משנה שבת פרק א׳ משנה ה׳

ב"ש אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים כו': שורין ידוע: ודיו שם לדבר שכותבים בו: ואמרו בכאן שורין דיו ענינו שלא ישרו עירוב סממני הדיו: וסם הוא שם איזה עיקר שיהיה ממיני העקרים ובלשון רבים סממנין: וכרשינין הכוסמת לפי שבתחלה שורין אותה ואח"כ מאכילין אותה לשוורים:

ב"ש אומרים אין שורין כו'. כתב הר"ב ונר הדולק וכו' בדמפקיר וכו'. כלומר ומסתמא מפקיר להו כיון שא"א בענין אחר וכ"נ מהתוספות. והר"ן כתב עוד בשם הרשב"א דה"ק דלב ב"ד מתנה עליהן להפקירם:

וכרשינין. פירש הרמב"ם כוסמת. ואין תימה ממה שפירש בעצמו כרסנה בערבי במשנה ד' פ"ב דמעשר שני ובמשנה ט' פ' בתרא דחלה וכתב בשם ירושלמי שאינן מאכל אדם אלא בשני רעבון וכמ"ש הר"ב עוד במשנה ט' פרק בתרא דתרומות דבמשנה ג' פ"כ [לקמן] כתב הרמב"ם כרשינין הוא זרע הנקרא בערבי כרסנה ובלה"ק כוסמת ע"כ שנמצאת למד שהוא סובר שכוסמת אינו כוסמין שחשבו מחמשת המינין וכן מה שאנו פותרין כוסמין הוא מאכל אדם אף בשני השובע:

בית שמאי אומרים אין שורין בע"ש:

דיו מין סם לעשות דיו [אב"י ול"מ נ"ל שהוא דיו ממש שהיה אצלם קשה ושרוהו במים לדקדקו. וכדאמרינן (בנדה ד"כ ע"א) פלי קורטא דדיותא. ועי' תוס' גיטין די"ט ד"ה דיו]:

וסממנים סממנים לצבוע:

וכרשינים וויקקען למאכל בהמה:

אלא כדי שישורו מבעוד יום ר"ל ביש זמן כל כך עדיין שיתרככו קצת מבעו"י:

ובית הלל מתירין משנתן מים מבעו"י. והכי קיי"ל (א"ח רנ"ב):

אין שורין דיו. בגמ' בעי לאוקמי מתני' דוקא כרבי דס"ל דנתינת מים לדיו זו היא שרייתן ודחי לה:

אלא כדי שישורו. אית דגרסי שישרו השי"ן קמוצה:

בפי' ר"ע ז"ל וסברי ב"ש אדם מוזהר על שביתת כלים. אמר המלקט נפקא לן בגמ' מקרא דכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות שביתת כלים: ונר הדולק בשבת. וקדרה שעל גבי כירה דמודי בהו ב"ש ומפרש בגמ' בדאפקר להו ופי' הר"ן ז"ל דאע"ג דקיימא לן דבעי הפקר בפני שלשה כדאיתא סיף פרק אין בין המודר הכא לא בעינן דכיון דלאפרושי מאיסור הוא מסתמא מפקר להו בגמר דעתו וכתבו בתוס' שאין לסמוך על זה להשאיל לגוי בהמתו ולהפקירה דהכא שאני מפני שאי אפשר בענין אחר והרשב"א ז"ל כתב דהא דהכא משום הפקר נגעו בה דלב ב"ד מתנה עליהן להפריש העם מאיסורא ודוקא בנר וקדרה התנו מפני צורך שבת אבל בבהמה לדידן לא שייך האי טעמא ע"כ: וכתבו תוס' ז"ל בפ"ק דפסחים דף ד' גבי בטול חמץ דמדאורייתא אין צריך הפקר ומש"ה בטול חמץ סגי בינו לבין עצמו ע"כ: ובירוש' מאי טעמהון דב"ש דכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כל מלאכתך גומרה מבעוד יום ומ"ט דב"ה ששת ימים תעשה מעשיך וביום מה מקיימין ב"ה טעמון דב"ש בעבדי בידן ומה מקיימין ב"ש טעמון דב"ה כהדא דתני פותקין אמת המים לגנה מע"ש והיא שותה והולכת בשבת וכו'. אמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים לנו שטוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת עם חשיכה ולא יכלו להשיבן אמרו ב"ש לב"ה אי אתם מודים לנו שאין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצלו כל צרכן מבעו"י ולא יכלו להשיבן ע"כ ועיין במה שכתבתי לקמן ספ"ג: