משנה סוכה פרק ג׳ משנה ח׳

אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה כו': והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף כו': מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כו': מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו כו': למה שאמר בתחלת הפרק כדי לנענע שהודיעך כי מצותו הנענוע הודיעך היכן מנענעים וצורת זה הנענוע מוליך ומביא מעלה ומוריד והלכה כר"מ ואין הלכה כר"ע:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה. פי' לאגוד הלולב עם ההדס והערבה כמ"ש גבי נפרדו עליו. וטעמיה דר"י מפרש בגמרא דף ל"ג דיליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב. דכתיב הכא (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם. וכתיב התם (שמות י"ב) ולקחתם אגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן אגודה הלכך במינו דוקא דאי לאו הכי ה"ל ה' מינין ועובר משום בל תוסיף:

רבי מאיר אומר אפילו במשיחה. כרבנן דברייתא דלית להו לקיחה לקיחה וא"צ אגד. ואמרינן בסנהדרין בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ח) דאי א"צ אגד לית ביה משום בל תוסיף דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. דאינו חבור עם השאר. והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו:

במשיחה. רש"י פי' חוט של משיחה. וכן במשנה ג' פ"ב דר"ה. ומיהו במשנה ג' פכ"א דכלים תנן חוט ומשיחה ש"מ דתרי מיני נינהו. ובסוף כלאים פי' הר"ב משיחות יתירים וחבלים וא"כ ז"ש הר"ב בכלים חוט ומשיחה וחבל אשגרת לישן. וחבל היינו פי' דמשיחה. ובערוך מפרש משיחה יתר. [*ופי' הרמב"ם כתבתי במשנה י"ג פי"ז דכלים]:

במינו היו אוגדים אותו למטה. פי' הר"ב וזה לנוי בעלמא. וכן לשון רש"י וז"ל בגמרא נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשיר מצוה. לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף:

אין אוגדין את הלולב ר"ל לאגדו יחד עם ההדס וערבה:

אלא במינו דס"ל צריך אגוד מדאורייתא, וכל שיש תוך האגוד מין אחר, איכא בל תוסיף:

אפילו במשיחה [שנירכען]. דס"ל א"צ אגוד. והכי קיי"ל. מיהו מצוה לאגדו מפני זה אלי ואנוהו. ונוהגין לקשרו בג' מקומות [תרנ"א]:

בגימוניות של זהב [גאלדטרעססען]:

במינו היו אוגדין אותו מלמטה וכיון דאגוד זה רק לנוי ולא למצוה ליכא גביה בל תוסיף:

אלא במינו. נראה לע"ד דלאו דוקא במינו דה"ה במיניו אפי' לר' יהודה כיון דטעמיה משום דאי מייתי מינא אחרינא הוו חמשה מינים ועבר על בל תוסיף דרחמנא אמר ארבעה מינין ולא יותר אבל אם אגדו בענף הדס או ערבה או אפי' של אתרוג קרי' ביה שפיר מינו ואע"ג דרבא לא קאמר בגמ' רק אפי' בסיב ואפי' בעיקרא דדיקלא אפשר דלרבותא נקט הכי דאע"ג דצריך תקון ומלאכה עד שיהא ראוי לאגוד בו אפ"ה אגדינן ביה אפי' לר' יהודה:

מעשה באנשי ירושלים וכו'. ביד הלכות לולב פ"ז סי' י"א י"ב:

ר"מ אומר אפי במשיחה. פי' רש"י ז"ל חוט של משיחה ונלע"ד דמשיחה הוא חוט יותר גם מעט מסתם חוט ואשמועי' דלרבותא נקט משיחה אע"פ שהוא גס אפי' הכי אם רצה לאגוד בו אוגד ואע"ג דלאו הדר הוא כלל וכ"ש בגימוניות של זהב כמעשה שמביא ראיה ממנו דפשיטא דכשר אע"פ שאינו ממין הלולב:

בגימוניות של זהב. כמו הלכוף כאגמון וכן שנינו ג"כ בשבת פ' במה בהמה ואין העגל יוצא בגימון:

א"ל ר' יהודה משם ראיה במינו. וכו' גרסי'. אכן י"ס דכל האמרו לו עד הסוף ל"ג ליה כלל:

בפי' ר"ע ז"ל. ור' יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד. אמר המלקט בגמ' בברייתא בפירקין דף ל"ג ויליף לה לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דהתם כתב בהדיא ולקחתם אגודת אזוב ורבנן לית להו לקיחה לקיחה אלא משום זה אלי ואנוהו איגדו ור"מ ס"ל בהא כרבנן: