משנה פאה פרק ו׳ משנה א׳

כבר בארנו כי ההפקר אינו מחויב במעשרות ומה שהפקיר לעניים בלבד אומרים ב"ש שהוא הפק' ואינו מחויב במעשר והביאו ראיה עליו מה שאמר הכתוב (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב אותם ואמרו יש לך עזיבה אחרת שהיא לעניים ולא לעשירים וב"ה אומרים אמר הכתוב בשמטה (שמות כג) תשמטנה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו. ואתה צריך לדעת כי לבית שמאי מי שהפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת שכל זה הפקר ואינו מחויב במעשרות:

בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר אם הפקיר רק לעניים. הו"ל הפקר ופטור ממעשר. דילפינן ממתנת ערים כלקט וכו':

ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמטה דבשביעית הכל מופקר גם לעשירים:

בית שמאי אומרים אינו שכחה אזלי לטעמייהו לקמן מ"ה. דג' שכחה. אבל ד' אינו שכחה. ואית להו הכא רואין כאילו נחלקה לד':

ובית הלל אומרים שכחה דלית להו רואין:

בר"ש [לק' במ"ב] הביא קושית הירוש' והתנן העומר שסמוך לגפה שהוא חומר לעניים. ותנא לה במקולי ב"ש בעדיות. וכ' עלה רבינו הגדול הגאון מהו' עקיבא שליט"א. [באות ס'] וז"ל ואולם ק' אירוש' אמאי לא פריך נמי מעומר של ד' קבין וכו' וצ"ע עכלה"ט. נאום חרגא דיומא. לא שמיה. בוודאי קושית רבינו חזקה היא עד מאוד. ומאן נגר ובר נגר דיפרקיני' לחזק בדק הבית אשר הכה בידו הגדולה לרסיסים ואדיא לגזיזי' וקם והניח בצע"ג. אולם רוח בטני הציקתני להצדיק דברי הירושלמי הקדושים. ואומר דל"מ הי' נ"ל דלהך גי'. להכי לא מייתי הירושלמי הך מתני' דא' של ד' קבין. משום דהך מלתא דב"ש תליא במ"ה דג' שכחה ד' אינם שכחה כירושל' הכא והתם מחמרי ב"ה לעניים וא"כ כיון דדייקינן מהך מתני' דא' של ד' קבין. הא ג' אפילו מפורדין אינן שכחה לב"ה. דלב"ש הו"ל שכחה כמ"ה. להכי לא מחשב לב"ה חומר מכל צד. מדמשתמע מהך מתני' לב"ה נמי קולא לבעה"ב בג' מפורדין. משא"כ מתני' דגפה ודאי הוא חומר לב"ה לבעה"ב מכל צד. ובני הבחור המופלג החרוץ כ"ה ברוך יצחק שליט"א תי'. לפמ"ש רמל"מ פ"ה הי"ז ממ"ע. למה דקיי"ל דעומר שהוא יתר מד"ק אינו שכחה. א"כ אם שכח ג' עומרים. אף דקיי"ל ג' אינן שכחה. עכ"פ אם א' מהג' עומרים יתר מד' קבין. לא מצטרף להדי אינך ב'. והו"ל אינך ב' שכחה. לפ"ז כ"כ בא' בת ד"ק. לב"ש דאינן שכחה אמ"צ. ולב"ה דהו"ל שכחה מצטרף. א"כ לא מצי ירושלמי לאקשויי מינה. מדאינה קולא לב"ש מכל צד. דאיכא נמי חומר לב"ש לעניין צירוף. משא"כ מתני' דגפה. אם היו כמה עמרים אצל גפה. אפי' בלא צירוף אינן שכחה לב"ש. מדמונחי' כולן אצל גפה. ודו"ק:

הבקר כמו הפקר. ה"ר שמשון ז"ל וכן פירש גם כן הראב"ד ז"ל ובמס' עדיות וכן בסמ"ג עשין סי' נ"ט וגם הרא"ש ז"ל בפ' ואלו טרפות דף קס"א וכן ג"כ כתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש פ' בשלח פסוק נשפת ברוחך שהוא כמו נשבת בבי"ת גם בפסוק בקרת תהיה דבפ' קדושים. גם הח' הר"ש שירילי"ו ז"ל כ' הבקר גרסי' בבי"ת והוי כמו הפקר וכן בלשון המקרא בקרת תהיה לדעת הרמב"ן ז"ל ורקים ופוחזים תרגם יונתן סריקין ובקרין. הבקר לעניים הבקר משום דתנן בפ' הפאה ניתנת דהפקר פטור מן המעשר מפרש ליה תנא דמתני' גווניה כי היכי דלהוי פטור מן המעשר. ותני לה הכא משום דתנא לעיל דיש שכחה שיש בה זכות לבעה"ב וחייבת במעשרות ולא חלה השכחה אע"ג שהיא מדה שזוכין בה עניים. תנא אגבה נמי מדה שזוכין בה עניים דלא חלה וכב"ה ע"כ. וגם רד"ק ז"ל כ' בפי' הנביאים גבי את זדונך שאמר אליאב לדוד דתרגם יונתן בקרנותך פי' פקרנותך ע"כ:

ובה"א שכחה. אבל יתר על ד' אפי' ב"ה מודו שאינו שכחה וכן אם היו של שני שני קבין ואחד יתר על שמנת קבין אינו שכחה: