משנה סוטה פרק ז׳ משנה ה׳

ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן כו': מה שאמר בשבעים לשון רוצה לומר בכתיבת כל אומה מאלו האומות:

ברכות וקללות כיצד כו'. ומנלן דבלשון הקדש פירש הר"ב במ"ג וקשה למה לא נשנה במשנה:

והכהנים והלוים כו'. כדכתיב בסיפא דקרא דמייתי וכל ישראל וגו' נגד הכהנים והלוים. ובירושלמי רמי ליה דבפרשת כי תבא כתיב אלה יעמדו וגו' על הר גריזים שמעון ולוי. ר' אומר זקני כהונה ולויה למטה. ושאר כל השבט למעלה ר"ש אומר הראוי לשרת למטה. ושאר כל השבט למעלה:

ופתחו בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה רש"י. ובגמרא דף ל"ז ע"ב מפיק ליה מדכתיב (דברים י״א:כ״ט) ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'. מת"ל אם ללמד. שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל. הרי כבר נאמר (שם כ"ז) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכו' אלא להקדים ברכה לקללה:

ואלו ואלו שבהר גריזים ושבהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך. לא שהיו השבטים מברכין ומקללין. אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה. רש"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו וגו':

הפכו פניהם כו' ופתחו בקללה. בגמ' שם יכול יהו כל הברכות קודמות לקללות. ת"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה. ואין כל הברכות קודמות לקללות. ולהקיש ברכה לקללה. מה קללה בלוים אף ברכה בלוים. ומה קללה בקול רם. אף ברכה בקול רם. ומה קללה בלשון הקדש אף ברכה בלשון הקדש. ומה קללה בכלל ופרט [*ארור אשר לא יקים הרי בכלל ארור אשר יעשה פסל הרי בפרט וכן כולן] אף ברכה בכלל ופרט [*ברוך אשר יקים ברוך אשר לא יעשה פסל וכן כולן] ומה קללה אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכה אלו ואלו עונים ואומרים אמן.

ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו וכו' בשבעים לשון ונטלו את האבנים כו'. ובירושלמי עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:

בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת (דברים כ״ז:ג׳). זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן וכ"כ הרמב"ן מצינו בספר חגי [וברמב"ן כתוב תאגי] שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו. ע"כ. [ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על מספר י"ב אבנים שכל אבן משא איש. גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא] אבל רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות. [ע"כ] :

בשבעים ל'. כתב הר"ב בכתב של שבעים אומות כלומר בכתב ולשון של ע' אומות:

שנאמר באר היטב. דאם לא כן באר היטב למה לי. ויש מפרשים תיבת היטב עולה ע' כזה ה' ה"ט הט"י הטי"ב [*והתיבה עצמה כ"כ בספר] גור אריה:

ונטלו את האבנים. פירש הר"ב לאחר שהעלו העולות והשלמים כדכתיב (שם) והעלית עליו עולות. רש"י. [*וכתיב (שם) וזבחת שלמים. ומיהו קשיא לי דעדיפא ה"ל לפרש דאף הכתיבה היתה לאחר שהעלו העולות והשלמים. שכ"כ וכתבת על האבנים. אחר והעלית וזבחת וגו'].

ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון ר"ל אצל שומרון:

וכל ישראל אי"ל דהיינו אותן שלא החזיקום ב' ההרים, דהרי בירושלמי הכא משמע שששה שבטים שלמים היו בכל הר והר מדקאמר א"א לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטה וכו' ופליג אהא דקאמר מקמי הכא דלר"א ב' גבשושית עשו להן וקראו להן הר גריזים והר עיבל, אם כן לא היה אפשר שיעמדו ו' שבטים על גבשוש אחד, אלא הר הר ממש, ועמדו ו' שבטים על כל הר. אלא נראה לי דאהנך שעל גריזים ועיבל קאי, וכן משמע בקרא דיהושע דמייתי:

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו שנזכרו בגריזים ועיבל:

וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון בכתב ולשון של ע' לשונות. ולרבינו סעדיה גאון רק מנין המצות היה כתוב בע' לשון. ולרמב"ן כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה כתוב שם בע' לשון ודרך נס היה לכתוב הכל ביום א', ורק על י"ב אבנים שכל אבן משא איש:

ובאו ולנו במקומן נ"ל לא דר"ל שסתרו האבנים אחר הכתיבה, דא"כ ק' קו' הש"ס הכא [דל"ה ב'] דאם כן האיך אפשר שיעתיקו משם האומות בזמן קצר כזה, והרי עיקר הכתיבה היה כדי שיעתיקו משם האומות. גם כל הנסים שבאותו כתב לרמב"ן הנ"ל וכי בכדי היו. אלא דר"ל אחר שבנו המזבח מאותן אבנים והקריבו עליו, סתרו המזבח והביאו אבניו למלונם בגלגל, ושם הקימום וכתבו עליהן:

הקשה לי הרב מוה' יצחק אליהו מדובנא נ"י שבתורה כתוב שאמרו ברכות וקללות אחר שבנו המזבח. ובמשנתינו קאמר שאמרו ברכות וקללות ואח"כ בנו המזבח. ולפע"ד נ' דבל"ז קשה בניין המזבח מה לו ענין בפרקן, דלא בעי אשמעינן רק דברכות וקללות נאמרו בלה"ק, וע"כ רק אגב גררא נקט לה, דאף על גב דברכות וקללות רק בלה"ק נאמרו אפ"ה הכתב שעל האבנים שאח"כ היו בע' לשון. מיהו לא איירי רק בהכתב שכתבו על האבנים אחר שהוקמו בגלגל, שהיה אחר אמירת ברכות וקללות, והא דקאמר תנא הביאו את האבנים, ר"ל אבנים שעשו מהן מזבח קודם אמירת ברכות וקללות. סתרו המזבח והביאו אבניו לגלגל ובנוהו שם בתמונת המזבח כמו שהיה בעיבל וכתבו התורה בע' לשון, ומה דקאמר תו ונטלו האבנים וכו' פירושו דרישא הוא:

ברכות וקללות כבר נתבאר לעיל סי' ג' מנין שהם בלשון הקדש:

הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש וכו' ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ואחרי מופלג אלו דברי ר' יהודה ור' אלעזר פליג עליה התם בברייתא ודריש מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת לשון כי בא השמש והאי מבוא השמש מערב הוא אחרי דרך מופלג מן המערב פי' מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח לירדן מיד. מול הגלגל סמוך לגלגל משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמרינן ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי הקשה ר' אלעזר בברייתא מול הגלגל והלא לא ראו שני הרים הללו את הגלגל אלא וכו' תוס' ז"ל:

עומדים מזה ומזה לארוון נושאי ארון ברית ה' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עבל בגמ' מפ' מאי והחציו בה"א תנא חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל ואע"פ ששבט לוי שהוא מהם היה למטה בין שני ההרים עם הארון עם כל זה יוסף עמהן ומרובין היו כדכתיב ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' והיינו דקאמר והחציו ממועט שבחציו. ותוס' ז"ל הביאו מן הירושלמי אפכא שבהר עיבל היו מרובין ע"ש:

ופתחו בכרכה כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. גמ' תניא ר"א בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה כדכתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון לוי ואי אפשר לומר לוי למעלה שכבר נאמר בספר יהושע לוי למטה כדכתיב עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה ר' יאשיה אומר כל הראוי לשרת לשאת את הארן דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים למטה אצל הארון והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו ישראל ולוים למטה היו עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ומאי על על בסמוך כמו וסכות על הארון ודומיהם. ומצאתי כתוב בספר חן טוב פ' נצבים דף ש' ע"ב וז"ל וזהו שבהר גריזים והר עיבל נאמרו ברכות וקללות להודיעם שמשם והלאה נענשים איש בעד רעהו גם על הנסתרות ולכן פי' הארורים ולא הברכות גם אם נאמרו ברכות כנגד הקללות ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וגו' ופתחו בברכה וכו' א"כ למה לא פורש בתורה הברכה אכן אין החדוש שחדשה תורה אלא בקללות שיהיו נתפסין על הנסתרות או למ"ד לא ענש על הנגלות עד שעברו את הירדן א"כ הברכה אין כל חדש עתה שגם במדבר היו זוכין במצות חבריהם גם הנסתרות אבל החדוש הוא בקללות להענישם בחטא היחיד משא"כ עד עתה ע"כ. בפי' רע"ב ז"ל בשבעים לשון בכתב של שבעים אומות נראה דלאו למעוטי לשון אלא כלומר בכתב ולשון של כל השבעים אומות:

שנאמר באר היטב יש שמפרשים שתיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה"י הי"ט היטב. וכך כתוב בתויו"ט בשם גור אריה. והיא נקראת מספר הקדמיי. וכתיב עוד בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל שלא היה כתוב על האבנים רק מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות אבל הרמב"ן וגם רבינו בחיי ז"ל ס"ל שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל וזה בדרך נס גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא ע"כ: