משנה שבת פרק כ״ב משנה ו׳

סכין כלומר מושחין בשמן וממשמשין. הוא מגזרת משה משיתיהו (שמות ב׳:י) וענינו משיכה וגרירה כלומר כשמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק. מתעמלין כמו מתיגעין והוא מגזרת עמל שיעמול האדם (קהלת א) עמלו בוניו בו (תהילים קכ״ז:א׳) והוא העמל והיגיעה. מתגרדין מגזרת להתגרד בו (איוב ב) וכמוהו בלשון חכמים מתחככין. לפלומה קורדימא בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסין בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום השבת אסורה: אפיקטויזין פי' הקיא והיא מלה מורכבת ממלות ארמיות אפיק טויזין פירוש הוצאת הלחם מן הבשול ר"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האיסטומכא קודם שיתעכל ובתנאי שישתה סס מקיא וזהו האסור אבל להכניס אצבעו לתוך פיו מותר. מעצבין הוא השבת חליות השדרה ועריכתן וזהו כמו בונה אבל כריכת הולד בבגדים וחתולו מותר ואמרם אין מחזירין את השבר אינה הלכה והפסק מחזירין את השבר. נפרקה ידו כלומר נשמט פרק היד או הרגל:

אבל לא מתעמלין. פירש הר"ב לשפשף בכח וכן פי' רש"י ונראה דטעמא כמו שפירשו בלא מתגרדין דהוי כעובדא דחול ויש להרמב"ם פירוש אחר ובחיבורו פרק כ"א מבואר יותר וז"ל שם איזה הוא מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע שאסור ליגע את עצמו עד שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה ע"כ:

[* אין יורדין לקורדימא. והר"ב העתיק לפולימא וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי אבל בכל השאר הנוסחאות שראיתי הגי' לקורדימא וכן העתיק רש"י ופי' שם הנהר וגירסת הרמב"ם נמי כן הוא ופי' בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסים בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום שבת אסורה ע"כ]:

אין עושין אפיקטויזין. כתב הר"ב ודוקא לשתות משקה כו'. הכי איתא בגמ' ופי' רש"י דדמי לרפואה וגזרו משום סחיטת סמנין:

סכין שמן בשבת:

וממשמשין ביד בנחת על הגוף להנאה:

בבני מעים אבל לא מתעמלין לשפשף בכח אסור. דהוה עובדין דחול (שכ"ז ס"ב). וי"א דר"ל אין דורסין על הגוף בכח. כדי שיזיע (שכ"ח סמ"ב):

ולא מתגרדין (קראטצען). ור"ל בכלי המיוחד לכך. אבל בהיה לו מגרדת המיוחד לשבת. שרי. ולהכי שרי ליחד (בירסטע) משער חזיר לתקן בה שערותיו בשבת. אבל במסרק בין כך וכך אסור (מג"א ש"א סקכ"ב ושכ"ז סק"א):

אין יורדין לקורדימה שם נהר. ששם מצוי טיט מחליק. ושמא יחליק ויפול וינשרו. כליו ואתא לסחטן (ש"א סמ"ו):

ואין עושין אפיקטוזין לשתות משקה (ברעכמיטטעל). גזירה משום שחיקת סממנים. אבל להושיט אצבע לתוך גרונו כדי שיקיא. שרי במקום צערא:

ואין מעצבין את הקטן ילד רך לפעמים חוליות שדרתו מתפרקין. עצביו ומתריו שם (פערבראכען) בל"א. וכדי לרפאותו מושכין כל יד שלו נגד רגל שכנגדו. ועי"ז מתישרין אבריו. זה אסור בשבת משום בונה (כמבואר בגמ'). מיהו במקום צער תינוק שרי ע"י עובד כוכבים. אבל ביום הלידה הכל שרי ע"י ישראל (ש"ל ס"ט):

ואין מחזירין את השבר עצם שנשבר באדם וקיי"ל דמותר. אבל אבר שיצא מפרקו. (פעררענגט) בל"א. אסור להחזירו משום בונה (מג"א שכ"ח סקנ"א):

מי שנפרקה (פעררענגט):

ידו ורגלו לא יטרפם בצונן ר"ל לשפשפן במים צוננים. שזה דרך רפואה:

אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא והכי קיי"ל (שם ס"ל):

סכין וממשמשין. הוא מגזרת משה משיתיהו וענינו משיכה וגרירה כלומר כשמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק. ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו המ"ם הראשונה בנקודת חירק:

בבני מעים. אית דל"ג בבני מעים. וכן בהרי"ף והרא"ש ליתא וכן נראה מפי' רש"י והר"ן ז"ל וכן בנכ"י ליתא וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה אבל בברייתא דמייתי הכא בגמ' ובפ' חלק (סנהדרין דף ק"א) גרסינן ליה. ופי' רש"י ז"ל סכין וממשמשין ואין בכך משום רפואה דסיכה איתקש לשתיה ע"כ. ומפרש התם בגמ' בברייתא ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד א"ר חמא ב"ר חנינא סך ואח"כ ממשמש ור' יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת:

אין יורדין לפילומא. גרסי' כגי' רוב המקומות ובערוך ס"א לקורימא והוא נהר לשון מי קרמיון ע"כ גם הרמב"ם ז"ל הביא שתי הגירסאות:

אין עושין אפיקטויזין. ומלת אפיקטויזין אשכחן דכותה בברייתא בפ' לולב הגזול (סוכה דף מ') לענין פירות שביעית שאין עושין אותן אפיקטויזין ושם פירש"י אפיקטויזין להקיא והיא בנוטריקון אפיק טפי זיין מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא ע"כ, ואית דגרסי אפיקטוזוון. הזי"ן והוי"ו בנקודת קמץ. אכן ה"ר יהוסף ז"ל נקד כן אפיקטוזוון:

אין מעצבין וכו'. דוקא בחוליות של שדרה הוא ומשום דמיחזי כבונה אבל לישב אבריו שלא יתעקמו שרי:

ואין מחזירין את השבר. שמואל ס"ל דמחזירין תנן וכן הלכה:

מי שנפרקו ידו וכו'. לשון הטור בסימן שכ"ח מי שנשמט פרק ידו או רגלו ממקומו לא ישפשפנה הרבה בצונין שזהו רפואתו אלא רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא ומלת בחמין הכתובה בפירוש ר"ע ז"ל אם אינה טעות איני יודע מהיכן העתיקה אע"פ שאפשר שר"ל שהמנהג להתרפאות הוא במים חמין וזה אפילו בצונן כדתנן במתני' אסור:

סליק פירקא