משנה שבת פרק א׳ משנה ט׳

אמר רשב"נ נוהגים היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן כו': הבגדים הלבנים הם צריכין כבוס יותר מן הבגדים הצבועים אבל הבגדים הצבועים מותר לתתם לכובס ואפילו ערב שבת ואפי' לרבן שמעון בן גמליאל ואין הלכה כמותו אלא כבית הלל שהתירו לתת איזה בגד שיהיה לכובס עם השמש ובלבד שיפסוק עמו השכר: וקורת בית הבד היא קורת הבד והענין כי אבן הגת יורידו אותו על הזיתים ויניחו אותו והם נסחטין ומתמצין כל השבת וג"כ יסבבו החבלים על הענבים הדרוכים כדי שיתמצו ויזובו כל השבת: ועגול שם כל דבר עגול אצלם. ומותר לעשות כל זה עם חשכה:

[*אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא וכו'. פי' הר"ב ומחמירין על עצמן כבית שמאי. ואין להקשות דבפ"ק דברכות משנה ג' שנינו שנסתכן ר' טרפון על שעבר על דברי בית הלל הכא בשב ואל תעשה שאני. ומיהו אף בקום עשה מצינו דלא מיקרי העברה כההיא דפרק ח' דברכות משנה ז' מי ששכח ולא בירך דבית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך וב"ה אומרים יברך במקום שנזכר ובגמ' [אמרי'] דהוה עובדא דההוא דעביד כבית שמאי ואשכח ארנקי התם נמי כתב הרא"ש דבהא אף ב"ה מודו שטוב לעשות כבית שמאי אלא שלא הטריחוהו ע"כ. וכלומר משא"כ בק"ש דמאי טיבותיה דקורא בהטייה כיון דלב"ה קרא דובשכבך לא משמע להו הכי כלל וכלל]:

ושוין. דמודו ב"ש לב"ה. וכיוצא בזה הרבה וכתבתי בריש פ"ג דפאה בס"ד:

שטוענין וכו'. פירש הר"ב משום דא"נ עביד להו בשבת ליכא חיוב חטאת. גמ'. והלכך ליכא למיתסר משום שביתת כלים ובכל הנך דלעיל שייך חיוב חטאת דשריית דיו וסממנים וכרשינין משום לש. ואונין משום מלבן. וצמר משום צובע. ומצודה פירשו התוס' בשם תוספתא שאם בשעת פריסתו לוכד איכא חיוב חטאת משום הצד. ובאין מוכרים לנכרי וכו' פירשו דמאחר דהנכרי מחמר או עושה בשבת בידים דבר שישראל אסור מן התורה גזרו משום דמחלף בשלוחו ואע"ג דאי עביד להו הישראל לא מחייב חטאת. ועבדן [משום] מעבד. וכובס משום מלבן. עיין בפ"ד מה"ש להרמב"ם:

אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן שצריך זמן רב לכביסתן:

לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת דס"ל כב"ש:

ושוין אלו ואלו ב"ש וב"ה:

שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת בית הבד הוא כלי שמניחין בהן הזיתים הטחונים. והגת הוא כלי שדורכין בהן הענבים. ומשימין קורות כבדים על הזיתים הטחונים *). ודפין כבדים עגולים על הענבים הדרוכים שבבית הבד. מערב שבת. והמשקה זב מאליו בשבת. ומותר לשתותו אז. ולהכי מותר לעשות כן משום דאי נמי סחיט להו בשבת ליכא חיוב חטאת. דמדמרוסקין כבר. אסור לסוחטן רק מדרבנן. ולהכי לא גזרי' שמא יעשה בידים. ואף דלב"ש עכ"פ לתסר משום שביתת כלים. כלעיל אות ס"א. י"ל דבכה"ג דנפיק ממילא. וכלי לאו מידי עביד. גם לב"ש שרי. מיהו דוקא בזיתים וענבים דסחיטתן אסור מדאו' (כמג"א ריש ש"כ). להכי צריך שיהיו מרוסקין מע"ש. אבל שאר פירות יש חלוק. שכשעומדין למשקה דאסור לסוחטן עכ"פ מדרבנן. להכי רק כשיצאו מעצמן בשבת מותרין. אף שלא רסקן מע"ש. וכשעומדין לאכילה. מותר אפי' לכתחילה לסוחטן בשבת. ומה"ט מותר לסחוט (ציטראנע) בשבת לתוך (צוקער) לעשות (פונש) (ועי' רס"י ש"כ ובכללי ל"ט מלאכות במלאכת דש):

ואע"ג דהעובר על דברי ב"ה חייב מיתה (כברכות פ"א מ"ג) ואי"ל משום דהכא שב ואל תעשה הוא. או כבני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א. שתי' דהכא שאני. דלא מוכחא מלתא דחייש לחומרא דב"ש. דשמא כדי למהר כביסתן הוא עושה. מש"ה שרי. ליתא. דהרי במי ששכח לברך בהמ"ז במקום שאכל (ברכות פ"ח מ"ז) אמרי' התם בגמ' דהאי תלמידא דעבד כב"ש. ואשכח ארנקי. אף דחזרה למקום אכילתו קום ועשה הוא. וגם מוכחא מלתא. דחוזר למקומו רק לברך. וכב"ש. ואפ"ה שרי. ונ"ל דמזה מוכח כרא"ש דבכלים לכובס או בחזרה למקום אכילתו גם ב"ה מודו דעדיף טפי. רק שלא הטריחוהו חכמים. משא"כ בהטייה דק"ש. כיון דב"ה לא דרשו קרא דובשכבך דלהוי בהטייה. מה עדיפותא לקרות בהטייה ואדרבה בעמידה עדיף טפי. להעיד מלכות שמים ככל עדות בעמידה:

אמר רשב"ג נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן. שהם קשים לכבס וצריך שלשה ימים ומחמירין היו על עצמם כב"ש והא דלא קתני הא מילתא גבי שלשה דברים שהיה רשב"ג מחמיר כדברי ב"ש בפ' שני די"ט משום דהתם לא איירי אלא במילי די"ט אבל במילי דחול לא איירי. הר"ן ז"ל: ומחק הר' יהוסף ז"ל מלת שהיו מספרו:

ושוין אלו ואלו שטוענין קורות בית הבד וכו'. וק"ק לע"ד מ"ש דקתני הכא תנא ושוין אלו ואלו ולא קתני ושוין שטוענין כדקתני בפ' יו"ט שחל תרי זימני ושוים ולא קתני מלות אלו ואלו ושמא משום דהכא קתני הרבה פלוגתות דב"ש וב"ה או שמא לרמוז לנו שאין מוסכם זה הושוין שהרי הוא דלא כר"ע ודלא כת"ק דר"א כמו שאכתוב בסמוך והוי כמו כל המוסיף גורע: ובגמ' בעינן מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי א"ר יוסי בר' חנינא ר' ישמעאל הוא דתנן בפ' שני דעדויות השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעו"י ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך. ר' אלעזר [בן פדת] אמר ר' אלעזר [בן שמוע] היא דתנן לקמן ר"פ כ"ב חלות דבש שרסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור' אלעזר מתיר ובגמ' יהיב טעמא אמאי ר' יוסי לא אמר כר' אלעזר ור' אלעזר אמאי לא אמר כר' יוסי. ומשמע דלר' יוסי ב"ר חנינא מתני' דקתני ושוין דלא כר"ע דלר"ע אפי' בזה חולקין ב"ש וב"ה וכן לר"א בן פדת מתני' דלא כת"ק דר' אלעזר ור"ש דגם הוא ס"ל כר' אלעזר בן שמוע כמ"ש לקמן ר"פ חבית ודלא כר' ישמעאל ור' עקיבא כדמשמע בגמ':