משנה סוטה פרק ט׳ משנה ב׳

נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים כו': נאמר בתורה כי ימצא וכשהיה קרוב לעיירות העכו"ם השכרם לנו והם נקראות ספר הרי הוא כאילו המציא עצמו למיתה. ואמר ולקחו זקני העיר ההיא לפיכך אין מודדין לעיר שאין בה בית דין ומה שחזר ושנה לא היו מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד שלא תחשוב שהוא כשנמצא קרוב לעיר שאין בה בית דין בטל דין עגלה ערופה אלא מניחין זאת המדינה ומודדין לעיר אחרת שיש בה ב"ד. ונאמר בתורה באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה וירושלים לא נתחלקה לשבטים ולכך אין מביאה עגלה ערופה. ור"א אומר שהוא יכול לדקדק במדידה ומה שאמר הקרובה ואפי' קרובות ות"ק אומר צריך שיהיה קרוב לאחת יותר מן השניה כמו שיראה מן המדידה לפי שאי אפשר לדקדק עד שתאמר שיהיה רחוקות מאלו ב' העיירות בשוה וכבר דקדקו בגמ' בכורות (דף יח.) כשנמצא מכוון בין ב' העיירות יביאו עגלה אחת בשותפות. וכן הלכה:

נמצא סמוך לספר. כתב הר"ב דכתיב כי ימצא. פרט לממציא כו'. וכתבו התוס' בפ' הנחנקים (סנהדרין ד' פ"ו) דליכא לאקשויי אדהכא מדכתיב (דברים כ״ב:כ״ב) כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל. דאימא ה"נ פרט לממציא כו'. כגון בית פלוני דשכיחי ה"נ דפטירי. [ואין חילוק בין לשון פרט למצוי דהתם או פרט לממציא דה"נ בגמרא דהכא גרס פרט למצוי והרמב"ם בפירושו כתב פרט לממציא. ובחבורו פרק ט' מהל' רוצח נראה דגרס פרט למצוי. ועיין מ"ש במשנה ב' פרק ב' דמכות] דהכי נמי דרשינן מכי ימצא באדמה. דהוי כמסקנא דהתם דדרשינן מונמצא בידו וה"נ באדמה כמו בידו:

או לעיר שאין בה ב"ד. דבעינן זקני העיר וליכא. גמ':

דברי ר"א. גמ'. קסבר אפשר לצמצם וקרובה. ואפילו קרובות. פירש"י כמו ובהמה רבה (יונה ד') וכתב הר"ב ואין כן הלכה אלא שתיהן מביאין עגלה אחת בשותפות. והכי אמרינן בבכורות פ"ב דף י"ח דקסברי א"א לצמצם ויביאו בשותפות ויתנו ביניהן ויאמרו אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן. ואלו יקנו להם חלקם במתנה. ואם אלו וכו':

בשדה ולא צף על פני המים כל הג' הוי מצי למילף ממלת אדמה, אלא ניחא ליה טפי להביא מלה יתירתא לכל חד וחד באנפי נפשה:

נמצא סמוך לספר גבול עכו"ם:

או לעיר שרובה נכרים אף שיש בה ב"ד ואפילו בא"י, דכתיב כי ימצא חלל פרט לממציא עצמו למיתה, מדהלך שם יחידי:

או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין דהא בעינן (ויצאו זקינך) זקני העיר ההיא:

אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין ר"ל דמודדין רק איזה עיר של ב"ד היותר קרוב:

נמצא מכוון מצומצם:

ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה מדכתיב אשר ד' אלקיך נותן לך פרט לירושלים, דקי"ל דלא נתחלקה לשבטים, ודלא כרבי יהודה [מגילה דכ"ו א']:

והרמב"ם כ' שהיה צריך שיהיה ב"ד של כ"ג. והקשה בבאר שבע הרי בכל עיר מצוה למנות ב"ד, כמ"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ותירץ דמיירי באין תושבי העיר ק"כ, דאז אינה ראויה לב"ד כרפ"ק דסנהדרין. והכרו"פ ססי' ס"ג הקשה א"כ בלא"ה אין מודדין לעיר שאין בה ק"כ אף שקרובה יותר מעיר שיש בה ק"כ, דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, והניח בצ"ע. וי"נ הרב מהו' יעקב צבי שליט"א הגאבד"ק קעניגסבערג תי' דמיירי בעיר שאין בה ב' חכמים גדולים א' לדבר וא' לשמוע דאז אין מושיבין בה סנהדרין [כסנהדרין ד"ז ורמב"ם פ"א מסנהדרין]. ודפח"ח. אולם לפע"ד קו' הכו"פ בל"ז במח"כ לק"מ, דמי לא מצי איירי שהיתה העיר בת ק"כ פסולי עדות, דאז אין מושיבין בה סנהדרין, דהרי הק"כ שצריכים להושיב בה ב"ד היינו כדי ב"ד ועדים וזוממין וזוממי זוממין, וכדקאמר התם ולהנך רק כשרים בעינן:

שנאמר באדמה ולא טמון בגל. ואפילו לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה בשכחה פ' ששי דפאה ודרשי ושכחת עומר בשדה לרבות את הטמון דיש לו שכחה הכא מודו דדרשינן באדמה פרט לטמון דאי לרבויי לא איצטריך קרא דכיון דכתיב ברישיה דקרא כי ימצא חלל משמע כל היכא דמשתכח ואפילו טמון הלכך על כרחך כי אתא באדמה למעוטי טמון בא דתידרוש ביה על פני האדמה דאי לרבות לא איצטריך קרא והתם גבי שכחה ענייניה דקרא משמע לחיובא דמכיון דכתב רחמנא כי תקצור קצירך ושכחת עומר דמשמע שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי למה הדר רחמנא וכתב בשדה אלא לרבות את הטמון ומסיק בגמ' דלר' יהודה נמי נפקא ליה פרט לטמון מדומיא דקציר בשדה איצטריך לרבות שכחת קמה ורבנן נפקא להו שכחת קמה מקצירך בשדך ושכחת משמע ששכח את קצת שדהו ור' יהודה בשדך איצטריך למעוטי אם הפריח הרוח עמרים לתוך שדה חברו ושכחן כסבור שאינם שלו שאינם שכחה ורבנן מבשדה בשדך ור' יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה:

נופל ולא תלוי באילן וכו'. גמ' ת"ר חלל ולא חנוק דחלל לא מיקרי אלא בכלי ברזל כעין חרב חלל ולא מפרפר באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים ר' אלעזר אומר בכולן ואפי' מפרפר צף ותלוי ומוטל באשפה אם היה חלל עורפין דקרא לא בעי ר' אלעזר כדכתיב ומ"מ חלל יתירי טובא דכתיבי בפרשה דרשי למעוטי חנוק:

לעיר שרובה גוים. בירושלמי הגירסא שיש בה גוים וכן הוגה במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. עוד הגיה או לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין שאין מודדין אלא לעיר וכו' וכתב ובס"א ל"ג אלו הב' תיבות:

או לעיר שאין בה ב"ד וכו' דבעינן זקני העיר וליכא ובגמרא פריך כיון דתנא לעיר שאין בה ב"ד לא היו עורפין אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד ומשני דהא קמ"ל כדתניא מניין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד ת"ל ולקחו זקני העיר וכדפי' רע"ב ז"ל פי' רש"י ז"ל אלשון דגמרא דכתבינן וכך הוא תיקון לשון רע"ב ז"ל ואי לא הדר תנייה ה"א אין מודדין כלל קמ"ל וטעמ' הוי משום דכתב קרא ולקח זקנו וכו' ובגמ' אמרינן שאפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד והוא לשון הרמב"ם ז"ל שם רפ"ט וגם רש"י ז"ל כן פי' לשון בעליל דבגמ' שרוצה לומר במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו אעפ"כ מצוה לעסוק במדידה:

נמצא מכוון וכו' תוס' פ' השוחט (חולין דף כח.) ובגמ' פ' שני דבכורות דף י"ז:

שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר' אליעזר קסבר ר' אליעזר אפשר לצמצם המדה ושתיהן קרובות ולא טעו במדה וקסבר נמי קרובה דכתיב בקרא אפילו קרובות במשמע כמו ובהמה רבה. ואין כן הלכה אלא שתיהן מביאות עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו דס"ל אפי' בידי אדם אי אפשר לצמצם רש"י ז"ל שם בבכורות. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אלעזר. ובירושלמי משמע דגרסי' במתני' דברי ר"א וחכמים אומרים עיר אחת מביאה עגלה ערופה ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות דהכי איתא התם במשנה ובעי בגמ' עלה מ"ט דרבנן דכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל מ"ט דר"א דכתיב ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל ע"כ:

ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה יומא פ' שני דף י"ז ברייתא: