משנה סוכה פרק א׳ משנה ג׳

פירס עליה סדין מפני החמה כו': נשר הוא דבר הנושר מן העלין והלולבין מן הצמחים שמסככין בהם.

וקינוף הוא ארבעה עמודים וכשפירש עליהם יהיה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה ובתנאי שתהיה בגובה העמודים י' טפחים או יותר.

ונקליטי המטה הם שני עמודים בלבד וכשפרש עליהם אינו סכך ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה מפני שפרט ואומר מפני הנשר:

מפני החמה. או תחתיה מפני הנשר. פירש הר"ב שלא יהו עלין וכו' על השלחן כפרש"י ולפי זה מפני החמה להגין על האדם מפני החמה. וכן מבואר בתוס' וכתב המרדכי דלא דמי לנאותה דכשרה [כמ"ש הר"ב] דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה ע"כ. ופ"א שכתב הר"ב שלא ינשרו כו'. כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו ליפול. ולפי זה מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. כך כתוב בתוספות:

קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב' י"ז) מתורגם קינופין על איגרא. וזה שכתב הר"ב שהן גבוהין נראה דרוצה לומר גבוהין עשרה דאל"כ מאי למימרא שהן גבוהין. ודאי שאין פורסין סדין על כלונסות שאינן גבוהין. דהיאך ישכב אדם שם אלא רוצה לומר שהן גבוהין כשעור והיינו עשרה טפחים. והוא כשיטת רי"ף ורמב"ם פרק ה' דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה אלא בגובה עשרה ויש לה גג. ועיין בסמוך:

נקליטי. בפסוק חור כרפס (אסתר א׳:ו׳) תרגום על דרגשין דנקליטהון דדהבא. ומה שכתב הר"ב משום דאין לה גג הוא הדבר אשר כתבתי לעיל דהר"ב ס"ל דתרתי בעינן גובה עשרה וגג טפח כיון דהכשיר סתם כל שאין לה גג ש"מ דאפילו בגבוה עשרה כמו שדקדק הר"ן מלשון הרי"ף. אע"פ שבעקרי הדינים חולק. ועיין בבית יוסף סוף סימן תרכ"ז:

פירס עליה סדין [טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך:

מפני החמה שלא יצטער בה:

או תחתיה תחת הסכך:

מפני הנשר שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה [מג"א תרכ"ט]:

או שפירס על גבי הקינוף הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה:

אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י"ט [תרכ"ז]:

פורס עליה סדין מפני החמה וכו'. פי' ר"ת ז"ל פירס עליה סדין כדי שלא תתייבש מפני החמה ואז תהא חמתה מרובה מצלחה ונמצא שקיומה והכשרה על ידי הסדין שאינו מניחה להתייבש וכן תחתיה מפני הנשר היינו שלא יפלו עלין ותהא חמתה מרובה מצלתה אבל חולקים אחרים עליו ומפרשים מתני' דהכא כפשטה אע"פ שאין הסדין מסייע להכשר סוכה כלל אלא שפירסה עליה כדי שלא תכנס בה החמה אפ"ה פסולה ור"ת ז"ל הוכיח דבריו ממתני' דבסמוך דהדלה עליה את הגפן וכו' וכתב עליו הר"ן ז"ל דלא מכרעא כמו שנכתוב בסמוך בשמו בס"ד וביד בפ"ה דהלכות סוכה סימן י"ז כ"ג כ"ד ובטור א"ח סי' תרכ"ז וסי' תרכ"ט:

או תחתיה מפני הנשר. דוקא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה ולא תימא דאורחא דמילתא קתני ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' כ"ה:

אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה. ירושלמי שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו פי' הרי"ף ז"ל כשם שאם הגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא שוכב תחת הסדין ונעשה הסדין עליו כאהל אין בכך כלום כך אלו השני נקליטין שבאמצע המטה כמו זרועותיו הם חשובין ואין בכך כלום ע"כ. ופסק בטור שם סימן תרכ"ז דהני נקליטין לא מכשרינן בהו אלא דוקא כשאינם גבוהין עשרה אבל אם הם גבוהין עשרה אסור אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא כתבו חילוק זה וטעמם תירץ הרב המגיד ז"ל ע"ע שם. וכתב הר"ן ז"ל לפום מאי דאתמר בגמרא מסתברא דשלשה דינים הם כילה ונקליטין וקינופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא היכא דאיכא תרתי לריעותא שיש לה גג וגבוהה עשרה ונקליטין דקביעי טפי מכילה אע"פ שאין להם גג כל שהן גבוהין עשרה אין ישנים תחתיהן קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אין גבוהין עשרה אין ישנים תחתיהן ע"כ: