משנה תרומות פרק ב׳ משנה ו׳

זיתי שמן הם הזיתים המוכנים להוציא שמנן כי שמנן הרבה וטוב משמן הזיתים שאינן ראוין אלא לכבישה למעוט שמנן וה' יתברך אמר (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו ממנו וחלבו הוא הטוב והיפה שבו כמו שאמר (בראשית מ״ה:י״ח) ואכלו את חלב הארץ וכבר בארנו בתחלת כלאים כי הזונין מין ממיני החטה גרוע ונפסד ולשם נתבאר דעת ר' יהודה שהוא סובר קישות ומלפפון שהם נקראין בערבי כיארוקתא שהם כלאים זה בזה ואין הלכה כר"י:

[*ותורמין זיתי שמן כו' ויין שאינו מבושל כו'. וכל זה מדברי רבי יהודה דתורם מן היפה הר"ש. עיין ר"פ בתרא]:

ויין שאינו מבושל על המבושל. פירש הר"ב דשאינו מבושל יפה לשתיה מהמבושל. ועי' מה שכתבתי בריש פרק בתרא:

כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום כו'. פי' הר"ב דאמר קרא כל חלב יצהר וכו'. גמ' רפ"ט דבכורות [נג:] ואמרי' אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב בכל חד תירו' ודגן דגן ודגן מנ"ל ק"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אמרה תורה תן חלב וכו' תירוש ודגן דגן דגן שהם כלאים כו' לא כ"ש ואותן שנתחייבו בתרומה מדרבנן תקינו כעין דאורייתא והך דרשא איתא תו בגמרא פ"ק דתמורה [דף ה] ובירושלמי דהכא ותמיהני על הרמב"ם שכתב בחבורו ריש פרק ה' שנאמר כדגן מן הגורן:

ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר י״ח:ל״ב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה. גמרא האשה רבה דף פט ע"ב:

הזונין. עיין בריש כלאים בפירוש הר"ב:

והקישות והמלפפונות וכו'. והכי נמי פליגי לענין כלאים במשנה ב פרק קמא דמסכת כלאים [*וכן מצאתי בירושלמי אמתני' דהכא ר' יהודה כדעתיה ורבנן כדעתין דתנינן תמן הקישות ומלפפון אינן כלאים זה בזה ר' יהודה אומר כלאים]:

ותורמין זיתי שמן זתים מלאים שמן העומדים לאכילה [ודלא כמשמע מר"מ ור"ב שכתבו שעומדים לעצור שמן. דא"כ הו"ל שלא נגמר מלאכתן כפ"א מ"י]:

על זיתי כבש שאינן שמנים כ"כ ואינן נאכלים כ"א ע"י כבישה במי מלח וחומץ. וטעמא מדה"ל מהיפה אמתקיים משא"כ איפכא לא:

ויין שאינו מבושל על המבושל דאינו מבושל עדיף טפי לשתיי' ומבושל מתקיים טפי [כלקמן פי"א מ"א]:

זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע ואפילו בדיעבד אינו תרומה מדהו"ל ממין אשאינו מינו:

ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה דוקא במזיד אבל בשוגג לא דתרומה בטעות הוא. ודינה הפוך מתורם מטהור אטמא. כך כ' הגאון בעל לחם שמים. ותמהני מאד דמ"ש מקישות ונמצא מרה אבטיח ונמצא סרוח ר"פ דלקמן. דאפילו שוגג אמרי' דתרומה ויחזור ויתרום ורק ביין וחומץ אמרי' שם דאינה תרומה כלל. היינו משום דהן ב' שמות לא נתכוון זה אלא ליין ולא לחומץ והו"ל טעות גמור. משא"כ מרה ומתוקה שניהן קישו' מקרו והרי לקישו' נתכוון וכך כתבו תוס' חלוק זה [יבמות דפ"ט א' ד"ה קישות] ועי' מ"ש בס"ד לקמן [פ"ג סי' ו']. ואע"ג דקיי"ל דהקדש טעות אינו הקדש [כנזיר רפ"ה] תרומה שאני דרביי' קרא אפי' במזיד וכ"ש בשוגג [כיבמות דפ"ט ב']:

חוץ מן הזונין וויקען אף שהוא מין חטין אינו מאכל אדם:

והקישות גורקע:

והמלפפון ציטראנען קירביס:

ר' יהודה אומר שני מינין דאזל לטעמיה [כלאים פ"א מ"ב]:

וכ' עלה רבינו הגאון הנ"ל [אות כא] וז"ל ק"ל לרמב"ן (ב"י א"ח סי' תכ"ה) דזיתים וענבים כשאר פירות כו' וצ"ע עכלה"ט. ועלי גדלה מדורת התימה. דעד שתמה רבינו ארמב"ן ודעמיה. טפי הו"ל לרמויי' אמתני' פ"א מ"י. דבתרם משלא נגמר מלאכתו אנגמר מלאכתו תרומתו תרומה. ואמאי. הרי דבר שלנגמ"ל מדאורייתא פטור ומפריש מפטור אחיוב או איפכא. ואדמקשה מענבים איין וזיתים אשמן. טפי איכא לאקשויי מיין איין קודם שיקפה. ומשמן אשמן קודם שיורד לעוקה (פ"א דמעשרות מ"ז) אע"כ כיון דתלוי ביד אדם להביאו לכלל חיוב לא מחשב מפטור על החיוב. תדע מדלא מצא הירושלמי שום דוגמא לפרש לעיל פ"א מ"ה דאין תורמין מפטור אחיוב. רק מלא הביא שליש אשהביא שליש. דבידי שמים תליא. וכ"ש בא"א כלל לבוא לידי חיוב כלקט ופאה ומעשר. ואף דאפשר למתשיל עלה. לאו מצוה לאתשולי עלה. גם אז פנים חדשות באו לכאן:

כ' הר"ב העומדים להוציא שמן. וכתב עלה רבינו הנ"ל [אות כב] וק' הא הוי דבר שלנגמ"ל וצ"ע עכלה"ט. ואקוד על אפי לפני ה'. כי הציצו עיני הטרוטות. כעין הנשר המכהה חמה בכנפיו וכאשר הערתי סי' לא. אמנם לאשר גם הר"מ כ' כן. נ"ל דכוונת רבותינו דר"ל שראויין להוציא שמן. אבל מיירי ביחדם לאכילה. ולכן דקדקתי וכתבתי ודלא כמשמע מהר"ב וכו':

תורמין זיתי שמן. העומדין להוציא שמנן וכו' לשון ר"ע ז"ל. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא הזיתי שמן לא נגמרה מלאכתן ונראה דזיתי שמן גם הם רגילות לכובשם והם יותר משובחין מזיתי כבש כיון שהם שמנים ע"כ וי"ס שכתוב בהן אין תורמין זיתי שמן וכו' ופשיטא שהוא טעות גמור:

ויין שאינו מבושל וכו' אבל מבושל מתקיים יותר. ובירושלמי א"ר יוחנן מחלפא שיטתיה דר' יהודה דבריש פרק בתרא דמכילתין תנן אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו משמע דמבושל יפה מן מה שאינו מבושל לר' יהודה ותירץ ר' אלעזר לא מחלפא תמן תנינן בכהן וכאן בבעלים כלומר שאינו מבושל יפה לשתיה אלא דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו אבל בעלים דצריכין לתרום מן היפה לא חיישינן במתקיים יותר. ה"ר שמשון ז"ל. ועי' עוד במ"ש לקמן ריש פ' בתרא. ומצאתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל נ"ל לתרץ קושיא זו הכי דמתני' מיירי ביין שנתבשל מגתו דזה לא הוי משובח משום דהוי כמו דבש שאינו משובח כמו היין אבל משנה דהתם מיירי בכהן שיש לו יין ישן שהוא תרומה ורוצה לבשלו שאז נשאר בטעמו והוי משובח כן נ"ל לפרש עכ"ל ז"ל:

זה הכלל כל שהוא כלאים בחבירו. סימנא יהב תנא למאי דקאמר לעיל כל מין חטים אחד ולהכי קאמר כל שהוא כלאים בחבירו כדמפורש בפ"ק דכלאים. לא יתרום מן הרע על היפה. דתרומה קרויה חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו' לך נתתים ותורם מן היפה על הרע דכתיב בהרימכם את חלבו ומתרגמינן שופריה. הר"ש שיריליו ז"ל:

חוץ מן הזונין על החטין שאינם אוכל. פי' מפני שאינם אוכל ובירושל' דייק הא דבר שהוא אוכל הויא תרומה מתני' ר' ישמעאל בר' יוסי דתניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין עבר ותרם תרומתו תרומה רבי אומר יין וחומץ שני מינין הן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה: