משנה פסחים פרק ח׳ משנה ה׳

זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי כו': זו המשנה היא צריכה לעקרים אני אבארם לך והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא וסיפר ז' ימים בלא ראיה וטובל בז' ואם ראה ג' ראיות מביא קרבן בח' ואחר יאכל בקדשים לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים אמר הש"י כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר בכאן מלת זיבות ב' פעמים ואמר טמא ואמר עוד זאת תהיה טומאתו בזובו וזכר מלת זיבות ג' פעמים ואמר טומאתו ובאה הקבלה מנה הכתוב שתים וקראו טמא ג' וקראו טמא הא כיצד שתים לראיה ושלש לקרבן ופירוש דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה וסופרת שבעה ימים בלא ראיה ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב ואמר הש"י ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו' ומקבלה ימים שנים רבים שלשה וכשתראה יום א' תמתין עד למחרת אם לא ראתה דבר [טובלת לאחר הנץ החמה ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה ג"כ בשני תשמור ותמתין עד למחר וטובלת] בשלישי ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום ואחר שתדע אלו העיקרים תדע זאת ההלכה כולה וזה הדין הולך על העיקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהיה מחוסר אלא הערב שמש ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים ואז ישחט עליו ואע"פ שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד כאשר בארתי לך שם:

שוחטין עליו בשביעי. פירש הר"ב והוא שטבל בשעת השחיטה דדילמא פשע ולא טביל. גמרא. ומ"ש טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד נדחה וכו' כבר כתבתי במשנה ב' פרק ו' דזוהי שטת הרמב"ם וקרא כוותיה דייקא ולא יכלו לעשו' הפס' ביום ההוא הא לערב וכו'. ואלו לשטת הראב"ד וסייעתו שכתבתי לעיל דבטבילה תליא. הלא כך היו יכולין ביום ההוא כמו למחר אם יטבלו ביום ההוא. ואם לא יטבלו גם למחר לא יהיו יכולין לעשות. כן כתב בכ"מ. ועוד הארכתי בשמו לעיל:

ראה שלש שוחטין עליו. כתב הר"ב והוא שנתן קרבנותיו לבית דין. וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין בית דין של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:

והזבה וכו' בשמיני. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לב"ד ובפירוש הרמב"ם חסר וכצ"ל וטובל בשביעי וכשראה שלש ראיות סופר שבעה ימים בלא ראיה וטובל בח' [צ"ל בז'] ומביא קרבן בח':

זב שראה שתי ראיות דצריך ז' נקיים וא"צ קרבן:

שוחטין עליו בשביעי של ז"נ שלו ודוקא בטבל כבר ולא העריב שמשו, אבל בלא טבל, לא, דשמא יפשע ולא יטבול ומה"ט לא נקט נמי נדה, דהרי טבילתה בלילה ושמא לא תטבול. מיהו טמא מת, אפי' טבל והוזה, כל שלא העריב שמשו, נדחה לפסח שני:

ראה שלש דאז חייב גם כן להביא קרבן בח' שלו:

שוחטין עליו בשמיני שלו אף שתולה בדעת אחרים שיקריבו קרבנו. ודוקא שמסר קרבנותיו כבר לב"ד, אף שלא הוקרבו עדיין, חזקה שיקריבום הב"ד עוד היום:

שומרת יום כנגד יום עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ"ז וסי' ע', דברוא' יום א' או ב' בי"א יום שבין נדה לנד', טובלת למחר וסופרת יום ההוא בטהרה, וכשתעריב שמשה, טהורה:

שוחטין עליה בשני שלה אף שהוחזקה קצת לראית, טפי מזב:

והזבה ר"ל בראתה ג' ימים בי"א יום הנ"ל, שאז זבה היא וצריכה ז' נקיים, וחייבת להביא קרבן ביום הח':

שוחטין עליה בשמיני נ"ל דמדקתני סתמה משמע גם בפסח שני, ולפ"ז קמ"ל הכא גם באשה, אף דבשני, נשים רשות [כרמב"ם פ"ז ה"ג מק"פ], או נ"ל דקמ"ל אף דבליל שאחר שמיני שלה, יתחילו ימי נדתה, והרי אז רגילה לראות דם, דמדאמרה תורה על ימי זיבה שהן בלא עת נדתה, ש"מ דז' ימי נדה הן עת נדתה ורגילה לראות בהן, אפ"ה שוחטין עליה. [אב"י כוונת רבינו הגדול בפי' הא' היא שיכולה לעשות אפי' בפסח שני חבורה שכולה נשים, ועל זה הראה על הרמב"ם עי"ש, ועי' לח"מ שם פ"ה ה"ח]:

ואין להקשות עכ"פ הרי כל מחוסר כפורי' צריך טבילה לאכילת קדשים אחר שקרבו קרבנותיו [כחגיגה כ"א א']. וא"כ אף שמוסר קרבנותיו לב"ד ניחש שמא יפשע מלטבול קודם הערב, ויפסול הפסח. י"ל כיון דטבילה זו רק מדרבנן היא, וא"צ הערב שמש, דכל טבילה מדרבנן א"צ הערב שמש [כמ"ש פ"א סי' לד] א"כ יכול לטבול גם בלילה קודם שיאכל [תוס'] ואף שכבר קרב תמיד של בין הערביים, מותרים הב"ד להקריב היום חטאת העוף שחייב. דמדאין למזבח אלא דמה, ליכא גבי' עשה דהשלמה. ואפי' מצורע שהוא מחוסר כפורים, שמביא בהמות, אפ"ה עשה דפסח שהוא בכרת דוחה עשה דהשלמה שאינה בכרת:

זב וכו' והגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכן שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני ראתה שני ימים וכו' וכתב שכן מצא בכל הספרים וביד שם פ' ששי סי' ג' ועיין במה שכתבתי לקמן ר"פ מי שהיה טמא בשם תוס' ז"ל:

והזבח שוחטין עליה בשמיני גמ' תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי שלה א"ל זבה בשביעי שלה מי חזיא הא אפי' לעולא דס"ל שוחטי' וזורקי' על טמא שרץ ה"מ טמא שרץ דחזי לאורתא הא עד למחר דמתיא כפרה לא חזי אלא אימא בשמיני פשיטא מהו דתימא כיון דמחסרא כפרה לא דילמא פשעא ולא מקרבא קמ"ל וכגון דמסרינהו לב"ד וכדרב שמעיה דאמר חזקה אין ב"ד של כהנים עומדין מן העזרה עד שיכלו כל צרור וצרור של כל אשה ואשה הנתונים בשופר. וכתבו תוס' ז"ל אמתני' דקתני זב שוחטין עליו בשמיני ליכא למיפרך פשיטא דמצי למימר דקתני לה אגב רישא דזב שראה שתי ראיות ושומרת יום כנגד יום שוחטין עליה ולא חיישי' שמא תראה ותסתור ע"כ: עוד גרסי' בגמ' רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי א"ל נדה בז' אפי' למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ משום דחזי לאורתא נדה לאורתא דשבעה הוא דטבלה ועד שמנה דעבדא הערב שמש לא חזי אלא אימא בשמיני פשיטא השתא ומה זבה דמחסרא כפרה שוחטין וזורקין עליה בח' נדה דלא מחסרא כפרה צריכא למימר דשחטינן וזרקינן עלה נדה איצטריכא ליה דהא קמ"ל בשמיני אין בשביעי לא משום דנדה שאינה סופרת ז' נקיים אלא ז' עם ימי ראייתה אינה טובלת עד לאחר שקיעת החמה של שביעי והערב שמש לא הוי לדידה עד שקיעת החמה של יום ח' אבל זבה טבילתה ביום ז' דכתיב וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר ובתחלת היום עבדא לה כבר ספירה. ירוש' תני ר' חייא נדה שוחטין עליה בשמיני בועל נדה שוחטין עליו בז' א"ר יוסי הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום השביעי שלו: