משנה פרה פרק י״ב משנה י״א

אמר השי"ת (במדבר י״ט:י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ולא תהיה ההזאה אלא ביום וכן טבילת האזוב במים אמנם טבילת האיש הטמא עצמו יחויב בלילה ויזה עליו מבקר היום זהו אם נזדמן שנתאחרה ההזאה לאחר יום השביעי אשר יזה באיזה יום שיהיה ולשון ספרי אין לי אלא ליום שביעי שמיני תשיעי עשירי מנין ת"ל וחטאו מ"מ אמנם אם לא נתאחרה הזאה והלך הענין כמצותו הנה מן הראוי שתקדם ההזאה ביום השביעי ואחר ההזאה יטבול במי מקוה ביום ההוא ויעריב שמשו וזה לשון התורה. אמר (שם) וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ולשון ספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא ת"ל וחטאו ואח"כ וכבס בגדיו:

טבל את האזוב ביום והזה ביום כשר. עיקר מצותו כך היא ומשום דבעי למתני סיפא פסול תנא הכא כשר *(ואע"ג דלא איצטריך למתנייה כלל אגב אחריני נקטיה. וכמ"ש כיוצא בזה בשם התוס' ברפ"ז דזבחים) א"נ לאשמועינן דאע"ג דשהה בינתיים הרבה. וה"ק טבל את האזוב ביום ואח"כ הזה ביום אע"פ ששהה הרבה בין טבילה להזייה. אפ"ה כשר והיינו דבנ"א גרסי' ביום והזה ביום שלאחריו פסול. למימרא דשהיית לילה שבנתים מפסקת אבל שהיית כולה יומא אינו מפסיק. כך נ"ל:

טובל בלילה ומזה ביום. פי' הר"ב כשבא להזות בח' או בט' וי'. בפסיקתא דריש ליה מוחטאו ביום הז' דמיותר. דהא כתיב והזה וגו' ביום הג' וביום הז'. הכ"מ פי"א מה"פ:

וכלן שעשו וכו'. ניחא טפי ה"ל למתני ואם עשאן כו' דכיון שאין כאן אלא שתים טבילה והזאה. לא שייך שפיר למתני וכלן אבל תנא מסרך סריך בלישנא דמתני' דפ"ב דמגילה נ"ל:

סליקא לה מסכת פרה

כשר דכך מצותו. ואפ"ה נקט כשר דמשמע רק בדיעבד. מדאתא לאשמעינן דאף דשהה הרבה בינתיים. דבכה"ג אינו רשאי לעשות כן לכתחלה שמא יסיח דעתו משמירת טפת הזאה שבאזוב:

ומזה ביום ר"ל רק אזוב צריך שיטבלו ויזהו ביום. אבל אדם אפשר שיטבול בלילה וכו'. דאע"ג דמצות הזאה השנייה שהיא ביום הז' [לכה"פ] מפרישתו מהמת. צריך שיזה ואח"כ יטבול גופו. אפ"ה אם איחר הזאה שנייה עד יום ח' או ט'. יכול הטמא להקדים טבילתו להזאתו. דהזאת ג' וז' שאמרה תורה, לאו דוקא אלא שלא תהיה הזאה ראשונה קודם יום ג' משפירש מהטומאה. והזאה שנייה לא תהיה קודם יום ד' מהזאה ראשונה. ולהכי אפילו יש בין הזאה להזאה כמה ימים אין בכך כלום. ולהכי קאמר הכא דבנתאחרה הזאה שנייה עד טפי מד' ימים מהזאה ראשונה. רשאי לטבול א"ע בלילה שלפני יום הזאת שנייה:

שאין ר"ל ואין מזין. וכמו שאפר כירה מוכן הוא [בריש ביצה]:

וכלן מלת וכולן קאי רק אב' דברים דהיינו טבילה והזאה. ואפ"ה נקט לשון וכולן. דמסרך סרך תנא בלישנא דאידך מתני' דתנינן [מגילה פ"ב מ"ד]. כך כתב רתוי"ט. ול"מ היה נ"ל דמלת וכולן קאי אטבילת האזוב. והזאה. וטבילת הגוף.

טבל את האזוב ביום. רש"י ז"ל פי' בס"פ שני דמגלה דהא דקתני התם ולא טובלין ולא מזין בטבילת גוף האדם מיירי ודקאמר בגמרא דאתקש טבילה להזאה היינו דאתקש למים דכתיב בסיפיה דקרא ורחץ במים ע"כ. וכתבו שם תוס' ז"ל דהא דתנן הכא דהוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום שתי טבילות יש אחת קודם הזאה כדי לקבל הזאה וההיא כשרה בלילה אבל שאחר הזאה ליטהר מטומאה שיש אחריה הערב שמש אינה כשרה אלא ביום וה"נ משמע בפרק שני דכריתות דאיכא טבילה לפני הזאה דקאמרינן מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והרצאת דמים נפקא לן מויזרוק את הדם וטבילה נפקא לן משום דגמירי דאין הזאה בלא טבילה לפניה כדי לקבל ההזאה והזאת פרה במקום אותה הזאה עומדת וא"כ צריך טבילה לפניה וגם צריך טבילה לאחריה דהא בספרי קתני שאם הקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום אלמא שיש טבילה לאחר הזאה ע"כ. ור"ת ז"ל ג"כ היה אומר דאבל הוא עצמו טובל בלילה דהך טבילה לאו ליטהר מטומאתו דההיא בתר הזאה כתיבא אלא כדי לקבל הזאה ע"כ. וכתבו הר"ש והרא"ש ז"ל דכדבריו רישמע בתוספתא. ועיין עוד בפי' הר"ש ז"ל. ותוס' ז"ל הביאוה בפ' החולץ (יבמות דף מ"ו) ובשבת פ"ח שרצים דף קי"א כתבו ג"כ הם ז"ל לתרץ קושיא אחרת שהקשו שם דאפשר דהכא מיירי בטבילה דלאחר הזאה כדאמרינן בספרי הקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום משמע דאיכא טבילה לאחר הזאה ע"כ:

בלילה והזה ביום פסול ביום והזה ביום שלאחריו פסול אבל וכו'. כך מצאתי בקצת נוסחאות:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת פרה