משנה שבת פרק כ״ב משנה א׳

חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות כו': הטעם אשר בעבורו לא יספוג שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול: ומאמר ר' יהודה אם לאכילה רוצה בו כי כשהכניס אותן הפירות לאכילה היוצא מהן מותר כי לאכילה היה מזמן אותו דבר הזב ממנו ואם הכניסם למשקין אותן המשקין אינן מותרין לפי שאין לו רשות לשתות מאותן המשקין בשבת ועיקר מחלוקת בזאת המשנה הוא בתותים ורמונים בלבד אבל ענבים וזיתים הכל מודים שהיוצא מהן אסור ושאר פירות מלבד ענבים וזיתים ורמונים הכל מודים שהיוצא מהן מותר ואפי' הכניסן למשקין ומחלקותם בתותים ורמונים כי החכמים דמו אותן לענבים וזיתים שדרך בני אדם לעצור אותם כענבים וזיתים ורבי יהודה דן כל מין ומין לעצמו כאשר תראה והלכה כרבי יהודה והלכה כרבי אליעזר:

מזון ג' סעודות. עיין בפרק ט"ז משנה ב' ואומר לאחרים כו' עיין שם מ"ג:

[* אין סוחטין כו'. מ"ש הר"ב הלכה כרבי יהודה הכי מוכח הסוגיא ומ"ש הלכה כר"א כ"כ הרי"ף בשם גאון]:

חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות ואפי' ביותר מג' כלים. אבל טפי מג' סעודות לא שרינן לי' דמתוך שבהול הוא אתי לתקן החבית (של"ה רט"ז סק"א) מיהו בכלי א'. אפי' ק' סעודות יציל (שם):

ואומר לאחרים באו והצילו לכם כל א' ג' סעודות:

ובלבד שלא יספוג ר"ל שלא יתן ספוג ביין. כדי לחזור ולהטיפו בכלי. ואפי' יש להספוג בית אחיזה מעור דאז ליכא חשש סחיטה. אפ"ה עובדין דחול הוא ואסור. ומה"ט גם לטפח מלא חפניו שמן או דבש. ולחזור לקנחם בשפת הכלי. אסור. וכל זה במציל בחצר שלא ערבו. אבל בחצר שערבו. או שרק נסדק החבית דאז לא בהיל. מותר להציל אפי' בכלים הרבה (שם):

אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין דהו"ל תולדה דדש (והא דנקט מתני' להוציא משקין. פשיטא כל סוחט מוציא משקין. י"ל דקמ"ל דבסוחט למאכל שרי. וכלקמן. ודלא כר"ח):

ואם יצאו מעצמן אסורין גזירה שמא יסחוט:

רבי יהודה אומר אם לאוכלין אם היו מיוחדין לאוכלין:

היוצא מהן מותר דמדלא ניחא לי' במשקין היוצאין ל"ג שמא יסחוט:

ואם למשקין היו מיוחדין:

היוצא מהן אסור וקיי"ל דג' מדריגות יש. א') זיתים וענבים אפי' עומדין לאכילה. אסור היוצא מהן וכ"ש דאסור לסחטן. ב') ותותים ורימונים או שאר פירות שדרך לסוחטן בשום מקום כאגסים ותפוחים שדרך לסוחטן באשכנז. אף שכוונתו לסחטן למתק. אסור לסחטן בכל מקום. וביצא מהן משקה מעצמו. דוקא בעומדין למשקין אסור. ג') אבל פירות שאין דרך לסחטן בשום מקום למשקה. אם כוונתו לסחטן כדי למתק הפרי. מותר לסחטן: מיהו בסוחט לתוך המאכל אפי' זיתים וענבים מותר לסחוט. דכל הבא לאוכל כאוכל דמי. ומה"ט מותר לסחוט ציטראנע על צוקער. ובפרט אם כוונתו לסחוט גם. האוכל שבתוך הפרי. שרי לכ"ע. דומי' דתפוח מבושל שמותר לסחטו בכה"ג (כל זה סי' ש"כ ס"א וס"ד. ובמג"א שם סק"א. וברט"ז שם סק"ה ועי' במ"ש במלאכת דש):

חלות דבש הדבש שבכוורת הוא כעין חלות של שעוה. ובהן יש הדבש:

שריסקן ששחקן:

מערב שבת ויצאו מעצמן ע"י שרסקן יצא הדבש מעצמו בשבת מהשעוה:

אסורים דגזרו אטו שירסק בשבת:

ורבי אליעזר מתיר וקיי"ל כר"א (ועי' עוקצין פי"ג מי"א ודו"ק). אבל אסור לרסקן בשבת (שכ"א מג"א סקט"ז). ונ"ל דלמצצו כך שרי. מידי דהוה כמוצץ ענבים דשרי (ש"כ ס"א):

חבית שנשברה וכו'. וכתבו התוס' פ' כל כתבי (שבת דף קי"ז) בשם ר"ת ז"ל דדוקא נשברה לו חבית אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו בהול כ"כ להביא כלים דרך רה"ר כמו נשברה ע"כ:

מזון שלש סעודות. בנקוד שבא במ"ם מצאתיו ונראה הטעם מפני שהוא סמוך וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל:

ובלבד שלא יספוג. שלא ישים ספוג לשאוב היין ולחזור ולהטיף ואע"פ שיש לספוג בית אחיזה דליכא חשש סחיטה וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ובהכי קל ביותר להבין קשר מתני' עם סוף פירקין דלעיל:

ר"י אומר. תוס' בכל מערבין ד' ל"ט ובגמ' יו"ט דף ג' רמי ר' יוחנן דר' יהודה אדר"י ומשני תנן אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין רי"א אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור אלמא מדקאמר אם לאוכלין היוצא מהן מותר כל לאוכלין אמרי' בדבר היוצא מהן אוכלא דאפרת הוא ואינו בכלל גזירת משקין שזבו ורמינהי דתנן בפ' ג' דערובין ועוד א"ר יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט הראשון ואוכלה בשני וכן ביצה וכו' בשני אין בראשון לא אלמא כל מידי דזב ממקומו ביו"ט ואפי' אוכלא אסור ומשני ר' יוחנן מוחלפת השיטה והפך ההיא דמתנה אדם אי נמי משנתנו של כאן איפוך דר' יהודה לרבנן [הג"ה פי' משום דאין סברא להפוך כל הנהו בבות דתנן התם ספ"ג דעירובין ועיין עוד בדבורי תוס' אשר שם בעירובין ובביצה:] רבינא אמר לעולם לא תיפוך ור"י לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אפי' בראשון נמי שריא דאוכלא דאפרת הוא אלא לדידכו נהי דאית לכו בביצה גזרת משקין שזבו אודו לי מיהת דבשני שריא דחד מינייהו חול הוא ואמרי ליה רבנן קדושה אחת היא פי' דס"ל לר' יהודה דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם ומתני' דריש י"ט דלא כר' יהודה וההיא ברייתא דאיתא התם בפ"ק ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת ב"ש וב"ה אפי בביצה שנולדה בשבת אם תאכל ביו"ט ההיא דרביה. רבינא בריה דרב עולא אמר מעיקרא דר' יהודה אדר' יהודה לא תיקשי דהא דאמר בשני אין בראשון לא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים קאמר ור"י לטעמיה דאית ליה מוקצה ולא משום משקין שזבו:

חלות דבש שרסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור' אלעזר מתיר. ר' אלעזר גרסי' בלי יו"ד והוא ר' אלעזר בן שמוע וכן כתב רש"י ז"ל בפ"ק דשבת דף י"ט. ובגמ' כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שרסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ר' אלעזר ור"ש מתירין והא קמ"ל דאי ממתני' ה"א התם הוא דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה אימא לא קמ"ל וגם מהאי מתניתא מוכח דר' אלעזר גרסי בלתי יו"ד שהוא חברו של ר' שמעון: