משנה טהרות פרק ב׳ משנה ג׳

כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול ודע זה ודע גם כן שהטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו פוסל ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל וידענו שהשני שבחולין טמא מאמרו (ויקרא י״א:ל״ג) וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני ואמר הש"י יטמא ולא יהיה בחולין שלישי לעולם ולשון הגמרא שאין שני עושה שלישי בחולין וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (ד' ל.) ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכן יתבאר בגמרא חולין (ד' לה.). ונזיד הדמע הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא דמע כמו שאמר (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר וכבר התנה בש"ס (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבא ממנו כזי' בכדי א"פ ולזה מותר למעוט שיעור התרומה אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכ' אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומ' אין ראוי לו לאכול התרומ' אע"פ שלא יפסול אות' בנגיע' ובי"ב מזבחי' (דף צט:) אמרו שלישי של תרומ' עצמה אסור לאכול ומותר ליגע באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיע' לא עבוד רבנן מעלה ושמור אלו העקרי':

השני פוסל. טעמא במשנה ב' פ"ה דסוטה. וע"ש:

והשלישי נאכל בנזיד הדמע. כתב הר"ב דדוקא כשאין בנזיד הדמע כזית תרומה בכדי אכילת פרס. דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית. ואין שום אכילה מצטרפת בין כזית דכל איסורין. בין ככותבת ליה"כ. אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי א"פ. שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים. רש"י פרק ב' דחולין דף ל"ה. ועל אכילת החולין טמאים לא הוזהרו אפילו הכהנים הר"ש ותוס' דחולין:

טמא ומטמא הר"ש והרא"ש והר"ב פי' דה"ק טמא בעצמו. ומטמא תרומה. וכבר הקשה הרא"ש על פי' זה. דתרומה מאן דכר שמי'. ונדחק לתרץ דכיון דקתני ומטמא א"כ ודאי בתרומה מיירי. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ורב"א זצוק"ל פי' דכולה בחולין קמיירי. וה"ק טמא בעצמו. ומטמא עוד א' בחולין. ור"ל פוסלו. ורש"י ותוס' [חולין לד"ב ולה"א] הביאו ב' הפירושים [ע"ש ודו"ק]. ול"מ היה נ"ל מדהוה מצי למתני הראשון שבחולין מטמא דמדקרי לי' ראשון מי לא ידעינן דראשון טמא. אלא לאו ש"מ דלדיוקא נקטה. וה"ק הראשון שבחולין אפשר שיהיה הוא לבד טמא. אבל לא יעשה להנוגע בו טמא. והיינו לענין כשהשני שיגע בראשון זה שוב יגע בחולין. הרי יהי' חולין ההם טהורים לגמרי. א"כ ע"כ דרק הראשון הזה נקרא עליו שם טמא שתתפשט הטומאה ממנו ולהלן עד השני. אבל השני אין עליו רק שם פסול. אבל אפשר שנוכל לומר על ראשון זה שהוא מטמא. דהיינו לענין אם שני שיגע בו. שוב יחזור ויגע בתרומה או בקודש. תתפשט הטומאה ממנו בתרומה עד שלישי ובקודש עד רביעי. נמצא שגם על השני חל שם טמא:

השני שבחולין:

פוסל לדעת רבותינו ה"ק. פוסל. דהיינו שפוסל לתרומה לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ר"ל והשלישי הזה אינו עושה רביעי בתרומה [וק"ל הרי סתמא קתני. וא"כ היכי קאמר ולא מטמא הרי עכ"פ מטמא לקודש. ולרב"א הי"ל דכולה מתני' בשנגע בחולין מיירי. פסול גרסי'. וכן הוא הגירסא במשניות שבש"ס וגם ברמב"ם [פי"א מאהט"ו ה"ב]. אבל בש"ס [חולין לד"ב] גרסינן פוסל]. וה"ק השני שבחולין הוא עצמו פסול. ומפרש התנא. דלהכי נקרא פסול מדאינו מטמא שוב לחולין שנוגע בו לעשותו שלישי. ונ"ל ל"מ דה"ק פוסל לתרומה שנוגע בו לעשותו שלישי. ואינו מטמא. ששלישי זה של תרומה שאינו שלישי רק מדנגע בשני של חולין. להכי [אינו פוסל] לקודש שנגע בו לעשותו רביעי. וכ"כ בנגע שני זה בקודש. אינו מטמאו רק פוסלו. ואי גרסינן פסול אתיא שפיר טפי. דה"ק פסול לענין חולין שנוגע בו שהוא טהור:

ולא מטמא ואינו מטמא כשיגע בתרומה ובקודש אינן רק פסול:

והשלישי שלישי בחולין לא משכח"ל. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. אלא ה"ק. אם המאכל שנגע בהשני הי' חולין שנעשה על טהרת תרומה. והרי מצד מעלה דינו כתרומה. וא"כ נעשה שלישי:

נאכל בנזיד הדמע ר"ל ליגע בתרומה פשיטא דשרי. דהרי אפילו שלישי של תרומה ממש אינו עושה רביעי. אלא אפילו באכילה מקלינן גבה. דאע"ג דכל האוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. נפסל גופו מלאכול תרומה. וכדאמרן. אפ"ה אם שלישי זה הוא נזיד דהיינו מקפה רכה. מותר לתבלה עם יין ושמן של תרומה. שנקרא בתורה דמע. מדהן מימיי. וכמ"ש מלאתך ודמעך לא תאחר [שמות כ"ב]. אולם טעם ההיתר משום דאין מתבלין המאכל רק במעט יין ושמן. וא"כ משום דהנזיד והיין והשמן שתבלוה בה שניהן לחין. הרי יש בילה בלח [כר"ה יג"ב]. ונתערבו יפה. באופן שאין כזית תרומה בכדי אכילת פרס של מקפה שלישי זו. וכיון דגם בנטמא אפילו באהט"ו ואכל פחות מכזית תרומה בכדאפ"ר פטור לפיכך מסתבר דבנטמא בטומאת הגוף זה. שאכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה. שאין בו סרך תרומה דאורייתא. והרי מדאורייתא אפילו אכל ראשון של תרומה ממש מותר לאכול תרומה. וכ"ש שלישי של חולין דמדאוריותא טהור לגמרי. וזה אפילו דרבנן ממש אינו. מדהוא רק מעלה בעלמא. להכי מותר אף לכתחלה לערב בשלישי זה תבלין תרומה ולאכלם ביחד. אבל מאכל ראשון ושני ממש. אפילו הן של חולין. אסור לאכלן אפילו בנזיד הדמע. אע"ג שאין כזית בכדי אכילת פרס. דאע"ג דכל האוכל מאכל טמא אסור רק מדרבנן לאכול תרומה. אפ"ה כיון דטומאה ראשון ושני של חולין דאורייתא נינהו. גזרינן בהו אפילו בחצי שיעור. והא דנקט שהשלישי עצמו נאכל בנזיד הדמע. רבותא קמ"ל. דאע"ג שהשלישי בעצמו מעורב עם התרומה. ואיך יבטל הטומאה לתרומה. אפ"ה שרי. וכ"ש באכל תחלה חצי פרס משלישי זה מותר לאכול אח"כ נזיד חולין טהורים שנתבלה ביין ושמן של תרומה. שהרי אין בהנזיד כזית תרומה בכדי אכילת פרס. אבל תרומה בעינא. אפילו חצי שיעור. אסור לאכול אחר אכילת נזיד זה. רק בנזיד שרי. מדכבר נתבטל ברוב:

אבל אי"ל דבשהיה הנוגע תרומה לא תני מינה רק עד משנה י'. אבל הכא רק בשהי' המגיע והנוגע חולין קמיירי. וה"ק טמא ומטמא. ר"ל יש שראשון שבחולין זה. רק הוא עצמו טמא. אבל לא הנוגע בו. שלא יהיה רק פסול. והיינו בנגע הראשון זה באוכלין חולין. ויש שיהי' ראשון זה גם מטמא. שיהיה גם הנוגע בו טמא. דהיינו בשנגע גם במשקין חולין שיתהוו ע"י נגיעה זו תחלה רק דא"א לומר כן. דא"כ היאך קאמר בסיפא דשני אמ"ט. הרי שני מטמא משקה.

וחילי משים דכיון דהא דשני של חולין עושה שלישי. רק מק"ו דטבו"י ילפינן [כסוטה כט"א]. א"כ די לבא מן הדין להיות כנידון. והרי גם טבו"י אינו רק פוסל תרומה או קודש [כמעילה דח"ב]. ועיין ברש"י שם בסוטה [ד"ה ככר] שלא זכיתי להבינם. וצ"ע:

ומה"ט נקט תנא לשון נזיד הדמע. ולא נקט כפשוטו נאכל בתבלין של תרומה. אלא דבעי לאשמעינן דדוקא בשניהן נזיד. דהיינו רוטב לח. ושרק מדומע ומעורב. דהיינו שמתובלת בתרומה. ואז מדמתערב יפה. לא יהא כזית תרומה בכדי אכילת פרס של התבשיל זה [כחולין לה"א]:

אמנם לא ידענא. למה שינה רבינו הר"ב טעמו. וחלק עלינו את השוין. דבכאן פירש. שאם נתערבה התרומה כבר בחולין שנעשו שלישי. מותר לאכלו. א"כ נאכלת דוקא קאמר תנא. ולקמן במשנה ד' פי' דמותר לערבו. א"כ נאכל דקאמר תנא. מקיל טפי מרישא. דמותר אף לערבו לכתחלה. ומ"ש הא מרישא. והן אמת שגם רש"י [חולין לד"ב] פי' בבבא זו. שכשנתערבה עם תרומה מותר לאכלה. אמנם כמדומה לאו דוקא נקט בדיעבד. דהרי גם הרא"ש והר"ש מתנבאים בסגנון א' גם בבבא זו שמותר לתתו לכתחלה לתוך המקפה. וכן בדין. דאין כאן חשש מבטל איסור לכתחלה. מדאין בנגיעת התרומה בשלישי של חולין זה רק זהירת בעלמא. ולא עדיף מתרומת ח"ל שג"כ טמאה היא. שמותר לערבה בידים כדי לאכלה [כבכורות כז"א]. ורב"א פי' והשלישי שבחולין. היינו כל חולין שנגע בשני שבחולין. מותר לאכלו בנזיד הדמע. ר"ל בתבשיל תרומה. מדאין שני עושה שלישי בחולין כלל. ולפיכך א"א שיטמא התרומה. ומשמע מדברי רבינו דאף שיש כזית בכדי אכילת פרס שרי. אולם זה דלא כפי סוגית הש"ס חולין הנ"ל. אלא כן ארחת רבינו. שהוא כמלך הפורץ גדר לעשות לו דרך. כי רב חילו ועצום עושה דברו. וגם בל"ז יש לדקדק בדבריו. דא"כ למה נקט נזיד הדמע דוקא הול"ל מותר לאכלה עם תרומה ביחד. וגם עם תרומה בעינא מותר לאכלה:

והקשה הקשה כברזל ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל, מה איצטריך לאשמעינן דחמישי נאכל בנזיד הקודש. והרי אפילו רביעי של קודש נאכל בנזיד הקודש. וכמבואר במשנה ד'. ואת"ל דמשנה ד' נקט לרבותא דהיתירא. דאפילו רביעי מותר לאכלו בנזיד. מדאין בו כזית בכדי אכילת פרס. ומשנה ה' נקט לרבותא דאיסורא. דאפילו חמישי דאקליש טומאתו. דוקא בנזיד שרי. ולא במעורב ממנה טפי מכזית בכדאפ"ר. עכ"פ ק' הרי לעוסקי בחטאת א"א לבטל בנזיד. דהרי אין מונין ראשון ושני בחטאת ונטמא גם המבטל. ותי' ע"ר זצוק"ל. דהתם רק בדבר שהוא בעין. ולא כי הכא בתערובות לח שאין הנטמא בעין. ע"כ תוכן ד"ק של ע"ר זצוק"ל. ול"מ אני בו"ת היה נ"ל לתרץ ב' הקושיות בחדא מחתא דכל הני נאכל בנזיד דקתני במשניות ג' ד' ה'. היינו דמקלינן רק היכא דנעשה על טהרת דבר שהוא למעלה ממנו במדרגה. וכגון בשלישי מקלינן לאכלו בנזיד התרומה. ורק זה בשהשלישי הוא חולין שנעשה ע"ט תרומה. הא שלישי של תרומה ממש. אסור לאכלו אפילו בנזיד תרומה. וכ"כ רביעי דשרי לאכלו בנזיד הקודש. זהו דוקא בשהרביעי הוא תרומה שנעשה ע"ט קודש. הא רביעי של קודש ממש אסור לאכלו בנזיד הקודש. ורק חמישי של קודש שנעשה על טהרת פרה. שרי לאכלו בנזיד הקודש. מדאין בו כזית בכד אפ"ר. הא ביש בו כזית בכדאפ"ר. היה אסור לאכלו מדנשמר לחטאת ונקרא עליו שם טומאה. מיהו גם באין בו כזית בכד אפ"ר. אע"ג דמותר לאכלו. אפ"ה נשאר בטומאתו לחטאת ומטעם דאין מונין ראשון ושני בחטאת, ודו"ק:

השני פוסל ולא מטמא גרסינן הכא. וכתוב שם בסוף הלכות טומאת אוכלין דזה שנאמר הראשון שבחולין טמא ומטמא והשני פסול לא שיהיה אסור באכילה דמדכתיב גבי קדשים והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מכלל שהחולין מותרין אלא למנות ממנו לתרומה ולקודש ע"כ בשנוי לשון קצת כדי לקצר. והאי דראשון עושה שני בחולין ותו לא ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש כולהו מדאורייתא ילפינן להו בספ"ק דפסחים ונלע"ד דלפי זה כיון דקיימא לן דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה לא משכחת ראשון ושני ושלישי ורביעי דקתני במתני' אלא ע"י איכל למשקה או משקה לאוכל שהן מטמאין זה את זה מה"ת כדיליף התם בפ"ק דפסחים. ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם הר"ש ז"ל: