משנה טהרות פרק ב׳ משנה ו׳

כבר נתבאר בגמרת תרומה ובמסכת חולין (דף לג:). שהוא רוצה פה באמרו שנעשו על טהרת הקדש ואמר שזה האוכל שלישי נגע ברביעי של קדש פוסלו וישיבהו פסול כמו שקדם לך וכן אם נגע בחולין שנעשו על טהרת הקדש וזו היא משנה ראשונה אשר אמרו חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו בכל הדברים וכבר ביארנו בשני מחגיגה (דף כ.) של זה בשש מעלות הראשונות לבד ואמנם ה' האחרונות והיא הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. הרביעי בקדש פסול [היד צ"ל] היא מטמאה חבירתה בקדש צ"ל אין בין אוכלים טמאים נגובים בידים מסואבות בקדש אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כי הקדש לבדו נתייחד לא חולין שנעשו על טהרת הקדש וכבר נתבאר לך שהרביעי אינו פסול בהן וכן השלישי אמנם הן בענין מגע טומאות כחולין כמו שהתבאר בסוף נדה (דף עא.) וכל מה שתמצא במשנה מזכרון שלישי [בחולין] שנעשו על טהרת הקדש היא משנה ראשונה ואחר ביאר ואמר שזה אשר אמרנו ששלישי בתרומה עושה רביעי בקדש אמנם זה שלישי של תרומה עצמה אמנם שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה אמנם ימצא בה לעולם שנים טמאים ואחד פסול ואפי' בקדש ולא תעבור ממנה הטומאה לאוכל רביעי כלל וזה כוונת אמרם אבל אם נעשו לטהרת תרומה מטמא ב' ופוסל אחד משל בזה שיהיה אוכל ראשון של חולין שנעשו על טהרת תרומה שנגעו בו אוכלין של קדש הנה הוא ישימם שני ויהיו טמאים ואם נגעו אלו האוכלים באוכלי קדש ג"כ הנה זה האוכל ישוב פסול ולא יטמא זולתו ואע"פ שהוא קדש ומאשר הגיע בטומאתו אמנם מחולין שנעשו על טהרת הקדש לא תעבור הטומאה ממנו זולת אל השלישי ואפילו היה השני והשלישי אשר הוכנה להן הטומאה קדש והבן זאת הכוונה שהיא בתכלית העיון ויהיה לשון זה הדבר להוסיף הכוונה והביאור כן השלישי שבתרומה מטמא [משקה] קדש ופוסל אוכלין של קדש ושל חולין שנעשו על טהרת קדש בד"א בתרומה עצמה אבל חולין שנעשו על טהרת התרומה שנים טמאים והשלישי פסול ואפי' היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש הואיל והראשון של חולין נעשו על טהרת תרומה והבן זה והיה זוכר לדברינו בטומאת משקין בפתיחת זה הסדר:

לאוכלי תרומה. כמו מאכלי תרומה. וכן בגמרא פ"ה דסוטה דף כ"ט אוכלי קדש ומשקי קדש וכן בר"פ ב' דמעילה בגמ'. ופי' הר"ב מ"ז פ"ח דפרה:

מטמא שנים ופוסל א'. פי' הר"ב דג' של תרומה חשוב אצל הקדש כאילו נטמא בשרץ עצמו. דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש. כדתנן בפ"ב דחגיגה. אבל אוכלין אין נעשין אב לעולם. לא מדברי תורה ולא מדבריהם. כמו שהשרישנו הרמב"ם בפ"י מהאה"ט (ה"ט) ולפיכך לא נוכל לחשבם כי אם כנטמאו בשרץ שיהיו ראשון:

מטמא משקה חולין ועושהו תחלה. וכ"ש דעושה תחלה למשקה תרומה וקודש. דכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה. חוץ מטבו"י [פרה פ"ח מ"ו]. וכ"ש ראשון שבחולין שדינו כך. אלא נקט שני. מדבעי למנקט ופוסל לתרומה. ואילו ראשון שבחולין טמויי נמי מטמא לתרומה:

ופוסל לאוכלי אף דכבר תני לעיל הכי במשנה ג' דהשני פוסל. הכא מפרש טפי. דלא תימא דהאי פוסל היינו אף לחולין. קמ"ל הכא דפוסל רק למאכלי תרומה. וכ"ש למאכלי קודש. אבל אינו מטמא לתרומה וקודש [כלעיל כ"ח]:

השלישי שבתרומה וכ"ש ראשון ושני שבתרומה. רק נקט שלישי מדבעי למנקט פוסל. [וכלעיל ל"ה]:

מטמא משקה קדש ועושהו תחלה. דמדפוסל את הקודש. עושה למשקין של קודש תחלה. אבל משקין של חולין או של תרומה שנגעו בשלישי של תרומה טהורי' [רמב"ם פי"א מאהט"ו ה"ח. ונ"ל דלהכי הקילו גבה טפי מבשני של חולין שעושה גם למשקה חולין תחלה. ה"ט משום דטומאה בתרומה לא שכיחי ול"ג בה רבנן]:

ופוסל לאוכלי ר"ל רק למאכלי קודש. אבל חולין ותרומה שנגעו בשלישי של תרומה. טהורים:

שנעשו לטהרת הקדש אסיפא קאי. וה"ק הא דאמרי' בשלישי של תרומה. אינו רק פוסל מאכלי קודש. זהו דוקא בשהיה שלישי זה של תרומה שנעשה על טהרת קודש. דמדהיו נזהרין בטהרתו כבקודש. לפיכך דינו כשלישי של קודש ממש. שהקודש שנוגע בו נעשה רק רביעי. והוא פסול:

אבל אם נעשו לטהרת תרומה דבהיה שלישי זה, תרומה שנעשה רק על טהרת תרומה. אז חמירא טומאתו טפי. דאפילו הוא שלישי, עושה לקודש ממש שנוגע בו שני. דטהרת תרומה טמאה היא אצל קודש. ונחשב שלישי של תרומה זה כאילו נגע בשרץ:

ומכאן נמי מוכח כדברינו שם. דשני שבחולין הוא רק פוסל לקודש. דאל"כ האיך לא אשתמט תנא הכא לאשמעינן דעכ"פ מטמא לקודש. ותו דאי ס"ל דמטמא לקודש. הוה שפיר טפי למתני במשנה דעושה לתרומה שלישי. דאז ממילא שמעינן. דכל שלישי שבתרומה עושה תו רביעי בקודש. אע"כ דשני שבחולין. גם לקודש רק פוסל הוא אלא דנקט רבותא. דשני שבחולין אפילו לתרומה פוסל:

כך פירשתי ע"ד הר"ש והרא"ש והר"ב ורב"א. כל הנביאים מתנבאים בסגנון א'. דכשהשלישי שבתרומה נעשה ע"ט תרומה מטמא את הקודש ועושהו שני. וסמכו רבותינו א"ע על הא דאמרינן [חולין לה"א] שטהרת תרומה. טמאה היא אצל קודש. וא"ת א"כ מה אריא דנקט תנא שלישי של תרומה. לאשמעינן רבותא טפי. דאפילו תרומה טהורה ממש מטמא קודש. י"ל דדוקא כשהתרומה כבר טמאה אפילו הוא רק שלישי גזרו. מדחזינן שכבר לא נזהרו בשמירתה. להכי חיישינן שמא נתעצלו אח"כ יותר בשמירתה ונגעה גם בשרץ. אבל בכל תרומה טהורה ליכא למיחש כלל. וא"כ כ"ש שכך הדין בחולין. דהרי בחולין נזהרים פחות הרבה מבתרומה. ולפיכך רק כשהחולין טמאים אפילו הן רק שני. אמרינן דעושה רק לקודש הנוגע בו שני. אבל כשהחולין טהורים אז תרומה או קודש שנגע בו טהור. דדוקא בבגדים גזרו שיהיו בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. ובגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קודש [כחגיגה פ"ג]. אבל במאכלים טהורים של זה וזה לא גזרו טומאה. וכן מצאתי לרב"א שכתב כן להדיא [בפרקין מ"ג]. אולם רבינו משה ינחנו פה במעגלי צדק בפירושו במשנה. והאריך למעניתו. אבל תוכן דברי קדשו. דהאי אבל אם נעשה על טהרת תרומה דנקט תנא. לא קאי אתרומה דנקט מקמי הכי. בתרומה שנעשה על טהרת קודש. רק אחולין קאי. והכי קאמר תנא. שלישי שבתרומה. פוסל למאכלי קודש. ואפילו נעשו המאכלים ההם רק על טהרת קודש. והן באמת חולין או תרומה. אפ"ה מדנעשו ע"ט קודש. נפסלו כשנגעו בשלישי שבתרומה. וכל זה בשהיה שלישי זה תרומה ממש אבל בשהיה שלישי זה חולין. רק שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד הדין אינו טמא כלל. ולפיכך שלישי כזה אינו פוסל לקודש לעשותו רביעי. אפ"ה עכ"פ קודש שנוגע בראשון או שני של חולין שנעשו ע"ט תרומה. דינו כאילו נגע תרומה בטומאה ההיא. כגון ראשון של חולין שנעשו ע"ט תרומה שנגע בקודש. נעשה קודש ההוא שני. ושני זה שנגע תו בקודש. עושהו שלישי. וכשחזר שלישי זה ונגע תו בקודש, טהור לגמרי. דאע"ג דכל הנוגעין, קודש היו. אפ"ה כיון שהראשון שעל ידו בא הטומאה לאלו הנוגעים. לא הי' רק חולין שנעשו על טהרת תרומה. קילא טומאתו. ואינה מתפשטת להלן משלישי. זהו כל תוכן דברי רבינו למדקדק בפירושו כאן. והנה בספרו יד החזקה [פי"א מאהט"ו] פירש הדברים יותר. שכתב שם [ה"ט] וז"ל. חולין שנעשה ע"ט תרומה. שלישי שבהן אינו עושה רביעי בקודש שנגע בו. ושם [ה"ח] כתב דשלישי של תרומה ממש. עושה רביעי בקודש וכו'. והשתא מדברי רבינו נלמוד. דאף לבתר מאי דאמרינן [חולין לה"א] דהאוכל שלישי של תרומה או אפילו רק שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. מחשב האדם האוכל כשני לענין מגע קודש. ועושה להקודש שלישי. משום דטהרת תרומה טמאה היא אצל קודש. וכך כתב רבינו בעצמו [שם הי"ב]. וק' לפ"ז א"כ האיך כתב רבינו שם [ה"ח] דשלישי של תרומה ממש אם נגע בקודש עושהו רק רביעי. ואמאי וכי חמור האדם שאכל השלישי. טפי מהשלישי בעצמו. שכשנגע בקודש עושהו רק רביעי. והאדם שאכל השלישי עושה להקודש שנוגע להיות שלישי. וכ"ש דק' מ"ש שם [ה"ט] דשלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. כשנגע בקודש לא פסלו. א"כ נימא הקודש לאדם שאכל השלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. מטמאיך לא טמאוני ואתה תטמאני [ככלים פ"ח מ"ד ופרה פ"ח מ"ב וכו']. י"ל דדוקא באדם שאכל שלישי של תרומה. או שאכל שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה אמרינן דמדאכל טומאה דייש בטומאה. וחיישינן דלמא כמו שאכל תולדה זו הקל. דהיינו שלישי. שמא אכל נמי תולדה היותר חמור דהיינו ראשון או שני ונתהווה עי"ז שני [כפ"ב מ"ב]. וכדגזרינן מה"ט בכל דייש בטומאה. דהרי מצורע אע"ג דטבל בז' חוזר וטובל בשמיני לביאת מקדש. מדדייש בטומאה [כיומא ד"ל ע"ב]. וכ"כ מחוסר כפורים צריך מה"ט טבילה לאכילת קדשים דמדדייש בטומאה חיישינן שמא חזר ונטמא אחר טבילתו ולאו אדעתיה [כחגיגה כד"ב ורמב"ם פי"ב מאהט"ו הט"ו]. מיהו רק לקודש מחמרינן כן, מצד מעלה. אבל לענין תרומה. אמרינן דלא יהא האדם האוכל השלישי חמור מהמאכל השלישי בעצמו. שאינו פוסל במגעו את התרומה. ולהכי רק אסור לאכול תרומה עד שיטבול. אבל מותר ליגע בתרומה אפילו לכתחלה [רמב"ם פי"א מאהט"ו הי"א]. וכל זה דיין האדם שאכל השלישי. אבל המאכל שלישי של תרומה או של חולין שנעשה ע"ט תרומה. לא חיישינן שמא אחר שנטמא ונעשה שלישי נטמא טומאה יותר גבוה ונעשה שני. נמצא שיטמא גם תרומה. ליתא. דאע"ג דכבר נטמא מזהר זהיר בטהרתה. מדכתיב משמרת תרומותי. בב' תרומות הכתוב מדבר. דגם בתרומה טמאה מוזהר לשמרה לבלי תתטמא יותר [כבכורות לד"א]. ולפיכך שלישי של תרומה רק בנגע בקודש עושהו רק רביעי. אבל שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. נחות חד דרגא. דבנגע בקודש הו"ל כנגע ברביעי וטהור לגמרי. ואגב ראינו לבאר פה המדרגות שבין טהרת תרומה לטהרת קדש. ונקרא שמו בישראל גרם המעלות. א) תרומה טהורה עצמה. וכ"כ חולין טהורין עצמן. טהורים לקודש [ירושלמי ספ"ב דחגיגה]. ב) אבל אדם הטהור לא יגע בקודש לכתחלה [כמשנה ספ"ב דחגיגה]. ורק בנגע בדיעבד בקודש טהור [כרמב"ם רפי"ג מאהט"ו]. מיהו כל זה בלא הסיח דעתו מלאכול תרומה. דבהסיח דעתו מלאכלה. אף תרומה מטמא במגעו עד שיטבול. ואפ"ה אם אמר ברור לי שלא נטמאתי. מותר לאכול תרומה. ורק אפ"ה צריך שיטול ידיו מקודם שיאכל. ורק ליגע בתרומה מותר בלי נט"י. מדברור לו שלא נטמא. אבל אפ"ה אסור ליגע בקודש לכתחלה עד שיטבול. וכדאמרן [טהרות פ"ז מ"ח ורמב"ם פי"ג מאהט"ו ה"ג]. והא דהחמירו באדם טהור לתרומה דאסור ליגע בקודש [כלעיל סי' א']. ומ"ש ממאכלים טהורים דאמרינן גבייהו דאפילו לכתחלה מותרים ליגע בקודש. ואי"ל דה"ט. משום דדוקא במאכלים טהורים מזהר זהיר בהו אינש טפי שלא יתטמאו. משום דכשיתטמאו א"א תו שיתטהרו שוב בטבילה. משא"כ באדם שכשיתטמא אפשר שיתטהר בטבילה. או דנימא דרק באדם מדאפשר שיטבול קודם שיגע בקודש. להכי החמירו עליו שיטבול לכתחלה קודם שיגע בקודש. משא"כ במאכלים טהורים. ליתא. דאי משום הנך תרתי טעמי. א"כ הו"ל נמי להחמיר גם בכלי שטף הטהור לתרומה דאסור ליגע בקודש עד שיטבול. והרי בש"ס [חגיגה דכג"א] משמע דגם בכלי טהור מזהר זהיר בי' מלהתטמא [כל דלא חזי למדרס]. אלא ה"ט. משום דרק באדם גזרו לכתחלה שלא יגע בקודש עד שיטבול. מדדרכו להתנועע תמיד ממקום למקום חיישינן עכ"פ לכתחלה. דילמא בא אל הטומאה ונטמא ולאו אדעתי'. וכדאשכחן כה"ג בסתם ידים. מדהן עסקניות. יהיו שניות [כטהרות פ"ז מ"ח]. משא"כ במאכלים וכלים טהורים. דהן נחין במקומן לא חיישינן שהובא הטומאה אצלן. או הן אצל הטומאה. ג) אבל בגדי אדם הטהור לאכול תרומה. שנגעו בקודש. נעשה ראשון [רמב"ם רפי"ג מאהט"ו] והחמירו בבגדים. מדמצוי שישבה עליהן אשתו נדה ולאו אדעתי' [ונ"ל דה"ה שאר כלי הראוי למדרס. והוא טהור לתרומה. עושה לקודש שנוגע בו ראשון מה"ט]. ד) שלישי שבתרומה שנגע במאכל קודש נעשה רביעי. [ולהר"ש ושאר רבותינו הנ"ל נעשה שני]. ובנגע זה השלישי במשקה קודש. נעשה זה המשקין תחלה. אבל שלישי שבתרומה שנגע במשקה תרומה, טהור. וכן רביעי שבקודש שנגע במשקה קודש, טהור (רמב"ם פי"א ה"ח מאהט"ו. ועיין ראב"ד ורכ"מ שם). ה) שלישי שבחולין שנעשה על טהרת תרומה. ונגע בקודש. נשאר בטהרתו. וכן משקה קודש שנגע בשלישי זה, טהור [רמב"ם שם ה"ט]. ו) אדם האוכל שלישי שבתרומה. או שלישי שבחולין שנעשה על טהרת תרומה. מותר ליגע בתרומה. אבל אסור לאכלה עד שיטבול. אבל אדם שאכל שלישי של תרומה או שלישי של חולין שנעשה ע"ט תרומה. ונגע אח"כ האדם בקודש. נעשה הקודש שלישי. ורק אדם האוכל שלישי שבחולין שנעשה על טהרת קודש. הר"ז טהור לגמרי. ומותר ליגע אף בקודש (רמב"ם שם הי"ב.). אולם השלמת ענין סדר המדריגות עיין בהלכתא גבירתא בסתר המדרגה:

השני שבחולין פ' השוחט (חולין דף ל"ה) ואפשר ששם היא ברייתא שהלשון שם הוא כך השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה והשלישי מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קדש בחולין שנעשו על טהרת הקדש:

שנעשו על טהרת הקדש אבל אם נעשו על טהרת תרומה וכו' כצ"ל. ומה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' ע"פ הגמרא שהוא כמו אילו שנה התנא וחולין שנעשו על טהרת הקדש והביאור כן השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש ושל חולין שנעשו על טהרת הקדש בד"א בתרומה עצמה אבל חולין שנעשו על טהרת תרומה שנים טמאים והשלישי פסול ואפילו היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש הואיל והראשון של חולין נעשו על טהרת תרומה. ובכולה מתני' יש לו דרך אחרת ע"ש: