משנה תענית פרק א׳ משנה ב׳

אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו': סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה

וביום טוב הראשון של פסח הראשון והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה:

אין שואלין כו'. פי' הר"ב היינו אין מזכירין כו'. וסתמא כרבי יהושע. וא"כ רבי יהודה אתא ופליג. וכדמשמע מלישנא דר"י אומר ובגמרא נמי מוכח דרבי יהושע ור' יהודה לא אמרו דבר אחד דאמרינן רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו של לולב שאין מברכין עליו עוד ולא אמרינן וכרבי יהודה. ותו בגמ' לעיל דף ג' ע"א איתא בהדיא דר"י דאמר האחרון מזכיר לא אתא כרבי יהושע דאמר מיו"ט האחרון הוא מזכיר. וקשיא ר"ב אדר"ב דבמתניתין דלעיל פי' דהלכה כרבי יהושע. וכאן מפרש דהלכה כרבי יהודה. ואפשר דלעיל לא פסק כרבי יהושע אלא לגבי ר"א. והרמב"ם נמי כתב הלכה בתרווייהו ומפרש למשנתינו סמוך לגשמים היא תפלת מוסף כו' כמו שביאר רבי יהודה. ואע"פ שהלשון ר"י אומר לא קשיא דטובא אשכחן דכוותיה ולא פליג כמ"ש במשנה ה' פ"ג דבכורים מ"מ בגמרא איתא בהדיא דמוקים להך רישא כרבי יהושע. ודר' יהושע ורבי יהודה לא אמרו דבר אחד:

העובר לפני התיבה כו'. משום שאין מזכיר אלא עד שיכריז הש"צ להכי תני העובר כו'. וכן מזכיר בלשון יחיד. כ"כ הרא"ש. וכתב הר"ן דבפסח דלא תלי בש"צ ה"ל למתני במוסף [זוכרין] אלא איידי וכו'. א"נ דתלי נמי בש"ץ להכריז הטל. ומיהו לשון מזכירין דלעיל השנוי בלשון רבים כבר מיושב במה שכתבתי שם ותדע דהא תו בכולה מתניתין דלעיל תני נמי בלשון יחיד:

האחרון מזכיר. פי' הר"ב המתפלל מוסף שמנהגם היה שהעובר לפני התיבה בתפלת מוסף אינו אותו שעבר בשחרית. כמ"ש ב"י סמן קי"ד וכבר כתבתי כן בשם הר"ן במשנה ז' פ"ד דר"ה. וקצת יש לדקדק אמאי קרי ליה התם השני והכא קרי ליה האחרון. וכתבו התוס' והרא"ש ובירושלמי קאמר אמאי איני מזכיר מאורתא פירוש בתפלת ערבית. ומשני דלית תמן כל עמא ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהא אגודות אגודות. ולדכרו בצפרא פירוש ובתפלת שחרית. ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מדאורתא. ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:

הראשון אינו מזכיר. פירש הר"ב אינו מזכיר גשם אלא על. וכ"כ הרמב"ם. אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שהזכיר הטור בסימן קי"ד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:

האחרון אינו מזכיר. ירושלמי מ"ט דר"י כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ויזכיר מבערב וכו' כדלעיל:

עד שיעבור הפסח. אפשר לי לומר שסובר דכיון שאין מתחילין להזכיר. אלא ביו"ט אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח. ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח כמו במשנה דלקמן ואין כל כך עוברי דרכים בחג הפסח שהגשמים יפסיקום ואע"ג דבהתחלה מתחיל ביו"ט האחרון מיהת שאני התחלה דאי לאו דבימי הסוכות סימן קללה לגשמים היה להתחיל מיו"ט הראשון ולפי' מתחיל ככלות ימי הסוכה:

שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. ותנאי דפליגי ס"ל דאין למדין מהא דניבא יואל לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם הנביא שאע"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו וירד להם גשם וגו' בראשון:

אין שואלין את הגשמים לומר ותן טל ומטר:

אלא סמוך לגשמים ר"ל אף דפליגי רבי אליעזר ור"י בהזכרת משיב הרוח, עכ"פ בשאלה מודו דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן [במ"ג]:

האחרון המתפלל מוסף:

הראשון המתפלל שחרית:

האחרון אינו מזכיר והכי קיי"ל [א"ח קי"ד]. מיהו בתפלת לחש יאמרו הצבור משיב הרוח במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח:

עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח כמו שמתחיל משה"ר באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואע"ג דלעיל לא קאמר ר' יודא הכי. תרי תנאי אליבא דר"י:

ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון דר"ל בניסן, אלמא דבכל חדש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה:

והיינו להך לישנא דש"ס [ד"ד ב'] דשאלה לחוד והזכרה לחוד. ור"ל אף שמזכיר משה"ר, אפ"ה ביום חול שלאחריו אינו שואל ותן טל ומטר. א"כ מה"ט בסוף פלוגתת ר"א ור"י קודם שהזכיר דברי ר' יודא, קאמר תנא אין שואלין וכו' דר"ל רק ר"א ור' יהושע ס"ל הכי, משא"כ לר' יודא אית תנא דס"ל לר' יודא דתיכף כשמתחיל להזכיר משה"ר, ישאל ביום חול שלאחריו. כש"ס שם [ד"ד ב']. מיהו לאידך לישנא [שם], דלר"א ור' יהושע שאלה והזכרה חדא מלתא היא, ור"ל תיכף כשמזכיר ביו"ט מתחיל מיד לשאל ביום חול שלאחריו. א"כ מ"ש מתניתין אין שואלין וכו', אינו לר"א דהרי ר"א ס"ל דמזכיר ביום א' דחג, ואיך ישאל בחוהמ"ס אחריו, שהוא סי' קללה, והרי ר"א בעצמו אמר אף אני לא אמרתי לשאל אלא להזכיר. אלא ר' יהושע קא"ל, וה"ק א"כ לעולם יהיה מזכיר, אלא אין שואלין הגשמים אלא סמוך לגשמים, ומדשאלה והזכרה חדא מלתא, להכי לא יזכיר רק ביום אחרון של חג, ומיד ביום חול שלאחריו ישאל. א"כ מה"ט נקט לה תנא להך אין שואלין מקמי מלתא דר' יודא, דלר' יודא אית תנא דס"ל אליביה דשאלה והזכרה לאו חדא מלתא היא. ומה"ט נ"ל נמי דלא הזכירו ר"א ורבי יהושע עד אימתי יזכיר, כמו שאמר אליבא דר' יודא, דפשיטא דסופה כתחלתה, דפוסק שניהן ביום א' דפסח, והרי כל עיקר טעמא דר' יהושע דפליג אר"א וס"ל שלא להתחיל ביום א' דסוכות, הוא רק מדגשמים בחג סי' קללה, א"כ בהפסקה כ"ע מודו דמפסיק שניהן ביום א' דפסח, וכדקאמר בש"ס לחד מ"ד אליבא דר' יודא]:

ר' יהודה אומ' העובר לפני התיבה ביד בפ' שני דהלכות תפילה סי' ט"ו ואיתא במלתא דר' יהודה בפרקין דף ד' וכתב הר"ן ז"ל הא דנקט העובר לפני התיבה ולא תנא דבי"ט האחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית ובי"ט הראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי דאמרינן בירושלמי בריש מכלתין אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד מזכיר כדאיתא התם ואיידי דנקט ר' יהודה מילתיה בי"ט האחרון של חג נקט נמי הכי בי"ט הראשון של פסח אע"פ שאין הפסק גשם והזכרת טל תלויה בש"צ א"נ דאפי' בטל אין מזכירין בצבור עד שיכריז ש"צ הר"ן ז"ל:

האחרון מזכיר היינו המתפלל מוסף פי' ה"ר יהונתן ז"ל שהיה מנהג הקדמונים להיות להם שני חזנים אחד לתפלת יוצר ואחד לתפלת מוסף ע"כ: וכתוב בתוס' י"ט הראשון אינו מזכיר פי' הרב אינו מזכיר וכו' משיב הרוח ומוריד הטל ע"כ אכן בספרים שלפנינו בכולן מצאתי מוריד בלי וי"ו: ומסיק בירושלמי דקדמייתא היא דר' יהודה אמרה בשם גרמיה ותנייתא דקאמר עד שיעבור הפסח אמרה בשם ר' יהודה בן בתירא וכתב הרא"ש ז"ל שבסדר רב עמרם כתוב שאחר שהזכיר ש"צ במוסף מתחילין העם להזכיר בתפלת המנחה ודייק כן מלישנא דמתני' ולא נהוג עלמא וגם ר"א ור' יהושע לא הזכירו בדבריהם חילוקא בין ש"צ לשאר העם ור' יהודה לא נחלק עליהן אלא בזמן הזכרה ולא בא לחדש דבר אחר ע"כ: ובגמ' בברייתא קתני ר' יהודה אומר משום ר' יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר וכו' ומסיק בגמ' דהאי ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא וכדאיתא בברייתא אחריתי ר' יהודה אומר משום בן בתירא העובר לפני התיבה בי"ט האחרון וכו' וזימנין דקרי לי' בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמא דאבוה: ודע דר' יהושע דמתני' ור' יהושע דברייתא דקאמר משעת הנחתו תרויהו ר' יהושע בן חנניה נינהו בר פלוגתיה דר' אליעזר הגדול אלא דמשמע בפירוש רש"י ז"ל שכתב בדף ג' וז"ל האמור משעת הנחתו דהיינו בשביעי והכא קתני יום טוב האחרון של חג דהיינו בשמיני ע"כ כלומר וא"כ ר' יהודה משום ר' יהושע בן חנניה משמע דסבירא ליה לרש"י ז"ל דס"ל לתלמודא דמוכרחים אנו לומר דודאי תרי תנאי אליבא דר' יהושע דתנא דמתני' ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום טוב האחרון של חג מתחילין להזכיר ותנא דברייתא ס"ל אליבא דר' יהושע בן חנניה דמיום הושענא רבא מתחילין אחר שבירך על נטילת לולב והכי ג"כ משמע מן התלמוד דף ג' במאי דקאמר אי ר' יהושע נימא חד יומא אכן מתוס' ז"ל בדבור המתחיל משעת נטילת לולב משמע שחולקים על רש"י ז"ל. ונראה עוד לע"ד שצריכין אנו לומר דהא שפירש רש"י ז"ל בסוף ע"א דדף ד' וז"ל ר' יהושע היא דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים וכו' צריך לומר שהוא טעות וצ"ל דהיינו יום שביעי וצ"ע לע"ד ומ"מ ר' יהודה משום ר' יהושע היינו ר' יהושע בן בתירא כדכתיבנ':

עד אימתי שואלין וכו' בנדרים פ' קונם תנן עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח וגרסי' התם בירוש' ר"מ כדעתיה ור' יהודה כדעתיה דהכא: ומשמע שמה שכתוב בהרא"ש ז"ל א"ל ר' יוסי במקום ר"מ טעות הוא:

שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון מדקאמר בראשון סתמא משמע כוליה ניסן: ואפשר לפרש שהפסיק לא מייתי ר"מ רק סתמא דמתניתין ויתפרש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: ובגמ' א"ל רב נחמן לר' יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן א"ל הכי א"ר יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה יתר הגזם אכל הארבה וכו':