משנה טהרות פרק י׳ משנה ה׳

אמר מי שיאכל בידים מסואבות מן הסלים ועל אלו הענבים שנתבקעו ונטפו אינו מוכשר ולכן אם נפל לגת הגת טהור שהענבים אשר יחותכו לאכילה לא הוכשרו ואם היה אוכל מתוך העביט ומן המשטח של עלים בידים מסואבות ונפל ממנו גרגר יחידי לגת אם היה זה הגרגר בריא וקצה העץ אשר יתלה בו הגרגר קבוע בגרגר עד שלא תצא ממנה לחות הנה זה הגרגר טהור וזהו כונת אמרו יש לו חותם ואם היה מוסרך זה הקצה ונשאר הגרגר מגולה הראש הנה יטמא בידו הטמאה מפני המשקה אשר בזה הראש ובתוס' (פי"א) אמר אין לו חותם טמא בד"א אם נגע במקום חותם אבל לא נגע במקום חותם טהור ואחר שב ודבר בענבים טמאים שנטמאו בידו באמצעות המשקה אם נפלו לגת ודרכן הוא דבור מבואר ממה שקדם לנו פירושו בשלישי מזאת המסכת:

אם יש לו חותם טהור. שאף ע"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן מ"מ אין אוכל מטמא כלי ואפילו אם ע"י דריכה יצא ממנו משקה אין אותו משקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה כדפי' הר"ב לקמן גבי כביצה מכוון:

טהור. והוא שלא נגע במשקה. הראב"ד פ"ט מהט"א (הלכה ד') ואף ע"פ שפשוט הוא נ"ל שהכריחו לכתוב כן. מדבסיפא מתנה במקום המופנה:

במקום המופנה. פירש הר"ב מקום פנוי כו' לא יין ולא ענבים. דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:

האוכל מן הסלים כשאחזן ממעל להגת ואכלן:

הרי הגת טהורה דהרי בכה"ג לא ניח"ל במשקה היוצא וכלעיל. ולא נקרא משקה לקט"ו מהידים השניות:

מן העבט ומן המשטיח של עלים שכשיצאו מהן משקין בהנך. אינן הולכים לאיבוד. ושפיר נקראין מה"ט משקין להכשיר ולקט"ו:

ונפל ממנו מתוך ידיו לתוך הגת:

אם יש לו חותם ר"ל אם בגרגר שנשר מהאשכול נשאר בתחתיתו קצת מהענף שעי"ז לא יוכלו משקין לצאת מהגרגר:

טהור הגת וכל אשר בתוכו טהור. דאפילו בצרן לגת. ונמצא שכבר הוכשר הגרגיר לקט"ו גם בלי משקה. והרי נטמא א"כ הגרגר מהידים. עכ"פ אין הגרגר חוזר ומטמא הגת. דאוכל טמא אפילו יש בו כביצה. אמ"ט כלי. וגם אם יש תוך הגת שאר ענבים כשנפל זה הגרגר לתוכו. לא נטמאו מהגרגר שהרי אין בגרגר כשיעור לטמא אחרים. ותו אפילו היה בהגרגר כביצה. אפ"ה לא היה מטמא שאר הענבים שתוך הגת. שהרי הגרגר לא נעשו מהידים שניים רק שלישי. שאינו חוזר ומטמא תרומה. ומכ"ש לטבל שדינו כחולין [כלעיל סי' כ"א]. ואפ"ה נקט תנא גרגר. שאין בו כשיעור. משום רבותא דסיפא. דבאין בו חותם. אפילו גרגר שאין בו כשיעור נטמא הכל:

אם אין לו חותם טמא דהידים שנגעו בהמשקין שבפה הגרגר, טמאוהו. וטפת משקין זה נעשה מהידים תחלה. והוא חוזר ומטמא הגת וכל אשר בתוכו. דמשקה א"צ שיעור אפילו לטמא אחרים. ואע"ג דעכ"פ אין בהטפה הקטנה זו בכדי ליגע בהגת ובכל הענבים. עכ"פ כשידרכום ויצאו משקין רבים. ויתטמאו מהטפה טמאה. והן יטמאו הכל. מיהו כל זה בלקחן ממשטיח עלין. דהרי בצרן לגת. אבל בלקטן לאכילה. אפילו אין עליהן חותם לא היה נטמא הטפה מהידים. דמדלקטן לאכילה לא ניח"ל במשקין היוצאין. ואין עליהן שם משקה להכשיר ולקט"ו [כלעיל כ"ב]. ומה"ט לא מחלקי הכי ב"ה בין יש או אין עליהן חותם. דבין כך וכך מותרים ליתנן בידים מסואבות:

נפלו ממנו ענבים שנפלו איזה ענבים שגרגריהן סתומין מהאשכול שהובצר לגת ונטמא מהידים:

ודרכן במקום המופנה שדרך אותן ענבים שנשרו מהאשכול. במקום שבגת שהיה פנוי ונגוב ממשקין. וגם ענבים אחרים לא היו שם במקום ההוא. דאל"כ היו נטמאים מהענבים הטמאים שנפלו. שהרי היו יחד כביצה. וכדמסיק. וא"כ מה היה מועיל שאין בהענבים שנפלו רק כביצה מכוון. הרי גם כשיסחט טפה הראשונה. ישאר גוש ענבים כביצה. והוא יטמא להמשקין היוצאין כשנדרכו:

כביצה מכוון טהור דאע"ג דגרגרי הענבים היו מחוברים יחד בהשרביט ומדמחוברין בידי שמים מצטרפין כולם לכביצה [ורק השרביט עצמו שהוא יד אינו מצטרף להשלים שיעור כביצה. וכריש עוקצין]. והרי הגרגרים ההם כבר טמאים היו. אפ"ה לא יכלו לטמא המשקין כשיצאו. דמדלא היו רק כביצה מכוונת. להכי כשיצא מהן הטפה הראשונה. לא ישאר בהגרגרים שיעור כביצה בכדי לטמא המשקין. ובעוד המשקין בתוך הזג. לא נטמאו עם הזג. דמשקין מפקד פקידי. ר"ל הן כגוף אחר המופקד בתוך הזג כמונח בקופסא [כפסחים ל"ג ע"ב]:

נטמאת בכביצה והטפה ההיא טימאה הגת וגם כל המשקין שיוצאין אח"כ:

וקשה לי יתטמא המשקה מהזג. מדנגע בו בעודו בתוכו. ואע"ג דאין בכל זג כשיעור. עכ"פ הרי כבר אמרו שהשרביט שכל הגרגרין מחוברין בו. הוא מצרפן לכביצה. ואת"ל דאע"ג דהשרביט מצרפן. אפ"ה אינן כביצה רק עם המשקה הכנוס בכל גרגר. והרי המשקה ההוא מדמפקד פקיד טהור. וא"כ איך יקבלו המשקין טומאה מהזגין שאין בהן עצמן כביצה. ליתא. דע"כ המשקין שבתוך הזגין אף שלא נטמאו עם הזגין אפ"ה מצטרפי לכשיעור כביצה לטמא אחרים. דאי לא תימא הכי קשה סיפא דקאמר דכשהוא יתר מכביצה. דסתמא משמע אפילו קצת. דהיינו רק כשיעור הטפה היוצא. אז נטמא המשקה היוצא. וקשה ואמאי הרי בזגין הנשארין אין בהן בלי המשקין שבתוכן עדיין שיעור כביצה. אלא ע"כ צ"ל דאף שהמשקין שבתוכן נשארו בטהרתן. אפ"ה מצטרפין להשלים שיעור כביצה להזגין לטמא עי"ז טפה היוצאת. ונ"ל טעם הדבר דלא משקין שבתוכה משומר. דאע"ג שהוא עצמו נשאר בטהרתו. שאין מקבל טומאה כלל. אפ"ה כל עוד שמחובר להאוכל מצטרף להשלים שיעור כביצה של האוכלין [כריש עוקצין]. וא"כ ה"נ קודם שידרכום. הול"ל שיצטרפו המשקין שבתוך הגרגרין להזגין להיות שיעור כביצה. ויטמא שוב כל זג להמשקין שבתוכו מדנגעו בהן מתוכן. י"ל דמגע שבתוכו הו"ל מגע בית הסתרים. דאע"ג דקיימא לן חיבורי אוכלין כמאן דמפרתו דמי. ולא מחשבו בית הסתרים [כחולין ע"ג א']. היינו רק כשמחוייב בסוף לחלקן מהדדי. וכגון עובר שהוציא ידו מבית הרחם ונשחטה אמו. דהרי היד אסור. וצריך לחתכו מהנשאר [כתוס' חולין שם ד"ה חיבורי]. משא"כ הכא. וכי מחוייב לסחוט היין מהזגין. להכי מחשב שפיר מגע שבפנים מגע בית הסתרים. מיהו לרש"י פסחים [ל"ג ב']. בלא זה לא קשה. שכתב וזה לשונו שהמשקה שבתוך הזג אינו לא אוכל ולא משקה. ואין מקבל טומאה כלל [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ג מ"ד סי' י' ודו"ק]. ואין להקשות דעכ"פ להוי זג חיבור להמשקין מטעם שומר וליתטמא עמו. תי' אאמ"ו עטרת ראשי הגאון זצוק"ל. דמדא"א ליגע במה שבפנים לא מחשב שומר [כחולין פ"ט מ"ה]:

ואע"ג דבקדמו משקין טמאין. מתבטלין בהרוב טהורין שנתערבו בהן אח"כ [כמכשירין פ"ב מ"ג] היינו בשהטהורין מחוברין שאין מקבלין טומאה. ולא כשהן תלושין [ועמ"ש בס"ד ידים פ"ב סי' י"ז] ויאמר הקטע היוצא בקב אשר מסרו לנו רבותינו דפירושי זה הוא על דעת נותני לחמי האבירים ה"נ הר"מ והר"ש והרא"ש. אולם הנני נתך בתוך תמיהתי. הרי כל הנך בבות רק בידים משואבות מיירי. וכמ"ש רבותינו בעצמן וכיון איך אפשר שהאשכול שהוא שלישי יטמא להענבים שבגת. או להטפה משקה שיצא מהאשכול. והרי אין שלישי מטמא או פוסל לאוכלין או משקין. ועל קושיא זו לא נסתפק בתירוץ הר"ש שהבאנו לעיל ביכין סי' כ'. דהך תנא ס"ל דטבול לתרומה כתרומה דמי. דלו יהי' שהי' אשכול תרומה ממש אפ"ה לא היה נעשה מבידים רק שלישי. ואיך יטמא להענבים שבגת ולהטפה היוצא הרי שלישי שאינו פוסל שוב תרומה. אינו מטמא משקין להיות תחלה [כפרה פ"ח מ"ו]. וגם בתירוצינו שהבאנו לעיל סי' כ'. דמיירי בשנעשה על טהרת תרומה. גם מזה לא נמצא תרופה לקושיא זו. ומטעמא דאמרן. ולא נשאר לנו פליטה אלא לומר כתירוץ האחר שהביא הר"ש במשנה ד'. דס"ל להאי תנא דפרקין דהתם ידים תחילות וכר"ע ברפ"ג דידים וא"כ יהיו כל הבבות הללו דלא כהלכתא. דהרי קיי"ל דסתם ידים רק שניות הן [כשבת דף י"ד ב']. ומה"ט באמת הרמב"ם כשהביא בבא זו דמשנתינו בחיבורו (אוכלין פ"ט ה"ד) הסיב העניין דמיירי כשנפלו הענבים מידי אדם טמא. דאז שפיר אפשר שהאשכול שבידו יהיה ראשון או שני. ואפשר עוד דלדעת הרמב"ם כמו דמשנה ו' דלקמן. אע"ג דנקט סתמא שהיה עומד ומדבר ונתזה צנורא מפיו. ומיירי בע"ה כמו כן משנתינו. וכן כל הנך בבות דלעיל. מיירי בע"ה העוסקין בבית הבד ולא נטהרו עדיין מהבעה"ב וא"כ הרי ע"ה נידון כאב הטומאה ויתישבו א"כ בזה כל הקושיות הנ"ל: ולולא מסתפינא מרבותינו הי' נ"ל דהאי ונפלו ממנו ענבים דנקט תנא בבבא זו. קאי אבבא הסמוכה לעיל מינה. דהיינו שנפלו ענבים מהגת שנטמא מהגרגר שאין בו חותם שנפלו לשם. שע"י המשקה הטמא של הגרגר. נעשו כל הענבים שבגת שני. ודרך הענבים השניים שנפלו מהגת. במקום מופנה דהיינו במקום טהור. שלא נטמא עדיין מהגרגר בלא חותם ובזה יתיישב הכל בס"ד:

בפי' רעז"ל ולא ניחא ליה במאי דטייף. אמר המלקט ל' הרא"ש ז"ל ולא ניחא ליה במאי דנטיף וכי היכי דאין משקה מכשיר אם לא שיהיה לרצון. ה"נ אין שם משקה עליו להקל טומאה אם לא שיהיה לרצון ע"כ:

עוד בפי' רעז"ל אלא מחמת טומאה שקבלה כשהיתה אוכל. כ' הח' ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל נראה מדבריו ז"ל שהוא סובר כמ"ד משקין מיבלע בליעי דאי כמ"ד מפקיד פקידי אין במשקין שום טומאה כלל ואפילו לנסכים כשרים כדאיתא התם בפ' כל שעה ומיהו אפילו למ"ד מיבלע בליעי אין עליהם תורת משקין להיות תחלה אלא תורת אוכל ע"כ:

נטמאת מכביצה. כך מ"מ: