משנה פרה פרק ב׳ משנה ג׳

חכמים יסברו שפרה קדשי מזבח היא ולזה יפסול בה כל מום יפסול בקדשים וכבר ביארנו המומים כולן בששי מבכורות והן כולן יפסלו בפרה אדומה באמרו (במדבר י״ט:ב׳) אשר אין בה מום ונוספת הפרה על הקדשים שהיא תפסל בעבודה כל עוד שישומש בה באופן מאופני השמוש לפי שבא בה (שם) אשר לא עלה עליה עול ואמר בעגלה ערופה (דברים כ״א:ג׳) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור כאן עשה שאר עבוד' כעול (ופסולה) אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה כעול (ופסולה). עבר בה את הנהר שנעזר בה בעת עברו. קיפל עליה את המוסירה שיכרוך החבל אשר יקשור בה וישימה על שדרתה. בשביל שלא תחליק שלא תמעד ואין הלכה כר' אליעזר:

ואין זו באה לבית. ורבנן כיון דקדשי ב"ה היא ולקיחתה מתרומת הלשכה. כדתנן במשנה ב' פרק ד' דשקלים באה לבית קרינן בה כך נ"ל:

נתן טליתו עליה פסולה. כתב הר"ב נאמר בפרה כו' מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול. אף כו' שאר עבודה פסולה כעול. ובל' הרמב"ם ליתנהו אלו ב' מלות פסולה ובפ' בתרא דסוטה ד' מ"ו שאר עבודות פוסלים בה. אף כאן שאר עבודות פוסלות בה. עוד שם א"כ מה ת"ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה. (כלו' שעבודה זו לצורך היא. אבל אקראי בעלמא שהניח שק עליה ולא להוליכו אלא אקרי ואותב לא פסלה) ואימא אשר לא עובד בה כלל עול פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא:

יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה כמו בשאר קרבן דחטאת קריי' רחמנא [כחולין א' א']:

רבי אליעזר מכשיר רק באתנן ומחיר מכשיר. וכדקאמרת טעמא. ולרבנן אצטריך קרא בית ד'. לרבותא. דאפילו דבר הנצרך רק לבית ד'. דהיינו רקועי זהב לכותלי ביהמ"ק. לא יביא [כתמורה ד"ל ע"ב וע"ז מו"ב]. אבל פרה א"צ קרא. דחטאת קריי' רחמנא [ואשתמיטתי' לרתוי"ט]:

רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר אורחא דמלתא נקט. דמדלא הי' יכול לשוט. אחז בזנבו. מדכל בהמה יכולה לשוט. ותעבירו בנהר. וה"ה בנתלה בזנבה לחוד ולא העבירתו נמי נפסלה. וגם זנבה אורחא דמלתא נקט. דה"ה באחז בקרנה. רק שאינו רגיל לאחוז בקרניה שלא יכביד ראשה לתוך המים ותטבע. וקמ"ל כולה בבא. דאע"ג שלא נשאה המשא על גופה ממש אפ"ה פסולה:

בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה מוסרה הוא חבל שקשור בראשה להנהיגה בו. וזה לאחר שקשר בה החבל. הכפיל החבל הנשאר מדולדל והניחו על הפרה. וקמ"ל דאף שקצה החבל שקשור בהפרה לא הוה משא. אפ"ה קצה האחר של החבל המדולדל מחשב משא. כשהניחו עלי':

נתן טליתו עליה פסולה קמ"ל כולהו דאע"ג דבכל משא כשלא התכוון שתשא אותו. אלא הניחו עליה כמניח על הארץ. אז דוקא בעול ממש נפסלה. אבל בשאר מילי לא [כסוטה מ"ו א']. והרי הנהו כולהו משאן קל מאד. ומסתמא לא התכוון שתשא אותן. אפ"ה אם התכוון לכך שיהי' לה למשא פסול:

עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק שלא תפול:

זה הכלל זה הכלל דרישא. לאתויי אפילו הוא משא כבד והוא לצרכה. ואפילו הניח סולם בצוארה. והוא לצרכה. כדי שלא תתחכך במכה שיש לה שם. ואע"ג דסולם דמי לעול שפוסל בה קרא בהדיא [כשבת נד"ב]. וזה הכלל דסיפא. לאתויי אף שהוא לצרכה ולצרכו. מחשב שלא לצרכה ונפסלה:

יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה ור' אלעזר מכשיר ספ"ד דהלכות איסורי מזבח ונראה דגרסי' אלעזר בלתי יוד דבפ' כל האסורין אמר רב חסדא מאן חכמים דפליגי עליה דר' אלעזר ר' יוסי בר' יהודה היא. והכריח הר"ש ז"ל דלא פליג ר' אלעזר אלא אאתנן ומחיר וכן משמע ג"כ ממתני' דמפ' טעמא דאתנן ומחיר ולא מפ' טעמא דיוצא דופן:

בית ה' אלהיך ואין זו באה כצ"ל:

במס' ע"א דף מ"ו ופי' רש"י ז"ל שאינה באה לבית ששחיטתה בהר הזתים דכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה ע"כ וחכמים פליגי עליה דר' אליעזר התם וס"ל בית ה' אלהיך לרבות את הרקועים פי' שם רש"י ז"ל טסי זהב שעושין צפוי לכותל היכל ולקדש הקדשים דכיון דנוי הן מיתסר ע"כ ומשמע משם דגרסי' במתני' ואין זו באה לבית כמו שכתבתי וכן ג"כ איתיה בערוך ערך רקע:

עבר בה את הנהר. שנעזר בה מעט בעת עברו הרמב"ם ז"ל ומתוך פי' רעז"ל משמע קצת דנתלה בזנבה ועבר בה את הנהר חדא מילתא וכן נמי משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שם ביד שכתב נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר ודוחק:

אבל קשרה במוסרה שבת ר"פ במה בהמה (שבת בדף נ"ב) ונראה קצת כי שם היא ברייתא ואמרי' התם דלרב דס"ל דפרה מנטרא בלא אחיזת רצועה לענין שבת כמו שכתבתי שם סוף הפרק אעפ"כ גבי פרה אדומה לא הוי משאוי משום דדמיה יקרים ובעי נטירותא יתירתא משנולדה:

עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פי' בערוך פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק:

זה הכלל וכו'. ומצאתי שכתב הר' יהוסף ז"ל בירושלמי דייק מכאן דכל עבודה שהיא לצורך הקרבן אין בה מעילה ותימא דהתם לצודו [*) אינו מובן.] גיליון ע"כ: