ הר"ש. ואין פירוש ויצף המתורגם וקפא והסיר שהרי אחריו כתוב לאמור ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו אלא פירושו ששט למעלה על פני המים. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת למסיר מה שלמעלה וכיוצא בזה פי' הרמב"ם שהמלה עברי' מגזרת קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳) והמנהג שהעליון הוא קופא תחלה ונשתמשו בזו המלה ואמרוה במי שרוצה להסיר מה שיעלה למעלה על דבר מעובה או מקובץ:

אם יש בקפוי מאה סאה. בס"א ל"ג מאה סאה ועל פיה פי' הר"ב מה שפי'. ופירוש הרמב"ם כגירסת הספרים ושאין התחתונות מעלות את העליונות וז"ש בירושלמי מיחלפיה שיטתיה דרבי אליעזר. ומיהו גם גירסת הספרים אפשר לתקן ע"פ פירוש הר"ב ודה"ק אם יש בקפוי עם מה שתחתיו מאה סאה:

או לאין נפלה. פירש הר"ב להיכן נפלה. וז"ל הר"ש באיזה מקום במגורה:

סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר:

וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר:

רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל:

מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]:

יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר:

ואם כן דמהני קפוי:

או שאינו ידוע:

וקפאה. שב אל המגורה לא אל הסאה ונשאר עדיין מן התרומה במגורה כדאי' בירוש' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. וכתב ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל ופריך בירוש' מחלפא שיטתי' דר' אליעזר תמן אמר התחתונות מעלות את העליונות וכאן אמר בקפוי אבל בארעייתא לא בתמיה ומשני שמעון בר אבא בשם כהנא דברי ר' אליעזר עשאוהו כמרבה במזיד כלומר דגרע משום דקפה דכיון דהסירה להתיר השאר ופשע לבטל איסור אין התחתון מסייעו לבטל ר' יוסי בשם ר' יוחנן עשאוה כסאה עולה מתוך מאה כלומר הא דקתני אם יש בקפוי היינו עם מה שלמטה ור"א ור' יהושע בטעמייהו וקמ"ל אע"ג דקפאה מסייע תחתון לבטל ע"כ ויש במלתי' דר' יוסי דרך אחרת להר"ש שירילי"ו ז"ל ולא העתקתיה מפני אהבת הקיצור. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפירושו משמע דמסקנת התלמוד דמוחלפת שיטתו של ר"א וז"ל א"ר אליעזר כי כשנפלה סאה תרומה על פי מגורה ונתקבצה שם ונתעבית על פני אוצר גדול מחטים שנשער פי המגורה כולה אם יש בשטח העליון בלבד ק' סאה אז תעלה ואם לאו יהי' הכל מדומע וזה הפך ממה שאמר במה שקדם שאמר התחתונות מעלות את העליונות וכן אמרו בתלמוד מוחלפת שיטתי' דר"א ע"כ בקיצור. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה שהביא ר"ע ז"ל אינו בירושלמי וכך הוא לשון הירוש' מחלפא שיטתי' דר"א תמן הוא אומר התחתונות מעלות והכא את אומר אם יש בקפוי דוקא ומשני עשאוה כסאה עולה מתוך מאה ופי' הדבר הוא כי זה הקפוי הוא כמו סאה תרומה שנפלה למאה סאה חולין שאותה סאה נשארה תרומה וע"כ גם בכאן נשאר אותו הקפוי תרומה אם אין בו מאה ואחד ע"כ. ומ"מ שמעת ממה שכתבנו דלא גרסי' אם יש בקפוי מאה סאה אלא אם יש בקפוי תעלה באחד ומאה ול"ג מלות מאה סאה. ואפשר שהיא גרסת ר"ע ז"ל ואי גרסי' לי' יתבאר דהיינו עם מה שלמטה כדכתיבנא לפי פי' שהביא ר"ע ז"ל. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות מאה סאה ממשנתו וכתב כן מצאתי ונ"ל דה"פ אם יש בו כדי העלאה בקפוי תעלה וכך יש בירוש' ע"כ. עוד כתב ור' יהושע אומר לא תעלה נ"ל שטעמו של ר' יהושע שאומר לא תעלה הוא משום שהוא חושש שיבטלנה בידים שיקפה מן הכרי הרבה כדי להעלותה ע"כ:

יקפיאנה. שב אל הסאה שנוטל כל התרומה דרואין אותה כאילו הן חטים ע"ג שעורים ומוציא התרומה לעצמה שנפלה ע"ג המגורה עם מעט מהחולין שנפלה עליהן כמי שמאסף חטים מע"ג שעורים ותחתונים שרו אף אם אין בהן מאה כנגד התרומה והכי איתא בתוספת'. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכן פי' הרמב"ם ז"ל: