משנה סוטה פרק ב׳ משנה ו׳

הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס כו': ממה שצריך שתדעהו שכל מי שגירש אשתו וזנתה אח"כ אינה אסורה עליו להחזירה ואם קבלה קידושין מאחר נאסרה עליו אף על פי שלא נבעלה לפי שלא תלה הדבר בבעילה ואמנם תלה אותו בקידושין אמר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא אמר ובעלה איש אחר ודע זה ושומרהו:

ולא על מאחר שתתגרש נסתרה לאחר וכו'. לשון הר"ב ולא משנתגרשה שאם זנתה וכו' וחזר והחזירה כו'. וגרסינן במשנה ולא משנתגרשה וכו'. והכי קאמר לא על קודם שתתארס כלומר אם בנשואין הראשונים השביעה אינו מגלגל על קודם שתתארס. וכן לא משנתגרשה ונסתרה כו' ואח"כ החזירה והשביעה לאחר נשואין שניים לא היה מתנה עמה על אחר הגירושין ומילי מילי קתני מש"ה הדר תני לא היה מתנה עמה. וז"ל הרמב"ם בפ"ד מה"ס ולא אחר שגרשה אם גרשה והחזירה. אבל רש"י גורס כגירסת הספרים. ולא על מאחר שתתגרש. ומפרש ואפילו לר"מ דאמר מתנה על העתיד וכו' ולדידיה ותסתר לאחר ותטמא ויחזירנה מבעי ליה. ומצאתי נדפס בגליון של משניות דפוס קטן. וז"ל נ"ל דה"ג ותטמא ואחר כך יחזירנה. זה הכלל כו' ע"כ. והיה לו להגיה ג"כ ותסתר. [*ומ"ש הר"ב דבקדושין תלא רחמנא עיין פ"ד דיבמות משנה י"ב]:

זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו כו'. הא היתה אסורה כגון אם היא יבמה ואם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו כדתנן במשנה ב' פ"ק ואם מת חולצת ולא מתיבמת. וא"נ במחזיר גרושתו. ואם זנתה בנשואין הראשונים נאסרה עליו. לפיכך יכול להתנות על כל זה. הכי מסיק בגמ'. ונ"ל דהיינו זה הכלל לאתויי הנך וא"נ לר"מ דהא הכל שוין תנן. ולר"מ נמי אייתי מתני' בזה הכלל להתנות עליה שלא תזנה אחר שיחזירה אם יגרש ויחזור דה"נ מסיק בגמרא ומדייק מדקתני ולא היתה אסורה וכו':

הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס שלא זנתה בעודה פנוייה:

ולא על מאחר שתתגרש אחר שנתגרשה:

ואחר כך החזירה דדוקא בנתקדשה לאחר, אחר שנתגרשה אסורה לחזור לראשון, אבל בזנתה מותרת לחזור לראשון [אה"ע יו"ד]:

לא היה מתנה עמה והיינו פירושא של ולא אחר שתתגרש:

לא היה מתנה עמה על זנות כזה. וזה הכלל, לאתויי שהיבם יכול להתנות שלא זנתה תחת אחיו:

הכל שוין. ואפי' לר"מ דאמר מתנה על העתיד. ואיתה בתוס' ס"פ בן סורר. וי"ס דגרסי הכל שוין שאינו מתנה עמה לא על קודם שנתארסה ולא על משנתגרשה וכן הוא בירוש' וכן נראה דגריס הרמב"ם ז"ל וז"ל שם ביד פ"ד ולא אתר שגרשה אם גרשה והחזירה ע"כ. אמנם רש"י ז"ל נראה דגריס ולא על מאחר שתתגרש וז"ל ואפי' לר"מ דאמר אדם מתנה על העתיד ונטמאה בגירושיה דאינה נאסרת עליו לחזור לו אא"כ נשאת ע"י קדושין דכי כתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחר קדושין ונשואין כתיב כדכתיב והיתה לאיש אחר ושנאה האיש באחרון ע"כ. ולדידיה הלשון דחוק דה"ל למיתני ולא על מאחר שתתגרש אם תסתר ותטמא ואח"כ יחזירנה וכמו שארמוז עוד בסמוך וכן כתוב ג"כ בתוי"ט. בפי' רע"ב ז"ל צ"ל דבקדושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה דכתיב ויצאה מביתן והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון וגו' לפיכך נתקדשה וכו':

זה הכלל כל שתבעל וכו'. גמ' בעי ר' ירמיה מהו שיתנה אדם על נשואים הראשונים כגון אם גרשה והחזירה וקנא לה ונסתרה ומהו שיגלגל בזנות שתחת אחיו דהא דתנן במתני' ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה לאו בחדא איתתא קאי שישקנה יבם ישביענה על אירוסין ונשואין של אחיו אלא מילי מילי קתני אם הבעל משקה מתנה על ארוסה ונשואה ואם היבם שכנסה משקה מתנה עמה שומרת יבם וכנוסה ת"ש זה הכלל כל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מהנה עמה הא אסורה ה"נ דמתנה עמה וזו נאסרת עליו בזנות נשואין הראשונים לעולם וכן בזנות נשואי אחיו כדתנן בפ"ק ואם מת חולצות ולא מתייבמת ש"מ ופי' ר"י הא אסורה מתנה עמה מוכח מהכא אם גורש אדם את אשתו וזנתה יכול להחזירה ואינה אסורה עליו וא"ת אסתר למה לא גרשה מרדכי ואח"כ היה מקדש אותה וי"ל היה צריך עדים בגרושין וקדושין ושמא הי' נודע למלך ע"כ. עוד בגמ' בעי רב אשי לר"מ דאמר אדם מהנה על העתיד מהו שיתנה עמה בגלגול שבועה על נשואן האחרונים אם יגרשנה ויחזירנה מי אמרינן כיון דהשתא מיהא לא אסירא ליה לא או דילמא זימנין דמגרש לה והדר מהדר לה ת"ש הכל שוין שלא היה מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על מאחר שתיתגרש נסתרה לאחד ונטמאה ואח"כ החזירה לא היה מתנה עמה טעמא דתיטמא בימי גירושיה דלא מיתסרא עליה הא יחזירנה ותיטמא אח"כ ה"נ דמתנה עמה מעכשיו ונראה דה"פ דמתני' ולא על מאחר שתתגרש שאם נסתרה לאחד וכו' והוי כתנא והדר מפ' ומיתור לשון דמתני' דתנא והדר מפרש כדכתיבנא שמעינן דפשיטא דלר"מ אדם מתנה על נשואין האחרונים משום דאי לא הוה תני רק ולא על מאחר שתתגרש בלחוד הוה מיצינא לפרושי דבכלל אחר שתתגרש הוי נמי נשואין האחרונים וכמו שאינו מתנה על זמן היותה גרושה ה"נ ה"א דלא יוכל להתנות על זמן נשואין אחרונים קמ"ל. וזה הכלל נראה דאתא לאתויי דיוקא דפשטינן מינה בעיית ר' ירמיה כדכתיבנא בסמוך א"נ לרבויי שאם כנס את יבמתו אינו מגלגל עליה שלא זנתה כשהיא שומרת יבם וסתם לן תנא השתא דלא כר' עקיבא דסתם לן לעיל בסמוך כותיה וסתמא בתרא הוי עיקר כנלע"ד:

לא היה מתנה. תוס' פ' יוה"כ דף פ"ב ודר"פ ארוסה. ובטור אבן העזר סימן י':