משנה שבת פרק כ״ב משנה ד׳

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור כו': אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזירה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשויי גומות וג"כ יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין [צ"ל החמה פי' שמש והכי מוכח בסוגיא דשבת (ל"ט ע"א)] גזירה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואת הדומה להם ואם הוא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים. נשרו כליו נשרו מגזירת משרה ושורין. שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים (איוב י״ב:כ״ג) משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:י״ד) אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשדוהו שרחצן בשבת וזה הסתם דחוי ואין היתר לשוטחן כי העיקר אצלנו כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:

ואת המים היפים ברעים. לשון רש"י כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים:

מהלך בהן ואין חושש. כתב הר"ב שמא יחשדו אותו שכבסן נראה לפי שראה בפי' רש"י והרמב"ם בפי' אבל לא כנגד העם שכתבו שמא יחשדוהו שכבסן הלכך מפרש ה"נ טעמא דקמ"ל דלא חייש להך חשדא ומיהו אכתי קשה מאי שנא ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שנסתפג בי' משום שמא יסחוט ה"נ ניחוש שמא יסחוט והרמב"ם בחבורו פכ"ב כתב מהלך בהן ואין חוששין שמא יסחוט וכ"כ הטור סוף סימן ש"א וכן לשון הכל בו בב"י. וצריכין אנו לחלק ולומר שלא רצו חז"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן משא"כ באלונטיות דלקמן שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור שלא יסריח מחמת חום. ולא חיישינן שישוה גומות בבור. כדי שיהא שוה להושיב הקדרה:

ואת המים היפים ברעים ר"ל שישים כלי עם מים יפין הראויין לשתיה לתוך מי מקוה שאינן ראויין לשתיה שהן צוננים:

בשביל שיצנו שישארו צוננין. ואגב סיפא נקט לה. דאל"כ פשיטא:

ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו דדוקא תולדת חמה מחלף בתולדות האור (כפ"ג מ"ג). אבל להעמיד בחמה גופה. דנגזור אטו שיטמין ברמץ. לא גזרינן (שי"ח ס"ג):

מי שנשרו כליו בדרך במים שנפלו בגדיו למים (ביצה דל"ה ב' ועי' תוס' כאן) ונקודתו שנשרו בקמץ. משא"כ שנשרו בחירק ר"ל לשון שרייה:

מהלך בהן ואינו חושש דמשום כבוד הבריות שיצטרך להפשיט בגדיו. לא חיישינן שמא יסחט כבאלונטית (לקמן מ"ה). מיהו לנערם אסור. משום סחיטה:

הגיע לחצר החיצונה ר"ל הסמוכה למבוא העיר ששם משתמרין:

שוטחן בחמה ליבשן:

אבל לא כנגד העם שלא יחשדוהו שכיבסן. וקיי"ל דכל שאסור מפני מראית עין. שיחשדוהו באיסור דאורייתא אפי' בחדרי חדרים אסור [עי' סי' כ"ז ס"ה ורט"ז רמ"ג סק"ג ושל"ז ס"ט. ושל"ט סק"ט. ורמג"א שם ס"ק נ"ו כ' דאפשר דתוס' ס"ל דלא קיי"ל הכי אלא בחדרי חדרים מותר. ולפע"ד כך כתבו תוס' להדיא בע"ז די"ב. ואילה"ק לדעת האוסרים. מדשרינן לנסר נסרים למת כסי' תקמ"ז במועד בצנעה. י"ל התם גם בפרהסיא שרי. אי משום פסידא אי משום כבוד המת. רק מדאפשר בצנעא הכי עדיף טפי. עוד י"ל דבאיסור דרבנן כי הנך דהתם ל"ג בחדרי חדרים. וכסי' כ"ז ס"ה. ומיהו בפרהסיא אפי' באיסור דרבנן אסור. וכבהמה שלא תצא בזוג דלא לתחזי כמאן דאזל לחינגא (ש"ה סי"א. וכ"כ בסי' תרע"א ס"ח)]: מיהו בשטח בע"ש כלים מכובסים. א"צ להסירן בשבת. ונ"ל דכיון דאיהו לאו מידי עביד בשבת. א"צ לנקות א"ע מחשד. וכ"כ בנפלו עליהן רק מים מועטין בשבת מותר לשטחן. דבכה"ג ליכא חשד כיבוס (ש"א סמ"ה) [אב"י ועי' מג"א שם סקנ"ה דצ"ע קצת]. ועכ"פ אפי' בכה"ג אסור לשטחן אצל האש במקום שיד סולדת בו. משום מלבן ומשום מבשל (מג"א שם סקי"ז):

שיצנו גרסי הצד"י קמוצה:

ואת הצונן בחמה. פי' בשמש כדמוכח שם בפ' כירה וכמו שכתבתי שם סי' גי וכן מבואר ג"כ שם ביד. אכן בירוש' והרי"ף והרמב"ם והר"ן ז"ל נראה דגרסי בחמין:

מי שנשרו וכו'. ורש"י ז"ל פי' בפירקי' מי שנשרו שנפלו במים בשבת וכתבו תוס' ז"ל מי שנשרו גרסי' לשון נפילה ולא כפי' הקונ' לעיל בפ' במה אשה שפירש שנשרו במי גשמים דהא אמרינן בר"פ משילין מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו בדרך אלמא לשון נפילה הוא ע"כ. והרמב"ם ז"ל גם הוא פירש כפי' רש"י ז"ל דבפ' במה אשה נשרי כליה ולשון משרה ושורין וגם הר"ן ז"ל פי' שנשרו שנטבלו כליו במים:

מהלך בהן ואינו חושש. שמא יבא לידי סחיטה כן הוא לשון הטור שם סוף סי' ש"א גם לשון הכל בו שהביא שם ב"י כמו שאכתוב בסמוך גם לשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"ב ואין חוששין שמא יסחוט וכתוב בתוי"ט וצריכין אנו לחלק ולומר כו'. ולע"ד נראה דקושיא מעיקרא ליתא דההיא דאלונטית הא אוקים לה ר' יוחנן בגמ' דיחידאה היא ובן חכינאי היא וכמו שאכתוב שם בסמוך וכן רמזו ג"כ ר"ע ז"ל ולא קיימא לן כותיה אלא בין במלבושים בין באלונטית לא חיישי' שמא יסחוט ואם בא בעל תוי"ט לתרץ דאמאי לא פליג הכא בן חכינאי כדפליג גבי אלונטית ניחא: וכתוב שם בבית יוסף בשם ספר כל בו מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהן ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה אבל אינו מנערן מן המים שאם ינערם יהיה חייב משום סוחט שכן דרך כל בגד בלוע במים כשמנער אותו המים נסחטין ממנו ודוקא בכלים חדשים לפי שמקפיד עליהם יותר לפי שמתקצרין במים עכ"ל ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל ומשנה זו דחויה היא. אמר המלקט דהכי תניא בברייתא בגמ' שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר' אלעזר ור' שמעון אוסרין דס"ל כותיה דרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור [הג"ה פ' זהו דוקא באיסור מלאכה דאוריי' כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת אבל בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן במקום פסידא לא גזרו רבנן בחדרי חדרים:] ואיתא נמי להאי ברייתא בפ' במה אשה ובפ"ק דביצה דף ט' ותוס' פ"ק דע"ז דף י"ב ע"ב ובירוש' פ' בתרא דכלאים מייתי שלש משניות ושלש ברייתות דפליגי אדרב: