משנה שקלים פרק ג׳ משנה ב׳

בשלש קופות של שלש שלש כו'. כבר הודעתיך בהלכה הקודמת כי הממון כולו היו מכניסין בלשכה אחת וממלאין ממנו שלש קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר בזאת ההלכה כי מה שמוציאין משם בכל מועד הוא שלש קופות של שלש שלש סאין וכתוב על אלו השלשה קופות שמחזקת כל אחד מהם שלש סאין אלף בית גימל וזה כדי שיספקו מן הראשונה עד שתכלה ואח"כ מתחילין מן השניה עד שתכלה ואח"כ מן השלישית עד שתכלה ואח"כ ממלאין אותם פעם שנית בפרוס העצרת ואח"כ ממלאים אותם פעם שלישית בפרוס החג וא"כ יהיה שיעור מה שמוציאים באלו השלשה זמנים שבעה ועשרים סאה לפי שתשעה סאין מוציאין בכל פעם ונדע מזה כי הג' קופות הגדולות שבהן היו הממון המכונס ומהן יוצא בכל מועד ומועד שמחזיקות שבעה ועשרים סאה כל קופה מהם מחזקת תשעה סאין וזה ענין אמרם שם בידיעת שיעורם ילמוד סתום מן המפורש של שלש שלש סאין וכו' ואם היה הממון יותר ממה שמחזיקות אותן השלש קופות אותו המותר נקרא שיורי הלשכה וכבר ידעת כי התורם הוא הממלא אלו השלש קופות המחזיקות ג' סאין: ואמרם שאין נכנסין ללשכה ששם הממון לא בבגד שיוכל להחביא ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע כדי שלא יחשדוהו שגנב מן הממון בכניסתו והחביאו שם:

של שלש שלש סאין. כתב הר"ב שהרמב"ם כתב שממלאים שלש קופות גדולות של כ"ז סאין וכו' ובחנם דחק לומר כן [ע"כ] ואני אומר לא בחנם אלא על פי הירושלמי אמר כן דהכי איתא התם רבי זעירא שאל את רבי יאשיה כמה הוא שיעורן של שלש קופות אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש תני ג' קופות של ג' ג' סאין של כ"ז סאין. ופי' הוא דשלש קופות דעליהן שאלו כמה הוא שעורן. על כרחך לאו אלו הנזכרים במשנה הן. דהא שעורן מפורש במשנה. אלא שלש קופות אחרות היו מלבד אלו ועליהן שאל. והשיב ילמד סתום מן המפורש דכיון דהני דמפורשין מחזיקין כל אחד ג' סאין ושלש פעמים תורמין הרי כ"ז סאין הלכך ודאי שלש קופות הראשונות מחזיקין כל כך שיוכלו לתרום מכולם כל הג"פ. ועיין בסוף פרקין. ולהרמב"ם תורמים את הלשכה דמתניתין על נטילת ממון מן הקופות הגדולות אומר כן. וכן פירש במשנה דלעיל. [*ועיין במשנה ד'] ובתוספות דפ"ב דקדושין דף נ"ד לא הזכירו אלא שלש קופות בלבד כפשטא דמתניתין וכפירוש הר"ב:

וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל. פירש הר"ב לידע איזה נתרמה תחלה. וממנה היו קונים כו' שמצוה בראשון. כלומר שהראשון משובח. וכדאיתא במגילה בגמרא דף כ"א ע"ב:

ולא במנעל ולא בסנדל. בגמרא פרק י"ב דיבמות דף ק"ב מייתי לה ומסיים בה לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה. [כדתנן סוף ברכות] ופירש"י כתיב (ישעיהו א׳:י״ב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי:

ואומר ומצא חן וגו'. מאי ואומר. ועוד דיהודה ועוד לקרא. ונראה לי דאי מקרא דמרע"ה הוי אמינא דדרך עצה טובה הוא דקאמר לבני גד ולבני ראובן. ואנן שצריך תנן. ואילו אינו אלא עצה טובה הל"ל שראוי. ת"ש ומצא וגו' שהוא לשון צווי. ואיכא נמי קרא שלישי והוא מוקדם לשל שהע"ה ביהושע (כ"ב) אלהים ה' [הוא] יודע וישראל הוא ידע. ובירושלמי הביאו ונראה לי דמתניתין לא הביאו לפי דאין ללמוד ממנו כלל אלא שבני גד וראובן הוצרכו בעל כרחם לברר דבריהם לפני בני ישראל כדי שיחדלו מלעלות עליהם לצבא כאשר אמרו. והירושלמי לא הביאו אלא לומר דמצינו כן בתורה. בנביאים. ובכתובים. והא דקאמר בירושלמי איזהו חמור שבכולם והייתם נקיים. היינו דאפילו נקיון בעלמא קאמר. שהוא פחות ממצא חן ושכל טוב:

בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה כל פעם בקופה אחרת:

וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל לידע איזה נתרם ראשון דמצוה לקנות ממנה תחלה, ואף דכשהגיע זמן תרומה שנייה, עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה, קונה קרבנות הצבור מקופה השנייה, וכן שלישית. וכשתושלם מעות שבקופה ג', ועדיין צריכים לקרבנות, אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב':

רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ"א בית"א גמל"א דבבית שני היו ישראל רגילין יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ"ל דביש טעם מה, אין חוששין לקדושת הכתב בבית הקדוש:

אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות תרגום של כתונת פרגוד, וחפות ר"ל מחופה. ור"ל שהבגד שלבש התורם, לא היה תחתיו [פוטטער]:

ולא במנעל ולא בסנדל הם ב' מיני מנעלים ויש כמה דיעות מהו מנעל ומהו סנדל [עי' ב"י בטור אה"ע קס"ט]:

ולא בקמיע ובכולהו טעמא שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות שבלשכה. מיהו מנעל וסנדל בלא"ה אסורים ללבוש בעזרה [כסוף ברכות], [ונ"ל דלהכי נקט מנעל וסנדל הכא, לאשמעינן. דבדכוותייהו נמי איכא חשדא ונ"מ אם הם של בגד, דאז מותר ללבוש בעזרה [כיבמות ק"ב ב'], עכ"פ משום חשדא אסורים]:

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם נ"ל דלהכי נקט קרא בתרא. דאי מקרא קמא, הו"א דוקא בגורם שיחשדוהו אסור, כבני גד שמאנו לעבור לא"י, ועי"ז גרמו שיחשדום כאילו מתפחדין מכנעניים, להכי היו. צריכים להכריע דעת הרואה כשיראו הם עוברים לפני החלוץ. אבל הכא לא עשה התורם דבר שיגרום שיחשדוהו, דהרי כל אדם נמי לובש פרגיד חפות, סד"א דשרי, קמ"ל ומצא חן, דמשמע דלא לבד להנקות מחשד, אלא צריך שישתדל שימצא חן [וזה לפע"ד פי' הירושלמי כאן, דקאמר, איזהו חמור. והייתם נקיים. ר"ל מדגרס שיחשדוהו]:

בשלש קופות הרמב"ם וסמ"ג ז"ל דעתם דתרי גווני קופות איכא אבל הרא"ש ז"ל חולק אכן הרש"ש ז"צ הסכים לדעת הרמב"ם ז"ל שגם הראב"ד ז"ל לא השיג על הרמב"ם ז"ל בפ' שני דהלכות שקלים סי' ז' וסוף הפרק: ומתני' מייתי לה ביומא שלהי פ' הוציאו לו (יומא דף ס"ב) והתם תני לה בשם ר' יוסי וכן נמי מייתי לה התם פ' שני שעירי (יומא דף ס"ד) ודומה דההיא ברייתא היא ואיתה נמי במגילה דף כ"א פרק הקורא עומד:

וכתוב עליהן אלף בית גימל ר' ישמעאל אומר יונית היה כתוב עליהן אלפא ביתא גמא כך מצאתי מנוקד:

ה"ג אין התורם נכנס לא בפרגוד החפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא וכו' ול"ג הכא המסומר: אחרי כן מצאתי בפירושי החכם הר"ר שלמה שיריליו ז"ל כתוב לשון המשנה כך אין התורם נכנס לא בפרגוד החפות ולא באנפיליא ואין צריך לומר במנעל ובסנדל ולא בתפילין וכו' ע"כ והכי מייתי לה ביבמות פ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ב) אם אותה אינה ברייתא ופי' רש"י ז"ל שם ולא באנפיליא ואין צריך לומר מנעל וסנדל דבלאו חשד נמי אין נכנסין בהן לעזרה כדתנן בפ' בתרא דברכות דאיכא רמוס חצרי:

מנעל וסנדל של עור אלא מנעל של עור רך וסנדל של עור קשה ומבושל ע"כ. והתם מוקמינן לה באנפיליא של בגד: ופי' הר"ש שיריליו ז"ל חפות ע"ש שאצל הצואר כשיעור זרת נוהגין לשום בכותונת יריעה דקה תפורה שם מפני הזיעה ותרגם כתונת בירוש' פרגוד:

ולא בתפילין ולא בקמיע דלא תימא אכנס בתפילין ולא אהיה שעה אחת בלא עול מלכות שמים וכל הרוצה לטעות יטעה קמ"ל לפי שאדם וכו':

ואומר ומצא חן וכו' משום דקרא דוהייתם נקיים משמע הסירו מעליכם החשד שהוא ברור וניכר שאתם מוציאין דבה על הארץ שאינה טובה בעיניכם אבל מי שאין בו חשדא נכרת אלא למתעקש לא שייך אלא מציאת חן דהוא טפי ומש"ה מייתי קרא דומצא חן ע"כ ובירוש' תני מדברים היו עמו בשעה שהיה נכנס ובשעה שהיה יוצא ופריך התם וימלא פיו מים וכאשר יצא יפלוט המים ונראה אם הם בשיעורם ובודאי לא יבלע מעות והמים בפיו לפי שיחסר מן המים או שיפלו לחוץ או שיבלעם ולמה להם לדבר עמו ומשני מפני הברכה שצריך לברך אקב"ו להפריש תרומת שקלים ואם פיו מלא אינו יכול לברך כדאמרי' פ' שלשה שאכלו ימלא פי תהלתך וכן פי' הראב"ד ז"ל הר"ש שיריליו ז"ל: תו גרסינן בירוש' ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן בתורה ובנביאים ובכתובים (הגהה מצאתי כתוב בספר שרש ישי אשר חבר הרב ר' שלמה אלקבץ ז"ל פי' על מגלת רות בעלה ס"ב וז"ל דאע"ג דאמרי' בירוש' דשקלים ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שצריך לצאת ידי הבריות כמו שצריך לצאת ידי המקום יובן זה בבריות אשר נתן להם האלהים מדע והשכל לא שיהיה אחרי לכל ויצטרך לצאת ידי חובתו גם מאיש שוגה ומפתי וזה ממה שאמר התרגום ארום גלי קדם כל יתבי תרע סנהדרין רבא דעמי כלומר עם כי ידעתי יש ויש פתאים ולצים יתלוצצו עלי לאמר ראו שופט ישראל שחמד יופי מואבית אחת בלבו ולאו כ"ע דינא גמירי שהמואבית מותרת שזה שלשה ימים בלבד שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ע"כ:) מצינו שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום בתורה מנין דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל בנביאים מנין דכתיב אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע בכתובים מנין דכתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: גמליאל זוגא שאול לר' יוסי ב"ר בין איזהו מחוור שבכולן והייתם נקיים מה' ומישראל דקרא דוישראל הוא ידע משום חשדא דע"ז הוא וקרא דומצא חן נמי אתורה קאי דכתיב לעיל מיניה בני תורתי אל תשכח אבל קרא דוהייתם מיירי בממון וכולל והראב"ד ז"ל גריס איזהו חמור שבכולן ופירש איזו מצוה שבתורה חמורה יותר מכולן שידבק בה האדם והשיב לו וכו' הרש"ש ז"ל: