משנה שקלים פרק ח׳ משנה ה׳

רשב"ג אומר משום ר"ש בן הסגן כו': שמונים ושתי רבוא שמנה מאות אלף ועשרים אלף דינר ומלאכת הפרוכת היא מלאכת התשבץ וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי וכן בארו בש"ס:

עשרים וארבעה חוטין. כתב הר"ב כדאיתא ביומא. פ"ז דף ע"א:

ארכה מ' ורחבה ך'. פי' הר"ב כמדת פתח האולם כו' כדתנן במשנה ו' פרק ג' דמדות. ומיהו בפ"ד משנה ו' תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה ובמשנה ז' דרחבו ך' ונמצא דרוחב קדשי קדשים ך' אמה וגבהו מ' אמה. ופי' שם הר"ב והכי תנן ברפ"ה דיומא דשתי פרוכות היו שם המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים. ואם כן יש לפרש מתני' דבפרוכת הדביר מיירי ובפ"ז דחולין דף צ' כתב רש"י לפירוש הר"ב שכך שמע וכתב דלו נראה שאף פרוכת הדביר כך מדתו רחבו לרחבו של היכל שהוא ך' אמה וגובהו לגובהו מן העליה ועד הרצפה ובפירוש דמס' תמיד פ"ב מפרש לה נמי שזה הפרוכת להבדיל בין ההיכל לקדשי קדשים כדכתיב (שמות כ"ז) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קודש הקדשים וכדמוכח בתוספתא דבאותה פרוכת שפרוס שמה מיירי וחלל ההיכל כלומר גובהו היה מ' אמה כדמוכח במסכת מדות שגובה ההיכל מ' ורחבו ך' ע"כ ואתי שפיר תירוצא קמא דתוס' דלעיל ואתי נמי שפיר דתנן ושתים עושין בכל שנה. לפי ששתים היו שם בדביר כדתנן ביומא כמו שכתבתי וכן הוא בפי' דמסכת תמיד וז"ל הרמב"ם בפ"ז מהל' כלי המקדש ושתי פרוכת היו עושין בכל שנה להבדיל בין קדש לקדש הקדשים:

רבוא. הר"ב כתב דיש ספרים שכתוב ריבות כלומר נערות בתולות וז"ל הפי' דמסכת תמיד נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה וכדאמרינן [בר"פ שני דייני קז.] נשים האורגות בפרוכת כו':

מטבילין אותה. כתב הר"ב כדאיתא במס' חגיגה משנה ב' פ"ג:

ועל שבעים ושנים נימין הן נירין שנזכרו במס' שבת [פי"ג ה'], שמניחין בהן חוטי השתי [וכך כ' הרמב"ם בפ"ז מכלי מקדש]:

ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין שזורין יחד לחוט א', מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, דמכל מין מהן ו' חוטין:

ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה כאורך ורוחב פתח קדשי קדשים:

ומשמונים ושתי רבוא נעשית כך היו מניין כל כללות חוטי השתי שבו, וי"א כך מניין הדנרי זהב, שהוציאו עליה, וי"א דריבות גרסי', ור"ל שהוצרכו לאריגתם פ"ב נערות שלא הגיעו לוסתן, שלא יהיה שם חשש נדות:

ושתים עושין בכל שנה דב' פרוכת היו בפתח ק"ק [כיומא דנ"א ב']:

מטבילין אותה דאע"ג דהיה נגמר בטהרה, היה צריך טבילה לקודש [כחגיגה פ"ג מ"ב]:

[ותמיהני שאם נחלק כ' אמה לע"ב נימין, כיון שכל אמת כלים בת ה' טפחים [כמנחות צ"ז א'] יגיע לכל חוט שתי שבנימא 7/18 1] טפח, וא"כ איך אפשר שיהיה הפרוכת עביה טפח. וכ"ש למה דאמרינן בכתובות [דס"ד] דחוט ערב כפול מהשתי, א"כ איך אפשר דחוט שתי שהוא 7/18 1 טפח, והערב שעביו לפ"ז 7/9 2 יהיה משניהן יחד אריג שעביו טפח. וכמו כן ק' לי"א דלקמן דעל פ"ב רבוא חוטי שתי נארגת, על כרחך הא דאמרינן לעיל דעל ע"ב נימין נארגת, היינו שהיה בכל נימא אחת מונחים יותר מרבוא חוטין, א"כ כיון שיש בכל 7/18 1 טפח יותר מרבוא חוטין, ע"כ שהיו חוטי השתי דקין מאוד, ואיך יהיה עובי הפרוכת טפח כיון שחוטי השחי דק כל כך. ואת"ל שהיו כל הרבוא חוטין שמונחין בכל נימא שזורין יחד לחוט א', א"כ יהיה הפרוכת בעביו יותר מטפח וכלעיל. ונ"ל דעשוהו חתיכות ארוכות, ובכל חתיכה היו ע"ב נימין באריגה כנ"ל והחוטים היו דקין מאוד ושזורין יחד, עד שכל נימת השתי היו בעובי שליש טפח, וחוט הערב היה עביו ב' שלישי טפח, כדי שכשיארגום יחד יהיה עובי הפרוכת טפח, וחזרו וחפרו החתיכות לארכן יחד]:

כך פירשתי לפי דעת רבותינו המפרשים, אמנם תמהני מאד, דאע"ג דקיי"ל אין עניות במקום עשירות, היינו שלא להקפיד על הרווחה דהקדש [ככתובות ק"ז א']. או שלא להקפיד על הפסד מועט, כדאמרינן דפי נירות המנורה נמי היה צריך זהב טהור, אף דאשחורי משחיר, מטעם אין עניות וכו' [כמנחות דפ"ח ב']. וכמו כן מה"ט היו נותנין שמן בנרות מעט יותר מהראוי [כמנחות פ"ט א']. ומה"ט נמי. כתונת שנטשטש מאד, אין מכבסין אותו [כזבחים פ"ח ב']. ומה"ט נמי הכינו צבע לצבוע יריעות המשכן מעט יותר מהנצרך [כשבת ק"ב ב'], דבכולן אינו רק הפסד מועט, דלא חששו לו במקדש, מטעם דאין עניות במקום עשירות, וגם בהא יש מ"ד דגם בהפסד מועט, התורה חסה על ממון ישראל [כמנחות דפ"ט א']. דנ"ל דפליגי אי ילפינן הקדש משל הדיוט, דבהדיוט לכ"ע אפילו להפסד מועט חששו [כרש"י חולין דמ"ט ב' וב"ק קי"ז], דילפינן מפנוי פכין קטנים מבית המנוגע, שאינו רק הפסד מועט, רק היכא שיצטרך לעשות עי"ז חטא, לא חששו להפסד מועט [כשבת קנ"ד ב', ופסחים דט"ו ב' וד"כ ע"ב]. אבל בהפסד מרובה לכ"ע גם במקדש חששו לו, דתורה חסה על ממונם של ישראל, כדאמרינן [יומא מ"ד ב'] דמה"ט בכל יום חותה בשל מחתה כסף, ולא בשל זהב, שלא יתחרך השל זהב באש. ומה"ט לחם הפנים א"צ סולת נקי, מדבאין בכל שבת כ"ד עשרונים יהיה הוצאה מרובה [כמנחות ע"ו ב'] ומה"ט לא היה צריך שמן כתית למנחות [כמנחות פ"ו ב'] דבכולן ע"י רבויין יחשב כהפסד מרובה, מכ"ש הפסד מרובה מאוד כזה, ב' פרוכת שנקנו בעד קס"ד רבוא דנרי זהב יגנזום בכל שנה על לא דבר, שהרי שם במקום הקדושה והטהרה והנקיות המופלגת, לא היה מצוי שם שום טשטוש ולכלוך, שאפילו הכה"ג כשנכנס לק"ק ביו"כ לא היה צריך ליגע בו, שהפרוכת במקום פתיחתו היה נקרס בקרס זהב לאחריו [כיומא פ"ה מ"א] וא"צ ליגע בו כלל, וגם אבק אינו מצוי שם מדמרוצף בשיש או זהב, והרי אפילו בהר הבית לא היה מצוי אבק, מדאין נכנס בו במנעל [כלעיל פ"ז מ"ב] ומכ"ש בהיכל וק"ק, שאין רגל אדם מצוי שם כל כך, וא"כ למה יפסידו הסך העצום הוא על מנן, דהרי כשסילקום משם היו צריכין גניזה. ולולא מסתאפינא מרבותי היה נ"ל, דהא דקאמר דשתים עושין בכל שנה, ולא קאמר חולין, אלא ר"ל דמשך זמן שנה כולה היה צריך למלאכת ב' פרוכת. או דר"ל לפי מאי דאמרינן [חגיגה פ"ג], דאחר כל רגל היו מעבירין על טהרות העזרה, מפני כהני ע"ה שנכנסו להשתחוות ונגעו בכלים, ולפיכך כל הכלים שבמקדש היו להן שניים, קמ"ל הכא דגם בפרוכת כן, שהיו צריכין ב' לשנה כשיסירו הראשון "ובכל שנה" דקאמר כמו לכל שנה, או נ"ל "דעושין" ר"ל תולין, דב' פעמים בשנה תלו אחרת בפסח וסוכות, בעברו ימי מועד רבים, ורגלי הע"ה היו מצויין שם, משא"כ עצרת רק יום א'. ולא היה צריכין לטבול בפסח וסוכות רק הפרוכת החיצון שכנגד עבר ההיכל, והוא אותו שתלוהו ב' פעמים בשנה, אבל אותו שלעבר צד ק"ק לא היה צריך לסלקו, מדלא נגע שם ע"ה מעולם. אחר כתבי זה האיר הקב"ה עיני וראיתי דברי המפרש במסכת מדות [דכ"ט ב'], ד"ה ושתים עושין וכו', וז"ל שהיו מתעסקין בכל שנה, ונוטלין אותן מן הפתח ומניחין אחרת כנגד הפתח, עכ"ל. כמדומה התכוון לב' הפירושים שזכרנו, רק שערבובי דברים יש בהן, וכן צ"ל לפע"ד, שהיו מתעסקין בהן שנה כולה, או ר"ל שנוטלין אלו מהפתח וכו']:

ולפי דברינו הנ"ל [בבועז ג']. שפיר נקט בתר ב' עושין בכל שנה, דש' כהנים טובלין אותה, מדהיו טובלין אותה אחר הרגל. והגאון רבינו אלי' זצוק"ל כ' דמדאורך הפרוכת מ' ורחבה כ' הו"ל סביב ק"כ אמה, ואמות כלים בת ה' טפחים, הו"ל סביב ת"ר טפחים, ומדרצו הכל לזכות במצוה, אחזוהו ש' כהנים כל א' בב' ידיו, דהו"ל נמי ת"ר טפחים. אמנם תמהני הרי בש"ס [חולין צ' ע"ב, ותמיד כ"ט ב'] אמרי' בפירוש דגוזמא הוא [אב"י ול"מ נ"ל דכונת הגאון רק שהמספר של ג' מאות הוא מכוון באופן נפלא אל מציאות הדבר וע"כ היה באפשר בפעם מן הפעמים שיהיה כן, לא שבאמת היה תמיד כן כנראה מלשון המשנה שעל זה אמרה הגמרא גוזמא]:

רשב"ג אומר משום ר"ש בן הסגן וכו' וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג מלת רבי רק שמעון בן הסגן ע"כ: חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובפ' שני דמס' תמיד דף כ"ט:

על שבעים ושנים נירין נארגת ועל כל נירא ונירא עשרים וארבע חוטין כך מצאתי בספר כתיבת יד: אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ועל כל נימה ונימה בה"א ובמ"ם:

עשרים וד' חוטין בירוש' איכא ברייתא דס"ל שלשים ושנים ותו איכא ברייתא אחריתי דס"ל מ"ח וכולהו תלתא תנאי ילפי טעמא מחד קרא:

ומשמנים וכו' ס"א ובשמנים: ופי' הר"ש שיריליו ז"ל ע"ב נירין הן כלי האורגין שעולין ויורדין ופותחין השתי ונכנס הערב דרך הפתיחה ליצוש בלעז והיו להם כל כך ליצוש מפני עובי החוטין שכפולין לכ"ד חוטין כדתנן ועוד מפני הכרובים שמציירין בה שני פרצופין ארי ונשר כדאיתא בירוש' ומפני הציורין שוין ונפרדין צריך מנין הליצוש כפי ידיעת האורגין וצא ובדוק ותמצא שכך הוא:

על כל נירא כ"ד חוטין כלומר החוט העובר בכל ניר שזורין בו כ"ד חוטין כדיליף בירוש' ובבבלי פ' בא לו כהן גדול לקרות מקראי:

ארכה מ' אמה ורחבה עשרים אמה כך גובה ההיכל עד התקרא ורחבה עשרים כנגד רוחב ההיכל והיא הפרכת המבדלת בין ההיכל ובין קדש הקדשים תחת אמה טרקסין שהיה בבית ראשון ושתים היו וביניהם אמה:

ושתים היו עושין בבל שנה ושנה שתים היו צריכין כדפרישנא להבדל אמה וצריכין חדשות בכל שנה שמחמת עשן הקטרת היו משחירין:

ושלש מאות כהנים מטבילין אותה מקשו הכא למה היתה מקבלת טומאה והלא וילון אינו מקבל [טומאה] מטמא אלא מפני שהשמש מתחמם בו כדאיתא בפ"ק דביצה וא"כ פרוכת דליכא למימר בה האי טעמא שהרי אסורה בהנאה למה היתה טמאה ותירץ הראב"ד ז"ל דלאו כרכא היא דאע"ג דאסורה בהנאה מ"מ כיון שאם היתה של חול היתה ראויה לשמש להתחמם בה לפיכך אע"פ שהיא אסורה בהנאה מ"מ תורת כלי עליה וראיה לדבר דהא כלים של הקדש אע"ג דאסורין בהנאה מקבלין טומאה מפני שראוין לתשמיש ושם כלי עליהן והכי נמי הכא עכ"ל ז"ל: וז"ל רש"י ז"ל שם פ' גיד הנשה בלשון שני ולי נראה שאף פרכת הדביר כך מדתו רחבה לרחבו של היכל שהוא עשרים וגבהה לגבהו מן העליה ועד הרצפה ע"כ וז"ל הרא"ש ז"ל ארכה מ' אמה כך הוא גובה ההיכל עד התקרא ורחבה עשרים אמה כנגד רוחב ההיכל והיא הפרכת המבדלת בין הקדש ובץ קדש הקדשים תחת אמה טרקסין בבית ראשון ושתים היו וביניהן אמה: וי"מ שהיתה תלויה בפתחו של אולם דגבוה מ' אמה ורוחב עשרים אמה וראשון ניחא טפי דלפי' שני למה שתים ולפי' ראשון שתים היו ומשחירין מחמת עשן הקטרת והיו עושין חדשות בכל שנה ע"כ: ומובן הוא שצריך להגיה בפי' ר"ע ז"ל כמדת פתח האולם שהיה גבהו ארבעים ורחבו עשרים:

ומשמנים ושתי רבוא פי' בערוך בלשון ראשון פי' שמנים ושנים ככרין ע"כ:

רבוא אית דגרסי ריבות כמו שכתב ר"ע ז"ל וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל דפי" זה לא נהיר דא"כ היל"ל ופ"ב ריבות עושות אותה ואני מצאתי רבואות ע"כ:

ושלש מאות כהנים מטבילין אותה לשון הבאי וזה אחד משלשה מקומות שדברו חכמים לשון הבאי והאחד בר"פ שני דתמיד דתנן התם פעמים שיש עליו שלש מאות כור והאחרת בספ"ג דמס' מדות דתנן התם גבי גפן של זהב מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה וגוזמא ולשון הבאי הוא שאם היתה טעונה כ"כ שצריכה ג' מאות כהנים לפנותה תשבר וכ"כ לא הי' ממתינין: ונלע"ד דבזה יובן הא דמייתי לה במדרש שמות רבה ס"פ ויקהל וקתני בה וכל הכהנים יורדין ומטבילין אותה: ועוד קתני בה התם ועל ע"ב נימין נארגת ולא היה בה קשר ע"כ: