משנה פסחים פרק ז׳ משנה ב׳

אין צולין את הפסח לא על השפוד כו': נגע בחרסו של תנור יקלף את מקומו כו': אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר ואנו צריכים לצלותו בחמימות האש בלי אמצעי כמו שאמר הש"י צלי אש ולא צלי דבר אחר ולזאת המשנה שעורו הוא כך ולא באסכלא ואם אסכלא מנוקבת היא כשירה א"ר צדוק וכו' וכן כשיזוב מלחלוחיתו על הסולת כאשר זכר יסיר אותו הסולת כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר בעצמותו [קשה] אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק. והלכה כרבי צדוק:

וצלה לנו את הפסח על האסכלה. מסיים בגמרא מנוקבת ופירש"י עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד לרחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל ע"כ. ומיהו השפוד דכתב ר"ל של רמון:

יטול את מקומו. פירש הר"ב דשומן נבלע כו'. ואם תאמר נגע בחרסו של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו. ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כ"כ כדלקמן גבי סיכה. תוס':

יקמוץ את מקומו. כתב הר"ב וישרוף אותו קומץ כו'. כן כתב רש"י ואין צ"ל [גבי] קליפה ונטילה שאין בהן תערובות חולין והרמב"ם בחבורו פ"ח מהל' קרבן פסח לא הזכיר כלום בקליפה ונטילה. ובקמיצה כתב וישליכנו ועיין לקמן משנה י"ב:

אין צולין את הפסח לא על השפוד של מתכות:

ולא על האסכלא [ראסט], והוא כעין טס ברזל:

אמר רבי צדוק חסורי מחסרא וה"ק, ואם האסכלא מנוקב, מותר, דעשוי כבריחים ותולה הפסח בחלל שבין הבריחים שלא יגע בברזל ולא חיישינן שמא יגע בבריח שבינתיים, ואמר ר' צדוק וכו':

נגע הפסח:

בחרסו של תנור יקלף את מקומו ר"ל יקלף הפסח במקום שנגע בחרס, דשם לאו צלי אש הוא רק צלי חרס. ומיירי באין רוטב רב במקום הנגיעה:

נטף מרוטבו על החרס אפי' בחרסו של תנור וכברישא:

וחזר עליו דהרוטב הנצלה מחרס החם, חוזר ונבלע בהפסח:

יטול את מקומו והוא כעובי אצבע [י"ד צ"ו], משא"כ קליפה הוא כדי שינטל בבת אחת, וגרידה היינו שאינו ניטל כאחת, רק גורד בסכין מעט מעט. ולר"ן [חולין דרצ"ד א'], נטילה הוא רק עב קצת יותר מקליפה וכן משמע מרש"י הכא:

נטף מרוטבו על הסולת והסולת רותח, דנצלה הרוטב מהסולת:

יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ בחול, מדבלע מרוטב שנאסר, ודינו כקדשים שנפסלו, אף דהכא יש תערובות חולין, וכ"ש הקליפה ונטילה דרישא דישרפו:

אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. בירוש' הגירסא לא בשפוד ולא באסכלא ומ"מ נראה שר"ל שהפסח צולהו על השפוד ממש. או שנים שלשה שפודין או יותר סמוכין זה לזה דומיא דאסכלא והיותר נכון דלא בשפוד היינו שפוד סתם דהיינו של מתכת וכן הוא ג"כ מבואר בפירוש הרמב"ם ז"ל. ורוצה לומר אפי' שהשפוד מתוכו דאי לא תימא הכי היינו אסכלא והכי מוכח מלשון הרמב"ם ז"ל שם ביד שכתב וז"ל אין צולין את הפסח על כלי אבן או כלי מתכות שנאמר אש לא צלי דבר אחר לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור צולין עליו ואין צולין אותו בשפוד של מתכת שהרי השפוד כולו חם וצולה מקומו ע"כ וכמדומה לי שנפל טעות סופר בספר תוספת י"ט שכתב שם ומיהו בשפוד דכתב ר"ל של רמון ע"כ:

צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא. ובירוש' ולית ליה לר"ג צלי אש ומשני אית ליה פסח מצרים צלי אש ואין פסח דורו' צלי אש ר' יוסי ב"ר בון אמר ר"ג עביד תולדת אש כאש ורבנן לא עבדי תולדות אש כאש:

נגע בחרסו של תנור. פסול גוף הוא ונשרף מיד נטף מרוטבו על החרס פסול מכשיר הוא וטעון עבור צורה ע"כ. איתא בתוס' כל שעה דף מ"א:

נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול וכו'. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. תוס' פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ו) והביאו בית יוסף בטור י"ד סי' ק"ה בשם הרא"ש ז"ל:

נטף מרוטבו על הסלת וכו'. ירוש' ר"ש בן לקיש הדא דתימא ברותחת אבל בצוננת אסור א"ר אלעזר לא אמרה תורה הוא לא יצלה את אחרים אלא הוא לא יצלה מחמת אחרים:

בפי' ר"ע ז"ל הלכך יקמוץ את מקומו כך צ"ל. וקמיצה משמע מן הגמ' דהוי טפי מן הנטילה דהויא כדי אצבע: