משנה שבת פרק ט״ו משנה ג׳

מקפלין את הכלים אפילו ד' וה' פעמים. כו': מקפלין בכאן רוצה לומר הבגדים שמנהג בני אדם לקפלן ולהצניען ואמרו בכאן כי זה הקפול יש לו ארבעה תנאים ואז יהיה מותר להתיר קפולו ואלו הן שיהיה המקפל אדם אחד ולא שיהיו המקפלים שנים ושיהיה המקופל בגד חדש ושלא יהיה צבוע אלא לבן ושלא יהיה אצלו בגד אחר להחליף משום כבוד שבת ולפיכך הוא מותר לקפלו ולהתיר קפולו כדי שיראה כי עתה הותר מקפולו. ומציעין הצעות בגדים על המטות לישן עליהם והרבה יש כמו מטה מוצעת והיא מלה עברית יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳). ואין הלכה כרבי ישמעאל:

מקפלין את הכלים. משום דתנא לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה וכו' שהם מתיקוני בגדי האדם נקט לה נמי להך שהם תיקוני הבגדים. ואע"ג דלא הויין משום קשירה. ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרו טבילת כלים במ"ג פ"ג דתרומות ובמשנה ב' פ"ב דביצה. ולפי שהקיפול שמקפלין הוא מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטים כשאינם מקופלין כמ"ש רש"י לכך סמכו הרמב"ם בפכ"ב וכן הטור בסי' ש"ב אצל דינין האסורים משום כיבוס ומשום סחיטה ואולי נמי שסוברים שאסרו חכמים מטעם גזירה שמא יבוא לידי כיבוס אם נתיר דברים הבאים להעשות ע"י כיבוס. וכן משמע קצת:

ומציעין את המטות. הצעות בגדים על המטות לישן עליהם והרבה יש כמו מטה מוצעת והיא מלה עברית (בראשית מ״ט:ד׳) יצועי עלה. הרמב"ם:

מלילי שבת. עיין מ"ש בס"ד במשנה ג' פ"ח דתרומות:

מיום הכפורים לשבת. פי' הר"ב שחל להיות בערב שבת וכן וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים שחל להיות במ"ש כפירש"י. וא"ת הא לא מקלע יום הכפורים במ"ש כמו שאפרש בס"ד בפ"ה דסוכה משנה ה' הא אוקמינן התם להך מתני' כאחרים דס"ל דכל החדשים כסדרן א' מלא וא' חסר ואין כאן דחיה כלל. [* ועיין מ"ש בזה במשנה ז' פי"א דמנחות. ודתנן חלבי. כל אברי עולה בכלל. כך פרש"י פ"ה דסוכה דף נ"ד]:

רבי עקיבא אומר לא של שבת וכו'. וטעמו כדתניא עולת שבת [בשבתו] לימד על חלבי שבת שקרבים ביוה"כ יכול אף של יוה"כ בשבת ת"ל בשבתו דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר עולת [וגו'] לימד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו. והא דכתב הר"ב בדר"י משום דשבת חמור. כלומר ולהכי למדין משבת ליוה"כ ולא מיוה"כ לשבת. ובדר"ע פי' שוין הן. כלומר שהכתוב עשאו שוין לדבר זה דהא ודאי דשבת חמור שהוא בסקילה ויוה"כ בהכרת:

לא של שבת קרבים וכו'. וכ"ש קיפול דצורך הדיוט:

מקפלין (צו לעגען):

את הכלים שפשטן היום (עי' במכה בפטיש). ואיידי דתנא קשר חלוקה. שהוא תקון המלבוש. תנא נמי השתא הנך תקוני בגדים:

אפילו ארבעה וחמשה פעמים אפשר דר"ל אף שמקפל ד' וה' קפולין לא מחזי כמתקן:

ומציעין את המטות (דיא בעטטען מאכטן):

מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת והכי קיי"ל (ש"ב מג"א סק"ו). וה"ה כל דבר אף שאין בו טרחה. אין עושין משבת לחול או ליו"ט. כהדחת כלים (שכ"ג ס"ו). או לחפש בס"ת מקום קריאת מחר (מג"א סס"י תרס"ז):

ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת כשיו"כ ביום ו'. ולדידן א"א שיחול יו"כ בא' ג' ו'. (תכ"ח). רק בזמן המשנה שהיו מקדשין ע"פ ראיה:

וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים דשבת קדיש וחמיר טפי מיו"כ. דמחלל שבת בסקילה. ויוה"כ אינו רק בכרת שהוא בידי שמים:

ר' עקיבא אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת וכ"ש דאין מקפלין מזה לזה. מדהו"ל צורך הדיוט:

מקפלין את הכלים וכו' כתבו תוס' ז"ל מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר ע"כ. ונראה שמכאן עד סוף המסכת רובו ככולו הוו איסורי דרבנן והתחיל בקפול דדמי לקשירה דעסיק בה ובתר הכי קתני דיני הצלה והתחיל בכתבי הקדש למעלתן על כל שאר מטלטלין:

ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין וכו'. ס"א ר' ישמעאל אומר מציעין את המטות וכו' ול"ג מקפלין את הכלים. וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל שכך מצא בכל הספרים: ותמהני היאך נהגו הנשים השתא להציע המטות משבת למוצאי שבת ואין פוצה פה ומצפצף ונלאיתי למצוא דין זה בספרי הפוסקים ז"ל ולא ראיתיו עד הנה והדבר תמוה מאד בעיני. ובירושלמי ר"פ שני דביצה גרסי' מציעין את המטות מיו"ט לשבת שכן מציעין אותם מלילי שבת לשבת ע"כ ואפשר שזהו הטעם ג"כ שנהגו להציע המטות ביום השבת מפני שג"כ היא צורך השבת שרגילין בני אדם לנוח מעט ולישן בשבת כאשר אמרו בעלי הרמז ש'נה ב'שבת ת'ענוג ר"ת שבת:

וחלבי שבת קרבין ביום הכפורים ושל יום הכפורים אינם קריבין בשבת ר' עקיבא אומר לא וכו'. כצ"ל: וכתבו תוס' ז"ל אור"י דכל היכא דקתני תרי שבי בהדי הדדי אתי כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד והכי מפ' תלמודא בפ' בתרא דסוכה ע"כ ושם כתבתיו בס"ד:

סליק פירקא