משנה שבועות פרק א׳ משנה ו׳

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו כו': אמר רחמנא על שעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו': וקלות נקרא מצות עשה ומצות לא תעשה זולתי לא תשא בלבד: וחמורות הם כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא לפי שהוא מן החמורות אע"פ שהוא לא תעשה בלבד. וכפל אותם לפי שבא לבאר אותם באמרו השגגות והזדונות [כו'] ר"ל בין שעשה שום דבר מהם ושגג בו או לא הודע שעיר המשתלח מכפר אפילו לא עשה תשובה מן הקלות אבל החמורות שעיר עם התשובה מכפרין:

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר וכו'. ואע"ג דאמרי' אחת כפרה אחת כו' כבר כתבו התוס' [דף י"ב ע"ב] דאין זה ב' כפרות אלא מה שקרבן אחרמכפר. אי נמי כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד. ע"כ:

שעיר הנעשה בפנים וכו' מכפרין. כתב הר"ב דכתיב ומפשעיהם וגו' פשעים אלו מרדים וכ"ה אומר (מלכים ב' ג') מלך מואב פשע בי ואומר (שם ח') אז תפשע לבנה בעת ההיא. ברייתא בגמ':

הודע ולא הודע. פירש הר"ב בין נודע לו ספיקן וכו' דליכא לפרושי דנודע לו שגגתו ששגג ודאי דא"כ הוה ליה חייבי חטאות ואשמות ודאין ותנן במסכת כריתות [פ"ו מ"ד] חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יה"כ חייבין להביא לאחר יה"כ. אבל חייבי אשם תלוי פטורין. רש"י:

עשה ולא תעשה. בגמ'. היכי דמי אי דלא עביד תשובה. זבח רשעים תועבה. אי דעביד תשובה [כל יומא נמי דתניא]. עבר על מצות עשה ועשה תשובה. לא זז משם עד שמוחלין לו. וכדאסיק הר"ב במשנה ח' פרק בתרא דיומא. ומשני מתני' בדלא עביד תשובה ורבי היא. דסבירא ליה על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול. ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר. שאם עשה תשובה יה"כ מכפר. ואם לאו אין יה"כ מכפר. ויליף להו מקראי. וקרא דזבח רשעים תועבה בשאר יומי. [רש"י]:

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו ר"ל בהיה במזיד בלא התראה, דאל"כ אינו מתכפר רק במלקות. ובהך בבא דנקטא מתניתין כ"ע מודו:

שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין והן תולין ג"כ ליש בו ידיעה וכו' כמשנה ב':

כריתות ומיתית בית דין ה"ק בין קלות בין חמורות, בין שעשאן במזיד או בשוגג, ואותן שעשה בשוגג בין שנודע לו השתא שבא לידו ספק עבירה, בין לא נודע לו כלל [דאלו נודע לו השתא שבא לידו וודאי עבירה, הרי חייבי חטאות ואשמות שעבר עליהו יו"כ חייבין בקרבנן. ורק חייבי אשם תלוי שעבר עליהן יו"כ פטורין]. ואלו הן קלות, עשה ולא תעשה, וחמורות, כריתות ומיתות ב"ד ושבועת שוא ושקר:

שעיר המשתלח מכפר ואפילו לא עשה תשובה. מיהו אנן קיי"ל דשעיר משתלח מכפר על החמורות רק בעשה תשובה, דבלי תשובה אינו מכפר רק על הקלות [רמב"ם פ"א מתשובה ה"ב]:

ועל זדון טומאת מקדש וכו' סתמא דמתני' נקיט לה כך נראה שצ"ל בפי' רעז"ל אכן בפי' רש"י ז"ל אין שם רק סתמא היא. ואיתא להאי בבא בירושלמי ס"פ בתרא דיומא:

ועל שאר עבירות וכו' ביד פ"א דהלכות תשובה סי' ב':

הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע. קשה לע"ד דה"ל למיתני השגגות והזדונות כדקתני ברישא סדרא החמורות בתר הקלות ודוחק לומר דלישנא דקרא נקט דכתיב ומפשעיהם לכל חטאתם דההוא בשעיר הפנימי הוא דכתיב ואנן בכפרות דבשעיר המשתלח עסיקינין ונלע"ד שזהו ג"כ הכרח למה שפירשו בגמרא דה"ק אותן שעשאן בשוגג בין שנודע לו ספיקן בין שלא נודע לו ספיקן ודו"ק. בסוף פי' רעז"ל ואלו הן קלות עשה ולא תעשה וכו'. אמר המלקט ובגמרא פריך האי עשה היכי דמי אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה והיכי מכפר עליה קרבן יום הכפורים ואי דעבד תשובה הא קיימא לן לא זז משם עד שמוחלין אפילו שאינו יום הכפורים ומתרץ לה ר' זירא בעומד במרדו ולא עשה תשובה ודקא קשיא לך זבח רשעים תועבה מתני' רבי היא דאמר יום הכפורים מכפר אפי' על שאינם שבים והאי קרא מוקי ליה בשאר יומי ואע"ג דסיפא אחר ישראל ואחד כהנים מתכפרים בשעיר המשתלח לא מיתוקמא רק לר' יהודא לחוד דסבר דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח בסיפא סבר לה כר' יהודה ולא מתוקמא מתני' כר' יהודה ג"כ דברישא לא סבר ר' יהודה כרבי דתניא בספרא אין יום הכפורים מכפר על שאינם שבים וסתם ספרא ר' יהודה הכי מתרץ לה רב יוסף בגמרא. ובמסקנא אמר רבא דמודה רבי בכרת דיום הכפורים גופיה כגון שעשה מלאכה ביום הכפורים אי שלא התענה שאין יום הכפורים מכפר אא"כ עשה תשובה ומוקמינן לההיא ברייתא דספרא כרבי אע"ג דסתם ספרא ר' יהודה ומיירי בכרת דיום הכפורים גופיה ודחי ליה בגמ' להכרח שהביא רבא לומר דמודה רבי בכרת דיום הכפורים גופיה:

הודע ולא הודע פ' בתרא דכריתות דף כ"ו: