משנה פרה פרק ח׳ משנה ז׳

זה ג"כ עיקר כבר קדם ביאורו בפתיחת זה הסדר והוא שהראשון והשני אם נגעו במשקין יטמאם וישיבם תחלה וכל שני לטומאה פוסל את התרומה כמו שזכרנו שם וכמו שנבאר בטהרות (פ"א) וכן טבול יום הוא מכלל מי שיפסול התרומה כי הוא לא יטמא משקין ואפילו משקה תרומה כי הוא לא יטמא אך יפסול אותן לבד וישובו משקין פסולין לא טמאין כמו שביארנו בפתיחה:

כל הפוסל את התרומה. פירש הר"ב כגון ידים שניות כו' וידים עצמן שנגעו באוכלי חולין. וכן לשון הר"ש ואין להגיה באוכלי חולין. כי כן הלשון ג"כ משנה ו' וז' פרק ב' דטהרות:

חוץ מטבול יום. כתב הר"ב ואפילו משקים של תרומה כו' וכ"כ הרמב"ם. ומשום דבתרומ' כ"ע מודו. נקטי תרומה. אבל לחכמים אפילו דקדש נמי כדתנן מ"ד פי"א:

כל הפוסל את התרומה כגון מאכל שנגע בראשון לטומאה או סתם ידים שנחשבין כשני לטומאה:

מטמא את המשקין להיות תחלה דכל משקין מדעלולין לקבל טומאה בלי הכשר להכי גזרו בהו רבנן דאפילו נגעו בשני יהיו כראשון לטומאה:

לטמא אחד ולפסול ר"ל מטמאים אחד. דהמאכל שנגע בהמשקין בין שהמאכל חולין או תרומה נטמא. מדנעשה שני. ולפסול א'. ר"ל דהמאכל זה שנעשה שני אפשר ששוב יפסול א'. דהיינו כשיגע בתרומה. א"נ ר"ל מטמאין אחד לענין תרומה. שאם המאכל שנגע במשקין אלו יחזור ויגע בתרומה הרי יהיה על המאכל שם טמא. שהרי תחזור ותפסל להתרומה שנגע בה. ופוסל א' לענין חולין. שאם המאכל שנגע במשקין אלו. יחזור ויגע בחולין. נשארים החולין בטהרתן. נמצא שאין על המאכל רק שם פסול. וקמ"ל דלא תימא דרק לענין תרומה גזרו שיהיו על המשקין דין תחלה. אבל לענין חולין לא. ונ"מ דאם יגעו במשקין הללו מאכל חולין. ישארו החולין בטהרתן. דהרי הידים עצמן שטימאו להמשקין אלו לא פסלו למאכל חולין. ואיך המשקין שנטמאו מהידים יפסלו מאכל חולין. קמ"ל [ועיין יבקש דעת סי' ה']:

אחד חוץ מט"י היינו כל הטמא מדאוריי' שטבל ולא העריב שמשו עדיין. דאף דעדיין פוסל תרומה. אפ"ה אינו עושה למשקין תחלה. אפילו כשהן של תרומה. אבל נפסלין ע"י מגעו. דמדטבל ונטהר לחולין לגמרי לא גזרו בה כולי האי [כמעילה דח"ב]. ואע"ג דגם שני שבחולין. אמ"ט לחולין. ואפ"ה עושה למשקין תחלה. עכ"פ אפשר בו טומאה. דהרי האוכל שני שבחולין כשיעור אכילת פרס. נעשה גם האדם שאכלו שני [כטהרות פ"ב מ"ב]. אבל טבו"י א"א בשום אופן שיעשה שני [כרמב"ם פ"י מאהט"ו ה"ג]:

הרי זה אומר המאכל שנגע במשקין הללו. אומר להמשקין. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ואם המאכל שנגע השתא בהמשקין תרומה היא. הרי עכ"פ לא היה אפשר להשני שטימא המשקין כח לטמא התרומה רק לפסלה:

מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני דהרי השתא שנגעו המשקין בהמאכל. נעשה המאכל שני:

כך הי' נראה פי' הרי זה אומר שבמשנה זו. שלא אמרו לנו רבותינו פירושו וכמדומה שסמכו א"ע. שאנו נמלים בכרם נבין דבר מתוך דבר ממה שפי' לנו הזה אומר במשניות הקודמין. אולם ק"ל לפ"ז. דא"כ כולה משנה שא"צ היא. דהיא היא כמשנה ה'. דהרי כל הפוסל תרומה דתני הכא היינו ממש כל ולד הטומאה מטמא משקין דתני התם. ולא חדית לן הכא אלא שהמשקין נעשין תחלה וזה תמוה. דוכי כעורה הי' בעיני התנא למנקט התם רק גם מלת תחלה. ולא הי' צריך למתני משנה יתירתא דגם חוץ מטבו"י דתני הכא שאין לו המשך כלל למטה בענין. דרק רצה להשמיענו הדין דטבו"י. דאף שהוא ג"כ ולד הטומאה. אפ"ה אין מטמא משקין רק פוסלן עכ"פ הרי בלתי חרצובות עקולי ופשורי ושפיר הוה אפשר למתני האי חוץ. ג"כ לעיל במשנה ה'. והי' מלמדנו דרך קצרה. מכל האמור הוכרע דעתי לומר. דה"ק תנא חוץ מטבו"י שאע"ג שפוסל תרומה אפ"ה אמ"ט משקה והרי זה אומר ר"ל הטבו"י אם הוא כלי. הוא אומר להמשקין שנטמא מהשני מטמאיך. דהיינו השני לא טמאני. דאיך יטמא שני להשני ואתה המשקין שנעשית תחלה תטמאני דהרי כשיגעו המשקין הללו בהכלי טבו"י. אף שלא הוסיף על טומאתו דהרי גם עתה לא נעשית הכלי מהמשקין רק שני. והרי גם קודם שנטמא מהמשקין. היתה הכלי טבו"י שני. עכ"פ הרי לא עדיף כלי טבו"י זה מכלי טהור ממש וצריך טבילה אחרת [רק שא"צ הער"ש] ולולא שלא נגעו בו המשקין תיכף כשהעריב שמשו. הי' מותר להשתמש בו תרומה בלי טבילה. ולפ"ז חידוש גדול משמיענו תנא במשנה זו. דטבו"י א"א שנטמא משקין טהור. ואפ"ה משקין טמאים יטמאו להטבול יום אף שהוא כבר טמא כמותה טומאה שיטמאוהו המשקין השתא ודו"ק. וזה כפתר ופרח ת"ל: