משנה טהרות פרק ב׳ משנה ח׳

כבר התבאר. שהאוכל אוכל שני ישוב שני לטומאה ושם התבאר ג"כ שהשני לטומאה מטמא משקה חולין וכבר ביארנו פעמים רבות שאלה המשקין טמאין ישובו תחלה ולכן לא יעשה בבית הבד לבלתי יטמא השמן ולשון התוס' האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד מפני שהוא שני והשני מטמא המשקין לעשותו תחל' ואמרו על משקה הקדש ירצ' לומר על טהרת הקדש ואמר לטמא שנים ולפסול אחד כל עוד שתשמעהו בכל המשנה והש"ס כונתו שיהיה הראשון והשני טמאים והשלישי פסול כמו שהתבאר במשפט טומאת תרומה ואשר אמר שהוא [צ"ל כחולין] (באוכלין) יהיה הראשון טמא והשני פסול ואלה השלשה סברות בחולין שנעשו על טהרת הקדש וכקדש דמו ואין הראשון טמא והשני פסול לבד והשלישי טהור בחולין:

לא יעשם בבית הבד. וכיוצא בזה שנינו במ"ז פרק בתרא דב"ב ושם פירשתי. והר"ב העתיק לא יעשה. וכ"ה במשניות שבגמרא דפוס ישן:

הרי אלו כחולין. טעמא כתבתי במ"ב (ד"ה לטהרות):

הרי אלו כתרומה. כתב הר"ב והני תנאי תרווייהו ס"ל חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו וכלומר בין לענין שאין בו רביעי למגע. ובין לענין האוכלו שלא נפסל גופו. וזהו שכתב הר"ב בספ"ב דחגיגה דלאו כקודש דמו לכל הדברים. ומ"ש הר"ב שאין דבר כו' אלא קדש מקודש. גמ' פ"ב דחולין ד' ל"ה. ופרש"י קדש גמור שקדש גופו כגון בשר קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהן ומנחות שקדשו בכלי. אבל ג' של קדש המקודשת בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא דמסכת טהרות בפ"ק ע"כ. והעתיקה הרמב"ם בפירושו בפירקין מ"ה:

האוכל אוכל שני ר"ל אפילו רק מאכל שני. וכ"ש מאכל ראשון. אבל מאכל שלישי שאכלו מותר ליגע בתרומה. ורק לאכול אסור:

לא יעשם בבית הבד ר"ל לא יעשה שם שום דבר בטעינת הזיתים ונתינתן תחת הקורה. לכבשן בבית הבד. משום דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה [כנדה דו"ב]. ואפילו להרמב"ם [פט"ז מאוכלין ה"ט] דס"ל דמותר לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה. אפ"ה לטמא בידים אסור בחולין קודם שהופרש תרומתן. ונ"ל דהאי לא יעשה דהכא אינו לשון דחיקה כמו גט מעושה. שהוא לשון עיסה [כגיטין דפח"ב]. וכמו שפירשנו בס"ד [פ"י דב"ב נ"ב]. דהתם שאני. שנזכר במשנה זיתים. להכי שייך שפיר לומר ועשם. ר"ל תדחקם ותכבשם. משא"כ במשנתנו שלא נזכר שם רק בית הבד. מסתבר דהאי לא יעשה, לשון עשייה ממש והתעסקות הוא. כגון לטלטל הזיתים ממקום למקום בבית הבד:

וחולין שנעשו על גב קדש ר"ל וכל חולין ששמרן בטהרה בקודש. שלא יגעו אפילו בשלישי לטומאה:

הרי אלו כחולין דאפילו אם נגעו בשני לא נעשו שלישי. אלא הוא כשאר חולין טהורים:

הרי אלו כתרומה שאם נגעו בשני נעשו שלישי ועולה לקודש הנוגע בו רביעי [וכלעיל מ"ו]. אבל אם הי' נידון זה שנעשה עט"ק כקודש ממש. הרי אם נגע בשני. נעשה ראשון כלעיל [סי' ל"ט]:

ונ"ל עוד דמה"ט נקט בית הבד. דהיינו מקום כבישת הזיתים. ולא נקט גת. שהוא מקום דריכת הענבים. היינו משום דבעי לאשמעינן רבותא. דלא מיבעיא גת. בוודאי האוכל מאכל טמא. לא יתעסק שם בטלטול הענבים. דהרי כבר הוכשרו משבצרן (כשבת דט"ז). אלא אפילו זיתים שאין נכשרין במסיקתן. עד שיגמור למסוק כפי הצורך למלוי בית הבד (כלקמן רפ"ט). להכי סד"א דמקמי הכי שרי לעשות שם בבית הבד בטלטול הזיתים. קמ"ל דאפ"ה גזרינן מקודם אטו אח"כ. וא"כ אי נימא דהאי לא יעשה דמשנתנו לשון דחיקה וכבישה הוא. מה לי זיתים או ענבים. ומ"ש בית הבד דנקט. אמנם מ"ש הר"ב ומטמא משקין להיות תחלה. במחכ"ר היא שלא לצורך. דהרי הזיתים כבר הוכשרו משגמר למסוק. וא"כ הרי שני שבחולין פוסל את התרומה [כלעיל מ"ו]:

לא יעשה בבית הבד גרסינן וי"ס דגרסי יעשם במ"ם. ופשוט הוא דר' אלעזר ב"ר צדוק צ"ל בלתי יו"ד בכל מקום שהוא מוזכר. וכתב הרמב"ם ז"ל ושלש מחלוקות בדבר איכא מ"ד שהן כחולין ואיכא מ"ד שהן כתרומה ואיכא מ"ד שהן כקדש ופסק ההלכה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמי ושהראשון טמא והשני פסול לבד ע"כ:

בפי' רעז"ל שאין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קדש מקודש בלבד. אמר המלקט פי' מקודש בכלי שרת. ובשר קרבן שהן קדושת הגוף ולא קדושת פה וכדתניא השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר בלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי שרת אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינם לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד. ופליגי הני תנאי דמתני' דהכא נמי אברייתא שכתבתי לעיל בסי' ו' ורב יצחק דס"ל התם בפרק שני דחולין תנא דחולין שנעשו עט"ה הרי הן כתרומה משמע התם דתרומה טהורה נמי מטמאה קדש: